ברכת רצ"ה/סו: הבדלים בין גרסאות בדף
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (גרסה ראשונית) |
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (שיפורים) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude> | <noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude> | ||
סימן סו | {{מרכז|'''סימן סו'''}} | ||
::תשובה להרב וכו' מו"ה '''יהושע ריינמאן''' נ"י ראבד"ק '''בילקאמין''' אשר פרטי השאלה יובנו מתוך התשובה: | |||
תשובת כ"ת בצדו לדעתי חזקת הכפר הנ"ל שייך לשניהם אחר שעבר הזמן שהשכיר לו חלק חזקתו דאף לפמ"ש הב"ח ז"ל דלא תקנו רק באוראנדא שיש לו חובות והכא שמעון אין לו חובות דכבר שילם לו ראובן חלקו בחובות בעת הפשר בכסף מלא מ"מ לא פלוג בתקנתן הגע עצמך דכי נימא דבמקום שאין לבעל החזקה חובות או כשזה האחר ירצה לשלם לו עבורם יתבטל התקנה דזה לא עלה על לב אדם מעולם וכוונת הב"ח ז"ל היא רק דמתחלה לא עשו תקנה רק בעניינים שעפ"י רוב יש חובות ולא בטשעפאווא דאין דרך שיהי' חובות אולם בדבר שדרך להיות לא פלוג בתקנתן וכנ"ל. ואך זה ברור בעיני שצריך שמעון לשלם בעד חצי החובות שנעשה בכפר הנ"ל דלא שייך עשית ישר וטוב במקום שאצל זה הישר והטוב היא להיפך שיגיע לו היזק ע"י החובות שעשה בזמן השכירות והרי עיקר תקנת החזקה הי' בשביל כך ורק אם ישלם חלקו בהחובות חצי החזקה שלו דמה ששכרו לזה הוא כאילו הוא ישב בה. ובנ"ד שהוצרך לשכור גם שאר הכפרים בזה אין לשמעון טענה עליהם ואדרבה ראובן יש לו חזקה בשאר הכפרים ויען שהי' השכירות בכולל צריך לשום כמה שיעלה על שאר הכפרים וכמה על כפר הזה שיש לשמעון מחצה בהחזקה ולפ"ע זה ישלם שמעון וכמבואר בח"מ סי' קע"ה סעיף ל"ו בדין מכר שדותיו לאחד ויש שדה אחת שאחד מצרן לה היכי שהמוכר נתרצה לחלק המכירות או | '''תשובת''' כ"ת בצדו לדעתי חזקת הכפר הנ"ל שייך לשניהם אחר שעבר הזמן שהשכיר לו חלק חזקתו דאף לפמ"ש הב"ח ז"ל דלא תקנו רק באוראנדא שיש לו חובות והכא שמעון אין לו חובות דכבר שילם לו ראובן חלקו בחובות בעת הפשר בכסף מלא מ"מ לא פלוג בתקנתן הגע עצמך דכי נימא דבמקום שאין לבעל החזקה חובות או כשזה האחר ירצה לשלם לו עבורם יתבטל התקנה דזה לא עלה על לב אדם מעולם וכוונת הב"ח ז"ל היא רק דמתחלה לא עשו תקנה רק בעניינים שעפ"י רוב יש חובות ולא בטשעפאווא דאין דרך שיהי' חובות אולם בדבר שדרך להיות לא פלוג בתקנתן וכנ"ל. ואך זה ברור בעיני שצריך שמעון לשלם בעד חצי החובות שנעשה בכפר הנ"ל דלא שייך עשית ישר וטוב במקום שאצל זה הישר והטוב היא להיפך שיגיע לו היזק ע"י החובות שעשה בזמן השכירות והרי עיקר תקנת החזקה הי' בשביל כך ורק אם ישלם חלקו בהחובות חצי החזקה שלו דמה ששכרו לזה הוא כאילו הוא ישב בה. ובנ"ד שהוצרך לשכור גם שאר הכפרים בזה אין לשמעון טענה עליהם ואדרבה ראובן יש לו חזקה בשאר הכפרים ויען שהי' השכירות בכולל צריך לשום כמה שיעלה על שאר הכפרים וכמה על כפר הזה שיש לשמעון מחצה בהחזקה ולפ"ע זה ישלם שמעון וכמבואר בח"מ סי' קע"ה סעיף ל"ו בדין מכר שדותיו לאחד ויש שדה אחת שאחד מצרן לה היכי שהמוכר נתרצה לחלק המכירות או {{עוגן|פ.}}{{עוגן|פ־א}}רק בשתי שדות עיין סמ"ע וט"ז ז"ל שם, ומה שטוען שמעון שצריך ליתן לו מחצה הכפר בעד שכירות מאתים וחמשים ר"כ לשנה וכמבואר בכתב ההתפשרות מהנבררים אינה טענה לדעתי דהפשרנים יצאו לדון יותר מהכח שניתן להם דהקנין לא הי' רק בדבר הזמן ששכר ראובן ומה הי' כוחם יפה לדון דיני קנסות להבא אם אחד ישכור בלי ידיעת חבירו ל"מ אם כבר הי' השכירות אז כפי השומא יותר או היכי שאח"כ לא הי' באפשרי לשכור בלי הוספה אלא אף גם אם האחד הוסיף בערמה אף שהי' יכול לשכור בפחות כדי לדחות את חברו לא ראיתי בכל ב"ד שידונו שאם אחד שכר חזקה של חבירו והוסיף בהשכירות שישלם לבעל החזקה ההוספה וגם מהתקנה אין לנו רק שצריך להחזיר העסק לבעל החזקה ולא יותר וגם בכה"ג א"כ הפשרנים דנו דרך קנס יותר מהתקנה מה שלא ניתן הכח להם וכאמור. ואחרי שהמה שותפים בהכפר הנ"ל יוכל כאו"א לטעון גוד או אגוד שלא בפחות משויו אם על גוף החזקה אם על זמן השכירות דכעת. ואך יראה דבאופן האחרון א"י לטעון רק באופן שלא יהי' למי שיעמוד השכירות בידו טענה על שכנגדו מהחובות שיעשה בהעסק דאל"כ יוכל לטעון השני אני לא אעשה כ"כ חובות כמוך ואצלך נוח ולי קשה דכל כה"ג ל"ש גוד או אגוד וכמבואר בפוסקים ז"ל וחזקת שאר הכפרים שייך לראובן ואם ישאר חזקת הכפר הזה אצל שמעון ולא יהי' באפשרי רק לשכור הכל ביחד יקח כל אחד את שלו לפי שומא וכנ"ל. ומה שטוען ראובן ששמעון העביר הדרך במה שלקח חתנו אצלו והוא הלוה לערלים ושמעון סייע לו בגבייתם אינה טענה דבכתב הפשר לא נאמר רק ששמעון לא ילוה. ואך זה ברור שיש עליו חרם סתם שהוא לפי מנהגינו קב"ח שלא הי' ערמה בדבר דמה שנאמר בהפשר שאם יתברר יאבד זכותו היינו שאם יתברר יאבד בודאי אבל נא באו לפוטרו מחרם בחשד וז"פ והנלע"ד כתבתי: | ||
רק בשתי שדות עיין סמ"ע וט"ז ז"ל שם | |||
<noinclude>{{דיקטה}} | <noinclude>{{דיקטה}} | ||
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude> | {{ניווט כללי תחתון}}</noinclude> | ||
גרסה מ־01:24, 31 במאי 2024
|
< הקודם · הבא > |
- תשובה להרב וכו' מו"ה יהושע ריינמאן נ"י ראבד"ק בילקאמין אשר פרטי השאלה יובנו מתוך התשובה:
תשובת כ"ת בצדו לדעתי חזקת הכפר הנ"ל שייך לשניהם אחר שעבר הזמן שהשכיר לו חלק חזקתו דאף לפמ"ש הב"ח ז"ל דלא תקנו רק באוראנדא שיש לו חובות והכא שמעון אין לו חובות דכבר שילם לו ראובן חלקו בחובות בעת הפשר בכסף מלא מ"מ לא פלוג בתקנתן הגע עצמך דכי נימא דבמקום שאין לבעל החזקה חובות או כשזה האחר ירצה לשלם לו עבורם יתבטל התקנה דזה לא עלה על לב אדם מעולם וכוונת הב"ח ז"ל היא רק דמתחלה לא עשו תקנה רק בעניינים שעפ"י רוב יש חובות ולא בטשעפאווא דאין דרך שיהי' חובות אולם בדבר שדרך להיות לא פלוג בתקנתן וכנ"ל. ואך זה ברור בעיני שצריך שמעון לשלם בעד חצי החובות שנעשה בכפר הנ"ל דלא שייך עשית ישר וטוב במקום שאצל זה הישר והטוב היא להיפך שיגיע לו היזק ע"י החובות שעשה בזמן השכירות והרי עיקר תקנת החזקה הי' בשביל כך ורק אם ישלם חלקו בהחובות חצי החזקה שלו דמה ששכרו לזה הוא כאילו הוא ישב בה. ובנ"ד שהוצרך לשכור גם שאר הכפרים בזה אין לשמעון טענה עליהם ואדרבה ראובן יש לו חזקה בשאר הכפרים ויען שהי' השכירות בכולל צריך לשום כמה שיעלה על שאר הכפרים וכמה על כפר הזה שיש לשמעון מחצה בהחזקה ולפ"ע זה ישלם שמעון וכמבואר בח"מ סי' קע"ה סעיף ל"ו בדין מכר שדותיו לאחד ויש שדה אחת שאחד מצרן לה היכי שהמוכר נתרצה לחלק המכירות או רק בשתי שדות עיין סמ"ע וט"ז ז"ל שם, ומה שטוען שמעון שצריך ליתן לו מחצה הכפר בעד שכירות מאתים וחמשים ר"כ לשנה וכמבואר בכתב ההתפשרות מהנבררים אינה טענה לדעתי דהפשרנים יצאו לדון יותר מהכח שניתן להם דהקנין לא הי' רק בדבר הזמן ששכר ראובן ומה הי' כוחם יפה לדון דיני קנסות להבא אם אחד ישכור בלי ידיעת חבירו ל"מ אם כבר הי' השכירות אז כפי השומא יותר או היכי שאח"כ לא הי' באפשרי לשכור בלי הוספה אלא אף גם אם האחד הוסיף בערמה אף שהי' יכול לשכור בפחות כדי לדחות את חברו לא ראיתי בכל ב"ד שידונו שאם אחד שכר חזקה של חבירו והוסיף בהשכירות שישלם לבעל החזקה ההוספה וגם מהתקנה אין לנו רק שצריך להחזיר העסק לבעל החזקה ולא יותר וגם בכה"ג א"כ הפשרנים דנו דרך קנס יותר מהתקנה מה שלא ניתן הכח להם וכאמור. ואחרי שהמה שותפים בהכפר הנ"ל יוכל כאו"א לטעון גוד או אגוד שלא בפחות משויו אם על גוף החזקה אם על זמן השכירות דכעת. ואך יראה דבאופן האחרון א"י לטעון רק באופן שלא יהי' למי שיעמוד השכירות בידו טענה על שכנגדו מהחובות שיעשה בהעסק דאל"כ יוכל לטעון השני אני לא אעשה כ"כ חובות כמוך ואצלך נוח ולי קשה דכל כה"ג ל"ש גוד או אגוד וכמבואר בפוסקים ז"ל וחזקת שאר הכפרים שייך לראובן ואם ישאר חזקת הכפר הזה אצל שמעון ולא יהי' באפשרי רק לשכור הכל ביחד יקח כל אחד את שלו לפי שומא וכנ"ל. ומה שטוען ראובן ששמעון העביר הדרך במה שלקח חתנו אצלו והוא הלוה לערלים ושמעון סייע לו בגבייתם אינה טענה דבכתב הפשר לא נאמר רק ששמעון לא ילוה. ואך זה ברור שיש עליו חרם סתם שהוא לפי מנהגינו קב"ח שלא הי' ערמה בדבר דמה שנאמר בהפשר שאם יתברר יאבד זכותו היינו שאם יתברר יאבד בודאי אבל נא באו לפוטרו מחרם בחשד וז"פ והנלע"ד כתבתי:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |