טיוטה:ליקוט ברייתות: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
(טיוטה:ליקוט ברייתות) |
(טיוטה:ליקוט ברייתות) |
||
שורה 9: | שורה 9: | ||
* {{עוגן1|ללמוד}} תורה ולישא אשה, ילמוד תורה ואח"כ ישא אשה. ואם אי אפשר לו בלא אשה, ישא אשה ואח"כ ילמוד תורה {{ממ|[[בבלי/קידושין/כט/ב|קידושין כט:]]}} | * {{עוגן1|ללמוד}} תורה ולישא אשה, ילמוד תורה ואח"כ ישא אשה. ואם אי אפשר לו בלא אשה, ישא אשה ואח"כ ילמוד תורה {{ממ|[[בבלי/קידושין/כט/ב|קידושין כט:]]}} | ||
* {{עוגן1|עד}} עשרים שנה יושב הקב"ה ומצפה לאדם מתי ישא אשה. כיון שהגיע עשרים ולא נשא, אומר תיפח עצמותיו {{ממ|[[בבלי/קידושין/כט/ב|קידושין כט:]]}} | * {{עוגן1|עד}} עשרים שנה יושב הקב"ה ומצפה לאדם מתי ישא אשה. כיון שהגיע עשרים ולא נשא, אומר תיפח עצמותיו {{ממ|[[בבלי/קידושין/כט/ב|קידושין כט:]]}} | ||
* {{עוגן1|[[תנ"ך/משלי/כב#ו|חנוך לנער על פי דרכו,]]}} רבי יהודה ורבי נחמיה, חד אמר משיתסר ועד עשרים ותרתין, וחד אמר מתמני סרי ועד עשרים וארבעה {{ממ|[[בבלי/קידושין/ל/א|קידושין ל.]]}} | |||
* {{עוגן1|למדו}} מקרא, אין מלמדו משנה {{ממ|[[בבלי/קידושין/ל/א|קידושין ל.]]}} | |||
* {{עוגן1|[[תנ"ך/דברים/יא#יט|ולמדתם אותם את בניכם]]}} ולא בני בניכם. ומה אני מקיים [[תנ"ך/דברים/ד#ט|והודעתם לבניך ולבני בניך,]] לומר לך שכל המלמד את בנו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו למדו לו ולבנו ולבן בנו עד סוף כל הדורות {{ממ|[[בבלי/קידושין/ל/א|קידושין ל.]]}} | |||
* {{עוגן1|ולמדתם}} אותם את בניכם, אין לי אלא בניכם, בני בניכם מנין, תלמוד לומר והודעתם לבניך ולבני בניך. אם כן מה תלמוד לומר בניכם, בניכם ולא בנותיכם {{ממ|[[בבלי/קידושין/ל/א|קידושין ל.]]}} | |||
* {{עוגן1|חמשת}} אלפים ושמונה מאות ושמונים ושמונה פסוקים, הוו פסוקי ספר תורה. יתר עליו תהלים, שמונה. חסר ממנו דברי הימים, שמונה {{ממ|[[בבלי/קידושין/ל/א|קידושין ל.]]}} | |||
* {{עוגן1|ושננתם,}} שיהו דברי תורה מחודדים בפיך. שאם ישאל לך אדם דבר, אל תגמגם ותאמר לו, אלא אמור לו מיד, שנאמר [[תנ"ך/משלי/ז#ד|אמור לחכמה אחותי את וגו']] ואומר [[תנ"ך/משלי/ז#ג|קשרם על אצבעותיך כתבם על לוח לבך]] ואומר [[תנ"ך/תהלים/קכז#ד|כחצים ביד גבור כן בני הנעורים]] ואומר [[תנ"ך/תהלים/קכ#ד|חצי גבור שנונים]] ואומר [[תנ"ך/תהלים/מה#ו|חציך שנונים עמים תחתיך יפלו]] ואומר [[תנ"ך/תהלים/קכז#ה|אשרי הגבר אשר מלא את אשפתו מהם לא יבושו כי ידברו את אויבים בשער]] {{ממ|[[בבלי/קידושין/ל/א|קידושין ל.]]}} | |||
* | * | ||
* | * |
גרסה מ־14:10, 31 במאי 2021
- כיצד רשות הגבוה בכסף גיזבר שנתן מעות בבהמה אפילו בהמה בסוף העולם קנה ובהדיוט לא קנה עד שימשוך כיצד אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט האומר שור זה עולה בית זה הקדש אפילו בסוף העולם קנה בהדיוט לא קנה עד שימשוך ויחזיק (קידושין כח:)
- איש אין לי אלא איש, אשה מנין, כשהוא אומר איש אמו ואביו תיראו הרי כאן שנים (קידושין כט.)
- האב חייב בבנו למולו ולפדותו וללמדו תורה ולהשיאו אשה וללמדו אומנות, ויש אומרים אף להשיטו במים. רבי יהודה אומר כל שאינו מלמד את בנו אומנות מלמדו ליסטות (קידושין כט.)
- כל מקום שנאמר צו אינו אלא זירוז מיד ולדורות (קידושין כט.)
- הוא לפדות ובנו לפדות, הוא קודם לבנו. רבי יהודה אומר, בנו קודמו, שזה מצותו על אביו וזה מצות בנו עליו (קידושין כט.)
- לפדות את בנו ולעלות לרגל, פודה את בנו ואחר כך עולה לרגל. רבי יהודה אומר, עולה לרגל ואח"כ פודה את בנו, שזו מצוה עוברת וזו מצוה שאינה עוברת (קידושין כט:)
- מנין שאם היו לו חמשה בנים מחמש נשים שחייב לפדות כולן, תלמוד לומר כל בכור בניך תפדה (קידושין כט:)
- הוא ללמוד ובנו ללמוד, הוא קודם לבנו. רבי יהודה אומר, אם בנו זריז וממולח ותלמודו מתקיים בידו, בנו קודמו (קידושין כט:)
- ללמוד תורה ולישא אשה, ילמוד תורה ואח"כ ישא אשה. ואם אי אפשר לו בלא אשה, ישא אשה ואח"כ ילמוד תורה (קידושין כט:)
- עד עשרים שנה יושב הקב"ה ומצפה לאדם מתי ישא אשה. כיון שהגיע עשרים ולא נשא, אומר תיפח עצמותיו (קידושין כט:)
- חנוך לנער על פי דרכו, רבי יהודה ורבי נחמיה, חד אמר משיתסר ועד עשרים ותרתין, וחד אמר מתמני סרי ועד עשרים וארבעה (קידושין ל.)
- למדו מקרא, אין מלמדו משנה (קידושין ל.)
- ולמדתם אותם את בניכם ולא בני בניכם. ומה אני מקיים והודעתם לבניך ולבני בניך, לומר לך שכל המלמד את בנו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו למדו לו ולבנו ולבן בנו עד סוף כל הדורות (קידושין ל.)
- ולמדתם אותם את בניכם, אין לי אלא בניכם, בני בניכם מנין, תלמוד לומר והודעתם לבניך ולבני בניך. אם כן מה תלמוד לומר בניכם, בניכם ולא בנותיכם (קידושין ל.)
- חמשת אלפים ושמונה מאות ושמונים ושמונה פסוקים, הוו פסוקי ספר תורה. יתר עליו תהלים, שמונה. חסר ממנו דברי הימים, שמונה (קידושין ל.)
- ושננתם, שיהו דברי תורה מחודדים בפיך. שאם ישאל לך אדם דבר, אל תגמגם ותאמר לו, אלא אמור לו מיד, שנאמר אמור לחכמה אחותי את וגו' ואומר קשרם על אצבעותיך כתבם על לוח לבך ואומר כחצים ביד גבור כן בני הנעורים ואומר חצי גבור שנונים ואומר חציך שנונים עמים תחתיך יפלו ואומר אשרי הגבר אשר מלא את אשפתו מהם לא יבושו כי ידברו את אויבים בשער (קידושין ל.)