אבני נזר/אבן העזר/קה: הבדלים בין גרסאות בדף
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (גרסה ראשונית) |
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (עיצוב וחלוקה לס"ק) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude> | <noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude> | ||
סימן קה | {{מרכז|'''סימן קה'''}} | ||
שמעתתא דע"א במלחמה | שמעתתא דע"א במלחמה | ||
==א== | |||
א) יבמות (קי"ד.) ברש"י בד"ה ושלום בעולם, אי לא חזיתי' דמית חיישא לקילקולא שמא יבוא בעלה לאחר שניסת ותהא מקולקלת כדאמר בהאשה רבה ולא אמרה בדדמי, נראה מלשונו דבאשה עצמה לא אצטריך לטעמא דחומר דתצא מזה ומזה, רק לאפוקי מחשש בדדמי, ונראה שדעתו כדעת הרמב"ם ז"ל שכתב דהא דאין האשה נאמנת לומר מת יבמי משום שהוא רק {{עוגן|פב.}}{{עוגן|פב־א}}איסור לאו ושמא יהי' קל בעיני', הרי דנאמנותה לומר מת בעלי משום חומר האיסור ולא משום חומר דתצא מזה ומזה, ואכתי צריך להבין מנ"ל לרש"י דאי לאו טעמא דחומר הוה חיישינן לבדדמי: | א) יבמות (קי"ד.) ברש"י בד"ה ושלום בעולם, אי לא חזיתי' דמית חיישא לקילקולא שמא יבוא בעלה לאחר שניסת ותהא מקולקלת כדאמר בהאשה רבה ולא אמרה בדדמי, נראה מלשונו דבאשה עצמה לא אצטריך לטעמא דחומר דתצא מזה ומזה, רק לאפוקי מחשש בדדמי, ונראה שדעתו כדעת הרמב"ם ז"ל שכתב דהא דאין האשה נאמנת לומר מת יבמי משום שהוא רק {{עוגן|פב.}}{{עוגן|פב־א}}איסור לאו ושמא יהי' קל בעיני', הרי דנאמנותה לומר מת בעלי משום חומר האיסור ולא משום חומר דתצא מזה ומזה, ואכתי צריך להבין מנ"ל לרש"י דאי לאו טעמא דחומר הוה חיישינן לבדדמי: | ||
==ב== | |||
ב) ונראה דרש"י ז"ל הכריח כל דבריו מהא דאיפלגו אמוראי לקמן (קט"ז.) בקטטה אי משום דמשקרא אי מחשש בדדמי, ולכאורה קשה למ"ד דרק משום בדדמי, דהא ודאי דלא הוי חומר לגבה מה שיוצאת מאתו כיון דסניא לי' מכבר רצתה פעם אחת להפקיע עצמה ממנו, ומה שתצא משני הא לא חשוב חומר לרש"י, שהרי כתב בסוגיא דע"א ביבמה (צ"ד.) בטעמא דאין אשה נאמנת לומר מתה אחותי שאכנס לביתה משום דליכא חומר אף שודאי תצא מאתו כשתבא אחותה דחייבי כריתות היא אלא ודאי דלא חשוב חומר אלא מה שתצא מראשון שתפסיד בעלה שיש לה עכשיו, וא"כ בקטטה דלא איכפת לה מה שתצא מראשון ניחוש למשקר, ועוד דאפי' למ"ד דמשקרא פירש"י בגמ' וכן במשנה מרוב שנאה היא רוצה לאסור עצמה עליו, אבל במה דלא איכפת לה לא הוה חשדינן לה למשקר, מזה הוכיח רש"י ז"ל דאף דליכא חומר מה שתצא היתה נאמנת מחמת חומר איסור אשת איש רק משום דיש חשש בדדמי והיינו טעמא דמ"ד קטטה משום בדדמי כיון דליכא חומר מה שתצא מבעלה ראשון כנ"ל חיישינן לבדדמי, אבל לא חשדינן לה במשקרת דלא חשדינן לה שתנשא ותעבור על איסור א"א, אף שפעם אחת אמרה גרשתני כיון שעדיין לא היתה נשאת באמירתה גרשתני, וכל זמן שלא עשתה האיסור אינה חשובה חשודה, ואולי הי' דעתה שבעלה שיודע האמת שלא גירשה ועפ"י הדין תהי' נאמנת יתן לה גט אחר שלא ירבו ממזרים בישראל, ומ"ד דמשקרא ס"ל שבמכוון היא רוצה לאסור עצמה עליו, וע"כ אינה חוששת לאיסור (שעה אחת שדעתה שבעלה יבא תיכף ויהי' הדין תצא מזה ומזה ויתן לה גט, ודווקא שלא תהי' באיסור א"א כל ימי' היא חוששת ועי' ברא"ש סוגיא דטמאה אני לך): | ב) ונראה דרש"י ז"ל הכריח כל דבריו מהא דאיפלגו אמוראי לקמן (קט"ז.) בקטטה אי משום דמשקרא אי מחשש בדדמי, ולכאורה קשה למ"ד דרק משום בדדמי, דהא ודאי דלא הוי חומר לגבה מה שיוצאת מאתו כיון דסניא לי' מכבר רצתה פעם אחת להפקיע עצמה ממנו, ומה שתצא משני הא לא חשוב חומר לרש"י, שהרי כתב בסוגיא דע"א ביבמה (צ"ד.) בטעמא דאין אשה נאמנת לומר מתה אחותי שאכנס לביתה משום דליכא חומר אף שודאי תצא מאתו כשתבא אחותה דחייבי כריתות היא אלא ודאי דלא חשוב חומר אלא מה שתצא מראשון שתפסיד בעלה שיש לה עכשיו, וא"כ בקטטה דלא איכפת לה מה שתצא מראשון ניחוש למשקר, ועוד דאפי' למ"ד דמשקרא פירש"י בגמ' וכן במשנה מרוב שנאה היא רוצה לאסור עצמה עליו, אבל במה דלא איכפת לה לא הוה חשדינן לה למשקר, מזה הוכיח רש"י ז"ל דאף דליכא חומר מה שתצא היתה נאמנת מחמת חומר איסור אשת איש רק משום דיש חשש בדדמי והיינו טעמא דמ"ד קטטה משום בדדמי כיון דליכא חומר מה שתצא מבעלה ראשון כנ"ל חיישינן לבדדמי, אבל לא חשדינן לה במשקרת דלא חשדינן לה שתנשא ותעבור על איסור א"א, אף שפעם אחת אמרה גרשתני כיון שעדיין לא היתה נשאת באמירתה גרשתני, וכל זמן שלא עשתה האיסור אינה חשובה חשודה, ואולי הי' דעתה שבעלה שיודע האמת שלא גירשה ועפ"י הדין תהי' נאמנת יתן לה גט אחר שלא ירבו ממזרים בישראל, ומ"ד דמשקרא ס"ל שבמכוון היא רוצה לאסור עצמה עליו, וע"כ אינה חוששת לאיסור (שעה אחת שדעתה שבעלה יבא תיכף ויהי' הדין תצא מזה ומזה ויתן לה גט, ודווקא שלא תהי' באיסור א"א כל ימי' היא חוששת ועי' ברא"ש סוגיא דטמאה אני לך): | ||
==ג== | |||
ג) איברא דקשה לי ע"ז מהא דאין אשה נאמנת לומר גירשני בעלי ופירש בירושלמי משום דאם יבא תוכל להכחישו, אף דהתם ודעת האמת ולא שייך בדדמי, הרי דכיון דליכא חומר חשודה לעבור על איסור א"א: | ג) איברא דקשה לי ע"ז מהא דאין אשה נאמנת לומר גירשני בעלי ופירש בירושלמי משום דאם יבא תוכל להכחישו, אף דהתם ודעת האמת ולא שייך בדדמי, הרי דכיון דליכא חומר חשודה לעבור על איסור א"א: | ||
==ד== | |||
ד) ונראה דרש"י לטעמי' דס"ל בשבת (קמ"ה:) דטעמא דע"א נאמן לומר מת בעלך משום אפקעינהו רבנן לקדושי מיני', ולכאורה קשה דהא תנן בהאשה רבה דאם בא בעלה חייבת בקרבן וע"כ באם בא בעלה לא אפקעינהו וא"כ איך מותרת לינשא שמא יבא, וצ"ל דשוב נאמן העד מה"ת שמת ולא יבא כיון דלא אתחזק וכדברי התשו' מהרי"ק סי' ע"ב דהיכי דלא איתחזק נאמן ע"א אפי' בדבר שבערוה, וע"כ דווקא במת בעלי שאם בא יתברר ולא אפקעינהו ותהי' באיסור א"א למפרע ע"כ נאמנת, אבל בגירושין דלא יתברר כשיבא ויהי' הקידושין מופקעים ולא תהי' באיסור א"א כלל: | ד) ונראה דרש"י לטעמי' דס"ל בשבת (קמ"ה:) דטעמא דע"א נאמן לומר מת בעלך משום אפקעינהו רבנן לקדושי מיני', ולכאורה קשה דהא תנן בהאשה רבה דאם בא בעלה חייבת בקרבן וע"כ באם בא בעלה לא אפקעינהו וא"כ איך מותרת לינשא שמא יבא, וצ"ל דשוב נאמן העד מה"ת שמת ולא יבא כיון דלא אתחזק וכדברי התשו' מהרי"ק סי' ע"ב דהיכי דלא איתחזק נאמן ע"א אפי' בדבר שבערוה, וע"כ דווקא במת בעלי שאם בא יתברר ולא אפקעינהו ותהי' באיסור א"א למפרע ע"כ נאמנת, אבל בגירושין דלא יתברר כשיבא ויהי' הקידושין מופקעים ולא תהי' באיסור א"א כלל: | ||
==ה== | |||
ה) ובזה מיושב הא דקשה על הטעם של הירושלמי שהרי בש"ס דילן בכתובות (כ"ב) הקשה אטעמא דגירושין יכולה מכחישתו ומי חצופה כולי האי, ולהנ"ל ניחא כיון דאפקעינהו ובאמת לא יהי' בעלה ותוכל להעיז נגדו, ובלא אפקעינהו אפי' במיתה לא היתה נאמנת ודו"ק: | ה) ובזה מיושב הא דקשה על הטעם של הירושלמי שהרי בש"ס דילן בכתובות (כ"ב) הקשה אטעמא דגירושין יכולה מכחישתו ומי חצופה כולי האי, ולהנ"ל ניחא כיון דאפקעינהו ובאמת לא יהי' בעלה ותוכל להעיז נגדו, ובלא אפקעינהו אפי' במיתה לא היתה נאמנת ודו"ק: | ||
גרסה מ־15:24, 18 באוקטובר 2024
|
< הקודם · הבא > |
שמעתתא דע"א במלחמה
א
א) יבמות (קי"ד.) ברש"י בד"ה ושלום בעולם, אי לא חזיתי' דמית חיישא לקילקולא שמא יבוא בעלה לאחר שניסת ותהא מקולקלת כדאמר בהאשה רבה ולא אמרה בדדמי, נראה מלשונו דבאשה עצמה לא אצטריך לטעמא דחומר דתצא מזה ומזה, רק לאפוקי מחשש בדדמי, ונראה שדעתו כדעת הרמב"ם ז"ל שכתב דהא דאין האשה נאמנת לומר מת יבמי משום שהוא רק איסור לאו ושמא יהי' קל בעיני', הרי דנאמנותה לומר מת בעלי משום חומר האיסור ולא משום חומר דתצא מזה ומזה, ואכתי צריך להבין מנ"ל לרש"י דאי לאו טעמא דחומר הוה חיישינן לבדדמי:
ב
ב) ונראה דרש"י ז"ל הכריח כל דבריו מהא דאיפלגו אמוראי לקמן (קט"ז.) בקטטה אי משום דמשקרא אי מחשש בדדמי, ולכאורה קשה למ"ד דרק משום בדדמי, דהא ודאי דלא הוי חומר לגבה מה שיוצאת מאתו כיון דסניא לי' מכבר רצתה פעם אחת להפקיע עצמה ממנו, ומה שתצא משני הא לא חשוב חומר לרש"י, שהרי כתב בסוגיא דע"א ביבמה (צ"ד.) בטעמא דאין אשה נאמנת לומר מתה אחותי שאכנס לביתה משום דליכא חומר אף שודאי תצא מאתו כשתבא אחותה דחייבי כריתות היא אלא ודאי דלא חשוב חומר אלא מה שתצא מראשון שתפסיד בעלה שיש לה עכשיו, וא"כ בקטטה דלא איכפת לה מה שתצא מראשון ניחוש למשקר, ועוד דאפי' למ"ד דמשקרא פירש"י בגמ' וכן במשנה מרוב שנאה היא רוצה לאסור עצמה עליו, אבל במה דלא איכפת לה לא הוה חשדינן לה למשקר, מזה הוכיח רש"י ז"ל דאף דליכא חומר מה שתצא היתה נאמנת מחמת חומר איסור אשת איש רק משום דיש חשש בדדמי והיינו טעמא דמ"ד קטטה משום בדדמי כיון דליכא חומר מה שתצא מבעלה ראשון כנ"ל חיישינן לבדדמי, אבל לא חשדינן לה במשקרת דלא חשדינן לה שתנשא ותעבור על איסור א"א, אף שפעם אחת אמרה גרשתני כיון שעדיין לא היתה נשאת באמירתה גרשתני, וכל זמן שלא עשתה האיסור אינה חשובה חשודה, ואולי הי' דעתה שבעלה שיודע האמת שלא גירשה ועפ"י הדין תהי' נאמנת יתן לה גט אחר שלא ירבו ממזרים בישראל, ומ"ד דמשקרא ס"ל שבמכוון היא רוצה לאסור עצמה עליו, וע"כ אינה חוששת לאיסור (שעה אחת שדעתה שבעלה יבא תיכף ויהי' הדין תצא מזה ומזה ויתן לה גט, ודווקא שלא תהי' באיסור א"א כל ימי' היא חוששת ועי' ברא"ש סוגיא דטמאה אני לך):
ג
ג) איברא דקשה לי ע"ז מהא דאין אשה נאמנת לומר גירשני בעלי ופירש בירושלמי משום דאם יבא תוכל להכחישו, אף דהתם ודעת האמת ולא שייך בדדמי, הרי דכיון דליכא חומר חשודה לעבור על איסור א"א:
ד
ד) ונראה דרש"י לטעמי' דס"ל בשבת (קמ"ה:) דטעמא דע"א נאמן לומר מת בעלך משום אפקעינהו רבנן לקדושי מיני', ולכאורה קשה דהא תנן בהאשה רבה דאם בא בעלה חייבת בקרבן וע"כ באם בא בעלה לא אפקעינהו וא"כ איך מותרת לינשא שמא יבא, וצ"ל דשוב נאמן העד מה"ת שמת ולא יבא כיון דלא אתחזק וכדברי התשו' מהרי"ק סי' ע"ב דהיכי דלא איתחזק נאמן ע"א אפי' בדבר שבערוה, וע"כ דווקא במת בעלי שאם בא יתברר ולא אפקעינהו ותהי' באיסור א"א למפרע ע"כ נאמנת, אבל בגירושין דלא יתברר כשיבא ויהי' הקידושין מופקעים ולא תהי' באיסור א"א כלל:
ה
ה) ובזה מיושב הא דקשה על הטעם של הירושלמי שהרי בש"ס דילן בכתובות (כ"ב) הקשה אטעמא דגירושין יכולה מכחישתו ומי חצופה כולי האי, ולהנ"ל ניחא כיון דאפקעינהו ובאמת לא יהי' בעלה ותוכל להעיז נגדו, ובלא אפקעינהו אפי' במיתה לא היתה נאמנת ודו"ק:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |