אבני נזר/אבן העזר/נח: הבדלים בין גרסאות בדף
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (גרסה ראשונית) |
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (עיצוב וחלוקה לס"ק) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude> | <noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude> | ||
סימן נח | {{מרכז|'''סימן נח'''}} | ||
ב"ה יום ב' תרומה תרל"ד פה קראשנעוויטץ. | ב"ה יום ב' תרומה תרל"ד פה קראשנעוויטץ. | ||
| שורה 7: | שורה 7: | ||
מכתבו הגיעני ושמחתי כי כווננו לדעת אחת בפירוש התוספתא, ואשר חילק בין פסול בעבירה לחשוד לאותו דבר הוא חילוק נכון וניתן להאמר אך אין ראי' לזה מהתוספתא: | מכתבו הגיעני ושמחתי כי כווננו לדעת אחת בפירוש התוספתא, ואשר חילק בין פסול בעבירה לחשוד לאותו דבר הוא חילוק נכון וניתן להאמר אך אין ראי' לזה מהתוספתא: | ||
==א== | |||
א) והנה רו"מ כתב לפי שיטתו דבדמאי ג"כ אין ע"ה נאמן לאחר שקיבל עליו דברי חבירות על למפרע כל שלא אמר אני תקנתיו, ולא אבין למה יועיל כשאמר אני תקנתיו, שהרי בטהרות מפורש בתוספתא דאפי' נעשו ע"ג עצמו אינו נאמן, ואי משום דכשתיקן הרי חזינן שאינו חשוד על המעשרות, מ"ש מהא דמבואר בירושלמי בשבת דע"ה נאמן דאם לקח מאתו שני כלכלות ושאלו על האחד אסור לאכול השני עד שיעשר, והטעם בזה ברור דאין סומכין על דבריו כל כך להחזיקו בחזקת נאמן, ועיין בריטב"א פ"ב דר"ה דלזה צריך שנים דווקא, וכן דעת הפר"ח בסי' קי"ט והדברים עתיקים, וא"כ בנ"ד נמי ניחוש שמא לא תיקן כראוי כיון שהוא חשוד כיון שאין לו נאמנות להחזיק עצמו בחזקת נאמן למפרע כדברי הריטב"א: | א) והנה רו"מ כתב לפי שיטתו דבדמאי ג"כ אין ע"ה נאמן לאחר שקיבל עליו דברי חבירות על למפרע כל שלא אמר אני תקנתיו, ולא אבין למה יועיל כשאמר אני תקנתיו, שהרי בטהרות מפורש בתוספתא דאפי' נעשו ע"ג עצמו אינו נאמן, ואי משום דכשתיקן הרי חזינן שאינו חשוד על המעשרות, מ"ש מהא דמבואר בירושלמי בשבת דע"ה נאמן דאם לקח מאתו שני כלכלות ושאלו על האחד אסור לאכול השני עד שיעשר, והטעם בזה ברור דאין סומכין על דבריו כל כך להחזיקו בחזקת נאמן, ועיין בריטב"א פ"ב דר"ה דלזה צריך שנים דווקא, וכן דעת הפר"ח בסי' קי"ט והדברים עתיקים, וא"כ בנ"ד נמי ניחוש שמא לא תיקן כראוי כיון שהוא חשוד כיון שאין לו נאמנות להחזיק עצמו בחזקת נאמן למפרע כדברי הריטב"א: | ||
==ב== | |||
ב) והנה בעיקר הדין אם ע"ה נאמן לאחר שקיבל עליו דברי חבירות למפרע נראה להביא ראי' מהא דע"ה נאמן בשבת וקי"ל דהטעם משום דאימת שבת עליו והרי בשעת ראי' חול הי', ואין לומר דזה קולא שהקילו משום כבוד שבת, דא"כ מה הקשה הירושלמי דאמאי חשכה מוצ"ש לא יאכל והוצרך לתרץ משום אחד שאין אימת שבת עליו, ופירש הרא"ש לפי שיש שאין אימת שבת עליו, ותיפוק לי' דבחול אסור לסמוך על עדותו משום תחילתו בפסול כנ"ל, ואין לומר דקושיית הירושלמי הי' כשאמר בעצמו תקנתיו דכבר ביארנו דאין חילוק בין כשאמר בעצמו תקנתיו: | ב) והנה בעיקר הדין אם ע"ה נאמן לאחר שקיבל עליו דברי חבירות למפרע נראה להביא ראי' מהא דע"ה נאמן בשבת וקי"ל דהטעם משום דאימת שבת עליו והרי בשעת ראי' חול הי', ואין לומר דזה קולא שהקילו משום כבוד שבת, דא"כ מה הקשה הירושלמי דאמאי חשכה מוצ"ש לא יאכל והוצרך לתרץ משום אחד שאין אימת שבת עליו, ופירש הרא"ש לפי שיש שאין אימת שבת עליו, ותיפוק לי' דבחול אסור לסמוך על עדותו משום תחילתו בפסול כנ"ל, ואין לומר דקושיית הירושלמי הי' כשאמר בעצמו תקנתיו דכבר ביארנו דאין חילוק בין כשאמר בעצמו תקנתיו: | ||
==ג== | |||
ג) ובאמת לדעתי נראה דאפי' כדעת כבוד גאונו דבאיסורין אינו נאמן למפרע, בדמאי נאמן, שהרי קטן ודאי כחשוד חשבינן לי' שהרי אין לו נאמנות באיסורין ואפי' בדרבנן כל שאין בידו ואעפי"כ נאמן בדרבנן להעיד בגדלו מה שראה בקוטנו. ויש לחלק דחזינן דקטן יש לו נאמנות יותר בדרבנן בדבר שבידו, ומ"מ אין ראי' מדמאי לשאר איסורין דיש לומר דדינו כקטן כנ"ל ובטהרות שהוא ג"כ דרבנן ואעפ"כ אינו נאמן משום דחשבינן לי' לאינו יודע כדברי הרמב"ם, ועכ"פ אין לדין זה שום ראי' כיון דע"כ הא דתוספתא משום דחשבינן לי' לאינו יודע: | ג) ובאמת לדעתי נראה דאפי' כדעת כבוד גאונו דבאיסורין אינו נאמן למפרע, בדמאי נאמן, שהרי קטן ודאי כחשוד חשבינן לי' שהרי אין לו נאמנות באיסורין ואפי' בדרבנן כל שאין בידו ואעפי"כ נאמן בדרבנן להעיד בגדלו מה שראה בקוטנו. ויש לחלק דחזינן דקטן יש לו נאמנות יותר בדרבנן בדבר שבידו, ומ"מ אין ראי' מדמאי לשאר איסורין דיש לומר דדינו כקטן כנ"ל ובטהרות שהוא ג"כ דרבנן ואעפ"כ אינו נאמן משום דחשבינן לי' לאינו יודע כדברי הרמב"ם, ועכ"פ אין לדין זה שום ראי' כיון דע"כ הא דתוספתא משום דחשבינן לי' לאינו יודע: | ||
==ד== | |||
ד) ומסתימת אחרונים דבעדות אשה כשר תחילתו בפסול משמע דאף החשוד לאותו דבר ואף דשם יש חשש טועה ובדדמי כמ"ש הרשב"א ביבמות שמא הניחו גוסס, נראה דס"ל דחשיד לאותו דבר עדיף מקטן שאינו נאמן בעדות אשה להעיד בגדלו מה שראה בקוטנו, וימחול כבודו הרמה לכתוב לי דעתו הרמה בזה כ"ד הדוש"ת: | ד) ומסתימת אחרונים דבעדות אשה כשר תחילתו בפסול משמע דאף החשוד לאותו דבר ואף דשם יש חשש טועה ובדדמי כמ"ש הרשב"א ביבמות שמא הניחו גוסס, נראה דס"ל דחשיד לאותו דבר עדיף מקטן שאינו נאמן בעדות אשה להעיד בגדלו מה שראה בקוטנו, וימחול כבודו הרמה לכתוב לי דעתו הרמה בזה כ"ד הדוש"ת: | ||
גרסה מ־11:58, 18 באוקטובר 2024
|
< הקודם · הבא > |
ב"ה יום ב' תרומה תרל"ד פה קראשנעוויטץ.
להרב הגאון אבד"ק קוטנא.
מכתבו הגיעני ושמחתי כי כווננו לדעת אחת בפירוש התוספתא, ואשר חילק בין פסול בעבירה לחשוד לאותו דבר הוא חילוק נכון וניתן להאמר אך אין ראי' לזה מהתוספתא:
א
א) והנה רו"מ כתב לפי שיטתו דבדמאי ג"כ אין ע"ה נאמן לאחר שקיבל עליו דברי חבירות על למפרע כל שלא אמר אני תקנתיו, ולא אבין למה יועיל כשאמר אני תקנתיו, שהרי בטהרות מפורש בתוספתא דאפי' נעשו ע"ג עצמו אינו נאמן, ואי משום דכשתיקן הרי חזינן שאינו חשוד על המעשרות, מ"ש מהא דמבואר בירושלמי בשבת דע"ה נאמן דאם לקח מאתו שני כלכלות ושאלו על האחד אסור לאכול השני עד שיעשר, והטעם בזה ברור דאין סומכין על דבריו כל כך להחזיקו בחזקת נאמן, ועיין בריטב"א פ"ב דר"ה דלזה צריך שנים דווקא, וכן דעת הפר"ח בסי' קי"ט והדברים עתיקים, וא"כ בנ"ד נמי ניחוש שמא לא תיקן כראוי כיון שהוא חשוד כיון שאין לו נאמנות להחזיק עצמו בחזקת נאמן למפרע כדברי הריטב"א:
ב
ב) והנה בעיקר הדין אם ע"ה נאמן לאחר שקיבל עליו דברי חבירות למפרע נראה להביא ראי' מהא דע"ה נאמן בשבת וקי"ל דהטעם משום דאימת שבת עליו והרי בשעת ראי' חול הי', ואין לומר דזה קולא שהקילו משום כבוד שבת, דא"כ מה הקשה הירושלמי דאמאי חשכה מוצ"ש לא יאכל והוצרך לתרץ משום אחד שאין אימת שבת עליו, ופירש הרא"ש לפי שיש שאין אימת שבת עליו, ותיפוק לי' דבחול אסור לסמוך על עדותו משום תחילתו בפסול כנ"ל, ואין לומר דקושיית הירושלמי הי' כשאמר בעצמו תקנתיו דכבר ביארנו דאין חילוק בין כשאמר בעצמו תקנתיו:
ג
ג) ובאמת לדעתי נראה דאפי' כדעת כבוד גאונו דבאיסורין אינו נאמן למפרע, בדמאי נאמן, שהרי קטן ודאי כחשוד חשבינן לי' שהרי אין לו נאמנות באיסורין ואפי' בדרבנן כל שאין בידו ואעפי"כ נאמן בדרבנן להעיד בגדלו מה שראה בקוטנו. ויש לחלק דחזינן דקטן יש לו נאמנות יותר בדרבנן בדבר שבידו, ומ"מ אין ראי' מדמאי לשאר איסורין דיש לומר דדינו כקטן כנ"ל ובטהרות שהוא ג"כ דרבנן ואעפ"כ אינו נאמן משום דחשבינן לי' לאינו יודע כדברי הרמב"ם, ועכ"פ אין לדין זה שום ראי' כיון דע"כ הא דתוספתא משום דחשבינן לי' לאינו יודע:
ד
ד) ומסתימת אחרונים דבעדות אשה כשר תחילתו בפסול משמע דאף החשוד לאותו דבר ואף דשם יש חשש טועה ובדדמי כמ"ש הרשב"א ביבמות שמא הניחו גוסס, נראה דס"ל דחשיד לאותו דבר עדיף מקטן שאינו נאמן בעדות אשה להעיד בגדלו מה שראה בקוטנו, וימחול כבודו הרמה לכתוב לי דעתו הרמה בזה כ"ד הדוש"ת:
הק' אברהם.
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |