כלי חמדה/בראשית/וישלח/ה

כלי חמדה - פרשת וישלח - סימן ה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

כלי חמדה בראשית וישלח ה

ה) אמנם כן בעיקר דין זה שכתבנו לדבר פשוט דעכו"ם של עכו"ם שזכה בה ישראל אפי' אם חזרה אח"כ לרשות נכרי ל"מ בה ביטול ראיתי אח"כ שיש בזה פלוגתת הפוסקים והארכתי בזה בתשובתי לכבוד יד"נ הרב הגאון הצדיק מוהר"י זצ"ל האב"ד דפ"ק שעל ידו נתעוררתי בזה ואם אמנם כי מקומה בקונטרס דרך חיים אמנם למען גודל ידידתינו כנודע לכל אנשי עירנו שהי' לי אוהב כאב אמרתי להעתיק בזה פרט הראשון מהתשו' שכתבתי לו על קונטריסו שערך לפני זה זמן רב שנוגע לבירור ענין זה למען יהי' שפתותיו דובבות בקבר ואמת אגיד כי רציתי להזכיר שמו הטוב בספרי ח"א אך מפני שחשבתי שמיד אדפיס חלק הב' לא רציתי לעקור פרט אחד מקונטריסי לקבעו שלא במקומו. אמנם כעת מצוק העתים שאין בידי לכסף מוצא להדפיס ח"ב מספרי אמרתי להזכיר דבריו היקרים מ"ש לי ומה שהשבתי על דבריו ואקוה כי יהי' למליץ טוב בעדי בעולם העליון ותנצב"ה וז"ל שם:

כבוד ידיד נפשי הרה"ג אב"ד דפ"ק.

למלאות בקשתו עיינתי בדבריו היקרים והנני להשיב חו"ד הקלושה ואבוא על סדר דבריו, ואציין באורך להקל על המעיין:

א) והנה ר"ד כת"ה בקונטריסו העיר לפי שיטת רש"י סוכה בסוגיא דאוונכרי דרוב עכו"ם גזלי ארעתא מישראל א"כ למה צריך הגמ' לאוקמא (בדף ל"א ע"ב) דהא דקתני במשנה דלולב של אשירה פסול היינו באשירה דמשה לפי דברי הרמב"ן מובא בר"ן מס' עכו"ם פרק השוכר את הפועל דבעבו"ז של ישראל ועבדה עכו"ם דקיי"ל דעשה בה מעשה אסרה מ"מ אינו מועיל ביטול כיון דהוי עבו"ז של ישראל וא"כ לא משכחת בשום פעם ביטול באשירה כיון דסתמא היא עכו"ם של ישראל וא"כ למה צריך הגמ' לומר דמיירי דוקא באשירה דמשה ואיך ס"ל לרבא דלולב של אשירה אם נטל יצא. וכתב לתרץ עפמ"ש התוס' לקמן (דף ל"ב ע"א) דבקציצת הלולב מהדקל נתבטל א"כ כשהנכרי קוצץ הלולב אז נתבטל ואז נעשה מטלטלין ושוב נגזלת והוי ע"ז של עכו"ם ושוב מהני הביטול דאמרי' דהקנין והביטול באין כאחת. אלו תו"ד כת"ה:

והנה אם כי דברי חכמה המה ודפח"ח. בכ"ז יש הרבה לעיין בהם בראש מה דאמר מר להקשות משיטת הרמב"ן על רש"י ז"ל ע"ז נוכל לומר אטו גברא אגברא קרמית ונוכל לומר דרש"י ס"ל כשיטת הר"ן ז"ל שחולק על הרמב"ן וס"ל כיון דאא"א דשא"ש אלא ע"י מעשה אמרינן דכשם דמהני לענין האיסור ה"ה דמהני לענין ביטול שיהי' לענין זה עבו"ז של נכרי עיי"ש. וא"כ לק"מ ואדרבא יתורץ בזה מה דהקשו המפורשים על רש'"י ז"ל במשנתינו דעל לולב של עיר הנדחת פי' רש"י הטעם משום דלשריפה קיימו ובלולב של אשירה כתב סתמא אילן שעובדין אותו עכו"ם ובגמ' מפרש טעמא ומסתימת לשונו דאפי' באשירה של עכו"ם פסול מה שמבואר להיפך בסוגיא הנ"ל. אמנם עפ"י הנ"ל י"ל דהי' קשה לרש"י ז"ל כקושית כת"ה דלמה צריך הגמ' לאוקמא באשירה דמשה ת"ל דבכל אשרות ל"מ ביטול מצד דרוב של ישראל הם. אך צ"ל דרבא סובר דאין א"א דבר שא"ש כ"א ע"י מעשה א"כ שייך סברת הר"ן ז"ל דכמו דמהני המעשה לענין האיסור ה"ה דמהני לענין הביטול ולכן מוכרח הגמ' לומר דוקא באשירה דמשה משא"כ למ"ד אדם אוסר דבר שא"ש אפי' בלא מעשה ל"צ דוקא לומר דמיירי באשירה דמשה כיון דבכל אשירות ל"מ ביטול כיון דרובן של ישראל הן ולכן לא מפרש רש"י במשנה דהיינו דוקא באשירה דמשה כיון דתליא בפלוגתא וזה הערה נכונה:

אמנם כ"ז לפלפולא אבל לקושטא דמילתא לא אדע מקום לקושייתו כלל לפי"מ דמסקי התוס' לקמן דבעי דוקא נטעו מתחילה לכך וא"כ בודאי מותרין הפירות וע"כ הכא מיירי בנטעו מתחילה לכך א"כ אפי' אי נימא דהאילן גזול מישראל מ"מ בעת שהי' תלוש הי' נגזל ונעשה של עכו"ם ודינו כעבו"ז של עכו"ם ואי דגזל קרקע עם אילנות מחוברין א"כ בודאי דאינן נאסרין כיון דלא נטעו מתחילה לכך וא"כ אין מקום לקושית כת"ה כלל ומהתימא על מעכת"ה שלא הרגיש בזה:

ומ"ש כת"ה לתרץ את קושייתו מצד באין כאחת הנה לשיטתו דפשיטא לי' דבכה"ג מהני ביטול אע"ג דבשעה שנעבדה הי' עבו"ז של ישראל מ"מ בחזר וזכה בה עכו"ם מהני ביטול א"כ י"ל דעדיפא מיני' עפ"ד המג"א בסי' תע"ג בשם המרי"ו ז"ל דבמרור כיון דאינו מתקיים בקרקע לא דמי לאסא ועוד טרם שנתלש אם הוא רק עומד לתלוש כתלוש דמי וקנייה הנכרי דנגזלת אז עיי"ש. א"כ י"ל דה"ה לולב הוי אינו מתקיים ואמרי' בי' כל העומד לתלוש וא"כ נעשה מקודם של עכו"ם דאז נגזלת דהוי כמטלטלין ואח"כ כשנקצצו מבטלו ול"צ לומר דבאין כאחד [ומה שקשה על המג"א ז"ל הא העכו"ם לא עשה אז קנין מחדש ובמה קנה אותו ומה בכך דדינו כמטלטלין וכבר העיר בזה הגרע"א ז"ל בגליון שם כתבנו לתרץ במק"א ואכ"מ] אמנם כן בעיקר הדבר דפשוע לי' לכת"ה דבע"ז של ישראל וחזר וזכה בה עכו"ם מהני ביטול לענ"ד צריכא עיונא רבה דלא מיבעי' לפי"ד הסוברים דבע"ז של ישראל אע"ג דעבדה עכו"ם מ"מ מדאורייתא אין לה ביטול ודמי לעבו"ז שעבדה ישראל דאינה בטילה עולמית מה"ת וא"כ כמו דבע"ז שעבדה ישראל דפשיטא דאין נפ"מ דאף בחזר וזכה בה עכו"ם מ"מ אין לה ביטול ה"ה ע"ז של נכרי שזכה בה ישראל כיון דכבר נאסרה (מדרבנן) מה"ת שוב אין לה ביטול. אך אפי' לפ"ד הסוברין דבע"ז דזכה בה ישראל דאין לה ביטול הוא רק מדרבנן עי' בזה בר"ן פרק השוכר את הפועל ובפני יהושע בסוגיין עיי"ש מ"מ כיון דכבר נאסר מדרבנן בעת היותו של ישראל י"ל דשוב האיסור אינו נפקע אך אם זוכה בו נכרי אח"כ כיון דכבר נאסר. [וכיוצא בו מבואר במס' ע"ז (דף נ"ט ע"ב) דמקשינן בגמ' פשיטא משום דאחמיץ פקע לי' איסורי' ויש להאריך בזה ואכ"מ]:

ב) ויען כי הוא דבר חדש לדינא עיינתי בזה וראה זה מצאתי להג' בעל חת"ס ז"ל בחי' בפירקין (דף ל"ב) הביא בשם הג' מוהר"ז באסקאוויטץ ז"ל שנסתפק ג"כ בד"ז בעבו"ז שזכה בה ישראל וחזר וזכה בה עכו"ם אי מהני בי' ביטול כיון דעתה היא ע"ז של עכו"ם וכתב להוכיח דבכה"ג לא מהני ביטול שהקשו על הא דאמר רבא בלולב של אשירה לא יטול ואם נטל יצא היכי איירי אי זכה בה ישראל הא ל"מ ביטול ואי דלא זכה בה ישראל הא לא הוי לכם. וכתבו רבא מיירי ביו"ט שני דל"ב לכם ובדלא זכה בה הישראל אלו תודה"ק. וקשה אמאי לא כתבו התוס' דמיירי ביו"ט ראשון וכגון דהנכרי נתן לו ע"ז מתנה ע"מ להחזיר דשפיר יצא בו דהוי לכם ומ"מ אינו כתותי מיכתת שיעורי' כיון דהוא יחזירו להנכרי ושוב יהני בי' ביטול אלא וודאי כיון דהי' פ"א ע"ז של ישראל אפי' אם יתנו אח"כ בחזרה להנכרי ל"מ בי' ביטול כיון דכבר נאסר פ"א ושפיר כתבו התוס' דל"מ להך דרבא אלא ביו"ט ב' דלא בעי לכם אלו דבריו ז'"ל ודפח"ח. ושמחתי בראותי כי כוונתי בזה לדעתו הרמה. אך בעיקר הראי' לא אכחד כי לענ"ד אין בו די להוכיח דין זה:

והנה לכאורה עלה בדעתי בפשיטות דהנה ידוע קושית הראשונים ז"ל על הא דאמרי' בגמ' גזירה דילמא מגבהה לה והדר מבטל לה הא אין זכי' באיסה"נ. ותירץ הרשב"א בתשו' והריטב"א בחי' פסחים דאע"ג דא"ז באיסה"נ מ"מ לתוס' איסור יש זכי' באיסה"נ. והכא נמי כיון דאי נימא דיש זכי' נוסף בי' איסור דלא יהי' מהני בי' ביטול לכן אמרי' יש זכי' עיי"ש. ומעתה נראה להעיר דלא מהני מתנה ע"מ להחזיר כלל בעבו"ז דבזה הדרא קושי' לדוכתא כנ"ל הא א"ז באיסה"נ ואין לומר משוס תוס' איסור ז"א הא הכא אין כאן תוס' איסור כלל כיון דאפי' אם יזכה בה ג"כ מהני ביטול כיון דעומד שיחזירו להנכרי ושוב אמרינן א"ז באיסה"נ וא"כ נסתרה הראי' הנ"ל:

איברא דיש לעיי' בזה דהנה הר"ן ז"ל כתב לתרץ הקושי' הנ"ל מא"ז באיסה"נ כיון דאם לא יזכה בה הישראל מהני ביטול ול"ה איסה"נ לחלוטין ושוב יש זכי'. וצריך להבין על הרשב"א ז"ל אמאי לא ניחא לי' תירוץ זה וצ"ל דהרשב"א ז"ל ס"ל כיון דעכ"פ אם יזכה בו לא יהי' מהני ביטול וא"כ איך אפשר לזכות בו ולכן צריך הרשב"א ז"ל לחדש דלתוס' איסור יש זכי' באיסה"נ וזה פשוט. ומעתה במתנה ע"מ להחזיר דגם לאחר הזכי' מהני עדיין ביטול שוב גם הרשב"א ז"ל מודה דאמרי' יש זכי' באיסה"נ כיון דיש עוד עצה בביטול כנ"ל וא"כ שפיר מהני גם לדעת הרשב"א ז"ל מתנה על מנת להחזיר בע"ז. והדרא לדוכתין הוכחת הג' ז"ל:

אמנם בל"ז יש לפלפל בראי' זו לפמ"ש התוס' בכמה דוכתין לתרץ דהא דמהני מתנה עמלה"ח אע"ג דכל מתנה שא"י להקדישה אינה מתנה. ותי' לחד תי' כיון דמקיים התנאי בהחזרת דמים הוי מתנה מעליא א"כ ה"נ מחויב להחזיר את החפץ או את הדמים. ומעתה נראה דאסור להחזיר הע"ז להנכרי דהנה ידוע קושית העטז"ק בגזל חמץ ועבר עליו הפסח אמאי יכול לומר הרי ש"ל הא א"ז באיסה"נ ותירץ משום דאם יתן מעות הרי הנגזל נהנה מאיסה"נ וא"כ הכא דהנכרי מותר ליהנות מדמי עבו"ז דאינו מוזהר אלא מלעבוד אבל לא מליהנות וא"כ שוב אסור להחזיר לו העבו"ז מטעם פורע חובו באיסה"נ וא"כ גם במתנה עמלה"ח עומד לשריפה ואמרינן כתותי מיכתת שיעורי'. אמנם יש לדחות דל"ש בזה פורע חובו מאיסה"נ כיון דבשעת שלקחו הי' ג"כ איסה"נ ואינו דומה לגזל חמץ ועבר עליו הפסח דגזל דבר המותר בהנאה. ויש להאריך הרבה בזה בפילפולים שונים אמנם לקושטא דמילתא א"צ לכל זה ובלא"ה אין כאן ראי' כלל לא מיבעי' לדעת הפוסקים דלאו דוקא הפקעת הלואתו מותר רק גם הפקעת שאלה מותר והעיקר אם בשעה שבא לידו היה בהיתר שוב א"צ להחזיר להנכרי א"כ נראה דה"ה במתנה עמלה"ח מותר להפקיע ושלא להחזירו להנכרי וא"כ נראה פשוט דאסור להחזירו להנכרי כיון דמצוה לשרפו ולאבדו ומחויב לקיים בי' מצותו אמנם אפי' לדעת הש"ך דס"ל דרק הפקעת הלואה מותר משא"כ בפקדון אסור דהוי כמו גזל נכרי מ"מ הא כ"כ בתשובת שבות יעקב (ח"ג סי' ל"ח) דמותר לגזול ע"ז מנכרי ולית בי' איסור גזל דהרי רחל אמנו ע"ה עשתה כן וא"כ מכ"ש הכא נראה ברור דאסור להישראל להחזיר להנכרי רק צריך לקיים בו מצות שריפה וא"כ שוב אמרי' כתותי מיכתת שיעורי' ולא משכחת לה ביו"ט ראשון שיהי' שלו ולא יהי' עומד לשריפה כיון דהוא שלו ה"ה מחויב לאבדו כדין כל ע"ז ונהי דאם ישרפנו ה"ה גזול למפרע מה בכך כיון דגזל עכו"ם מותר לכן מוכרחים התוס' לומר דמיירי ביו"ט ב' וא"כ אינו ע"ז של ישראל כלל ושוב אינו מחויב לאבד אותה כלל כיון דהוא של נכרי ושפיר יוצא בה דל"ש כתותי מיכתת שיעורי' כיון דמהני בי' ביטול כנ"ל נכון וברור בעזהשי"ת. היוצא לנו מזה שאין מדברי התוס' האלו הוכחה לדברי הג' מוהר"ז ז"ל לומר דע"ז שהי' פ"א ברשות ישראל וחזר וזכה בה עכו"ם ל"מ ביטול. ועיי' בכ"ז כי קצרנו וסמכנו על רוחב לבבו של כת"ה:

ג) ויש להעיר מדברי הגמ' ע"ז ( י"ג ע"א) איכא דמתני לה אברייתא ר"ש ב"מ אומר עכו"ם של ישראל אינה בטילה עולמית מה עולמית וכו' ואמאי לא תירץ הגמ' דרשב"מ קאי על ע"ז שהי' פ"א ברשות ישראל וע"ז אמר שא"ל ביטול עולמית והיינו אפי' אם בא אח'"כ לרשות נכרי. אלא וודאי דבכה"ג באמת מהני ביטול כיון דעתה היא ברשות נכרי ולכן מוכרח הגמ' לתרץ דמיירי בע"ז שיש לנכרי בה שותפות וכו' ומוכח מזה כד' כת"ה דבכה"ג מהני ביטול ותפשתי בספרים ומצאתי שהרב אומר כן ה"ה רבן של ישראל הגאון הק' מלאדי זצ"ל בס' ש"ע או"ח סי' תל"ה בקונטרס אחרון (אות קטן ב') בסוף דבריו הק' שהשיג ע"ד החק יעקב דס"ל דמי שמת בערב פסח אחר זמן איסור אין היורשים חייבים לבערו והשיב ע"ז מרן ז"ל בזה"ל ועוד דלפ"ד הח"י ישראל שהי' לו ע"ז ומת יועיל לו ביטול דאיסורא לא מורית לברי וכיון דמית פקע איסורא דישראל ונעשית ע"ז של הפקר ויבטלנה גוי קודם שיזכו בה היורשין ולא אישתמיט חד מהפוסקים לאיפלוגי בהא וכו' עכ"ל הזהב. מבואר מדה"ק דפשיטא לי' דא"נ דאין זכי' באיסה"נ ואין היורשים יורשים אותו מהני ביטול של נכרי אע"ג דכבר היתה ע"ז של ישראל וזה מבואר כד' כת"ה וידוע כמה רב גוברי' של מרן זצ"ל בהלכה. אמנם בכ"ז לא אכחד שלענ"ד הדברים צ"ע טובא לומר כן ומלבד כי מסברא נראה להיפוך כמו שכתבתי לעיל:

עוד זאת נלענ"ד ראי' ברורה מדברי התוס' פסחים (דף כ"ז ע"ב) ד"ה חוץ מעצי אשירה שהקשה הרשב"א ז"ל תיהוי כעכו"ם שנשתברה מאלי' דשריא וא"ל דהכא מיירי באשירה של ישראל דאין לה ביטול דהא בסוך תמורה מפרש דלהכי לא עריב ותני אפר הקדש ואשירה לעולם אסורין משום דאשירה יש לה היתר אם שורפה עכו"ם דבטלה. וא"כ מוכרח דמיירי באשירה דנכרי ונשאר בקושיא. וא"נ כד' הרב מלאדי ז"ל אין התחלה לקושית התוס' די"ל דמיירי באשירה של ישראל שעבד לה עכו"ם וכעת היא ע"ז של ישראל דל"מ ביטול ואעפי"כ לא עריב ותני לה עם אפר הקדש כיון דאית לה תקנה בביטול אם יזכה בה נכרי ויבטלנו. אלא ודאי דס"ל להרשב"א ז"ל בפשיטות דאם היתה פ"א ע"ז של ישראל שוב ל"מ ביטול עולמית אף בחזר וזכה בה נכרי וזה ראי' גדולה לענ"ד. הכלל שד"ז צ"ע טובא לענ"ד וא"י לברר הדבר ואתפלא מאוד על מעכת"ה שהי' פשוט לי' דמהני ביטול בלי שום ראי'. ואבקשו לעיי' בכ"ז ולהודיעני חוות דעתו בזה אחר עיון היטב: