גליוני הש"ס/בבא קמא/ס/ב: הבדלים בין גרסאות בדף
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (עוגנים ועיצוב) |
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (שיפור) |
||
| שורה 2: | שורה 2: | ||
{{מרכז|'''דף ס' ע"ב'''}} | {{מרכז|'''דף ס' ע"ב'''}} | ||
'''{{עוגן1|שלום}} בעיר אל יהלך אדם בצידי דרכים.''' נ"ב | '''{{עוגן1|שלום}} בעיר אל יהלך אדם בצידי דרכים.''' נ"ב עיין סנהדרין ק"ד ב' וישראל נפנה לצדדין: | ||
'''{{עוגן1|נמצא}} קרח מכאן ומכאן.''' נ"ב | '''{{עוגן1|נמצא}} קרח מכאן ומכאן.''' נ"ב כלשון זה ב"ב קל"ב א' ונמצאת קרחת מכאן ומכאן: | ||
'''{{עוגן1|מהו}} ליטול גדישין כו' ע"מ לשלם כו' שלחו | '''{{עוגן1|מהו}} ליטול גדישין כו' ע"מ לשלם כו' שלחו ליה חבול ישיב רשע גזילה ישלם אעפ"י שגזילה משלם רשע הוא.''' נ"ב עיין ב"ב ט"ז א' ברכת אובד עלי תבוא מלמד שהי' גוזל שדה מיתומים ומשביחה ומחזירה להן ולמ"ד דאיוב עכו"ם הי' יש ליישב וי"ל עוד באופן אחר ואין הגליון פה מספיק וע"ע ב"מ ס"א ב' לא תגנוב ע"מ לשלם תשלומי כפל ועיין שו"ת מהרי"ל סי' קצ"ח: | ||
'''תוד"ה {{עוגן1|מהו}}''' כ' '''איבעי' | '''תוד"ה {{עוגן1|מהו}}''' כ' '''איבעי' ליה אי חייב לשלם.''' נ"ב הא דנקט לישנא מהו להציל כו' היינו משום דהא בהא תליא דאי מותר כו' ליכא חיוב תשלומין משא"כ אי אסור אלא דנדחה האיסור מפני פיקוח נפש כשא"א להציל נפשו ע"י דבר אחר ככל האיסורין שנדחין מפני פ"נ א"כ לעניין תשלומין דמידי דאפשר הוא שפיר מיחייב, כן למדתי מדברי חידושי הרמ"ה סנהדרין ע"ד א' ועיין שו"ת הרשב"א ח"ד סי' י"ז ומש"ש דכיון דאילו הי' חבירו כאן הי' מצווה לתתו לו ממילא אינו גזל לכאורה אין ראי' דמצוה התוריית תסלק הדין ממון ואה"נ שהי' מצווה אבל כ"ז שאין נותן הרי ממונו הוא וכשזה לוקחו שלא מדעתו הוא גזל אבל כך י"ל דכיון דאילו הי' כאן הי' מצווה לתתו לו מעשה דוחי אחיך עמך ועוד קראי ואילו לא הי' רוצה לתת והיו כאן ב"ד היו כופין אותו לתת כי היכא דכופין על כל מ"ע וע"כ אף שאינו כאן ואין כאן ב"ד מ"מ נעשה זה עצמו שליח ב"ד וכדלעיל כ"ח א' נעשה ידה כשליח ב"ד והוא עצמו כופהו על כך והכפי' הוא בלקיחת הממון עצמו שלוקחו להציל עצמו בו כעניין מצות פריעת בע"ח דאם אין רוצה לקיים ב"ד כופין אותו בגביית הממון כש"ס כתובות פ"ו א' וא"כ ממילא אין כלל גזל כלל דזה הלוקח ממון חבירו להציל עצמו בו שליחותא דבי דינא הוא דקעביד ודו"ק ועיין ירושלמי ע"ז פ"ב ה"ב לא סוף דבר שאמר לו הרוג את איש פלוני אלא אמר לו חמוס את איש פלוני וע"ש במראה הפנים: | ||
<noinclude>{{דיקטה}} | <noinclude>{{דיקטה}} | ||
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude> | {{ניווט כללי תחתון}}</noinclude> | ||
גרסה אחרונה מ־01:33, 2 באוקטובר 2024
שלום בעיר אל יהלך אדם בצידי דרכים. נ"ב עיין סנהדרין ק"ד ב' וישראל נפנה לצדדין:
נמצא קרח מכאן ומכאן. נ"ב כלשון זה ב"ב קל"ב א' ונמצאת קרחת מכאן ומכאן:
מהו ליטול גדישין כו' ע"מ לשלם כו' שלחו ליה חבול ישיב רשע גזילה ישלם אעפ"י שגזילה משלם רשע הוא. נ"ב עיין ב"ב ט"ז א' ברכת אובד עלי תבוא מלמד שהי' גוזל שדה מיתומים ומשביחה ומחזירה להן ולמ"ד דאיוב עכו"ם הי' יש ליישב וי"ל עוד באופן אחר ואין הגליון פה מספיק וע"ע ב"מ ס"א ב' לא תגנוב ע"מ לשלם תשלומי כפל ועיין שו"ת מהרי"ל סי' קצ"ח:
תוד"ה מהו כ' איבעי' ליה אי חייב לשלם. נ"ב הא דנקט לישנא מהו להציל כו' היינו משום דהא בהא תליא דאי מותר כו' ליכא חיוב תשלומין משא"כ אי אסור אלא דנדחה האיסור מפני פיקוח נפש כשא"א להציל נפשו ע"י דבר אחר ככל האיסורין שנדחין מפני פ"נ א"כ לעניין תשלומין דמידי דאפשר הוא שפיר מיחייב, כן למדתי מדברי חידושי הרמ"ה סנהדרין ע"ד א' ועיין שו"ת הרשב"א ח"ד סי' י"ז ומש"ש דכיון דאילו הי' חבירו כאן הי' מצווה לתתו לו ממילא אינו גזל לכאורה אין ראי' דמצוה התוריית תסלק הדין ממון ואה"נ שהי' מצווה אבל כ"ז שאין נותן הרי ממונו הוא וכשזה לוקחו שלא מדעתו הוא גזל אבל כך י"ל דכיון דאילו הי' כאן הי' מצווה לתתו לו מעשה דוחי אחיך עמך ועוד קראי ואילו לא הי' רוצה לתת והיו כאן ב"ד היו כופין אותו לתת כי היכא דכופין על כל מ"ע וע"כ אף שאינו כאן ואין כאן ב"ד מ"מ נעשה זה עצמו שליח ב"ד וכדלעיל כ"ח א' נעשה ידה כשליח ב"ד והוא עצמו כופהו על כך והכפי' הוא בלקיחת הממון עצמו שלוקחו להציל עצמו בו כעניין מצות פריעת בע"ח דאם אין רוצה לקיים ב"ד כופין אותו בגביית הממון כש"ס כתובות פ"ו א' וא"כ ממילא אין כלל גזל כלל דזה הלוקח ממון חבירו להציל עצמו בו שליחותא דבי דינא הוא דקעביד ודו"ק ועיין ירושלמי ע"ז פ"ב ה"ב לא סוף דבר שאמר לו הרוג את איש פלוני אלא אמר לו חמוס את איש פלוני וע"ש במראה הפנים:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |