ערך/חכמת הפרצוף

זה ספר תולדות אדם, ביום ברא אלוהים אדם בדמות אלוהים עשה אותו. זכר ונקבה בראם, ויברך אתם ויקרא את שמם אדם ביום היבראם. (בראשית ה').

כתב רבינו שרירא הגאון, שמסרו חכמים אחד לחברו הכרת פנים וסדרי שרטוטין. מקצתן אמורים בסדר פסוק זה ספר תולדות אדם, ומקצתן בסדר פסוק של אחריו זכר ונקבה בראם. ואין מוסרים סתרי תורה ורזין אלא למי שרואין בו סימנין שראוי לכך. אלו דברי הגאון, ולא זכינו בהם. (רמב"ן שם).

מי כהחכם ומי יודע פשר דבר, חכמת אדם תאיר פניו ועוז פניו ישונא. (קהלת ח' א').

חכמת אדם תאיר פניו. אמר ר' שמעון גדול כח הנביאים שהן מדמין את הצורה ליוצרה, דכתיב כו'. (מדרש רבה שם).

ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל יראי אלוהים אנשי אמת שונאי בצע, ושמת עליהם שרי אלפים וגו'. (שמות י"ח כ"א).

ואתה תחזה. היה ראוי לומר ואתה תבחר, כמו שאמר במעשה ויבחר משה אנשי חיל. אבל לפי שהאדם יראה לעינים וה' יראה ללבב, על כן הוצרך לומר לשון תחזה. שהוא לשון נבואה, מלשון מחזה וחזון. והכוונה שיצטרך לנבואה בבחירה הזאת.

או יאמר ואתה תחזה בהכרת פנים, מכח חכמת הפרצוף, שהיה משה יודע ובקי בה. בהיותו שלם שבשלמים, גדול שבנביאים, וחכם הרזים. ולכך הזהירו במלת ואתה, כלומר ואתה בעצמך ולא על ידי צווי. (רבינו בחיי שם).

ברכת חכם הרזים

תנו רבנן הרואה אוכלוסי ישראל אומר ברוך חכם הרזים. שאין דעתם דומה זה לזה, ואין פרצופיהן דומים זה לזה. (ברכות נ"ח א').

רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע הוו קאזלי באורחא, פגעו ביה ברב חנינא בריה דרב איקא, אמרו ליה בהדי דחזינך בריכינן עלך תרתי ברוך אשר חלק מחכמתו ליראיו ושהחיינו. אמר להו אנא נמי, כיון דחזתינכו, חשבתינכו עלואי כשיתין רבוון בית ישראל, וברכינא עלייכו תלתא, הנך תרתי וברוך חכם הרזים. אמרו ליה חכימת כולי האי, יהבי ביה עינייהו ושכיב. (שם ב').

מה שהשמיט רבינו ז"ל (הרי"ף) עובדא דרב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע, אינה השמטה. שכבר כתב שהחיינו ושחלק מחכמתו ליראיו, ולכתוב בהלכה זו שאמר רבי חנינא בריה דרב איקא חשיביתו עלאי כששים רבוא, אינו ראוי, דהיא מילתא דלית לה פתרי, אבל הוא מיסודי חכמה שרמז להם שראוי לברך ברכה זו על חכם גדול שנכללו בו כל הדעות, כענין שאמר הכתוב ביהושע בן נון איש אשר רוח בו, ודרשו בספרי שיכול להלך כנגד רוחו של כל אחד ואחד. שאין ברכת חכם הרזים אלא מן הטעם המפורש בגמרא לפי שאין דעותיהם דומות והקב"ה יודע רזי עולם ותעלומות סתרי כל חי. והוא שאמר משה אלהי הרוחות, כמדרש חכמים. לפיכך אמר להם שראוי לברך ברכה זו על חכם גדול שהוא כללי בכל הדעות ובכל החכמות. והוא שיהיה המברך כמותו, חכם גדול, מכיר בהן, ובמראה פרצופותיהן, שיש בהם מדות הללו. והיא חכמתו של רבי ישמעאל דהיכלות ודהכרת פנים. ולפיכך אמרו לו חכימת כולי האי, ואפילו הכי כיון דלא סליקא ליה שפיר דשלטא ביה עינא ונח נפשיה לא קיי"ל כותיה ולא מברכין חכם הרזים אלא על אוכלוסא, ואע"ג דחשיבי טובא, שאין היחיד קובע ברכה לעצמו בשביל חכמתו וחכמת חביריו. וברייתא קתני לאוכלוסא חכם הרזים, וקתני לחכמי ישראל שחלק מחכמתו, ולא מפליג אפילו ברואה רבי ישמעאל ורבי עקיבא. ושמא גם הוא בשביל כבודו אמר להם, ורצה נמי לרמוז להם שהגיע למדה הזאת, ולא מצינו בגמרא שבירך ברכה זו. (מלחמות ה', ברכות מ"ד א').

עזות פנים

הכרת פניהם ענתה בם וחטאתם כסדום הגידו לא כחדו, אוי לנפשם כי גמלו להם רעה. (ישעיה ג' ט').

עון שהם מכירים פנים בדין היא ענתה בם לפני, ל"א ניכרים הם בעזות פניהם. (רש"י).

הנה נרא' במלת ינכר שונא. והטעם, מי שיכיר בפנים לדעת תולדת הגוף, הם יענו ויודו דרך האמת, אין צריך לעדים על כן. (אבן עזרא).

בפניהם יוכל האדם להכיר שהם רעים וחטאים כסדום. (רד"ק).

הכרת פניהם ענתה ותעיד בם על אשמותם, כי בימים ההם היו מכירים בפני כל איש אשר חטא על הנפש. וכעובדא דינוקא דס' הזוהר, שהכיר אשר לא קראו גדו"י אשר באו לביתו ק"ש, ומה גם הנביא ישעיה ודומה לו. (אלשיך).

סימני הצביעות והחנופה הנכרים על הפנים, הם יעידו על אשר בם במעמקי לבבם מהזיוף והחונף. כי כבר יוכר על הפנים הירא ה' באמת מן המזייף והצבוע. (מלבי"ם).

הכרת הפנים, היא הרושמים הנראים על הפנים, בה יוכרו תהלוכות הנפש וסתרים, (דיא פיזיאנאמיא). (מלבי"ם, ביאור המילות).