אילת השחר/שבועות/מד/ב: הבדלים בין גרסאות בדף
לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי |
עיצוב |
||
| שורה 4: | שורה 4: | ||
'''והכא במלוה צריך למשכון.''' פירש"י ותוס' דרוצה להשתמש בו ומותר להשתמש בו דהוי כמשיב אבידה. והנה בש"ך (סי' ע"ב ס"ק י"א) הקשה דהא כתב הרשב"א דכשהלוהו על המשכון ונתן לו רשות להשתמש בנכייתא הוי שוכר והא פסקינן דשוכר כשומר שכר דמי, ותירץ דרק היכא דאמר לו בפירוש להשתמש משא"כ בלא אמר אף דיש לו רשות להשתמש אינו שוכר. וצ"ע דלרב יוסף דמתרץ דבמלוה צריך למשכון פליגי אי איכא מצוה, הא איהו גופי' ס"ל דהיתר תשמיש בחנם הוי שואל אע"פ שלא אמר בפירוש שנותן לו רשות להשתמש בו כדאמרינן בב"מ דף כ"ט, וכמו שכתבו התוס' לעיל בד"ה שומר אבידה, א"כ מאי שנא דהיתר תשמיש בחנם הוי שואל, והיתר תשמיש בשכר לא הוי עדיין שוכר אם לא אמר לו בפירוש. אמנם בשטמ"ק ב"מ (דף פ"ב) הביא רשב"א בשם הרב אב"ד והראב"ד דמיירי דכבר עבר זמן שכירות ואמר גמרתיו דאל"ה הוי שומר שכר דשוכר כשומר שכר דמי, ויש לעיין אם תוס' יפרשו כן, דהא לפי"ז מה הוצרכו לומר טעם דמותר משום דהוי משיב אבידה, דהא לפי"ז יש לומר דשכר בפירוש ממנו. | '''והכא במלוה צריך למשכון.''' פירש"י ותוס' דרוצה להשתמש בו ומותר להשתמש בו דהוי כמשיב אבידה. והנה בש"ך (סי' ע"ב ס"ק י"א) הקשה דהא כתב הרשב"א דכשהלוהו על המשכון ונתן לו רשות להשתמש בנכייתא הוי שוכר והא פסקינן דשוכר כשומר שכר דמי, ותירץ דרק היכא דאמר לו בפירוש להשתמש משא"כ בלא אמר אף דיש לו רשות להשתמש אינו שוכר. וצ"ע דלרב יוסף דמתרץ דבמלוה צריך למשכון פליגי אי איכא מצוה, הא איהו גופי' ס"ל דהיתר תשמיש בחנם הוי שואל אע"פ שלא אמר בפירוש שנותן לו רשות להשתמש בו כדאמרינן בב"מ דף כ"ט, וכמו שכתבו התוס' לעיל בד"ה שומר אבידה, א"כ מאי שנא דהיתר תשמיש בחנם הוי שואל, והיתר תשמיש בשכר לא הוי עדיין שוכר אם לא אמר לו בפירוש. אמנם בשטמ"ק ב"מ (דף פ"ב) הביא רשב"א בשם הרב אב"ד והראב"ד דמיירי דכבר עבר זמן שכירות ואמר גמרתיו דאל"ה הוי שומר שכר דשוכר כשומר שכר דמי, ויש לעיין אם תוס' יפרשו כן, דהא לפי"ז מה הוצרכו לומר טעם דמותר משום דהוי משיב אבידה, דהא לפי"ז יש לומר דשכר בפירוש ממנו. | ||
'''שם. | |||
'''שם. והכא במלוה צריך למשכון''' [דהיינו דמנכה בדמי שכירות השתמשותו כדפירש"י] '''מר סבר מצוה קא עביד ומר סבר לאו מצוה קא עביד.''' יש לעיין אם מחלקותם הוא בכל מצוה שעושה ויש לו ג"כ איזה טובת הנאה, אם אז אינו עושה מצוה. דיש לומר דהכונה דלאו מצוה קעביד שיפטר מלמיתב ריפתא לעניא, אבל ודאי מ"מ עשה מצוה, וג"ז צ"ע דסוף סוף הא מקיים מצוה ולמה לא יפטר מלמיתב לעניא. ומרש"י משמע דגם ר"ע דס"ל דמצוה קעביד ופטור מלמיתב ריפתא לעניא, הוא רק משום דכיון דפוחת והולך מצוה היא, משמע דאם זה דבר שאינו פוחת והולך אינו פטור מלמיתב ריפתא לעניא. | |||
'''{{עוגן1|ויש}}''' לומר דעצם ההלואה היא ודאי מצוה, אלא דכיון דאנו רוצים שקבלת המשכון יחשב מצוה כיון דזה גורם לההלואה, ע"ז אמרינן דכשעושה לצורכו אין לו דין כעוסק במצוה. | '''{{עוגן1|ויש}}''' לומר דעצם ההלואה היא ודאי מצוה, אלא דכיון דאנו רוצים שקבלת המשכון יחשב מצוה כיון דזה גורם לההלואה, ע"ז אמרינן דכשעושה לצורכו אין לו דין כעוסק במצוה. | ||
'''{{עוגן1|ובמש"כ}}''' רש"י דנותן לו דמי שכירות, וכונתו כמו דביאר במאירי דבל"ז הר"ז רבית, וצע"ק דמדצריך בשביל זה להלוות כסף, ע"כ דבל"ז אין הלוה רוצה להשכיר, והוי כמלוה ע"מ שתשכיר לי כליך, וזה כמו ע"מ שתמכרם לי בשויהן, וזה אמנם מותר כשמתנה אם תרצה למכרם תמכרם לי כמבואר בב"מ ס"ה ע"ב, אבל אם מתנה שתהי' מוכרח למכור או להשכיר, פשוט דאסור, וא"כ איך מותר להתנות שיהא צריך להשכיר לו המשכון. | '''{{עוגן1|ובמש"כ}}''' רש"י דנותן לו דמי שכירות, וכונתו כמו דביאר במאירי דבל"ז הר"ז רבית, וצע"ק דמדצריך בשביל זה להלוות כסף, ע"כ דבל"ז אין הלוה רוצה להשכיר, והוי כמלוה ע"מ שתשכיר לי כליך, וזה כמו ע"מ שתמכרם לי בשויהן, וזה אמנם מותר כשמתנה אם תרצה למכרם תמכרם לי כמבואר בב"מ ס"ה ע"ב, אבל אם מתנה שתהי' מוכרח למכור או להשכיר, פשוט דאסור, וא"כ איך מותר להתנות שיהא צריך להשכיר לו המשכון. | ||
'''אלא לאו כנגד כולו ובדשמואל קא מיפלגי.''' והיינו דלשמואל נחשב המשכון כנגד כל החוב לכן אינו משמט כל החוב. והנה לשיטת התוס' לעיל (מ"ג ב' בד"ה מתני') דשמואל מיירי דוקא בדפריש דאם יופסד המשכון יפסיד כל החוב, הרי דהמשכון מצד עצמו אינו במקום כל החוב, אלא דכשמתנה שבזה יופסד החוב לכן החוב יורד, וכמו אם התנה שאם אעשה או תעשה דבר פלוני יופסד החוב, א"כ למה זה נקרא שכל החוב בידך כאילו גבה אותו, הא אין לו כל החוב רק תנאי שהתנה שיופסד החוב. | '''אלא לאו כנגד כולו ובדשמואל קא מיפלגי.''' והיינו דלשמואל נחשב המשכון כנגד כל החוב לכן אינו משמט כל החוב. והנה לשיטת התוס' לעיל (מ"ג ב' בד"ה מתני') דשמואל מיירי דוקא בדפריש דאם יופסד המשכון יפסיד כל החוב, הרי דהמשכון מצד עצמו אינו במקום כל החוב, אלא דכשמתנה שבזה יופסד החוב לכן החוב יורד, וכמו אם התנה שאם אעשה או תעשה דבר פלוני יופסד החוב, א"כ למה זה נקרא שכל החוב בידך כאילו גבה אותו, הא אין לו כל החוב רק תנאי שהתנה שיופסד החוב. | ||
| שורה 14: | שורה 16: | ||
'''{{עוגן1|וכן}}''' לפירש"י דכשלא התנה כלל מפסיד כל החוב, הרי זה ג"כ משום דסבר וקביל, היינו דאמדינן לדעתיה דהוי כמתנה שיופסד כל החוב, אבל למה זה אינו משמט, דאיך זה נקרא כל החוב של אחיך בידך. | '''{{עוגן1|וכן}}''' לפירש"י דכשלא התנה כלל מפסיד כל החוב, הרי זה ג"כ משום דסבר וקביל, היינו דאמדינן לדעתיה דהוי כמתנה שיופסד כל החוב, אבל למה זה אינו משמט, דאיך זה נקרא כל החוב של אחיך בידך. | ||
'''תוד"ה ורב יוסף. | |||
'''תוד"ה ורב יוסף. וי"ל דשאני שומר אבידה ומשכון דכמה פעמים שיתעסק בה לשוטחה לצרכה ולהצניעה יפטר מליתן לו וכו'.''' מבואר דגם בהא דמשכון מתעסק לצורך המשכון, והיינו דבלי זה יתקלקל. והנה לפי"ז כעת מחויב מדין השבת אבידה להתעסק במשכון כיון דאם לא יתעסק יתקלקל המשכון, וא"כ אפי' דבזה שהלוה על המשכון אינו שומר שכר דלא נחשיב אותו לעושה מצוה, מ"מ כיון דאם לא יתעסק יתקלקל המשכון, א"כ כשמתעסק הא עוסק במצוה דהשבת אבידה ושוב יפטר מלמיתב ריפתא לעניא ושוב יהי' סיבה להיות שומר שכר. | |||
'''{{עוגן1|וכן}}''' יש לעיין בכל שומר חנם בחפצים העלולים להתקלקל בלי שיתעסק לשוטחם וכדומה, כיון דעליו לדאוג שלא יתקלקל הדבר כמבואר בב"מ דף ל', ואז הרי הוא מציל דבר של חבירו מהפסד ועושה מצוה ויפטר מליתן לעני, א"כ כל שומר חנם יהי' דינו כשומר שכר לר' יוסף, והנה כעין זה הקשה הריטב"א כאן ובב"מ דף פ"ב, אלא דקושיתו נראה דכיון דעפ"י דין שומר מוטל עליו לדאוג שלא יתקלקל, הרי זה ג"כ קיום מצוה ויפטר למיתב רפתא לעניא ויהי' שומר שכר, ע"ז תירץ דאין דעת השומר להתחייב בגניבה ואבידה, אבל קושיתינו מצד דעכשיו הוי כאבידה דאם לא ישטחנה היא תתקלקל, והרי הוא מחויב מדין השבת אבידה, ועי"ז יהפך ככל שומר אבידה דהוי שומר שכר. | '''{{עוגן1|וכן}}''' יש לעיין בכל שומר חנם בחפצים העלולים להתקלקל בלי שיתעסק לשוטחם וכדומה, כיון דעליו לדאוג שלא יתקלקל הדבר כמבואר בב"מ דף ל', ואז הרי הוא מציל דבר של חבירו מהפסד ועושה מצוה ויפטר מליתן לעני, א"כ כל שומר חנם יהי' דינו כשומר שכר לר' יוסף, והנה כעין זה הקשה הריטב"א כאן ובב"מ דף פ"ב, אלא דקושיתו נראה דכיון דעפ"י דין שומר מוטל עליו לדאוג שלא יתקלקל, הרי זה ג"כ קיום מצוה ויפטר למיתב רפתא לעניא ויהי' שומר שכר, ע"ז תירץ דאין דעת השומר להתחייב בגניבה ואבידה, אבל קושיתינו מצד דעכשיו הוי כאבידה דאם לא ישטחנה היא תתקלקל, והרי הוא מחויב מדין השבת אבידה, ועי"ז יהפך ככל שומר אבידה דהוי שומר שכר. | ||
'''{{עוגן1|ואפשר}}''' דכמו דאיש אחר אינו מחויב להתעסק בחפץ שנמצא בידי השומר מדין השבת אבידה כיון שיש אחד שכבר מחויב בשמירתו, ה"נ השומר עצמו על מה שמחויב מדין שומר אין עליו כבר חיוב מדין השבת אבידה, כיון דזה שמור כבר ע"י חיובו לשמור, ורק היכא דתחילת חיובו להתעסק הוא מדין השבת אבידה, אז הוא דשייך לפוטרו מליתן לעני, ומשום זה נעשה שומר שכר, אבל היכא דהתחלת הענין הוא חיוב תשלומין שיתחייב אם אינו עושה זה, אז אין עליו כבר חיוב מדין השבת אבידה. וקושית הריטב"א תהי' דמ"מ כיון דבתור שומר חנם חייב הרי זה קיום מצוה והוצרך לתירוצו. וזה ניחא לפי מש"כ התוס' בב"מ (דף ל') דחייב מדין שומר להתעסק, וכמו שהוכיח במחנ"א (הלכות שומרין סי' ל"ה) מהתוס' הנ"ל דאם לא יתעסק ויתקלקל יהי' חייב לשלם. ולפי"ז צ"ל דבאופן דב"מ (דף ל"ח) דחייב משום השבת אבידה, ע"כ דאין עליו חיוב מדין שומר למכור הפירות ואם לא ימכור חייב לשלם, דהא אם הי' חייב מדין שומר ושעי"ז חייב אם לא יעשה כן לא הי' חייב מדין השבת אבידה. | '''{{עוגן1|ואפשר}}''' דכמו דאיש אחר אינו מחויב להתעסק בחפץ שנמצא בידי השומר מדין השבת אבידה כיון שיש אחד שכבר מחויב בשמירתו, ה"נ השומר עצמו על מה שמחויב מדין שומר אין עליו כבר חיוב מדין השבת אבידה, כיון דזה שמור כבר ע"י חיובו לשמור, ורק היכא דתחילת חיובו להתעסק הוא מדין השבת אבידה, אז הוא דשייך לפוטרו מליתן לעני, ומשום זה נעשה שומר שכר, אבל היכא דהתחלת הענין הוא חיוב תשלומין שיתחייב אם אינו עושה זה, אז אין עליו כבר חיוב מדין השבת אבידה. וקושית הריטב"א תהי' דמ"מ כיון דבתור שומר חנם חייב הרי זה קיום מצוה והוצרך לתירוצו. וזה ניחא לפי מש"כ התוס' בב"מ (דף ל') דחייב מדין שומר להתעסק, וכמו שהוכיח במחנ"א (הלכות שומרין סי' ל"ה) מהתוס' הנ"ל דאם לא יתעסק ויתקלקל יהי' חייב לשלם. ולפי"ז צ"ל דבאופן דב"מ (דף ל"ח) דחייב משום השבת אבידה, ע"כ דאין עליו חיוב מדין שומר למכור הפירות ואם לא ימכור חייב לשלם, דהא אם הי' חייב מדין שומר ושעי"ז חייב אם לא יעשה כן לא הי' חייב מדין השבת אבידה. | ||
==כל הנשבעין== | ==כל הנשבעין== | ||
גרסה אחרונה מ־13:51, 17 בינואר 2025
|
< עמוד קודם · עמוד הבא >
צור דיון על דף זה מפרשי הדף מלאכת בצלאלגליוני הש"ס אילת השחר שיח השדה |
והכא במלוה צריך למשכון. פירש"י ותוס' דרוצה להשתמש בו ומותר להשתמש בו דהוי כמשיב אבידה. והנה בש"ך (סי' ע"ב ס"ק י"א) הקשה דהא כתב הרשב"א דכשהלוהו על המשכון ונתן לו רשות להשתמש בנכייתא הוי שוכר והא פסקינן דשוכר כשומר שכר דמי, ותירץ דרק היכא דאמר לו בפירוש להשתמש משא"כ בלא אמר אף דיש לו רשות להשתמש אינו שוכר. וצ"ע דלרב יוסף דמתרץ דבמלוה צריך למשכון פליגי אי איכא מצוה, הא איהו גופי' ס"ל דהיתר תשמיש בחנם הוי שואל אע"פ שלא אמר בפירוש שנותן לו רשות להשתמש בו כדאמרינן בב"מ דף כ"ט, וכמו שכתבו התוס' לעיל בד"ה שומר אבידה, א"כ מאי שנא דהיתר תשמיש בחנם הוי שואל, והיתר תשמיש בשכר לא הוי עדיין שוכר אם לא אמר לו בפירוש. אמנם בשטמ"ק ב"מ (דף פ"ב) הביא רשב"א בשם הרב אב"ד והראב"ד דמיירי דכבר עבר זמן שכירות ואמר גמרתיו דאל"ה הוי שומר שכר דשוכר כשומר שכר דמי, ויש לעיין אם תוס' יפרשו כן, דהא לפי"ז מה הוצרכו לומר טעם דמותר משום דהוי משיב אבידה, דהא לפי"ז יש לומר דשכר בפירוש ממנו.
שם. והכא במלוה צריך למשכון [דהיינו דמנכה בדמי שכירות השתמשותו כדפירש"י] מר סבר מצוה קא עביד ומר סבר לאו מצוה קא עביד. יש לעיין אם מחלקותם הוא בכל מצוה שעושה ויש לו ג"כ איזה טובת הנאה, אם אז אינו עושה מצוה. דיש לומר דהכונה דלאו מצוה קעביד שיפטר מלמיתב ריפתא לעניא, אבל ודאי מ"מ עשה מצוה, וג"ז צ"ע דסוף סוף הא מקיים מצוה ולמה לא יפטר מלמיתב לעניא. ומרש"י משמע דגם ר"ע דס"ל דמצוה קעביד ופטור מלמיתב ריפתא לעניא, הוא רק משום דכיון דפוחת והולך מצוה היא, משמע דאם זה דבר שאינו פוחת והולך אינו פטור מלמיתב ריפתא לעניא.
ויש לומר דעצם ההלואה היא ודאי מצוה, אלא דכיון דאנו רוצים שקבלת המשכון יחשב מצוה כיון דזה גורם לההלואה, ע"ז אמרינן דכשעושה לצורכו אין לו דין כעוסק במצוה.
ובמש"כ רש"י דנותן לו דמי שכירות, וכונתו כמו דביאר במאירי דבל"ז הר"ז רבית, וצע"ק דמדצריך בשביל זה להלוות כסף, ע"כ דבל"ז אין הלוה רוצה להשכיר, והוי כמלוה ע"מ שתשכיר לי כליך, וזה כמו ע"מ שתמכרם לי בשויהן, וזה אמנם מותר כשמתנה אם תרצה למכרם תמכרם לי כמבואר בב"מ ס"ה ע"ב, אבל אם מתנה שתהי' מוכרח למכור או להשכיר, פשוט דאסור, וא"כ איך מותר להתנות שיהא צריך להשכיר לו המשכון.
אלא לאו כנגד כולו ובדשמואל קא מיפלגי. והיינו דלשמואל נחשב המשכון כנגד כל החוב לכן אינו משמט כל החוב. והנה לשיטת התוס' לעיל (מ"ג ב' בד"ה מתני') דשמואל מיירי דוקא בדפריש דאם יופסד המשכון יפסיד כל החוב, הרי דהמשכון מצד עצמו אינו במקום כל החוב, אלא דכשמתנה שבזה יופסד החוב לכן החוב יורד, וכמו אם התנה שאם אעשה או תעשה דבר פלוני יופסד החוב, א"כ למה זה נקרא שכל החוב בידך כאילו גבה אותו, הא אין לו כל החוב רק תנאי שהתנה שיופסד החוב.
וכן לפירש"י דכשלא התנה כלל מפסיד כל החוב, הרי זה ג"כ משום דסבר וקביל, היינו דאמדינן לדעתיה דהוי כמתנה שיופסד כל החוב, אבל למה זה אינו משמט, דאיך זה נקרא כל החוב של אחיך בידך.
תוד"ה ורב יוסף. וי"ל דשאני שומר אבידה ומשכון דכמה פעמים שיתעסק בה לשוטחה לצרכה ולהצניעה יפטר מליתן לו וכו'. מבואר דגם בהא דמשכון מתעסק לצורך המשכון, והיינו דבלי זה יתקלקל. והנה לפי"ז כעת מחויב מדין השבת אבידה להתעסק במשכון כיון דאם לא יתעסק יתקלקל המשכון, וא"כ אפי' דבזה שהלוה על המשכון אינו שומר שכר דלא נחשיב אותו לעושה מצוה, מ"מ כיון דאם לא יתעסק יתקלקל המשכון, א"כ כשמתעסק הא עוסק במצוה דהשבת אבידה ושוב יפטר מלמיתב ריפתא לעניא ושוב יהי' סיבה להיות שומר שכר.
וכן יש לעיין בכל שומר חנם בחפצים העלולים להתקלקל בלי שיתעסק לשוטחם וכדומה, כיון דעליו לדאוג שלא יתקלקל הדבר כמבואר בב"מ דף ל', ואז הרי הוא מציל דבר של חבירו מהפסד ועושה מצוה ויפטר מליתן לעני, א"כ כל שומר חנם יהי' דינו כשומר שכר לר' יוסף, והנה כעין זה הקשה הריטב"א כאן ובב"מ דף פ"ב, אלא דקושיתו נראה דכיון דעפ"י דין שומר מוטל עליו לדאוג שלא יתקלקל, הרי זה ג"כ קיום מצוה ויפטר למיתב רפתא לעניא ויהי' שומר שכר, ע"ז תירץ דאין דעת השומר להתחייב בגניבה ואבידה, אבל קושיתינו מצד דעכשיו הוי כאבידה דאם לא ישטחנה היא תתקלקל, והרי הוא מחויב מדין השבת אבידה, ועי"ז יהפך ככל שומר אבידה דהוי שומר שכר.
ואפשר דכמו דאיש אחר אינו מחויב להתעסק בחפץ שנמצא בידי השומר מדין השבת אבידה כיון שיש אחד שכבר מחויב בשמירתו, ה"נ השומר עצמו על מה שמחויב מדין שומר אין עליו כבר חיוב מדין השבת אבידה, כיון דזה שמור כבר ע"י חיובו לשמור, ורק היכא דתחילת חיובו להתעסק הוא מדין השבת אבידה, אז הוא דשייך לפוטרו מליתן לעני, ומשום זה נעשה שומר שכר, אבל היכא דהתחלת הענין הוא חיוב תשלומין שיתחייב אם אינו עושה זה, אז אין עליו כבר חיוב מדין השבת אבידה. וקושית הריטב"א תהי' דמ"מ כיון דבתור שומר חנם חייב הרי זה קיום מצוה והוצרך לתירוצו. וזה ניחא לפי מש"כ התוס' בב"מ (דף ל') דחייב מדין שומר להתעסק, וכמו שהוכיח במחנ"א (הלכות שומרין סי' ל"ה) מהתוס' הנ"ל דאם לא יתעסק ויתקלקל יהי' חייב לשלם. ולפי"ז צ"ל דבאופן דב"מ (דף ל"ח) דחייב משום השבת אבידה, ע"כ דאין עליו חיוב מדין שומר למכור הפירות ואם לא ימכור חייב לשלם, דהא אם הי' חייב מדין שומר ושעי"ז חייב אם לא יעשה כן לא הי' חייב מדין השבת אבידה.
כל הנשבעין[עריכה | עריכת קוד מקור]
כל הנשבעין
תוד"ה התקבלת. מבואר דדינר זהב הוא בעצם כ"ד דינרי כסף וזוז אחד משום הכרע. וצ"ע לפי"ז דברי הגמ' בב"מ (דף מ"ד ע"ב) דמבואר דאי דהבא טיבעא אז דינר זהב הוי קיץ, ואפשר לקצוב בו ולשער בו חמשה סלעים דפדיון הבן, משום דתמיד דינר כסף הוא א' מכ"ה בדינר זהב וחמשה סלעים הם ד' חומשים של דינר זהב, וצ"ע דהא זוז א' אינו מעצם שוויו, אלא משום הכרע, ומסתמא אפשר להשתנות, וא"כ לא תמיד יהי' דינר כסף א' מכ"ה מדינר זהב.
ומלבד זה קשה דהא דינר זהב דהוא טבוע, וכן דינר כסף ע"י הטביעה עולה יותר, כמש"כ התוס' לעיל (דף מ') א"כ הא עלול להשתנות שוויו ע"י מה שעולה הטביעה, ודוחק לומר דגם מחיר הטביעה של מטבעות כסף הם בדיוק תמיד א' מכ"ה ממחיר הטביעה של דינר זהב. וכבר הערנו מזה בר"פ הזהב.
 |
ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א |