ילקוט ספורים/דברים/האזינו/קכז/ג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ילקוט ספורים דברים קכז

בגוי נבל אכעיסם וגו' (דברים לב, כא).

^ובמתניתא תנא אלו אנשי ברבריאה ואנשי מסטנאי שמהלכין ערומין בשוק, שאין לך משוקץ ומתועב לפני המקום יותר ממי שמהלך בשוק ערום. ר' יוחנן אמר אלו חברייא אמרו ליה לר' יוחנן אתו חברי לבבל שגו נפל, אמרי ליה מקבלי שוחדא תריץ יתיב.

^זרבה בר בר חנה חלש עול לגביה רב יהודה ורבא לשיולי ביה, בעו מיניה שנים שהביאו גט וכו', אדהכי אתא ההוא חברא שקלא לשרגא מקמייהו, אמר רחמנא או בטולך או בטולא דבר עשו, למימרא דאדומאי מעלו מפרסאי, והתנא רב חייא מאי דכתיב (איוב כ"ח) אלהים הבין דרכה והוא ידע את מקומה. יודע הקב"ה בישראל שאין יכולין לקבל גזירות אדומיים, עמד והגלה אותם לבבל, לא קשיא הא מקמי דנייתו חברי לבבל, הא לבתר דאתו חברי לבבל.

^חכתיב (דניאל ז') וארו חיוה אחרי תנינה דמיה לדוב. תני רב יוסף אלו פרסיים שאוכלים ושותים כדוב ומסורבלים כדוב ומגדלים שער כדוב ואין להם מנוחה כדוב. רבי אמי כי הוה חזי פרסי דרכיב אמר היינו דובא ניידי. א"ל רבי ללוי הראיני פרסיים א"ל דומים לחיילות של בית דוד, הראיני חברים אמר ליה דומים למלאכי חבלה, הראיני ישמעאלים א"ל דומים לשעירים של בית הכסא, הראיני תלמידי חכמים שבבבל א"ל דומים למלאכי השרת:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

ילקוט הרואים

^ויבמות סג. ילקוט שמעוני סדר זה. ^זגיטין טז: ^חקידושין עב:

לקט הקוצרים

חברייא: פרסיים רשעים ומבוזין ואינן מכירין כבודן של ישראל:

שגא: כפף.

ונפל: מרוב צער שהיו בני הישיבה מסורין בידם:

מקבלי שוחדא: לבטל גזירתא:

תריץ ויתיב: ושמח:

לשיולי ביה: לבקר אותו:

חברא: פרסאי:

שקלא לשרגא: שיש לפרסיים יום איד שאין מדליקין אור באותו יום אלא בבית ע"ז שלהם:

אמר: רבה בר בר חנה:

או בטולך: או החביאנו בצילך או הגלנו בצל בני עשו שהם מכבדים אותנו:

הבין דרכה: של תורה ולומדיה היכן היא ראויה להתישב:

גזירות: שגוזרים גזרה שלא יעסקו בתורה ולא יקיימו מצות:

והגלה אותם לבבל: בחורבן הבית:

מקמי דנייתו חברי לבבל: בימי כשדים נ"נ ואויל מרודך ובלשאצר:

לבתר דאתו חברי: משכבש כורש את המלכות ומלך בבבל:

ומסורבלין כדוב: מלובשין בשר כדוב:

אין להם מנוחה כדוב: שהדוב אין לו מנוחה כשהוא קשור הולך ובא תמיד סביבותיו:

דובא ניידא: דוב נודד:

הראיני פרסיים: לוי היה בעל משלים ודומיות, וקאמר ליה רבי משול לי פרסיים למה הן דומין:

כחיילות של בית דוד: גבורים:

לשעירים: מלובשים שחורים ודומים לשדים:

למלאכי השרת: לבושים לבנים ועטופים כמלאכי השרת: