ילקוט ספורים/דברים/תצא/קכג/יח
< הקודם · הבא > |
תמחה את זכר עמלק (דברים כה, יט).
צאמר רבא, הני תרי מקרי דדרדקי, חד גריס ולא דייק, וחד דייק ולא גריס, מותבינן ההוא דגריס ולא דייק, מ"ט שבשתא ממילא נפקא. ורב דימי מנהרדעא אמר מותבינן ההוא דדייק ולא גריס, מ"ט שבשתא כיון דעל על, דכתיב [מ"א א'] כי ששת חדשים ישב שם יואב וכל ישראל עד הכרית כל זכר באדום, כי אתא לגביה דדוד א"ל מ"ט עבדית הכי, א"ל דכתיב תמחה את זכר עמלק, א"ל והא אנן זכר קרינן, א"ל לדידי אנא זכר אקריון. שייליה לרביה, א"ל היכי אקריתן, א"ל קתמחה את זכר עמלק. שקל רספסירא ובעא למקטליה, א"ל אמאי, א"ל דכתיב [ירמיה מ"ח] ארור עושה מלאכת ה' רמיה, א"ל שבקיה לההוא גברא וליקום בארור, א"ל הא כתיב [שם] וארור מונע חרבו מדם. א"ד קטליה, וא"ד לא קטליה.
ילקוט הרואים
צ(ב"ב כ"א.) (ילקוט שמעוני נ"ך רמז קצ"ו). קזכר בסגו"ל והמלמד לא פשע בקריאתו אלא בהשגחתו שלא השגיח עליו שלא יטעה [רשב"א]. רחרב.
לקט הקוצרים
גריס לא דייק. שגורס הרבה ולא דייק ללמד התינוקות שלא ישתבשו. שבשתא ממילא נפקא. כשיגדל התינוק תצא השבשתא מאליו. כיון דעל על. כשנכנסה נכנסה ולא תצא ממנו. מ"ט עבדת הכי. שלא הרגת את הנקבות. א"ל תמחה את זכר. בקמ"ץ. שקל ספסירא כו'. לקח חרב ורצה להרגו.