מהרש"א - חידושי אגדות/סוטה/ה/א

מהרש"א - חידושי אגדות סוטה ה א

אזהרה לגסי הרוח כו' שנאמר שמעו והאזינו אל תגבהו כו'. אם לענין איסורא קאמר מפורש בכמה מקראות ואם לענין מלקות קאמר הא אמרינן דאין למדין מדברי קבלה ואפשר דקאי אדלעיל דעונשין אותו בדין גיהנם ואין עונשין נמי משמיא אא"כ מזהירין וק"ל:

כל אדם שיש בו גסות הרוח לסוף מתמעט כו' ואם חוזר נאסף בזמנו כו' דכתיב בהו בכל כו'. יראה דהאי קרא בענין דור המבול הוא דכתיב שנתגאו בשביל רוב הטובה כדאיתא פ' חלק וע"כ נאספו בלא זמנם וע"כ אמר במי שחוזר בו ואינו מתגאה עוד נאסף בזמנו כאברהם כו' אף שנתברכו בכל הטובות כדכתיב בהו בכל מכל כל לא היו מתגאין כדאמרינן בחולין כי אתם המעט אתם הממעטין עצמכם אברהם אמר ואנכי עפר כו' ע"ש:

וח"א אני את דכא ומסתברא כו'. ונ"מ שגם החשוב ישפיל עצמו לגבי השפל ממנו ולא יאמר שאין זה כבודו דאין לך גדול מכבוד שמים וק"ל:

ראוי לגדעו כאשירה כתיב הכא ורמי הקומה גדועים כו'. בגסי הרוח של סנחריב וסייעתו איירי קרא ומפורש ביה גדועים אבל מדמה ליה בג"ש לגדוע של אשירה כמו שצריך לגדעה ולשרש אחריה כמ"ש אבד תאבדון כן בגסי הרוח צריך לגדע ולשרש אחריו. כמ"ש מאד מאד הוי שפל רוח כי הגס רוח הוא כחו של עבודת כוכבים כמ"ש לעיל ודו"ק:

שוכבי בעפר לא נאמר אלא שוכני כו'. נ"ל לגירסא זו דמדקדק ליה מדלא נאמר שוכבי במקום שוכני ל"ג בעפר בב' אלא שוכבי עפר לא כו' וכ"ה בגירסת ע"י אבל אי גרסינן בעפר בב' כמו שהוא בגמרות שלנו לא גרסינן כלל שוכבי אלא שוכני בעפר לא נאמר דמשמע עפר מלמעלה ומלמטה דהיינו לאחר מיתה כדאמרינן בר"פ כיסוי הדם עפר לא נאמר אלא וכסהו בעפר שיהיה עפר מלמעלה ומלמטה וה"נ עפר נאמר דמשמע לאו מלמעלה ומלמטה והיינו ע"כ מי שנעשה שכן לעפר בחייו דליכא עפר אלא מלמטה והענין מבואר שנעשה שכן לעפר בחייו שיודע שפלות יצירתו מעפר כמ"ש אברהם ואנכי עפר גו' וק"ל:

שכינה מיללת עליו שנאמר וגבוה ממרחק יידע. פירש"י ממרחק מקודם שתבא הפורענות כו' עכ"ל והוא דחוק ונראה לפרש דה"ק קרא כי רם ה' ושפל יראה רואה הקב"ה להגביהו ולקרב אליו את השפל כדאמרינן בסמוך אבל המגביה עצמו אין הקב"ה מקרבו אלא ממרחק יידע לקונן עליו היפך מידת בשר ודם שהגבוה מקרב את הגבוה כדאמרינן בסמוך ולזה נסמך דרש רב עוירא כו' לכאן בענין זה בעצמו ונסמך נמי לכאן הך דרשה אין אני והוא יכולין לדור בעולם א' כו' אי למ"ד אתי דכא הרי הקב"ה מקרב השפל אליו להיות בעולם א' למעלה ואי למ"ד אני את דכא הקב"ה מקרב עצמו בעולם א' למטה אל השפל אבל בגסי הרוח הקב"ה מרחיקו להיות למטה והקב"ה למעלה בעולם העליון והיינו גבוה ממרחק גו' וק"ל:

איכא דמתני אמספרי ל"ה שנאמר מלשני בסתר וגו'. ודריש ליה נמי מסיפא דקרא אל תקרי אותו אלא אתו לא אוכל ולא מרישא דקרא אותו אצמית וכ"ה בהדיא בפ' יש בערכין והוא דחוק לומר דאותו דסיפא דקרא יהיה קאי אלפני פניו בקרא אלה"ר ולא אלפניו גבה עינים גו' גם אין לו משמעות כלל לגבה עינים גו' במקום הזה וי"ל דלפום הך דרשה דקאי אלה"ר ודאי דקאי נמי אגבה עינים גו' וה"ק מלשני בסתר גו' גם גבה עינים אתו כלומר אתו לא אוכל לדור עמהם ודו"ק: אפי'

רוח קמעא עוכרתו שנאמר והרשעים כים נגרש. לפירש"י אסיפא דקרא סמיך ויגרשו מימיו רפש וטיט גם נדחק לפרש בכאן גסות הרוח של הרשעים אבל לפי המדרשות בכמה מקומות בהאי קרא הוא מדמה הרשעים לגלי הים שמתגאים ועולים למעלה לצאת חוץ לגבול חול הים לשטוף העולם וכשמגיעים שם הם נשברים ברוח פיו של הקב"ה וכן פירש"י בספר ישעיה ע"ש ולפי זה נראה דגרסי' עוברתו בב' ועש"ה כי רוח עברה בו ואיננו גו' שדימה הרשעים המתגאים כגון פרעה וסנחריב ונ"נ לגלי הים העולים לרום לשטוף העולם ורוח קימעא של גבול חול הים שהוא רוח פיו של הקב"ה עוברתו מלשטוף כן ברוח פיו של הקב"ה עוברת מן הרשעים גאותם כמו שעשה לפרעה ולסנחריב ולנ"נ ולכל רשעי דור ודור המתגאים בעולם ומה ים שיש בו כמה רביעיות כו' דקאמר היינו כל גל וגל מהים שיש בו כמה רביעיות כו' וק"ל:

ת"ח צריך שיהא בו אחד משמנה בשמינית. יראה לפרש שלא ישפיל הת"ח עצמו יותר מדאי משום כבוד התורה באחד ממעלותיה שהם שמנה שנאמרו בשמינית שהוא תמניא אפי כמ"ש המפרשים שע"ש מעלות התורה שהם שמנה נאמר זה המזמור כן בתמניא אפי. ואהא קאמר ומעטרא ליה כסאסאה לשובלתא לפי שהמתגאה שלא לש"ש אמרו שם דכראש שבלת ימלו דהיינו כסאסאה דשובלתא אבל המתגאה בקצת לש"ש בכבוד התורה אדרבא מעטרא ליה כבוד התורה תהיה לו לעטרה בראשו כסאסאה לשובלתא ובדרך צחות שמעתי שמנה בשמינית שהוא חלק ס"ד שאז לא יגיע לו (אלא) חלק אחד מג"ס שהוא גס הרוח וק"ל:

אא"כ משים לבו כבשר שנאמר גו' יבא כל בשר להשתחות גו'. מדלא כתיב יבא כל אדם גו' והא דכתיב בדור המבול כי השחית כל בשר גו' ולא כתיב כל אדם הא דרשינן מיניה דאף כל בהמה וחיה נזקקו לשאינן מינן והכא לענין השתחואה לא שייך לרבות בהמה וחיה וק"ל:

אד"ם אפר דם מרה בש"ר בושה סרוחה רימה כו'. הכוונה שיזכור אדם שפלותו שבחייו כי יסודו מעפר כמ"ש וייצר ה' אלהים את האדם עפר וגו' שהוא החומר הפשוט השפל שבכל ד' יסודות ושהוא דם שהוא מסוגל לחלאים כדאמרינן פ' ח"ה בריש כל מרעין אנא דם כו' ושהוא בעל מרה מד' מרות שעל ידיהם אם יתגבר אחד מהם יבא לחולי ולמיתה כפי ד' עתות השנה ועוד יזכור שהוא בשר ע"ש שפלותו במותו כי אם יהיה רע לשמים יהיה לו בושה ליום הדין במותו כמ"ש אוי לאותה בושה כו' ולא יהיה רע לבריות כי במותו יהיה סרוח לפניהם ולא רע לעצמו כי עצמותיו לרימה יהיו וע"י שיזכור כי אדם ובשר שמו לא יתגאה ויהיה טוב לשמים ולבריות ולעצמו וע"ז יש לכוון בקרא בדור המבול שנתגאו ביותר כמפורש פ' חלק אמר לא ידון רוחי באדם לעולם גו' ר"ל כל זמן שעוד רוחי בו דהיינו שהוא חי לא ידון בדעתו שפלותו באשר הוא נקרא אדם אלא בשגם שהוא נקרא בשר ע"ש שפלותו במותו לא יזכור ודו"ק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף