אוצר:מיזמים/דבריהם הם זכרונם/תשפב/שבט/ט: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
|||
| שורה 4: | שורה 4: | ||
בספר דברי יוסף {{ממ|פרי תבואה ע' קיסרי קיסריון}} תמה על שייכות דברי המדרש, מה הקשר בין מעשה גמלי הישמעאלים לשאלת ברכת השותה מים לצמאו. | בספר דברי יוסף {{ממ|פרי תבואה ע' קיסרי קיסריון}} תמה על שייכות דברי המדרש, מה הקשר בין מעשה גמלי הישמעאלים לשאלת ברכת השותה מים לצמאו. | ||
והנה בספר הלכות קטנות {{ממ|[[הלכות קטנות/ב/רפב|ח"ב סימן רפב]]}} דן שאולי השותה מים ביום כיפור אינו חייב כרת, וזאת על פי מה שכתב הרמב"ם {{ממ|[[פירוש המשנה | והנה בספר הלכות קטנות {{ממ|[[הלכות קטנות/ב/רפב|ח"ב סימן רפב]]}} דן שאולי השותה מים ביום כיפור אינו חייב כרת, וזאת על פי מה שכתב הרמב"ם {{ממ|[[פירוש המשנה לרמב"ם/עירובין/ג|פיהמ"ש עירובין פ"ג]]}} שאין מערבין במים לפי שתועלת המים להוליך המזונות למקומות הצריכין בגוף, אבל אין בהם תועלת עצמית לתזונת האדם, וביום כיפור לא נאסר אלא ביטול עינוי נפש, דהיינו דברים שבהעדרם יאבד הנפש מן הגוף. | ||
אלא שאם כן היה מקום לומר שלא יברך כלל על שתייתם, כדרך שאין מברכים על בשמים שתכליתם העברת ריח רע {{ממ|[[שולחן ערוך/אורח חיים/ריז#ב|או"ח סימן ריז ס"ב]]}}. אמנם יש לומר שעכ"פ כיון שלולי שתייתם יכול לבוא לידי סכנה, אם כן יש לו לברך לא מחמת הנאתו מהם, כי אם בדרך שבח והודאה לה' שהצילו מצער וממות בצמא. | אלא שאם כן היה מקום לומר שלא יברך כלל על שתייתם, כדרך שאין מברכים על בשמים שתכליתם העברת ריח רע {{ממ|[[שולחן ערוך/אורח חיים/ריז#ב|או"ח סימן ריז ס"ב]]}}. אמנם יש לומר שעכ"פ כיון שלולי שתייתם יכול לבוא לידי סכנה, אם כן יש לו לברך לא מחמת הנאתו מהם, כי אם בדרך שבח והודאה לה' שהצילו מצער וממות בצמא. | ||
עפ"ז מבאר רבי יוסף שוורץ, שהזקנים היו סבורים שאכן אין לברך על שתיית מים מחמת זאת, אך אחרי ששמעו שזימן ה' ליוסף בשמים כדי שלא ימות מריח רע, על ידי זה עלה ספק בליבם שאולי גם השותה מים לצמאו יהיה מחוייב לברך עכ"פ על סילוק נזק מוות הצימאון. ואף שאצל יוסף הוצרך לבשמים כדי להנצל, מכל מקום לא סברו שיהיה אדם חייב לברך על בשמים להעברת ריח רע, כי רק גופו של יוסף הנקי והאסתניס עמד בסכנת חיים מחמת ריח רע, משא"כ שאר כל אדם. אבל עדיין הסתפקו על שתיית מים לסילוק סכנת מיתה בצמא, והשיב להם שאכן ודאי שצריך לברך על כך בורא נפשות רבות וחסרונן על כל מה שבראת להחיות בהם נפש כל חי, כי 'חסרונן היינו דברים המזינים את הגוף, ו'כל מה שבראת להחיות בהם' הם דברים שבלעדיהם ימות האדם אף שאינם מזינים את גופו - כמים. | עפ"ז מבאר רבי יוסף שוורץ, שהזקנים היו סבורים שאכן אין לברך על שתיית מים מחמת זאת, אך אחרי ששמעו שזימן ה' ליוסף בשמים כדי שלא ימות מריח רע, על ידי זה עלה ספק בליבם שאולי גם השותה מים לצמאו יהיה מחוייב לברך עכ"פ על סילוק נזק מוות הצימאון. ואף שאצל יוסף הוצרך לבשמים כדי להנצל, מכל מקום לא סברו שיהיה אדם חייב לברך על בשמים להעברת ריח רע, כי רק גופו של יוסף הנקי והאסתניס עמד בסכנת חיים מחמת ריח רע, משא"כ שאר כל אדם. אבל עדיין הסתפקו על שתיית מים לסילוק סכנת מיתה בצמא, והשיב להם שאכן ודאי שצריך לברך על כך בורא נפשות רבות וחסרונן על כל מה שבראת להחיות בהם נפש כל חי, כי 'חסרונן היינו דברים המזינים את הגוף, ו'כל מה שבראת להחיות בהם' הם דברים שבלעדיהם ימות האדם אף שאינם מזינים את גופו - כמים. | ||
גרסה אחרונה מ־11:06, 11 בינואר 2022
יום שלישי ט' שבט - רבי יהוסף שוורץ[עריכה]
בפרשת השבוע (שמות יד כב) נאמר: "ויבואו בני ישראל בתוך הים". על פסוק זה דרשו חז"ל במכילתא: כבר היה רבי טרפון וזקנים יושבין בצילו של שובך של יבנה, ונשאלה שאלה זו לפניהם; "וגמליהם נושאים נכאת וצרי ולוט" (בראשית לז) - להודיע זכותן של צדיקים כמה מסייעתן, שאילו ירד הידיד האהוב הזה עם הערביים, לא היו ממיתים אותו מריח הגמלים ומריח העטרן?! אלא זימן לו הקב"ה שקים מלאים בשמים וכל ריחנין טובים, שלא ימות מריח הגמלים ומריח העטרן. אמרו לו, למדתנו רבינו שעל זכות יוסף היה. אמרו לו, למדנו רבינו, השותה מים לצמאו כציד הוא מבחרך? אמר להם, אומר אני, בורא נפשות רבות וחסרונן על כל מה שבראת... חי העולמים.
בספר דברי יוסף (פרי תבואה ע' קיסרי קיסריון) תמה על שייכות דברי המדרש, מה הקשר בין מעשה גמלי הישמעאלים לשאלת ברכת השותה מים לצמאו.
והנה בספר הלכות קטנות (ח"ב סימן רפב) דן שאולי השותה מים ביום כיפור אינו חייב כרת, וזאת על פי מה שכתב הרמב"ם (פיהמ"ש עירובין פ"ג) שאין מערבין במים לפי שתועלת המים להוליך המזונות למקומות הצריכין בגוף, אבל אין בהם תועלת עצמית לתזונת האדם, וביום כיפור לא נאסר אלא ביטול עינוי נפש, דהיינו דברים שבהעדרם יאבד הנפש מן הגוף.
אלא שאם כן היה מקום לומר שלא יברך כלל על שתייתם, כדרך שאין מברכים על בשמים שתכליתם העברת ריח רע (או"ח סימן ריז ס"ב). אמנם יש לומר שעכ"פ כיון שלולי שתייתם יכול לבוא לידי סכנה, אם כן יש לו לברך לא מחמת הנאתו מהם, כי אם בדרך שבח והודאה לה' שהצילו מצער וממות בצמא.
עפ"ז מבאר רבי יוסף שוורץ, שהזקנים היו סבורים שאכן אין לברך על שתיית מים מחמת זאת, אך אחרי ששמעו שזימן ה' ליוסף בשמים כדי שלא ימות מריח רע, על ידי זה עלה ספק בליבם שאולי גם השותה מים לצמאו יהיה מחוייב לברך עכ"פ על סילוק נזק מוות הצימאון. ואף שאצל יוסף הוצרך לבשמים כדי להנצל, מכל מקום לא סברו שיהיה אדם חייב לברך על בשמים להעברת ריח רע, כי רק גופו של יוסף הנקי והאסתניס עמד בסכנת חיים מחמת ריח רע, משא"כ שאר כל אדם. אבל עדיין הסתפקו על שתיית מים לסילוק סכנת מיתה בצמא, והשיב להם שאכן ודאי שצריך לברך על כך בורא נפשות רבות וחסרונן על כל מה שבראת להחיות בהם נפש כל חי, כי 'חסרונן היינו דברים המזינים את הגוף, ו'כל מה שבראת להחיות בהם' הם דברים שבלעדיהם ימות האדם אף שאינם מזינים את גופו - כמים.