מגיני שלמה/ביצה/כד/ב: הבדלים בין גרסאות בדף
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (גרסה ראשונית) |
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (תיקון) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude> | <noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude> | ||
{{מרכז|'''דף כ"ד ע" | {{מרכז|'''דף כ"ד ע"ב'''}} | ||
אלא בכוורי. ולא נהירא כ'. ולע"ד לא קשיא דודאי לדעת המקשן ע"כ לא אתיא אלא כר"ג אבל התלמוד משני דד"ה היא כיון דב"י לאו דוקא א"כ אתי ככ"ע: | |||
שם ד"ה ולערב אסורים כו' פי' רש"י כדי שיעור כו' והקשה הר"י וכו' הנה כבר תירצו התו' קושיא זו בחולין דף ט"ו ונלע"ד עוד כי קושיא זו מעיקרא לא קשיא כ"כ דרש"י ז"ל ס"ל כשיטת רב אלפסי ז"ל דפסק כר"י דאמר בשוגג יאכל למ"ש ופירש"י בחולין בכדי שיעשו דלא ליתהני מעבירה וכבר תירץ הרמב"ן ז"ל בספר המלחמות למה פסק הרי"ף כן ומה שהקשה הרא"ש ז"ל בחולין דאפי' ר"י לא אסר אלא משום דקניס שוגג משום מזיד ולא משום דלא ליתהני מעבירה אני אומר דכבר הוכיח רש"י שם דע"כ טעמיה דר"י לאו משום קנס הוא אלא משום דלא ליתהני כו' ומאי דאמרינן בהניזקין דטעמיה משום קנס נלע"ד לשיטתו לתרץ דהתלמוד משני שם לשיטת המקשן דס"ד דטעמיה דר"י משום קנס הוא וקאמר התרצן דאפי' לטעמך לא קשיא מידי אבל בחולין מסיק רב אשי האמת והכי איתא בכמה דוכתי. ועי"ל דהתלמוד הוצרך לתרץ כך דאע"ג דבמבשל הוי מצי לשנויי דטעמיה דר"י לאו משום קנס הוא דלעולם ר"י לא קניס אלא משום הנאת עבירה מ"מ ע"כ צריכים אנו להאי שינויא כי היכי דלא תקשי מהנוטע דמייתי בתר הכי דקניס ר"י שוגג אטו מזיד וצריך לתרץ ע"כ דבדאורייתא קניס: | |||
ומ"מ קשיא לי דמ"ש מבשל מנוטע דקניס ר"י דיעקר לגמרי ובמבשל לא אסר ר"י כ"א בכדי שיעשו ולא אמרינן בנוטע ג"כ דימתין כשיגמר הפרי ולא יאכל עד בכדי שיטע ולמה יעקר לגמרי. ואפשר דשם אינו ניכר דבשלמא במ"ש כשממתין בכדי שיעשו נראה שאינו אוכל כ"א לזמן מרובה אינו ניכר כלל. אבל קשה איפכא דגם במבשל ליתסר לעולם כמו שדייק רש"י בחולין דאי טעמיה דר"י משום קנס ליתסר לעולם וא"כ כיון דע"כ ר"י קניס בנוטע א"כ גם במבשל ליקנס. ועוד קשיא כיון דס"ל לרש"י דאי טעמיה משום קנס לדידיה קנסו לאחריני לא קנסו א"כ למה יעקר בנוטע כיון דשרי באחריני: | |||
ולשנוייא קמא א"ש דגבי נוטע לא הוי טעמא משום קנס אלא כדמפרש ר"מ טעמיה דנפשיה לפי שישראל מונין לשביעית כו' פי' והרואה שאוכלים ממנה סוברים שמותר ליטע בשביעית ואין מונין לשבתות ד"א כו' ופי' בגמרא דלחכמים מונין גם לשבתות כדאיתא התם ומש"ה קאמר ד"א. וא"כ ר"י ס"ל דכיון דמונין גם לשבתות חיישינן שיסברו שמותר ליטע בשבת אבל בשביעית לא חייש ר"י דאף דיראו דנטעו בשביעית לא אתי להתיר נטיעה בשביעית דבאתריה ז"ל חמירי להו שביעית כדאיתא התם אבל לשינויא בתרא דנקט קנס משום נוטע. ליכא למימר הכי דהאי טעמא לא שייך לקנס אלא משום גזירה שמא יתירו ליטע בשבת. ואפשר דהא בהא תליא כיון דאיכא למיחש דנפיק מיניה חורבא משום הכי קנסוהו דמשום חורבה לחוד אפשר דלא הוי אסרי דלא נחשדו ישראל על השבתות כדקאמר ר"מ שם אלא כיון דאיכא למיחש למיעוטא שיטעו בדבר זה להכי קנסוהו: | |||
<noinclude>{{דיקטה}} | <noinclude>{{דיקטה}} | ||
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude> | {{ניווט כללי תחתון}}</noinclude> | ||
גרסה אחרונה מ־02:10, 21 במרץ 2023
מגיני שלמה 
ביצה כד ב
אלא בכוורי. ולא נהירא כ'. ולע"ד לא קשיא דודאי לדעת המקשן ע"כ לא אתיא אלא כר"ג אבל התלמוד משני דד"ה היא כיון דב"י לאו דוקא א"כ אתי ככ"ע:
שם ד"ה ולערב אסורים כו' פי' רש"י כדי שיעור כו' והקשה הר"י וכו' הנה כבר תירצו התו' קושיא זו בחולין דף ט"ו ונלע"ד עוד כי קושיא זו מעיקרא לא קשיא כ"כ דרש"י ז"ל ס"ל כשיטת רב אלפסי ז"ל דפסק כר"י דאמר בשוגג יאכל למ"ש ופירש"י בחולין בכדי שיעשו דלא ליתהני מעבירה וכבר תירץ הרמב"ן ז"ל בספר המלחמות למה פסק הרי"ף כן ומה שהקשה הרא"ש ז"ל בחולין דאפי' ר"י לא אסר אלא משום דקניס שוגג משום מזיד ולא משום דלא ליתהני מעבירה אני אומר דכבר הוכיח רש"י שם דע"כ טעמיה דר"י לאו משום קנס הוא אלא משום דלא ליתהני כו' ומאי דאמרינן בהניזקין דטעמיה משום קנס נלע"ד לשיטתו לתרץ דהתלמוד משני שם לשיטת המקשן דס"ד דטעמיה דר"י משום קנס הוא וקאמר התרצן דאפי' לטעמך לא קשיא מידי אבל בחולין מסיק רב אשי האמת והכי איתא בכמה דוכתי. ועי"ל דהתלמוד הוצרך לתרץ כך דאע"ג דבמבשל הוי מצי לשנויי דטעמיה דר"י לאו משום קנס הוא דלעולם ר"י לא קניס אלא משום הנאת עבירה מ"מ ע"כ צריכים אנו להאי שינויא כי היכי דלא תקשי מהנוטע דמייתי בתר הכי דקניס ר"י שוגג אטו מזיד וצריך לתרץ ע"כ דבדאורייתא קניס:
ומ"מ קשיא לי דמ"ש מבשל מנוטע דקניס ר"י דיעקר לגמרי ובמבשל לא אסר ר"י כ"א בכדי שיעשו ולא אמרינן בנוטע ג"כ דימתין כשיגמר הפרי ולא יאכל עד בכדי שיטע ולמה יעקר לגמרי. ואפשר דשם אינו ניכר דבשלמא במ"ש כשממתין בכדי שיעשו נראה שאינו אוכל כ"א לזמן מרובה אינו ניכר כלל. אבל קשה איפכא דגם במבשל ליתסר לעולם כמו שדייק רש"י בחולין דאי טעמיה דר"י משום קנס ליתסר לעולם וא"כ כיון דע"כ ר"י קניס בנוטע א"כ גם במבשל ליקנס. ועוד קשיא כיון דס"ל לרש"י דאי טעמיה משום קנס לדידיה קנסו לאחריני לא קנסו א"כ למה יעקר בנוטע כיון דשרי באחריני:
ולשנוייא קמא א"ש דגבי נוטע לא הוי טעמא משום קנס אלא כדמפרש ר"מ טעמיה דנפשיה לפי שישראל מונין לשביעית כו' פי' והרואה שאוכלים ממנה סוברים שמותר ליטע בשביעית ואין מונין לשבתות ד"א כו' ופי' בגמרא דלחכמים מונין גם לשבתות כדאיתא התם ומש"ה קאמר ד"א. וא"כ ר"י ס"ל דכיון דמונין גם לשבתות חיישינן שיסברו שמותר ליטע בשבת אבל בשביעית לא חייש ר"י דאף דיראו דנטעו בשביעית לא אתי להתיר נטיעה בשביעית דבאתריה ז"ל חמירי להו שביעית כדאיתא התם אבל לשינויא בתרא דנקט קנס משום נוטע. ליכא למימר הכי דהאי טעמא לא שייך לקנס אלא משום גזירה שמא יתירו ליטע בשבת. ואפשר דהא בהא תליא כיון דאיכא למיחש דנפיק מיניה חורבא משום הכי קנסוהו דמשום חורבה לחוד אפשר דלא הוי אסרי דלא נחשדו ישראל על השבתות כדקאמר ר"מ שם אלא כיון דאיכא למיחש למיעוטא שיטעו בדבר זה להכי קנסוהו:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |