גליוני הש"ס/יבמות/סג/ב: הבדלים בין גרסאות בדף
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (גרסה ראשונית) |
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (עוגנים ועיצוב) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude> | <noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude> | ||
{{מרכז|'''דף ס"ג ע"ב'''}} | |||
'''{{עוגן1|או}} מוצא.''' נ"ב ע' שו"ת הלכות קטנות סי' ז' ונ' דכוונתו לגמ' דכאן ובכתבי אגדה שלי כתבתי כוונת הגמ' כי אם ויפק רצון מד' היינו שכוונת הנושא לש"ש להפיק רצונו ית' שצווה על כך אז מצא אשה מצא טוב והאי קרא מסיפי' לרישי' מידריש אבל אם כוונתו אל גוף האשה היינו להנאת עצמו ליהנות גוף מן הגוף זהו ומוצא אני מר ממות את האשה היינו כשכוונתו אל האשה וכנ"ל ועוד כתבתי כי אם כוונתו למצוה נשאר למעשהו מציאות גם אחרי עברה כי מקבל עלי' שכר בנצחיות משא"כ כשכוונתו להנאה ההנאה הוא רק בהווה בשעת עשותו משא"כ אחרי עבור המעשה חלפה הלכה גם היא גם הנאתה ואיננה עוד כלל וזהו מצא אשה ל' עבר כשיש למעשהו מציאות גם בעבר היינו במתכוון למצוה מצא טוב אבל ומוצא אני ל' הווה הוא מר ממות ולפי"ז ג"כ יתכנו דברי הה"ק הנ"ל דמי הוא זה שיוכל לומר ריק לבי זכיתי ויודע שכוונתו ברורה לש"ש ואיננו בכלל מוצא ומה"ט נמי לא תיקנו ברכת מצוה למצות ביאה ראשונה ועונה כמ"ש ז"ל הטעם דשמא מכוון להנאת עצמו והנה מה שהעיר הה"ק על ברכת שהחיינו כן יש להעיר ג"כ על ברכת הטוב והמטיב שהרי יש שותפותא דאשה בהדי' והנה תירוצו גם לפי דברינו הנ"ל [ויש להוסיף עוד גם הך דעמוד הקדום דאולי הוא מאותם שלא זכה כנגדו] מ"מ צע"ק עדיין דהא איכא מצות שמחה גם לחתן עצמו עמ"ש בכתובות ח' א' בגליון בשם השאלתות וא"כ סוף סוף הרי יש כאן שמחה ויחויב לברך שהחיינו והטוב כו' דנתקנו עיקרם רק על השמחה ונ' עיקר דברכת שמח תשמח ואשר ברא ששון וגו' נתקנו כאן במקום שהחיינו והטוב כו': | |||
'''{{עוגן1|אשה}} רעה מצוה לגרשה.''' נ"ב עירובין מ"א א' וע' שו"ת חוט המשולש טור א' סי' נ"ד דהכוונה כאן רעה לשמים ע"ש: | |||
'''{{עוגן1|אי}} בגוה מישתעי קרא כו' אי בתורה משתעי קרא כו'.''' נ"ב דוגמתו בקידושין ל' ב' ראה חיים עם אשה כו' אם אשה ממש היא כו' אם תורה היא כו' וע"ע דוגמא בעירובין נ"ג ב' עלץ בנערה כו' אמרי לה אשה ואמרי לה מסכתא: | |||
'''{{עוגן1|נתונים}} לעם אחר כו' זו אשת האב.''' נ"ב ע' רש"י לעיל ט"ו ב' ד"ה היא עצמה מתחללת דעמיו היינו אשתו: | |||
'''{{עוגן1|שאין}} לך משוקץ ומתועב לפני המקום יותר ממי שמהלך בשוק ערום.''' נ"ב ע' תוספתא ברכות פרק ב' אין שבחו של אדם להיות יושב ערום ועוד שם כשברא הקב"ה את האדם לא בראו ערום שנא' בשומי ענן לבושו וערפל חתולתו ענן לבושו זה השפיר וערפל חתולתו זה השליא וע' שו"ת מהרי"ו סי' קכ"ח דמהלך בשוק ערום פסול לעדות וע"ע רש"י שבת קכ"ט א' ד"ה ויקח מנעלים דכ' שאין לך בזוי מן המהלך יחף בשוק וע"ש ברש"י שעל הרי"ף וצ"ע ג"כ אי פסול לעדות: | |||
'''{{עוגן1|מפני}} ששמחים ביום אידם.''' נ"ב ע' ח"א למהרש"א וע' שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' קל"ג: | |||
{{ | '''{{עוגן1|ומה}} אעשה שנפשי חשקה בתורה.''' נ"ב י"ל שקיים בלימוד תורתו מעין מצות פ"ו ושבת שההלכות שנתחדשו ע"י לימוד תורתו כתולדות בנים היו לו ע' ברכות מ"ז ב' שנים ושבת מצטרפין ושבת גברא הוא אלא אימא שני ת"ח המחדדין זה את זה בהלכה מצטרפין ובתוס' הרא"ש שם שני ת"ח המחדדין זה את זה בהלכה בתוך הסעודה מצטרפין שההלכה חשובה כשלישי עכ"ל אלמא דההלכה המתיילדת מאת הת"ח כתולדת גברא חשבינן לה ודע דיש לספק בהא דמצות יבום קודמת למצות חליצה היכא דהיבם הוא גברא רבה כבן עזאי אי יכול לפטור עצמו ממצות יבום שלא לייבם רק לחלוץ מפאת הטענה דנפשי חשקה בתורה ולפמ"ש דכוונת טענה זאת דהולדת הלכות כהולדת גברי חשיבא א"כ בייבום לא שייך זה דהלכות המתחדשות ממנו הרי לא מתייחסות למת וליכא הקמת שם המת רק בבנים שיוליד מאשתו היבמה וכמובן ומצאתי בשו"ת מהר"י מינץ סי' י' שאחרי שכ' דמצות יבום גדולה יותר ממצות פ"ו כ' וז"ל והסברא נותנת משום דפ"ו יש לה היתיר אם לא מצא אשה שרוצה להנשא לו או שתורתו אומנתו כבן עזאי אבל ביבום מייבם אותה בעל כרחה וכן אפי' מי שתורתו אומנתו שהרי היא זקוקתו ומן השמים הקנו לו עכ"ל וחתני כמוהר"ר מנחם מענדיל שליט"א העירני דטענת בן עזאי הרי הית' רק איפשי לעולם שיתקיים ע"י אחרים וזה לא שייך בייבום ונכונה אמר ואולם לפי"ז עכ"פ ביש עוד אח קטן ממנו אז לעניין מצות הגדול לייבם שוב שפיר ראוי להועיל טענת נפשי חשקה כו': | ||
{{ | |||
<noinclude>{{דיקטה}} | |||
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude> | |||
גרסה אחרונה מ־00:25, 26 באוגוסט 2024
גליוני הש"ס 
יבמות סג ב
או מוצא. נ"ב ע' שו"ת הלכות קטנות סי' ז' ונ' דכוונתו לגמ' דכאן ובכתבי אגדה שלי כתבתי כוונת הגמ' כי אם ויפק רצון מד' היינו שכוונת הנושא לש"ש להפיק רצונו ית' שצווה על כך אז מצא אשה מצא טוב והאי קרא מסיפי' לרישי' מידריש אבל אם כוונתו אל גוף האשה היינו להנאת עצמו ליהנות גוף מן הגוף זהו ומוצא אני מר ממות את האשה היינו כשכוונתו אל האשה וכנ"ל ועוד כתבתי כי אם כוונתו למצוה נשאר למעשהו מציאות גם אחרי עברה כי מקבל עלי' שכר בנצחיות משא"כ כשכוונתו להנאה ההנאה הוא רק בהווה בשעת עשותו משא"כ אחרי עבור המעשה חלפה הלכה גם היא גם הנאתה ואיננה עוד כלל וזהו מצא אשה ל' עבר כשיש למעשהו מציאות גם בעבר היינו במתכוון למצוה מצא טוב אבל ומוצא אני ל' הווה הוא מר ממות ולפי"ז ג"כ יתכנו דברי הה"ק הנ"ל דמי הוא זה שיוכל לומר ריק לבי זכיתי ויודע שכוונתו ברורה לש"ש ואיננו בכלל מוצא ומה"ט נמי לא תיקנו ברכת מצוה למצות ביאה ראשונה ועונה כמ"ש ז"ל הטעם דשמא מכוון להנאת עצמו והנה מה שהעיר הה"ק על ברכת שהחיינו כן יש להעיר ג"כ על ברכת הטוב והמטיב שהרי יש שותפותא דאשה בהדי' והנה תירוצו גם לפי דברינו הנ"ל [ויש להוסיף עוד גם הך דעמוד הקדום דאולי הוא מאותם שלא זכה כנגדו] מ"מ צע"ק עדיין דהא איכא מצות שמחה גם לחתן עצמו עמ"ש בכתובות ח' א' בגליון בשם השאלתות וא"כ סוף סוף הרי יש כאן שמחה ויחויב לברך שהחיינו והטוב כו' דנתקנו עיקרם רק על השמחה ונ' עיקר דברכת שמח תשמח ואשר ברא ששון וגו' נתקנו כאן במקום שהחיינו והטוב כו':
אשה רעה מצוה לגרשה. נ"ב עירובין מ"א א' וע' שו"ת חוט המשולש טור א' סי' נ"ד דהכוונה כאן רעה לשמים ע"ש:
אי בגוה מישתעי קרא כו' אי בתורה משתעי קרא כו'. נ"ב דוגמתו בקידושין ל' ב' ראה חיים עם אשה כו' אם אשה ממש היא כו' אם תורה היא כו' וע"ע דוגמא בעירובין נ"ג ב' עלץ בנערה כו' אמרי לה אשה ואמרי לה מסכתא:
נתונים לעם אחר כו' זו אשת האב. נ"ב ע' רש"י לעיל ט"ו ב' ד"ה היא עצמה מתחללת דעמיו היינו אשתו:
שאין לך משוקץ ומתועב לפני המקום יותר ממי שמהלך בשוק ערום. נ"ב ע' תוספתא ברכות פרק ב' אין שבחו של אדם להיות יושב ערום ועוד שם כשברא הקב"ה את האדם לא בראו ערום שנא' בשומי ענן לבושו וערפל חתולתו ענן לבושו זה השפיר וערפל חתולתו זה השליא וע' שו"ת מהרי"ו סי' קכ"ח דמהלך בשוק ערום פסול לעדות וע"ע רש"י שבת קכ"ט א' ד"ה ויקח מנעלים דכ' שאין לך בזוי מן המהלך יחף בשוק וע"ש ברש"י שעל הרי"ף וצ"ע ג"כ אי פסול לעדות:
מפני ששמחים ביום אידם. נ"ב ע' ח"א למהרש"א וע' שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' קל"ג:
ומה אעשה שנפשי חשקה בתורה. נ"ב י"ל שקיים בלימוד תורתו מעין מצות פ"ו ושבת שההלכות שנתחדשו ע"י לימוד תורתו כתולדות בנים היו לו ע' ברכות מ"ז ב' שנים ושבת מצטרפין ושבת גברא הוא אלא אימא שני ת"ח המחדדין זה את זה בהלכה מצטרפין ובתוס' הרא"ש שם שני ת"ח המחדדין זה את זה בהלכה בתוך הסעודה מצטרפין שההלכה חשובה כשלישי עכ"ל אלמא דההלכה המתיילדת מאת הת"ח כתולדת גברא חשבינן לה ודע דיש לספק בהא דמצות יבום קודמת למצות חליצה היכא דהיבם הוא גברא רבה כבן עזאי אי יכול לפטור עצמו ממצות יבום שלא לייבם רק לחלוץ מפאת הטענה דנפשי חשקה בתורה ולפמ"ש דכוונת טענה זאת דהולדת הלכות כהולדת גברי חשיבא א"כ בייבום לא שייך זה דהלכות המתחדשות ממנו הרי לא מתייחסות למת וליכא הקמת שם המת רק בבנים שיוליד מאשתו היבמה וכמובן ומצאתי בשו"ת מהר"י מינץ סי' י' שאחרי שכ' דמצות יבום גדולה יותר ממצות פ"ו כ' וז"ל והסברא נותנת משום דפ"ו יש לה היתיר אם לא מצא אשה שרוצה להנשא לו או שתורתו אומנתו כבן עזאי אבל ביבום מייבם אותה בעל כרחה וכן אפי' מי שתורתו אומנתו שהרי היא זקוקתו ומן השמים הקנו לו עכ"ל וחתני כמוהר"ר מנחם מענדיל שליט"א העירני דטענת בן עזאי הרי הית' רק איפשי לעולם שיתקיים ע"י אחרים וזה לא שייך בייבום ונכונה אמר ואולם לפי"ז עכ"פ ביש עוד אח קטן ממנו אז לעניין מצות הגדול לייבם שוב שפיר ראוי להועיל טענת נפשי חשקה כו':
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |