טורי אבן/ראש השנה/יג/ב

טורי אבן ראש השנה יג ב

דף י"ג ע"ב

אל תקרא לשלש אלא לשליש. הק' התוס' דהשתא הדרא קושי' דלעיל לדוכתא דילמא לא עייל כלל ואמר רחמנא תשמט ותזיל עד חה"ס. ותי' דהאי תנא ל"ל דרשא דלעיל וק"ל א"כ תקשה לי' הא דפריך לעיל שנת השמיטה מאי עבידתה בחה"ש ח' היא. ולמאי דפרישת לעיל ניחא דאי מהאי קרא דועשת ה"א ה"מ לענין מעשר אבל לענין שבעי' אפי' קודם לכן נמי וכדפי' לעיל גבי קרא דבצאת השנה א"נ דאי מהאי קרא דועשת ה"א דאפי' ענבים בתר שליש אזלינן בין למעשר ובין לשביעית דענבי' ג"כ בכלל ועשת את התבואה דגם הן תבואה כדכתיב ותבואת הכרם ולפיכך כ"ר שנת השמיטה בחה"ס למימרא דלענין שביעי' נמי בתר הבאת שליש אזלינן מיהו דוקא בתבואה וזיתים מדתלה רחמנא לתבואה של חה"ס אחר שנת השמיטה ש"מ מפני כיון שנקצרת בחג בידוע שהביאה שליש לפני ר"ה דאכתי שביעי' היא והא ליתא אלא בתבוא' וזיתים בלבד אבל בענבים לא דבהו לא פסיקא לן הא כדפי' לעיל:

[אבני שהם] יצבור גרנו לתוכו. הקשו התוס' מאי ק"ל נהי דמהני צבירות גורן לענין חדש וישן לענין שניי' הנכנסת לשלישית לא מהני דב' מ"ש ודג' מ"ע ובן ה' נכנסת לו'. ומיהו זה יכול לתקן שיפריש מעשר א' ויחלל על מעות והמעות יאכל בירושלים והמעשר יחלק לעניים. ולכאורה א"צ לזה דהא וודאי דאע"ג דעשויין פרכים פרכים מסתמא א"א לצמצם שלא ירבה הנלקט של שנה אחת על של הנלקט בשל חברתה מש"ה לענין חדש וישן דאפילו תרומה ות"מ אין מפרישין משנה על חברתה ולא בטל ברוב דלא גרע מטבל שנתערב בחולין דלא בטל ברוב כעובדא דר"ש שזורי בפ"ג דמנחות (דף ל"א) שכתבתי בפנים כ"ש טבל בטבל של חדש בשל ישן דלא בטל א' בחבירו. ומ"מ ע"י צבירת גורן יש לו תקנה למ"ד יש בילה אבל לענין מ"ש ועני המועט בטל ברוב וא"ל צבירת גורן כלל כדתנן ספ"ג דמכשירין פירות שניי' שרבו על של שלישית ושל ג' על של ד' ושל ד' על של ה' ושל ה' ע"ש ו' ושל ו' ע"ש שביעית ושל שביעית ע"ש מוצאי שביעית הולכין אחר הרוב. מחצה למחצה להחמי' ופי' הר"ש דמפריש מעשר א' ויחול המעשר על המעות ויחלק הפירות לענים והמעות יאכל בירושלים מכלל דהולכין אחר הרוב דרישא א"צ להפריש אלא מעשר א' ע"ש הרוב ועל של המיעוט א"צ להפרי' כלל דהמיעו' בטל ברוב וכמאן דליתא דמי. אלא דק"ל על פי' הר"ש דאמאי הולכין אחר הרוב לענין מ"ש ועני הא טבל דבר שיל"מ הוא דאפי' באלף לא בטיל וכדתניא בפ"י דנדרים (דף נח) רש"א כ"ד שיל"מ כגון טבל ומ"ש והקדש וחדש לא נתנו בו חכמים שיעור ובע"כ ה"ט דטבל דשיל"מ הוא משום דאפשר להפריש עליו ממקום אחר כגון משל נכרים למ"ד יש קנין לנכרי בא"י להפקיע מן המעשר או משל דמאי למ"ד רוב ע"ה מעשרין הן דהללו פטורין מה"ת וחייבין מדרבנן כמו תערובת של טבל דפטור מה"ת דהא בטל ברוב החולין שנתערב בהן וחייבין מדרבנן וכדא' שם גבי עובדא דר"ש שזורי אבל בע"א א"א בתקנה להפריש עליו ממ"א כמש"כ התוס' וכמש"כ בפנים מש"ה איכא למימר דה"ט דהולכין אחר הרוב בהא דפ"ג דמכשירין לענין מ"ש ועני ול"ח להו דשיל"מ לא מבעיא היכא דרובא של שנת מ"ש בתערובת זה דשל מ"ע בטל ברוב ולא ה"ל דשיל"מ דא"א להפריש על המיעוט של מ"ע ממ"א ואין לו תקנה כלל דאי משל נכרים א"ל דס"ל להאי תנא אין קנין לנכרי וה"ל מן החיוב על הפטור ואי משל דמאי אע"ג דוודאי קי"ל רוב ע"ה מעשרין הן דאין לאוקמי לסת' מתניתין דלא כהלכתא פסיקתא דליכא מאן דפליג עלה א"ל דס"ל כר"א דאמר בפ"ה דמס' דמאי דא"צ לקרוא שם למ"ע של דמאי ולא נחשדו ע"ה עליו כיון דמותר לזרי' ל"ל פסידא דמפריש לה ואוכלה כדא' בפ"ג דמכות (דף י') אלא אפילו רובא של (מ"ש) [צ"ל מעשר עני]. והא לכ"ע יש לו תקנה למ"ש בהפרשה ממ"א אפילו למ"ד אין קנין דהא דמאי לכ"ע חייב במ"ש ויכול להפריש עליו משל דמאי די"ל דמיירי שנתערב חוץ לירושלים דאפילו מ"ש בטל שם ברו' כדתנן בפ"ג דמס' ביכורים גבי מ"ש וביכורים ואסורין כל שהן מלאכול בירושלים פי' אם נתערבו בירו' אוסרין בכ"ש הואיל ויכול לאוכלן שם בקדושת מ"ש ה"ל דשיל"מ אבל אם נתערבו חוץ לירושלים לא ה"ל דשיל"מ הואיל ואיכא טורח להעלותו לירו' ולאכלו שם וה"מ בפ"ד דב"מ (דף נג) בסוגיא דמ"ש שאין בו ש"פ כמ"ש התוס' שם. א"נ י"ל דמתני' כרבנן דפליגי עלי' דר"א וס"ל דקורא שם למ"ע של דמאי ואפ"ה ברובא של מ"ש מ"ע המועט בטל ברוב ולא הוי דבר שיל"מ אע"ג דאפשר להפריש עליו משל דמאי דמיירי כגון שאין לו טבל מ"ע אח' של דמאי להפריש עליו וכה"ג לא הוי לי' דשיל"מ כמש"כ הרשב"א בת"ה בשם ר"ת שהקשה מהא דאמר בספ"ה דע"ז (דף עד) דטבל לא בטל מטעמ' דכהיתרה דחטה א' פוטרת את הכרי מתרומה כך איסורה. ותפוק ליה דטבל ה"ל דשיל"מ. ותי' דל"א טבל דבר שיל"מ אלא כשיש לו להפריש עליו ממ"א שאלו אתה מזקיקו ליקח ממ"א פעמים אין לו והרי הוא נפסד כדי להתירו ולא אמרו דבר שיל"מ אל' כשאתה יכול להתירו בלא שוה הפסד ממון ממ"א:

ואע"פ שק"ל ע"ז מעובדא דר"ש שזורי שנתערב לו טבל ברוב חולין וא"ל קח מן הנכרי או מן השוק הרי אע"פ שלא הי' לו כיון שאפשר ליקח ה"ל דשיל"מ ולא בטל ברובא ואי משום תרומה שבו הזקיקו ליקח מן השוק או מן הנכרי דאע"ג דאין כאן משום דשיל"מ אפ"ה בטבל לתרומה אינו בטל ברוב מה"ט דכהיתרו כך איסורו ליתא דע"כ האי עובדא דר ש דנתערב טבל בחולי בטבל שכבר הורם ממנו תרומה גדולה מיירי דאי לא תימא הכי היאך קאמר לי קח מן השוק דהיינו מע"ה א"צ הא לקוח מע"ה להפריש ממנו ת"ג דלא נחשדו ע"ה עלי' מה"ט גופי' דחטה א' פוטר את הכרי א"כ אין תקנה לתערובת זה להוציא מטבל דת"ג בקח מ השוק אלא ע"כ מיירי שכבר הפריש מן הטבל הזה לת"ג קודם שנתערב כדא' בעלמא שא"א לגורן שתעקר אלא א"כ נתרמה ממנו ת"ג וא"כ כיון דלא טבל לת"ג התערובת הזה אינו אלא למעשרות בלבד א"א לך לומר לתערובת הזה שאינו בטל ברובא דכהיתירו כך איסורו דהא שאר מעשרות שיעורא בעי וחטה א' אין פוטרת בע"כ א"א דלא בטלו ברוב אלא מטעמ' דה"ל דשיל"מ. והא בצריך ליקח מן השוק או מן הנכרי לר"ת לאו דשיל"מ מקרי ואמאי לא בטיל ברוב. מ"מ א"ל כגון שאינו מוצא לקנות מן השוק או מן הנכרים דכה"ג לא הוי דשיל"מ כדפי' שאר מפ' אין זה מקומו ותי' זה נראה יותר דדוחק לאוקמי לסתם משנה כר"א דיחידאי הו' ועוד דשמותי הוא והשתא למאי דפ' הא דלא חשיב לההוא תערובות טבל של מ"ש ועני דשיל"מ אלא הולכין אחר הרוב והמיעוט כמאן דליתא בע"כ ס"ל להאי תנא אין בילה דאי יש בילה אפ"ה דאין לו להפריש ממ"א ע"ד דפר' אכתי דשיל"מ הוא דכיון דיש בילה הי' יכול להפריש אפי' מני' ובי' ע"י צבירת גורן והא וודאי יותר נקל מלהפריש עליו ממ"א והשתא בענין זה כ"ש דה"ל דשיל"מ טפי וכ"ת אי ס"ל אין בילה מה הולכין אחר הרוב דקאמ' דמשמע שמפריש שיעור מעשר מה שהרוב שבתערובת מתחייבו דאי אין בילה ליכא תקנתא בהא דילמא המעשר שעלה בידו הוא מן המעוט ואין הרוב נפטר בזה. די"ל דנוטל כפי שיעור כל המועט שבתערובת זה ועוד מוס' עליו כשיעור המעש' של המרובה כגון אם נתערבו כ' סאין עם עשרה סאין אחד של שנת מ"ש וא' של שנת מ"ע נוטל למעשר י"ב סאין כשיעור כל המועט ונוסף עליו כדי מעשר של המרובה דשמא עלתה בידו כל העשר סאין של המועט וא"א לעשר ממנו על הרוב וצריך להוסיף כדי מעשר של הרוב עוד דהשתא וודאי יש כאן מן הרוב כדי מעשרותיו וכה"ג אמ' בפ"ח דזבחים (דף פ) גבי ניתנין למעלה שנתערבו בניתנין למטה למ"ד אין בילה בדאיכא רובא עליונים ויהב למעלה שיעור תחתונים ועוד (ועליונים) [צ"ל עליונים] עלה לו תחתונים ל"ע לו מטעמא דפי' והיינו הולכין אחר הרוב דקא' מפני שצריך ליטול כדי המועט ועוד לעשר ולתקן את הרוב כדין מעשר של הרוב אם מ"ש מ"ש וא' מ"ע מ"ע והמועט שנשאר בטבלו שאין לו תקנה כיון דאין בילה בטל ברוב המתוקן ע"ד שפי'. ומחצה להחמיר דקתני כיון דס"ל אין בילה צריך להפריש מחה מן התערובות ועוד יות' כשיעור מעשר של השני כגון אם נתערבו עשרה סאין של מ"ש עם עשרה של מ"ע מפריש הוא י"א סאין כשיעור הטבל של א' מהם והמעשר של אידך. והאי להחמיר היינו שיפריש מעשר אחד ויחלל על המעות ויחלק הפירות לעניים והמעות יאכל בירושלים כיון דלא בטל אחד בחבירו משא"כ כשאחד מהן רוב השני בטל במיעוטו וא"צ אחר הפרשת מעשר אחר כלום. והשתא דאתית להכי אא"ל כמה דפר' דהא דפריך ויצבור גרנו לתוכו דלענין מ"ש ועני ל"ל בה דא"א לצמצם והמועט בטלו במרובה דליתא דהא הוי לי' דשיל"מ שהרי למאי דפריך ויצבור גרנו לתוכו קס"ד דיש בילה וכיון דיש בילה לענין מ"ש ועני א"צ להפסיד יות' מדינו אלא מפריש על כל אחד לפי חשבונו ודיו נמצא מפריש משל שני כפי חשבון של שני ומשל עני כפי חשבון של עני כדאמ' אביי לענין חדש וישן למ"ד יש בילה [ע"כ מאבני שהם]:

[אבני מלואים] ויצבור גרנו לתוכו. בשה"מ הבאתי הא דתנן פ"ב דמס' מכשירין פי' שני שרבו על שלישי כו' עד ושל שביעית על של מוצאי שביעית הולכין אחר הרוב מחצה למחצה להחמיר וכבר כתבתי שם ע"ד פי' הר"ש אבל להרמ"בם יש שיטה א' שפי' שם מחצה על מחצה להחמיר ר"ל שאם הי' עירוב בין פי' השנה הג' והב' שלפניה או שלאחריה או בין הו' וה' ראוי שיוציא מן הפי' ההן מ"ר התמידי ואח"כ מ"ש כי מ"ע אין בו קדושה ומע"ש קדוש וטעון הבאת מקום ואם הי' עירוב מחצה למחצה בין פי' שביעית בשנה שלפניה או לאחריה התערובות ההוא ידונו בו דין פי' שביעית ואוכל בקדושת שביעית וכ"כ בחיבורו פ"א מה"מ כמה שכתבתי בפנים (דף י"ד) ולפ"ז באותן העשויים פרכים פרכים לעולם הי' ראוי' להפריש מהן מ"ש אם לא בידוע בוודאי שמ"ע הרוב והכ"מ הקשה בשם הר"י קורקוס דלדעת הר"ש ה"ל לפ' ולומר מפריש שניהם אבל לשון הולכין להחמיר משמע דאחר אחד מהן הולכין אלא שהולכין אחר החומר שהוא מ"ש שצריך לאוכלו בקדושה ונר' חילוק נכון ומוכרח שאם המועט נשאר טבל כדברי הר"א דמייתי מן הירושלמי אבל שאינו בטל ברוב איך אמרו הולכין אחר הדוב הא טבל לא בטל ואני אומר אפי' לפי דבריה' נמי תקשה דהא הרמ"בם נמי מודה בהא שאם הפריש מ"ע במקו' מ"ש לא עשה כלו' והא תנן הולכין אחר הרוב משמע הרוב של עני עני שאם מפריש על הכל מ"ע דהא כיון דשל שני ע"י הפרשה של עני א"י מידי טבל אינו בטל ברוב וכיון דה"ל טבל אסור בכל שהוא. ועוד ק"ל הא האי מתני' איירי נמי מתערובות של חדש וישן דהא קתני של רביעית על של חמישית והא בשתי שנים הללו נוהג מ"ש לחוד ובע"ב לא קתני לה אלא משום דה"ל תערובת זה חדש עם ישן וחדש וישן אפי' בדעבד אין מוציא זא"ז מידי טבל כדתנן בפ"ק דמס' ואמאי הלכו אחר הרוב הא אין טבל בטל ברוב. ומה שדקדק מדקתני הולכין להחמיר משמע שהולכין אחר א' מהן והוא החומר שבשניהם אין זה דקדוק דהא מיירי נמי לענין חדש וישן וכדפי' והתם ליכא חומר באחד מבשני. והא קתני התם ושל שביעית על של מוצאי שביעית והתם הא איכא חומר בכל א' מהן משא"כ בחבירו דשל ז' יש בהן קדושת שביעית ופטור מן המעשר ושל מ"ש חייב במעשר ואין בהם משום קדושה ובע"כ להחמיר במחצה למחצה דידהו היינו שנותני' עליו חומר שניהם לפיכך סתם ותני להחמיר בכולהו ובכל א' אזלינן אחר החומר דשייך גבי' ומהא דשל שביעית על של מ"ש תקשה נמי מרישא דהולכין אחר הרוב אם רובא של ז' פטור מן המעשר ואמאי הא זה טבל וודאי הוא וטבל אינו בטל ברוב:

ול"נ לפרש משנה זו דלא איירי כלל בנתערבו זה לתוך זה ורבו בתערובת של זה על של זה אלא הא מתני' ע"ד הא דתנינן שם לפני (הילכו') [צ"ל הלכה] זה המוצא פירו' בדרך אם רוב מכניסין לבתיה' פטו' למכור בשוק חייב מחצה למחצה דמאי וה"נ תנינן התם הרבה מילי כה"ג גבי עיר ישראל ונכרי' דרין בה לענין מרחץ וירק הנמכר בשוק ומצא בו תינוק מושלך או מציאה ושאר דברים דבכולן הולכין אחר הרוב ובמחצה ע"מ להחמיר וכה"ג מתפרש הא מתני' דפי' ב' שרבו על של ג' וכו' דמיירי משל מ"ש ועני וחדש וישן מדתני של ד' ע"ש ה' וכן לענין מעשרות ושביעית מדתני של ו' על של ז' ושל ז' על של מוצאי שביעית וכמש"כ וה"פ פירות של שנה שני' שרבו בעיר על של שנה שלישית וכן אם רבו בעיר של ג' על של ד' ומצאו שם פירות בשוק הולכין אחר הרוב וכיון דרוב פירות שבעיר הן של ב' מפריש מ"ש גרידא וברבו בעיר של ג' מפריש מ"ע. והה"נ לענין חדש וישן הולכין אחר הרוב ואם רוב פירות שבעיר הן של ב' מפריש מהן על פירות של ב' ומשל ב' עליהן וכן משל ג' על ד' ומשל ה' על של ו' ונ"מ לענין חדש וישן ולענין שני ועני ושל ד' ע"ש ה' נ"מ לענין חדש וישן לבד ועל כולן תני סיפא מחצה על מחצה להחמיר ובכולן אין מפרישין עליהן ממ"א ולא מהן על מקום אחר ואין להם תקנה אלא להפריש מני' ובי' משום ספק חדש וישן וכן לענין ספק שני ועני במחנה למחצה הולכין להחמיר וצריך להפריש במעשרות מספק וכדעביד ר"ע ובשל ו' על של ז' ושל ז' על של מ"ש הולכין אחר הרוב ברבו בתוכו ושל ו' ע"ש ז' חייב במעשר ואין בהם משום קדושת שביעית וברבו של ז' ע"ש מ"ש פטור מן המעשר ויש בו קדושת שביעית. וכה"ג תנן במס' שביעית פ"ה מאימתי מותר אדם ליקח לוף במוצאי שביעית רי"א מיד וחכ"א משירבה החדש [ע"כ מאבני מלואים]:

כיצד הוא עושה צובר גרנו לתוכו. ק"ל הא בפ"ג דמנחות (דף לא) תניא אר"ש שזורי פ"א נתערב לי טבל בחולין ושאלתי את ר"ט ואמר לי קח מן השוק ועשר עליו קסבר דאורייתא ברובה בטל ורוב ע"ה מעשרין הן וה"ל כתורם מן הפטור על הפטור והשתא כיון דר"ש שזורי ס"ל יש בילה ל"ל ליקח מן השוק יצבור גרנו לתוכו ונמצא מעשר מן החיוב שבתערבות על החיוב שבו ודוחק לומ' דר"ט סבר אין בילה ולא רצה ר"ש שזורי להורות כדבריו במקום ר"ט רבו ועוד דהתם מייתי להא דר"ש שזורי דפול המצרי דשמעתין וא' ר"ח התם כ"מ ששנה ר"ש שזורי הלכה כמותו ובתר הכי מייתי הא עובדא דטבל שנתערב בחולין ומסתפק שם אי הלכה כמותו בהא ואר"פ אין וקשי' בה ר"ח מסורא פשיטא מי קא' הלכ' כמותו במשנתינו כ"מ ששנה קא' והשתא איך אפשר לומר דהלכה כמותו בהא עובדא ובהא דפול המצרי הא ה"ל תרתי דסתרן אהדדי דמהא ש"מ דאין בילה ובהא דפול המצרי ס"ל דיש בילה דל"ל דהא דקבע הלכה כמותו כי האי עובדא לא קאי אהא דש"מ אין בילה דבהא דבילה ודאי הלכה כרש"ש משמי' דנפשי' דס"ל יש בילה גבי פול המצרי אלא קבע הלכה במאי דש"מ מהאי עובדא רוב ע"ה מעשרין הן ועוד דפריך התם ולימא קח מן הנכרי ומשני קסבר אין קנין לנכרי בא"י להפקיע מן המעשר וה"ל מן החיוב על הפטור ובהא קבע הלכה כהאי עובדא. הא ליתא דהתם איכא חד לישנא להיפ' דא"ל קח מן הנכרי דיש קנין ולא מן השוק דאין רוב ע"ה מעשרין והשתא הא דקבע ר"פ הלכה כמותו לא מסיימי אי אלישנא קמא דאין קנין ורוב ע"ה מעשרין אי אלישנא בתרא דיש קנין ואין רוב ע"ה מעשרין והשתא נפל פיתא בבירא דאין שום נ"מ בהאי פיסקא דר"פ כיון דלא פי' אהאי לישנא קבע הלכה אי אקמא דש"מ הכי אי אבתרא דש"מ איפכא. ובע"כ הא דפסק ר"פ כהאי עובדא אינו (שלא) [צ"ל אלא] מה דש"מ לתרתי לישני דהיינו דאין בילה דבין אי א"ל קח מן השו' או מן הנכרי עכ"פ ש"מ אין בילה דאי יש בילה טורח זה למה יצבור גרנו לתוכו דהא דקא' הגמ' קסבר מדאוריית' ברובא בטל הא מילתא דפשיטא היא דבטל ברובא והאי קסבר אסוף דבריו קא גריר קסבר מדאורייתא ברובא בטל ורוב ע"ה מעשרין פי' קסבר דוב ע"ה מעשרין ולאפוקי מלישנא בתרא דל"ל הא רובא וכיון דרוב ע"ה מעשרין ממילא ש"ד לעשר משל ע"ה דהא מדאורייתא לכ"ע ברוב בטל ומהשתא ליכא שום נ"מ במאי דפסק ר"פ כי האי עובדא אלא בהא בלבד דש"מ דאין בילה וא"כ קשיא הלכתא אהלכתא דהא רש"ש בהא דפול המצרי ס"ל דיש בילה:

וי"ל דע"כ ל"ק רש"ש דיש בילה אלא בטבל דרבנן כמו פול המצרי אבל בטבל של תורה כגון של דגן לא. וכה"ג מצינו בשילהי פ"ה דביצה (דף לח) דאיכא למ"ד בשל תורה אין ברירה ובדרבנן יש ברירה וההוא טבל שנתערבו בחולין טבל של תורה הי' ולפי"ז פסק ר"פ כתרווייהו כרש"ש דבדרבנן יש בילה וכההוא עובדא דבשל תורה אין בילה והא דפריך אשמואל דאמ' הלכא כרש"ש מהא דאמ' לכל אין בילה ולא משני דההוא דאין בילה מיירי בשל תורה דווקא היינו משום דשמואל סתם וכייל לכל אין בילה דמשמע אפי' בדרבנן בילה ל"ל:

וכ"ת דאפ"ת דהאי עובדא דטבל שנתערב בחולין בטבל של תורה מיירי אפ"ה כיון שנתערב חזר עכשיו להיו' טבל דרבנן דהא מדאורייתא ברובא בטל ואי בדרבנן יש בילה אכתי תקשה ל"ל לממ' קח מן השוק יצבור גרנו. י"ל כיון שהי' טבל של תורה קודם שנתערב אפי' שנתערב לא פקע מיני' שם טבל של תורה מש"ה לא סמכינן אבילה תדע דהמ"ל קח מעציץ שאינו נקוב או משל ח"ל. אלא ע"כ ה"ט דהא דטבל שנתערב בחולין דמי לחיוב של תורה וה"ל כמפריש מן הפטור על החיוב כמ"שכ התוס' שם. וה"נ לענין אין בילה הטבל שבתערובות זה דמי לחיוב של תורה ואין בילה בשל תורה:

ונ"ל שיש להביא ראיה שיש לחלק דהא דבילה בין של תורה לשל דבריהם מהא דתנן בפ"ה דדמאי הלוקח מן העני וכן העני שנותנין לו פרוסת פת או פלחי דבילה מעשר מכל א' ואחד ובתמרים וגרוגרות בולל ונוטל ואמר' עלה בירושלמי ר יוס' בשם ר"ש בדמאי התירו פי' הא דסמכינן אבילה דוקא בדמאי שכל עיקרו אינו אלא מדרבנן ואע"ג דל"ד לגמרי להא דרש"ש דלדידי' אפי' דרבנן כמו ההיא דפול המצרי סמכינן אבילה ואילו בהאי דפ"ה דדמאי לפי' הירושלמי בודאי טבל דרבנן כמו תמרים וגרוגרות לא סמכינן אבילה אלא דוקא בדמאי שלהם הוא דסמכינן אבילה מ"מ בהא שוין לחלק בין של תורה לשל דבריהם ונ"ל דבהא פליגי דרש"ש לא גזר של דבריהם אטו של תורה ותנא דפ"ה דדמאי גזר הא אטו הא ולא הקילו אלא בשל דמאי דקיל טפי דלית ציה עקר בשל תורה כלל מיהו בדמאי אפי' בשל דגן דודאי שלו מה"ת אפ"ה נ"ל דלא גזר בדמאי שלו מדתני רישא העני שנ"ל פרוסת פת ופלחי דבילה מעשר וכל א' וא'. ומשמע דה"ט דפרוסת פת משום שאין נבללין יפה דומיא דפלחי דבילה דע"כ טעמא מ"שה הוי הא אם הי' נבלל יפה יש בילה אע"ג דמעשר ודאי של פת מה"ת הוא וש"מ דס"ל להאי תנ' דבודאי אפי' בדרבנן אין בילה ובדמאי אפי' בשל תורה יש בילה להאי תנא דפ"ה דדמאי. מיהו לרש"ש כל בדרבנן אפי' בודאי כמו פול המצרי יש בילה והא דמוקי הירושלמי להא סיפא דבתמרים וגרוגרות בולל ונוטל בדמאי דוקא ה"ל לאוקמי אפי' בודאי ורש"ש היא דכל בדרבנן אפי' ודאי יש בילה. י"ל דמתני' קשית' דאי בודאי רישא דתני פרוסת פת דומי' דפלחי דבילה דה"ט משום דאין נבללין ת"ל דאפי' נבלל פרוסת פת דהוי טבל של תורה אין בילה. א"ו ש"מ מתני' בדמאי איירי מיהו בלא"ה לק"מ הא דלא אוקי לה בודאי ור"ש היא משום דכולה מכילתא וכל האי פירקא לפני בבא זו ולאחרי' בדמאי איירי אם אי' דההיא בבא איירי מודאי לא ה"ל למיתנא התם:

מ"מ אכתי ק"ל על תי' זה דהא להאי לישנא דא"ל קח מן השוק דהיינו דמאי ש"מ דטבל זה שנתערב בחולין ודמאי בני חיובא כהדדי נינהו ולא ה"ל כמפריש מן הפטור על החיוב כמו טבל של ח"ל ושל עציץ שאינו נקוב דחשיבי להו לגבי טבל זה המעורב כמו מן הפטור על החיוב כמש"כ לעיל בשם התוס' וכיון דכהדדי נינהו והא אפי' רבנן דמחמרי בבילה דאפי' בדרבנן אין בילה בההיא דתמרים וגרוגרות דבולל דוקא בדמאי אבל בודאי לא ואפ"ה בדמאי שודאי שלו מה"ת יש בילה כדמוכח האי דפרוסת פת וכדפי'. ש"מ דמאי שלתורה קיל מודאי טבל דרבנן וכיון דס"ל לרש"ש יש בילה בודאי טבל דרבנן גבי פול המצרי כ"ש דיש בילה בדמאי של תורה דבהא לא שמעינן דפליגי רש"ש ורבן אלא מאי דלמר חשיב לי' קיל או חמיר ה"ה למר וכמו דס"ל לרש"ש יש בילה בדמאי של תורה ה"ה ממילא נמי לטבל שנתערב בחולין יש בילה דהא כהדדי חשיב להו ועוד כ"ש הוא מודאי של דבריה' דחמיר מדמאי של תורה ומטבל זה ואפ"ה יש בילה לרש"ש:

והשת' הדר קושי' לדוכתא ל"ל לממ' קח מן השוק. טורח זה למה יצבור גרנו לתוכו עוד י"ל דרש"ש ס"ל דיש בילה אפי' בשל תורה והא דלא תיקן ע"י צבירת גורן לאו משום דאין בילה ושמא יעלה החולין בידו וכדפיר"שי התם דהא ל"ח דודאי יש בילה אלא מש"ה א"ל קח מן השוק או מן הנכרי משום דאלו הי' מפריש מני' ובי' ע"י צבירת גורן משום דיש בילה הי' מפסיד. שהי' צריך להפריש תרומת מעשר על הכל אפי' על חולין שבתערובת זה והי' מפסיד כשיעור ת"מ של החולין אבל כשמפריש ממקום אחר מן השוק או מן הנכרי אינו מפריש ת"מ אלא שיעור המגיע לשל טבל לבד ולא לשל חולין וכי הא דתנן בפ"ג דמסכת חלה זיתי מסיק שנתערבו עם זיתי ניקוף ענבי בציר עם ענבי עוללות אם יש לו פרנסה ממקום א' מוציא לפי חשבון. פי' דזיתי ניקוף וענבי עוללות ממתנות עניים הן ופטורין מן המעשרות. וה"ל טבל שנתערבו עם החולין ואם לא מוציא תרומה ותרומת מעשר לכל והשאר מ"ש ומ"ע לפי חשבון וה"נ דכוות' וכדפי':

מיהו אכתי להאי פי' ק"ל דמאי מספק' לי' אי הלכה כרש"ש בהאי עובד' דטבל שנתערב בחולין פשיטא דהלכתא כוותי' דהא לא קמ"ל מידי אלא כי הא מתני' רפ"ג דחלה והא סתמא היא וליכא מאן דפליג עלי':

וי"ל דהא דמספקא לי' אי הלכה כרש"ש היינו במאי דס"ל דמדאורייתא ברובא בטל לאפוקי מדר"י דס"ל בכל מקום מין במינו אינו בטל ולדידי' מן התורה לא בטל מין במינו אפי' לקולא כדאמר ר"י בפ"ח דזבחים (דף עח) גבי דם קדשים שנתערב בדם בהמה או חי' אין דם מבטל דם ואפי' טיפה של דם קדשי' בכלי גדול של דם חולין אינו בטל וכשר לזריקה דמין במינו לא בטל ומקרא נ"ל לר"י הא בפ"ג דמנחות (דף כב) מולקח מדם הפר ומדם השעיר הדבר ידוע שדמו של פר מרובה משל שעיר מכאן למין במינו לא בטל וא"כ אפי' נתערב מעט טבל בהרבה חולין במין במינו יכול להפריש ממקום אחר של חיוב ואין כאן משום מן החיוב על הפטור דהטבל שבתערובת זה נמי בר חיוב מן התורה הוא ולא עוד בע"כ א"א להפריש עליו ממקו' אחר מן הפטו' מן התורה כגון מן השוק או בשל נכרים למ"ד יש קנין דה"ל מן הפטור על החיוב כיון דטבל זה אינו בטל ברוב חולין מה"ת קמ"ל דמה"ת אפי' מין במינו בטל אלא מדרבנן הוא דאינו בטל מש"ה צרי' לעשר מן השוק או מן הנכרי דווקא וסגי לי' בהכי ואעפ"י שהתוס' פי' התם דלר"י חטים בחטים בטל מדא' ר"י אף מעלין את המדומע בק"א ולא אר"י מין במינו לא בטל אלא בדבר המתערב כגון קמח בקמח י"ל ההי' דרש"ש נמי קמח בקמח איירי ואפ"ה דמיירי חטים בחטים נמי א"ש דהא גופי' קמ"ל דעכ"פ חטים בחטים בטל וגם לתי' התוס' השני הת' נמי א"ש אלא שלא רציתי להאריך בזה והדבר מובן מאליו וא"כ א"ש לפי"ז הא דלא סמיך רש"ש אבילה משום הא דפ"ג דחלה שלא יהי' צריך להפריש על הכל גם הא דמספקא לי' אי הלכה כמותו משום הא דמין במינו:

הכל הולך אחר גמר פרי'. הקשו רש"י ותוס' שמואל דאמר כמאן הא בין רש"ש בין רבנן אזלי בתר השרשה ולכאורה י"ל שמואל דאמר כר"ש דאמר לקמן אתרוג בת ו' שנכנס לז' פטור מן המעשר ומן הביעור שאין לך דבר שחייב במעשר אא"כ גדל בחיוב ונלקט בחיוב ובת ז' שנכנס לח' פטור מן המעשר ומן הביעור שאין לך דבר שחייב בביעור אא"כ גדל בשביעית ונלקט בשביעית והאי נלקט דקאמ' היינו גמר פרי כדפי' התוס' גבי אתרוג שוה לאילן לשביעית ואע"ג דר"ש בעי' תרתי גדל בחיוב עם נלקט בחיוב אבל בחד צד לחיוב אזל לקולא לענין מעשר ושביעית כיון דחד צד פוטרו לגמרי אזלינן בתר צד הקל שבו ה"מ לענין מעשר ושביעית אבל לענין חדש וישן ומ"ש ועני שגדל בשנה זו ונלקט בשניי' כיון דע"כ הוו טבל מב' צדדים מצד הגדל והנלק' וחייב במעשר וא"א לך לילך בהם אחר ב' צדדים דהמפריש מן החדש על הישן או איפכא לא עשה ולא כלום וכן בשנת מ"ש אם הפריש מ"ע או איפכא לא עשה כלום ובע"כ צריך אתה לתפוס צד אחד ולהניח צד השני לגמרי לר"ש. ולשמואל דקאי כוותי' אין החיוב חל עד שעת גמר פרי דההיא שעתא גומר להביא לידי חיוב מש"ה אזלינן בתר גמר פרי להני מילי ואע"ג דר"ש אמר לענין אתרוג מ"מ נלמד ממנו לענין אורז והשאר דאזלינן בתר השרשה וגמר פרי לענין מעשר ושביעית דבעינן נשרש וגדל בחיוב וה"מ לענין שביעית ומעשרות דשביעית אבל לענין חדש וישן ומ"ש ועני גמר פרי עיקר ותדע לך דשמואל דאזיל אחר גמר פרי לאו אהאי מתניתן דהאורז ודוחן לחוד קאי אלא אפי' אאילנות נמי קאי דהא אמר בסמוך ואי אמר הכל הולך אחר גמר פרי ה"א אפי' תבואה וזיתי' נמי ש"מ דהא דשמואל קאי נמי אכל פירות אילן חוץ מתבוא' וזיתי' דילפינן לעי' מקר' דהולכין בהן אחר שליש דאל"כ הל"ל ה"א אפי' בתבוא' ואילן נמי והוי זית נמי בכלל אילן דקאמר אלא ודאי ש"מ דהא דשמואל אכל אילן נמי קאי חוץ מתבואה וזיתי' לחוד וכדפיר'. והא דמסיים לקמן קמ"ל הלכה כר"ש שזורי במאי דפליג דמשמע דל"מ שמואל אלא במיני קטניות דפליגי בהו רש"ש ורבנן ל"ד מדאמר תחילה הוי אמינא אפילו תבואה וזיתים וכדפיר' והאי במאי דפליגי קאי אר"ש דלקמן דאזל באילן בתר גדל ונלקט בחיוב דהיינו גמר פרי לענין שביעית ומעשר דשביעית ומ"מ לענין חדש וישן ומ"ש ועני בע"כ אזיל לאחר גמר פרי לחוד וכדפיר' אפ"ה בתבואה וזיתים מודה דאזלינן בתר שליש. ומיהו למאי דאפרש לקמן דר"ש ל"ק דבעינן גדל ונלקט בחיוב אלא באתרוג לחוד מטעמא שאכתוב שם א"כ הא דשמואל א"א דאזלא אדר"ש:

---

---

שולי הגליון

---

---

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף