דרישה/חושן משפט/רסא

דרישה ‏ חושן משפט רסא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ג' ימים זה אחר זה כו' ז"ל המשנה (דף ל') מצא חמור או פרה רועין בדרך אין זו אבידה ובגמרא אטו כל הני דאמרינן לאו אבידה הוי אמר רב יודא ה"ק איזו היא כלל אבידה שהוא חייב בה מצא חמור כו' עד ולעולם אמר רב יודא אמר רב עד ג' ימים ה"ד אי בלילותא אפילו חדא שעתא נמי אי ביממא אפילו טובא נמי לא לא צריכא דהוה חזי ליה בקדמתא ובחשכתא ג' ימים אמרינן אתרמויי אתרמי ליה ונפק טפי ודאי אבידה היא תנ"ה טלית וקורדום בצד גדר ופרה רועה בין הכרמים אין זו אבידה ג' ימים זא"ז ה"ז אבידה עכ"ל והא דמוקי לה רב בג' ימים ובחזי לה בקדמתא ובחשכתא ולא מוקי לה בדחזי לה לעולם ובאמצע היום (וכדמקשי התוס' בר"פ אהא דמוקי לה במכנשתא דבי דרי ע"ש וכתבתי בסי' רס"ב בדרישה משום דלשון מצא חמור משמע כל אימת שמצא אפילו בהשכמה ואפשר שזהו בכלל אמרו ולעולם ר"ל אפילו מצאו בשחרית וק"ל ומשמע לרבינו הא דאמר תלמודא טפי ודאי אבידה היא ל"ד קאמר טפי דאפילו בתלתא נמי אבידה הוי וכמשמעות לשון רב (שהוא מרא דשמועה) שאמר עד ג' דמשמע עד ולא עד בכלל והא דמסיק לומר ג ימים אמרינן אתרמויי אתרמי קאי אעד שלשה ימים דרב הנ"ל וכאילו אמר עד ג' ימים הנ"ל אמרי' אתרמויי אתרמי טפי מעד ג' ימים דהיינו ג' ימים אבידה היא וכן משמע סתם לשון הברייתא דתנ"ה וכן נראה דעת הרי"ף והרמב"ם ז"ל פט"ו מהלכות גזילה ועוד משמע לרבינו דהאי שיעורא לא קאי אלא אפרה לחוד אבל בטלית וקורדום בצד גדר כיון שהוא ודאי הינוח אפילו מצא בבוקר השכם ואפילו כמה ימים לא יטול אבל המ"מ שם בשם הרשב"א כתב דאכולה מילתא קאי דאפילו בודאי הינוח כל שלא נטלו משם תוך ג' ימים זמנן מוכיח עליהן דה"ז אבידה: אבל אם רצה בדרך כו' ואם היא רועה בין הכרמים כו' עד סוף הענין כל דברי רבינו אלו הן אליבא דרבא דהתם (דף הנ"ל) דשני הכי דיוקי דמתניתין דקשיין אהדדי רועה ארועה ורצה ארצה ע"ש ותפסו כל הפוסקים דברי רבא לעיקר אלא שיש לתמוה תמיהא גדולה אמאי השמיט רבינו דין רצה בין הכרמים דלרבא דהתם אפילו ליכא אבידת קרקע ואפילו באתרא דאין הורגין בלא התראה ואפילו אפה לגבי דמת' אם רצה בין הכרמים חייב להחזירה משום דע"י ריצתה בין הכרמים היא מסתקבא (פי' בערוך חבורה) ומקלקלת עצמה ורא"ש ורי"ף ורמב"ם וכל הפוסקים כולם כתבו דרצה בין הכרמים הוה אבידה והוא בהדיא לשון המשנה והברייתא שם וכן יש לתמוה על מש"ר בסמוך בשם הראב"ד דמה שאמרו לעיל מיירי בשביל של כרמים דא"כ למה אמרו דבאפה לגבי העיר א"צ להחויר אפילו רצה והא בשביל של כרמים חייב להדורי בכל אופן כיון דמסקבא מיהו הא איכא ליישב דשאני בין שביל לכרם עצמו דשביל של כרמים כסתם דרך ולא שייך מסקבא א"נ דל"ד קאמר שבשביל של כרמים אלא לדמיון בעלמא ולאפוקי מקום שרבים בוקעים שם אבל על רבינו ודאי קשה ונראה ליישב דרבינו ס"ל דלבתר דשמעינן מרבא דהיכא דאפה לגבי דברא חייב להחזיר ממילא נשמע דרצה בין הכרמים לעולם צריך להחזיר מה"ט גופיה דכל בין הכרמים אפה לגבי דברא מיקרי שהכרמים מתעין הבהמה ולא שייך לחלק בה בין אפה למתא או לברא כי ע"י הכרמים הולכת למרחוק (כדאמרי' הך סברא גבי גוזלות המדדות בסימן שלפני זה) או שמן השביל תכנס לערבוב הכרמים והוה כאל המדבר פניה ואפילו באדם וכדאמרינן בפרק מרובה כתבו רבינו (בסימן רע"ד) בעשרה תקנות שתקן יהושע שחדא מינייהו הוה שהתועה בכרמים כורת הזמורות ויוצא עד שיגיע לאם הדרך כו' ולא צריכא תו לטעמא דמסקבא ולא נקט רבא טעמא דמסקבא אלא לרווחא דמילתא דרצה לתרץ רועה ארועה ל"ק אפילו בלא תירוצא דרצה ארצה ל"ק וה"ק אפילו אם לא נאמר הך סברא דהיכא דאפה לגבי דברא הוא אבידה אפ"ה ל"ק רועה ארועה וכדרך התרצנים שמתרצין כל קושיא בדרך ואופן אחר והשתא לא הוצרך רבינו לכתוב דין רצה בין הכרמים דכיון דכבר כתב דרצה בדרך ואפה לגבי דברא הוי אבידה ממילא נשמע דרצה בין הכרמים בכל אופן הוי אבידה ומה"ט גופא ובזה מיושב שהרא"ש והרי"ף והרמב"ם לא הזכיר א' מהן טעמא דמסקבא שוב מצאתי בח"מ של קלף דאיתא התם אבל אם רצה אפילו בדרך כו' וגי' זו נראה עיקר והוא מלשון הגמרא דמקשה לאביי ליתני רצה בדרך וכ"ש רצה בין הכרמים ומש"ה גם למסקנא נקט האי לישנא ור"ל ל"מ רצה בין הכרמים פשיטא דחייב להחזיר בכל אופן אלא אפילו אם רצה בדרך נמי חייב להחזיר אם אפה לגבי דברא ולדברינו צ"ל שמ"ש הראב"ד שביל של כרמים ר"ל שביל שהוא רחב כעין דרך ואין גפנות ואילנות סמוכין לשפת השביל באופן שאינו מתעה את הבהמה ולא נקט שביל של כרמים אלא לדמיון דבעינן מקום שאין רבים בוקעים שם וכמ"ש לעיל ודוק: ואין נראה כן דאבידה מדעת כו' פי' דבגמרא אמרו אי אתרו בה ולא אהדרו בה ודאי אבידה מדעת היא ש"מ דחשיב ליה תלמודא לדבר שאבדו הבעלים בידים והשליכו לחוץ שהוא ודאי הפקר לכל וב"י כתב ז"ל לאו מילתא היא שבשביל שאינו חושש לפקח על נכסיו לא נאמר שהפקירה עכ"ל ולי נראה שאם כדבריו הכי הו"ל לתלמודא למימר אי אתרו בה ולא אהדרו בה איהו לא מפקח לה אנן נפקח ומדלא אמר הכי אלא קרא לה אבידה מדעת ש"מ דהוה הפקר גמור וכדעת רבינו ודכוותה נמי אמרינן התם גבי אשפה (בדף כ"ה) אשפה העשויה לפנות אבידה מדעת היא כלומר והוה של מוצאה מיהו אפשר שהרמב"ם מפרש גם לזה דהכי פריך אבידה מדעת הוא ואינו מחוייב ליטפל בה ואמאי תני נוטל ומכריז שוב מצאתי כן בהמ"מ ומש"ה השמיט הרמב"ם וש"ע שם האי בבא דקאמר הגמרא אי עשויה לפנות כו' וכמ"ש בסמ"ע ע"ש והא דאמרינן בריש פרקין במכנשתא דבי דרי קב בד' אמות הרי אלו שלו כו' דאפקורי מפקר להו כו' ש"מ דכל שאינו מפקח על ממונו הוה הפקר ואין לדמות להא דשם אמדינן דעת' דלא יבוא ללקטם מן הארץ מחמת טירחא ומעצמה לא תכנס התבואה לביתן ונמצא היא מופקרת ועומדת משא"כ הכא אף שדרך העכו"ם להרגה מ"מ אפשר דלא יהרגנה ואינה מופקרת ועומדת ודומה להא דאמרינן בהגוזל בתרא ודף קי"ו ע"א) במעשה דרב ספרא שהיה הולך בשיירא והיה מלוה להו ארי כל לילא קא שדר ליה חמרא וקא אכיל ליה מטא זימניה דרב ספרא ולא קאכיל ליה ואמרינן שם אדעתיה דארי' אפקריה ולא אדעתיה דכל אדם וכתבו התוס' דלפעמים היה שבע ולא קאכיל ולא דומה להא דאמרינן המציל מן הארי כו' ע"ש ועוד אפשר דהכא כיון שיש סימן בפרה אע"פ שנראה כמאבד מדעת אפ"ה אין לרואה ליטלה דאפשר דאסימן קא סמיך:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.