שו"ת מהרי"ט/א/כה

		הוקלד חלקית, אתם מוזמנים לתרום ולהשלים את הדף/הפסקה
		נא לא להסיר תבנית זו לפני השלמת ההקלדה	דף השיחה

שו"ת מהרי"ט - חלק א - סימן כה (סימן כד בדפו"ר קושטא ת"ב)

שאלה לאשר הביא אלוה בידו מחקרי סתרי חדרי תורה בקרב לבו ערוכה בכל ושמורה החכם השלם כמהר"ר מנחם נר"ו שלום רב לו ולאוהבי תורתו:

אני איני כדאי דשלח לי מר ובביתי אין לחם ולא דברים המחוורין כשמלה אבל מאחר שהרשתני אציגה נא לפניך מיעוט דעתי הקצרה מאשר הריחותני מרוחך רוח חכמה ותבונה כי מעלתו העיר בדבר הזה הערות מעוררות את הלב ומולידות מחשבות לאשר לו לב לשמוע ועינים לראות יבין לאשורם בטעמם ונמוקם באורח נכוחות לקבוע בהם מסמרות אמרות ה' אמרות טהורות.

ראשונה קרא מר תגר על מנהגנו שאנו נוהגין להפריש תרומה גדולה ולקרא שם למעשר ראשון ונוטלין תרומת מעשר ומניחין שאר המעשר שם וכן עושין למעשר שני ולמעשר עני ואמר כי מג' מקומות בתלמוד מוכיח דקריאת שם למעשר לא מהני עד שיפריש ממש וחדא מדאמרו ביבמות פרק יש מותרות (פו.) ורבנן מה תרומה טובלת אף מעשר ראשון טובל וכתב מר האי מעשר ראשון דטביל היכי דמי אי עד שלא נטלה תרומתו תיפוק לי משום תרומת מעשר שבו ואי בנטלה תרומתו ע"כ קורא לה שם כשהוא מפרישה כדתנן אחד ממאה ממה שיש כאן כו' אלא משמע דאע"ג דקרא לה שם כל שלא הפרישו טביל.

ראיה זו איני מכיר דאי מדברי רש"י מוכח מר היא גופה הקשו התוס' (ד"ה מה תרומה) וז"ל פי' רש"י בשלא הופרש חייבין מיתה על אכילתו של טבל דהא תרומה מיתה כתיבה ביה וקשה לר"י מעשר ראשון נמי כתיבה ביה תרומת מעשר ע"כ ולכשתמצי לומר לתירוץ התוס' אין משם הוכחה של כלום שכן כתבו ופי' ריב"ן משום דדרשינן בפרק הנשרפין (סנהדרין פג.) ולא יחללו את קדשי בני ישראל אשר ירימו לה' בעתידים ליתרם הכתוב מדבר ויליף חילול חילול מתרומה עכ"ל, ודבריהם מבוארים דאי לאו ההוא קרא דהנשרפין לא הוה קים לן בטבל מיתה אע"ג דאיכא מיתה בתרומה דהו"א עדין לא חל עליה שם תרומה עד שיפרישנה ודרשינן מאשר ירימו ויליף חילול חילול מתרומה וההוא קרא בתרומה גדולה מיירי אבל תרומת מעשר מנ"ל דטבל דידיה במיתה כמו תרומת מעשר גופיה ומייתי לה מהקישא ואפילו תימא דרש"י לא ס"ל הכי לפי הלשון שהביאו התוס' משמו דהא תרומה מיתה כתיבה ביה מ"מ יש ליישב פירושו דלעולם אפילו תרומת מעשר הוא ס"ל דלא טביל וס"ל לרש"י שכשכתוב מיתה בתרומה ה"ה עד שלא הופרשה כיון שחייבתו תורה להפרישה דכל העומד ליגזז כגזוז דמי וה"ה במעשר ראשון שהופרש ועדין לא נטלה תרומתו כיון (שנכר) [שכבר] חל עליה חיוב התרומה חל עליה חיוב מיתה אבל טבל שלא הופרש ממנו מעשר ראשון לא מחייב מיתה משום תרומת מעשר שבו דאכתי לא חל חיובו עד שיפריש המעשר אז חל החיוב על הלוי להפרישה וס"ד דלא טביל עד דמייתי לה מהקישא ודייקינן נמי מקרא דקרא מיירי בטבל טבול למעשר דכתיב אשר ירימו בעתידין ליתרם הכתוב מדבר כדילפינן בהנשרפין גבי תרומה גדולה וסברא זו נכונה וברורה ואף לתירוץ התוס' אנו צריכין לה ותדע שזו היא דרשתו של יוחנן כהן גדול בפרק עגלה ערופה (סוטה מח.) דתניא לפי ששלח בכל גבול ישראל וראה שלא היו מפרישין אלא תרומה גדולה ופירש רש"י בפ"ק דבכורות (יא: ד"ה דמאי) שהיו סבורין שתרומת מעשר לא חל חיובה עד שיפרישו המעשר ועל הלויים רמי חיובא כדכתיב ואל הלויים תדבר וכו' כי תקחו מאת בני ישראל ונתתם ממנו ועוד אנו עתידין לבאר בדבר הזה בס"ד:

והמקום השני שמצא מהך דאלו הן הלוקין (טז:-יז.) דמייתי התם מתני' דדמאי (פ"ד מ"ג) רבי אליעזר אומר אין אדם צריך לקרוא שם למעשר עני של דמאי וחכמים אומרים קורא שם ואינו צריך להפריש ופרש"י (ד"ה קורא) ושאר המעשרות על כרחו צריך להפריש מעשר ראשון לפי שצריך לפרוש תרומת מעשר ומעשר שני לפי שצריך להעלותו לירושלים ולאוכלו ע"כ משמע דבעי הפרשה ממש ולא סגי ליה בקריאת שם וקשיא ליה למר לפי שיטתו למה פירש רש"י הטעם במעשר ראשון משום תרומת מעשר ומעשר שני לפי שצריך להעלות לירושלים ותיפוק לי משום דלא סגי ליה בקריאת שם עוד הקשה בדברי רש"י והלא אפשר להפריש תרומת מעשר בלי הפרשת המעשר כדתנן הלוקח מן הנחתום וכו' ובכמה דוכתי ועלובה עיסה שנחתומה מעיד עליה שבאמת אם זו היתה כוונת רש"י היא קושיא חזקה אטו להפריש תרומת מעשר לא סגי ליה בלא הפרשת המעשר ועוד אף מעשר שני בלא הפרשה יכול לעלות ולאכלו בירושלם מאחר שקרא לו שם או יקבע לו מקום ויחלל על המעות אי נמי אם הוא בתוך ירושלם למה צריך להפריש אלא הא דכתב רש"י לא קאי אמילתא דרבנן אלא אמילתא דרבי אליעזר דס"ל דכיון דדמאי ספיקא הוא לא בעינן להפריש מעשר עני משום דממון הדיוט הוא ומותר לזרים כדכתב רש"י לעיל ולהכי לא בעי אפילו לקרוא את השם ואמאי נקט רבי אליעזר מעשר עני ולא נקט נמי מעשר ראשון ומעשר שני דהני נמי מותרין לזרים להכי כתב ושאר המעשרות צריך להפריש על כרחו כלומר להפרישם או לקרא להם שם דהיינו הפרשה משום תרומת מעשר דטביל ויש בה עון מיתה ומעשר שני כדי להוליכו לירושלם ולפי המסקנא דאמרינן דלכ"ע בודאי טביל ובנחשדו פליגי ע"כ דלא פליגי אלא במעשר עני אבל בשאר המעשרות ודאי נחשדו מעשר ראשון משום תרומת מעשר שבו דסבר אי מפרישנא ליה בעינא לאפרושי תרומת מעשר ומעשר שני סבר אי מפרישנא ליה בעי אסוקי ומכליה בירושלים א"כ בין למאי דסבר בין לפי המסקנא לא פליגי אלא במעשר עני ולא בשאר המעשרות וזה שכתב רש"י לישנא דאפרושי לא נחית לחלק בין קריאת שם להפרשה אלא לחלק בין מעשר עני לשאר המעשרות.

ואני תמה עליו היאך מוכיח מדברי רש"י ומדקדוקם אם הטעם שאמר רש"י לדבריו הוא כנגד דברי מעכת"ר אם לא שיאמר שנבא רש"י ולא ידע מה נבא והלכה כמותו שאמר ע"כ צריך להפריש אבל אין הטעם כדבריו אתמהא.

עוד כתב וז"ל והתימה עלינו אם איתא למנהגנו מאי ואין צריך להפריש דאמור רבנן גבי מעשר עני של דמאי השתא אפילו מעשר ראשון של ודאי סגי לן בקריית שם מ"ע של דמאי מבעיא ע"כ. אישתמיטתיה למר לשון הירושלמי שאמר שם (דמאי פ"ד ה"ג) מה טעמא דרבי אליעזר מכיון שיודע שבעוון מיתה מפריש מ"ט דרבנן בלא כך קורא שם ואינו צריך להפריש פי' בלא כך אפילו במעשר ראשון של ודאי בקריית שם סגי ומאי פסידא איכא או מאי טרחא איכא אם יקרא שם על הספק ומתני' מילתא בטעמא קאמר וכן מצאתי שפירש הרא"ש נמצא דמר בא ללמד דלא סגי בקריאת שם מהכא ונמצא למד דבודאי מיירי מלשון הירושלמי. עוד הוכיח מסיפא דהך שמעתא דאמרינן ורבנן סברי כיון דטריחא ליה מילתא לא מפריש ואם איתא דבקריית שם סגי מאי טרחא איכא ואין זה דקדוק כראוי ללמוד ממנו הלכה דעם הארץ לאו דינא גמיר שבקריאת שם למעשר סגי כדי להוציאו מידי טבל שהרי הוא רואה לעולם שאנו מפרישין אותו לגמרי ליתנו לעני סבור הוא דלא סגי ליה להוציאו מידי טבל בלא הפרשה והוה ליה יודע ואינו יודע דומיא דההיא דפרק האיש מקדש (מו:) אדם יודע שאין מפרישין חלה מקמח כמה שרואה שכל העולם נוהגים כן ואינו יודע דסבר משום טרחא הוא אף כאן סבור הוא דלא סגי בלא הפרשה ומאן יהיב קבא דקמחא למיזל לבי רב למיגמר שמעתתא דבקריאת שם סגי הילכך טריחא ליה מילתא ולא מפריש ליה כלל וכי תימא נדרוש להו דבקריאת שם סגי להוציאו מידי טבל אף אנו מחזיקין ידי עוברי עבירה שהכל יקראו להם שמות לתרומות ומעשרות ולא יתנום לכהן דכיון דעוון מיתה ליכא אגזל כהן לא חיישי:

והמקום השלישי רצה ללמוד מדאמרינן בפרק עגלה ערופה (סוטה מח.) כשם שתרומה גדולה במיתה כך תרומת מעשר וטבל במיתה ומשמע ליה דטבל היינו טבול למעשר ראשון שהרי כבר אמר תרומת מעשר וכמדומה שרצה לדייק כמו שדייק ביבמות אבל טבל דקתני אינו אלא טבול לתרומת מעשר וטבל טבול לתרומת מעשר הוא דאצטריכא ליה למדרש דאילו תרומת מעשר בעיניה יודעים היו שהוא בעון מיתה ונזהרין ממנה כדמוכח בתוספתא דדמאי (פרק ה) דתניא כשם שאימת שבת על עם הארץ כך אימת דימוע על עם הארץ פי' מתרומת מעשר שחזרה למקומה דאמרינן שואלו ואוכלו על פיו ועוד הא דאימת שבת על עם הארץ מפרשי לה משום דשבת קובעת למעשר אלמא הא דלא חייש ע"ה אתרומת מעשר משום דסבר דאכתי לא קביעה ביה איסורא דתרומה שהיא בעוון מיתה ועוד יש לומר דתרתי אצטריכא ליה כשם שתרומה גדולה במיתה ואף טבל טביל לה כדדרשינן בהנשרפין (סנהדרין פג:) כך תרומת מעשר ומעשר ראשון הטבול לה במיתה ולא תימא דוקא בתר דאפריש מעשר ראשון שחל עליו שם תרומת מעשר אלא אפילו לא הפריש אלא שהוא טבל בעיניה יש בה עון מיתה משום מעשר ראשון שבה שזו היא עיקר הטעות שהיו טועין העולם לומר דאכתי לא חל שם תרומת מעשר כדפי' רש"י כמו שכתבתי למעלה וכן מוכיח בירושלמי דפאה פרק בתרא (פ"ח ה"ב) דאמרינן התם כשם שלא נחשדו ישראל על תרומה גדולה כך לא נחשדו לויים על תרומת מעשר והיינו לפי שיודעים הם שתכף כשהופרש חל עליו חיוב תרומת מעשר ואין לדקדק מדברי רש"י מה שדקדק כת"ר מכי אפרישיניה ואפקעיניה מתורת טבל וכן לשון התוס' מפרישן והן שלו שהן ז"ל לא נחיתו להכי ולקריאת שם קרו הפרשה:

ואף כי כת"ר בא בארוכה לבעבור סבב את פני ההלכות לבטל את המנהג אבא בקצרה להעמידו וכולהו מתנייתא דבמכילתין מוכחי להדיא דבקריאת שם סגי וגם כי כת"ר דחה ההיא דהנחתומין קשיא הך דהלוקח מן הנחתום דקתני אומר אחד ממאה וכו' משמע דבהכי סגי שאם לבסוף צריך הוא להפריש גם המעשר למה צריך לכל זה יפריש תחילה המעשר ואח"כ יפריש תרומתו וכן מוכחא נמי מתני' (דמאי פ"ה מ"ב) דהרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת וההיא דפרק בתרא דדמאי (פ"ז מ"ב) מזגו לו את הכוס אומר מה שאני עתיד לשייר בשולי הכוס וכו' דמשמע להדיא דלא משייר אלא אותו המועט שבשולי הכוס לתרומת מעשר אלא דמר מתרגם לכולהו דוקא בדמאי והנה ראה שרבינו שמשון פרשה לההיא דהרוצה להפריש וכו' בודאי ומה נעשה למעכ"ת שאינו מבטל דעתו מפני דעתם של גדולים ולואי שיעשה האדם דברי הראשונים נוחי נפש רטיה ללב קלורית לעינים למען אשר יראה בעיניו ולבבו יבין ועוד מטונך מי לא דייקת ממתני' דחכמים אומרים קורא שם ואינו צריך להפריש דדוקא גבי מעשר דקיל אבל שאר מעשרות לא מהני בהו קריאת שם אע"פ שהוא דמאי א"כ לדידך היכי מתיישבת הך מתני'. ועוד תמה על עצמך אם קריאת שם למעשר לא שמה הפרשה אם כן הו"ל כאילו לא הופרש והיאך יכול להפריש עליו תרומת מעשר והלא אם אין מעשר אין תרומה שאין אני קורא בו מעשר מן המעשר אלא אחר שהופרש כמ"ש הרמב"ם ז"ל שם ומתני' טובא דתנן ומעשר שני בצפונו או בדרומו כולהו הוו תיובתיה דמר דאף בודאי משתעי ומר דחה לומר דכיון שהוא מחלל על המעות הו"ל כמו הפרשה גמורה ולא נהירא כלל דאדרבא כל שאין ההפרשה כדין גם החילול לא חל על המעות תדע דתני' בתוספתא גבי עובדא דר"ג וזקנים שנתארחו אצל ב"ה שהיה אומר מעשר כרי זה בתוכו ומחולל על מעות הללו אמרו לו צא ואכול מעותיה השכרת ממון ואבדת נפשות שכל שלא היתה ההפרשה כדין שלא קבע מקום לא חלה קדושה על המעות ומאחר שכל המשניות השנויות במכילתין שמורות בדבר באצבע רוצה לכפות עליהן פסכתר ולמדחיינהו בגילתא דחיטי הרי הוא מזקיקני להביא לו ממקומות אחרים שאם דברי תורה עניים במקומן עשירים הם במקום אחר בפרק כל הגט (גיטין כה) אמילתא דברירה מייתי תלמודא אותה ששנינו הלוקח יין מבין הכותים אומר שני לוגין שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה עשרה מעשר ראשון מיחל ושותה ופי' רש"י (שם כה: ד"ה ומיחל) מחלל על המעות ושותה בלא הפרשה וכתבו עליו בתוס' (שם ד"ה ומיחל) ואין נראה דדוקא גבי דמאי קתני בהך משנה ומחולל על המעות לפי שקבע לו מקום דקתני מעשר שני בצפונו או בדרומו דהוי כמו הפרשה והכא דודאי הוא אינו יכול דבין השמשות מיירי דאין מעשרין את הודאי אלא פירש רבינו תם מתחיל ושותה מיד ואחר שבת יפריש מעשר ראשון ושני עד כאן דבריהם ולמדנו מהם שני דברים חדא איפכא מכת"ר דאדרבא חילול לא מהני אלא משום דמהני קביעות מקום דהוי כמו הפרשה ועוד למדנו בין לרש"י בין לרבינו תם דלענין היתר שתיה אפילו בטבל ודאי מותר מיד לשתות בקריאת שם בלא קביעות מקום כל שכן בקביעות מקום ועוד בפ"ק דחולין אהא דרבי מאיר אכל עלה של ירק בבית שאן והתיר רבי כל בית שאן בשבילה פרכינן דילמא רבי מאיר נתן עיניו בצד זה ואכל במקום אחר ומשני תא חזי מאן גברא רבא מסהיד עליה ולא תימא עלה של ירק שאכל רבי מאיר דמאי היה ולהכי סגי ליה בהכי דאם תלמודא מהדר לדחויי לומר שהיאך למד רבי מאותו מעשה ולא משכח לומר אלא תא חזי מאן גברא רבא מסהיד עליה כלומר והוא דקדק בדבר שלא נתן עיניו וטפי הו"ל לשנויי ודאי היה ולא סגי ליה בהכי ובקדושין פרק האיש מקדש (מא:) אמרינן מה לתרומה שכן ישנה במחשבה ופי' רש"י שנותן עיניו בצד זה ואוכל בצד אחר ותו גרסינן בפרק שבועות שתים (שבועות כו:) גמר בלבו צריך שיוציא בשפתיו ופרכינן ונגמר מקדשים דכתיב כל נדיב לב עולות ומשני משום דהוי תרומה וקדשים שני כתובים הבאים כאחד ופי' התוס' תרומה דכתיב ונחשב לכם תרומתכם כדאמרינן ובירושלמי פרק בתרא דדמאי (פ"ז ה"ה) א"ר זעירא הדא אמרה טבל שיש עליו תנאי מותר לטלטלה בשבת כיצד הוא עושה נותן עיניו במקצתו ואוכל את השאר פירוש טבל שהתנה עליו מערב שבת שני לוגין שאני עתיד להפריש וכו' דעלה מיירי התם ונראה דאשמעינן דאע"ג דאכתי לא מתקן ולא נתן עיניו בו לתקנו מותר הוא לטלטל דכיון דסגי ליה בנותן עינו בצד זה וכו' לאו מוקצה הוא הרי לך שאפילו בטבל ודאי התירו בלא הפרשה ותנן נמי התם בריש פרקא (פ"ז מ"א) המזמין את חבירו שיאכל אצלו וכו' אומר מערב שבת מה שאני עתיד להפריש למחר הרי הוא מעשר ושאר מעשר סמוך לו וכו' מזגו לו את הכוס אומר מה שאני עתיד לשייר בשולי הכוס הרי הוא מעשר וכו' ובירושלמי א"ר יוחנן מתניתא בדמאי הא בודאי לא ופריך דתנינן לקמן בההוא פרקא היו לו תאנים של טבל בתוך ביתו והוא בבית המדרש דההיא בודאי מיירי דקתני סיפא היו דמאי ומסיק דמתני' בין דמאי בין ודאי הרי שבודאי התירו לאכול בלא הפרשה בקריאת שם לבד שהרי הוא אומר מה שאני עתיד לשייר בשולי הכוס לפי שהוא מתבייש מבעל הבית להפריש קודם שלא ירגיש בו שהוא חושדו ולא העמידה ר' יוחנן בדמאי אלא משום דדוקא בדמאי אדם מתנה על דבר שאינו ברשותו כדמפרש התם ותו איכא בפ"ק דקדושין דמייתי מעשה ברבי גמליאל וזקנים שהיו באים בספינה אמר רבן גמליאל עשור שאני עתיד למוד נתון לרבי יהושע ומקומו מושכר לו ופי' רש"י שר"ג שכח מלתרום והיה ממהר לתרום שמא יאכלו בני אדם ממנו כשאינו מתוקן ולכך אמר עשור שאני עתיד וכו' וכתב ואע"פ שעדין לא הופרש קריית שם הוא ואפי' אכלו ממנו אין כאן חיוב מיתה משום טבל ומן המותר יפריש מעשרותיו כי ממה שיותירו לבסוף בביתו של ר"ג יפריש המעשרות אח"כ לפי שהיה ידוע לר"ג שלא יאכלו הכל שהרבה תבואה היה לו כדכתבו התוס' והתוס' הקשו על פירוש רש"י למה הוצרך לרבי יהושע ולהשכיר להם את המקום בקריאת שם סגי ואף על פי שר"ת העמיד לענין ביעור ולא להפרשת המעשרות מ"מ למדנו בין מדברי רש"י בין מדברי התוס' דבקריאת שם סגי בלא הפרשה ממש. וראיתי לרבינו ישעיה מטראני ז"ל שכתב שם בחדושיו המודפסות עישור שאני עתיד למוד היה מתכוין לתקן פירותיו שלא יכשל אדם בהם ואף על גב דקריאת שם בלא הפרשה אינה כלום אהני דלכשיפריש הוברר הדבר מעיקרא שעל אלה קרא שם ומה שאכלו לא אכלו טבל אלא מתוקן ואין לתעות כלל בלשונו לומר שהוא סבור דבעינן שיפריש ממש המעשר בידים אלא על קביעות מקום הוא דקאמר שהוקשה לו דהיכי מהני ליה קרית שם הואיל ולא סיים וקבע מקום ואמר מעשר ראשון לצפונו ומעשר שני לדרומו ואין לומר דאין ה"נ דקבע מקום שהרי ר"ג היה מתיירא שלא יאכלו בני ביתו ממנו ואם היה קובע מה הועיל בתקנתו אדרבא גרע טפי שיאכלו מאותו המקום שקבע המעשר אלא ע"כ לא קבע לו מקום והשתא לא היה חושש ר"ג שלא יאכלו הכל כי היתה תבואה מרובה והיה יודע שישיירו ומה שישתייר יהיה מעשר כדכתבו התוס' וגם קושיא זו הקשו התוס' לפי' רש"י דמאי מהני קריאת שם הואיל ולא קבע מקום למעשר וקביעת מקום קרי ליה הפרשה כדמוכח בדברי התו' בפרק כל הגט גבי ההיא דהלוקח יין מבין הכותים דכיון דבודאי מיירי לא היה יכול לקבוע מקום דהפרשה היא ובין השמשות אין מעשרין את הודאי ותירץ הרב ז"ל דאהני ליה אף על גב דלא קבע מקום להוציא את זה שיאכלו מידי טבל כשיתברר מה שישיירו ויחול עליו שם מעשר דס"ל יש ברירה דומיא דההיא דהלוקח יין מבין הכותים ותמיהא לי טובא על מה שהקשו התוס' לדברי רש"י כיון שלא קבע מקום בצפונו או בדרומו מה הועיל בהפרשתו דהא תניא בתוספתא (מעשר שני פ"ג) מעשר שני שבחפץ זה מחולל על איסר זה ולא קבע לו מקום וחכמים אומרים לא קרא לו שם עד שיקבע מקום לצפונו וכו' דהא ע"כ ההיא דהלוקח יין מבין הכותים שהביאו שם התוס' לא קתני בה קביעות מקום ואעפ"כ מהני לשתות מיד וכמו שכתבו התוס' בפ' כל הגט שפירש רבינו תם מיחל ושותה מתחיל ושותה מיד דדוקא אם היה בא לחלל על המעות היה צריך לקבוע מקום אבל זה שותה מיד ואח"כ במוצאי שבת יחלל א"כ מה הוכחה הוכיחו מההיא דמעשר שני שבחפץ דבעינן קביעות מקום דהתם הוא כדי שיחול החלול עליו שיהא מסויים שאם אינו קבוע לא חל קדושה על המעות כדמייתי עלה עובדא דרשב"ג השכרת מעות ואבדת נפשות אבל להוציא מידי טבל בקריאת שם כה"ג סגי שיאמר מה שאני עתיד לשייר יהא מעשר כדמוכח בההיא דהלוקח יין ובההיא דמזגו לו את הכוס ובכמה דוכתי ובפרק בכל מערבין (עירובין לז:) מייתי תלמודא מתני' דתרומות האומר תרומת הכרי זה בתוכו ומעשרותיו בתוכו וכו' ר"ש אומר קרא שם וחכמים אומרים עד שיאמר בצפונו או בדרומו ומתרגם לה לדרבי שמעון לחד לישנא דבעי' קביעות מקום ושאני התם דאיכא סביביו >>>>

---

---

שולי הגליון

---

---