שו"ת הרשב"א/ה/קעב: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
(העלאה אוטומטית מתוך ספריא + התאמה בידי עורכי האוצר)
 
מ (←‏top: סדר בשורות, תגים, רווחים, תבניות וכו' (בוט))
 
שורה 1: שורה 1:
{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}
{{הועלה אוטומטית}}


{{ניווט כללי עליון}}


עוד שאלת: עדי קיום ודייני קיום, אם צריכין להיות רחוקים זה לזה, אם לאו? וכן עדי השטר, אם הם עצמן מעידין על חתימת ידם, אם צריכין להיות רחוקים מדייני הקיום? זהו תורף שאלותיך, לפי מה שהעלתי מתוך לשונך
עוד שאלת: עדי קיום ודייני קיום, אם צריכין להיות רחוקים זה לזה, אם לאו? וכן עדי השטר, אם הם עצמן מעידין על חתימת ידם, אם צריכין להיות רחוקים מדייני הקיום? זהו תורף שאלותיך, לפי מה שהעלתי מתוך לשונך

גרסה אחרונה מ־19:45, 20 ביולי 2020

שו"ת הרשב"אTriangleArrow-Left.png ה TriangleArrow-Left.png קעב

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


עוד שאלת: עדי קיום ודייני קיום, אם צריכין להיות רחוקים זה לזה, אם לאו? וכן עדי השטר, אם הם עצמן מעידין על חתימת ידם, אם צריכין להיות רחוקים מדייני הקיום? זהו תורף שאלותיך, לפי מה שהעלתי מתוך לשונך

תשובה: דע כי הרב בעל המאור, והר"ב העיטור ז"ל כך הסכימו, דעדי קיום צריכין להיות רחוקים מדייני הקיום. והוכיחו כן מהירושלמי, לפי שיתכן להיות הזמה בעדי קיום, כגון שאמרו ביום פ' ראינו שחתם, ומתורת הזמה הוא פיסולן של דיינין, כשהם קרובים זה לזה, וכדאיתא בירושלמי. וכיון שכן, אף אנו נאמר כן בעדי קיום, כיון דשייכא בהו הזמה. ואני, אין דעתי כן שוה לדעתם בדין זה לפי קיום שטרות דרבנן, ואם הכשירו להיות הדיין בעצמו להיות מעיד, כל שכן שנכשיר לקרובו. שאני אומר: עד נעשה דיין בקיום שטרות, אפילו בבת אחת, כלומר שיעיד הוא בעצמו בפני חבירו הב"ד, ובפני עצמו. וכן הוכחתי בראיות גמורות לפי דעתי. אלא שאין זה מקומם, כדי שלא יאריך הענין. ואף על גב דאפשר להיות הזמה בעדי קיום, אפ"ה כיון דמדאורייתא עדים החתומים על השטר, נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד, כל שאין פיסולן אלא מחמת הזמה, הכא לא חששו, לפי שאין הזמה מצויה בעידי קיום, שיאמר בפנינו חתם ביום פלוני, ועוד, שמא ימצא זומם. לכולי האי לא חיישינן, כיון דעדי הקיום כשרים לעדות דעלמא, ודייני הקיום כשרים לעלמא. וממנה יש לדון ולהכשיר, אפי' עד החתום בשטר, להיות אחד מדייני הקיום, למסקנא דאסיקנא בפ' האשה שנתאלמנה (כ"א ע"א), דעד ודיין אין מצטרפין. ואם עדי השטר, הם בעצמן הם מעידין על חתימת ידיהם, ה"ה. והוא הטעם כי לדברי הראשונים, צריכין להיות רחוקים מן הדיינים. ולדברי כשרים. אבל אם הם בעצמם אינן מעידים על חתימת ידם, אלא שאחרים מעידים עליהם, אף על פי שעדי השטר קרובים לדייני הקיום, כשרים. ולזה, אפילו הרב בעל המאור ז"ל מודה בו, ממ"ש וז"ל: אבל אם קרובים לעדי השטר, לא שנא עדי קיום, ולא שנא דייני הקיום, כשרים. וראיה לדבר, ממ"ש (שם בכתובות כ"ח ע"א): נאמן אדם לומר: זה כתב ידו של אבא, זה כת"י של אחי. וזו ראיה לעדים, וה"ה לדיינים, שאין לחלוק בדבר. וטעם הדבר, שלא תתכן להזמה לעולם בעדי השטר, שיש לומר איחרוהו וכתבוהו. ועוד, שאין הזמה לעולם לשלם ממון, אלא בעדותן על פה עכ"ל. ומ"מ, מה שכתבתי לך במה אני חולק עליהם ז"ל, בעדי קיום ודייני קיום, אין אני מורה לך הלכה כן למעשה, שאיני עושה מעשה במה שנחלקו עליו גדולי הדורות ז"ל. וקצת שאלות אחרות ששאלת בענין זה, יתבארו לך מתוך מה שכתבתי לך.


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.