שו"ת רדב"ז/א'קיט

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־22:39, 27 באוגוסט 2020 מאת מושך בשבט (שיחה | תרומות) (←‏top: הוספת קישור לבידקת תקינות ידנית מול הטקסט המקורי)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שו"ת רדב"זTriangleArrow-Left.png א'קיט

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שו"ת   סימן א'קיט   רדב"ז
 [סימן אלף ומאה ותשעה עשר - חלק ד סימן מו]

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית מול דף הדפוס המקורי
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


שאלה לימא לן מר מה שכתב המגיד משנה על מה שכתב הרמב"ם ז"ל ריש פרק ו' מהלכות מאכלות אסורות דם דגים וחגבים טהורים מותר ואפי' כנס וכו' וכתב המגיד משנה שלדעת הרמב"ם ז"ל מאי דמתרצינן בגמרא הא דלית ביה קשקשים וכו' ה"פ הא דקאמר רב דם דגים שכנס אסור דלית ביה קשקשים כלומר טמאים. ומאי דתני בברייתא דמותר משמע אפילו לא כנס היינו דאית ביה קשקשים כלומר טהורים. וקשיא לי עלה דאי הכי דרב איירי בדגים טמאים דוקא מאי איריא כנס אפי' לא כנס נמי לתסר משום שהוא תמצית גופן דבשלמא לאידך פירוש דרב איירי בטהורין ולית בה קשקשים היינו בתוך הדם היינו טעמא דאסור בשכנס משום מראית העין אלא אי רב איירי בטמאים מאי איריא כנס. ותו אי הרב קא מפרש הכי אמאי לא קאמר כלישניה דרב. ואיכא מנייהו דחבריא דבעי לפרוקי האי קושיא ולא ס"ל פירוקיה ולהכי לימא לן מר פירוקא דהאי קושיא מלתא דתינח בה דעתין. וה' יאיר אור מעלת כ"ר. מאת תלמידך גבריאל אליה:

תשובה דע ידידי שיש בפרק דם שחיטה שתי מימרות לרב אמר רב יהודה אמר רב האוכל דם שרצים לוקה עליו בכזית ומוקמינן לה בגמרא כשהתרו בו משום שרץ והאי מימרא כתבה הרב ז"ל בפרק ב' מהלכות מאכלות אסורות. ומה שלא פירש רב פירש הרב ז"ל דם שרצים שפירש וכנסו לוקין עליו משום שרץ וכתב כן לרבותא דלא מבעיא אם מצץ אותו מן השרץ דפשיטא דלוקין עליו אלא אפי' כנסו דהא אי משום דם אין בו חיוב דם שהרי אין חייבים משום דם אלא דם בהמה חיה ועוף. ואי משום שרץ הרי אין אוכל שרץ אלא דם קמ"ל דאפ"ה לוקין עליו משום אוכל שרץ דאין דמן חלוק מבשרם דכתיב וזה לכם הטמא. תו גרסינן התם אמר רב דם דגים שכנסו אסור ונקט שכנסו לרבותא כדכתיבנא. ומה שלא פירש רב בקמייתא פירש בבתרייתא וכתבה הרב ז"ל בפ"ו ומה שלא כתב הרב ז"ל שכנסו כלישניה דרב חדא דסמיך אמאי דכתב גבי דם שרצים בפ' ב'. ותו דאדלעיל קאי דכתב אפי' כנסו בכלי ושתהו מותר. ומה שיש לדקדק אם מצץ את דם הדג הטמא מעל הדג בעצמו והתרו בו משום דג טמא אם לוקה עליו. והנראה לפי פשט הסוגיא דלעולם אין בדם דגים מלקות כלל לא מבעיא אם כנסו אלא אפי' מצץ אותו מן הדג איסורא איכא מה"ת אבל מלקות ליכא דדוקא בשרצים אמרינן אין דמן חלוק מבשרם דכתיב וזה לכם הטמא אבל דגים דמן חלוק מבשרם ואין לוקין וכי היכי דיונק מבהמה טמאה והתרו בו משום בהמה טמאה אינו לוקה כך ג"כ המוצץ דם מהדג אינו לוקה. וכן משמע מלשון הרב ז"ל שדמה אותו לחלב בהמה טמאה אבל דם שרצים כבשרן. והשתא ניחא דנקט רב גבי שרצים מלקות וגבי דם דגים איסורא משמע איסורא ולא מלקות ונקט שכנס לרבותא. וכל זה לפי שטת הרב ז"ל דאיירי רב בדם דגים טמאים אבל רוב המפרשים הסכימו דאיירי רב בדם דגים טהורים והלשון מסכים לדבריהם. ומ"מ יש לדקדק אם אכל פחות מכזית דג טמא ודם המעורב בתוכו משלימו לכזית אם לוקה. וי"ל כיון שהוא מחובר בו חבור גמור ולא פירש כלל אלא כברייתו מצטרף להשלימו לכזית ללקות עליו. ואתה בני תתענג על רוב שלום. דוד ן' אבי זמרא:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון