תרומת הדשן/ב/קסט: הבדלים בין גרסאות בדף
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (יצירה אוטומטית מתוך טקסט בנחלת הכלל (ספריא) + טיפול בידי מתנדבי האוצר) |
מ (←top: סדר בשורות, תגים, רווחים, תבניות וכו' (בוט)) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{ניווט כללי עליון}} | |||
{{הועלה אוטומטית}} | {{הועלה אוטומטית}} | ||
'''סימן קסט ''' שלומך יסגא לחדא אהובי מה"ר משה ס"ל יצ"ו אשר דרשתני ע"ד הבכור שכתבתי לך עליו כבר ידעתי באשר מבואר הוא בידך. והנה עתה נתחדש שנצרם אזנו דההוא בוכרא ובעינא לפרושי לך ההיא מילתא לקמן אמנם שלחת עתה הנה העתק מפסק מהר"ז כיצנג"א יצ"ו קחזינא ביה דברים תמוהים. חדא מ"ש דמנהג וסוגיא דעלמא הוא להקנות העובר רק בכסף כדברי רש"י ורשב"ם דלא מצרכי רק קנין כסף משום דנכרי כל קניינו בכסף מנהג ודרך כפושה הוא לא שמיע לי כלומר לא סבירא לי אדרבה ראיתי כל רבותינו הגדולים שהיו מורים הלכה למעשה והיו מצריכין קנין כסף ומשיכה לרשות נכרי או לסמטא וכה"ג מהני משיכה אפי' בבהמה גסה ע"י שכירות מקום כדכתב באשירי שזהו המחוור שבכולן וכ"כ היור"ד משום דלית ביה חילוקים כמו בקנין כסף ומשיכה. ופליאה גדולה לעשות מנהג וסוגיא דעלמא נגד דעת רבוותא קשישי רבוותא בתראי בעל ההלכות ורב האי גאון מסקי דמשיכה בנכרי קונה ולא מעות כדאיתא באשירי פ"ג דבכורות וכן הוא מסקנת התוס' שם וכן מהר"ם דבתראה הוה כתב במרדכי משמו שהיה מחמיר ומצריך משיכה וכסף כדי לאפוקי נפשיה מפלוגתא ולא ידענא מה דקדק מדברי מהר"ם דלא רצה לומר כ"א חומרא בעלמא לכתחלה דבכמה דוכתי בתלמוד אשכחן דכתב דבאותו לשון להחמיר ולשון לחומרא ר"ל דאפילו בדיעבד כדמוכח התם וכן האשירי דבתראה הוה מסיק בבכורות ובב"מ ובע"ז דהלכה כר"י דמעות אינן קונות ואיך יתכן לעשות מנהג להקל נגד כל הגאונים הללו באיסור דאורייתא שיש כו כרת. ומ"ש בצדי צדדים נגד דעת מהר"ם דעדיין טפי קנין כסף לבד מקנין כסף ומשיכה משום דאיכא למיחש שמא דעת הנכרי אמשיכה ולא אקנין ובדה לו בענין זה וגזירה זו מדעתו והביא כמה ראיות לדבריו וגזירתו דברים תמוהים הן דכמה וכמה פירכי איתנהו על ראיותיו ועל דבריו קצת פירכי לא ראי זה כראי זה וחד פירכא מצד השוה בכולהו אין לי פנאי לבאר אפשר מובנים הם למדקדק בראיותיו ודבריו. וההיא דא"ז כתב להתיר אפי' בקנין כסף לחוד אפילו לר"ת וחביריו דפסקו כר' יוחנן משום דאין כאן למשוך וסבר עובר לאו ירך אמו הוא. כבר כתבתי לך נרגא רבה אההוא שריותא מן התוס' פ' הפרה דפסקו להדיא דקי"ל בכל התלמוד עובר ירך אמו הוא לבד מטריפה ומזה אין להאריך יותר. מעתה נעשה מזה פרישה ונחזור על הדרישה על צרם אוזן הבכור הלזה שכתבת שהנכרית הסיחה דעתה לפ"ת שי?ה?ודי אחד ציוה לאמה שתעשה צרימה באוזן הבכור ויותר בשביל כך לשחוט ובכן אותה הנכרית צוותה לבתה לעשות צרימה וכן עשתה בתה א"כ הוא לית דין ולית דיין להתיר אפילו בבכור שיש בו ספיקות דבעשיית מום כה"ג אין שום צד וספק להתיר לשחוט עליו דהוי כאלו לדעתו ממש דמשנה שלימה היא בפ' כל הפסולים זה הכלל כל שדעתו אסור שלא לדעתו מותר ופרש"י שלדעתו של המטיל בו מום מתכוין להתירו אסור ובגמרא מפרש דזה הכלל שלא לדעתו מותר מרבה מסל"ת להנכרי משמע להדיא מפרש"י שם כשמצוין לנכרי להדיא דאסור וכן מוכח שם בגמרא להדיא ואין חילוק אם הבעלים מצוין או ישראלים אחרים דאסור ואין זו צריך פנים ודאי אם נראה לך ספק בדבר הואיל ואין איסור זה אלא קנס דרבנן אפשר בבכור בנ"ד דאית בהו בלא"ה ספיקות אם הוא קדוש בבכורה כל עיקר אם מחמירינן באיסור דאורייתא שיש בו כרת לא נחמיר באיסור דקנס דרבנן כולי האי: | '''סימן קסט ''' שלומך יסגא לחדא אהובי מה"ר משה ס"ל יצ"ו אשר דרשתני ע"ד הבכור שכתבתי לך עליו כבר ידעתי באשר מבואר הוא בידך. והנה עתה נתחדש שנצרם אזנו דההוא בוכרא ובעינא לפרושי לך ההיא מילתא לקמן אמנם שלחת עתה הנה העתק מפסק מהר"ז כיצנג"א יצ"ו קחזינא ביה דברים תמוהים. חדא מ"ש דמנהג וסוגיא דעלמא הוא להקנות העובר רק בכסף כדברי רש"י ורשב"ם דלא מצרכי רק קנין כסף משום דנכרי כל קניינו בכסף מנהג ודרך כפושה הוא לא שמיע לי כלומר לא סבירא לי אדרבה ראיתי כל רבותינו הגדולים שהיו מורים הלכה למעשה והיו מצריכין קנין כסף ומשיכה לרשות נכרי או לסמטא וכה"ג מהני משיכה אפי' בבהמה גסה ע"י שכירות מקום כדכתב באשירי שזהו המחוור שבכולן וכ"כ היור"ד משום דלית ביה חילוקים כמו בקנין כסף ומשיכה. ופליאה גדולה לעשות מנהג וסוגיא דעלמא נגד דעת רבוותא קשישי רבוותא בתראי בעל ההלכות ורב האי גאון מסקי דמשיכה בנכרי קונה ולא מעות כדאיתא באשירי פ"ג דבכורות וכן הוא מסקנת התוס' שם וכן מהר"ם דבתראה הוה כתב במרדכי משמו שהיה מחמיר ומצריך משיכה וכסף כדי לאפוקי נפשיה מפלוגתא ולא ידענא מה דקדק מדברי מהר"ם דלא רצה לומר כ"א חומרא בעלמא לכתחלה דבכמה דוכתי בתלמוד אשכחן דכתב דבאותו לשון להחמיר ולשון לחומרא ר"ל דאפילו בדיעבד כדמוכח התם וכן האשירי דבתראה הוה מסיק בבכורות ובב"מ ובע"ז דהלכה כר"י דמעות אינן קונות ואיך יתכן לעשות מנהג להקל נגד כל הגאונים הללו באיסור דאורייתא שיש כו כרת. ומ"ש בצדי צדדים נגד דעת מהר"ם דעדיין טפי קנין כסף לבד מקנין כסף ומשיכה משום דאיכא למיחש שמא דעת הנכרי אמשיכה ולא אקנין ובדה לו בענין זה וגזירה זו מדעתו והביא כמה ראיות לדבריו וגזירתו דברים תמוהים הן דכמה וכמה פירכי איתנהו על ראיותיו ועל דבריו קצת פירכי לא ראי זה כראי זה וחד פירכא מצד השוה בכולהו אין לי פנאי לבאר אפשר מובנים הם למדקדק בראיותיו ודבריו. וההיא דא"ז כתב להתיר אפי' בקנין כסף לחוד אפילו לר"ת וחביריו דפסקו כר' יוחנן משום דאין כאן למשוך וסבר עובר לאו ירך אמו הוא. כבר כתבתי לך נרגא רבה אההוא שריותא מן התוס' פ' הפרה דפסקו להדיא דקי"ל בכל התלמוד עובר ירך אמו הוא לבד מטריפה ומזה אין להאריך יותר. מעתה נעשה מזה פרישה ונחזור על הדרישה על צרם אוזן הבכור הלזה שכתבת שהנכרית הסיחה דעתה לפ"ת שי?ה?ודי אחד ציוה לאמה שתעשה צרימה באוזן הבכור ויותר בשביל כך לשחוט ובכן אותה הנכרית צוותה לבתה לעשות צרימה וכן עשתה בתה א"כ הוא לית דין ולית דיין להתיר אפילו בבכור שיש בו ספיקות דבעשיית מום כה"ג אין שום צד וספק להתיר לשחוט עליו דהוי כאלו לדעתו ממש דמשנה שלימה היא בפ' כל הפסולים זה הכלל כל שדעתו אסור שלא לדעתו מותר ופרש"י שלדעתו של המטיל בו מום מתכוין להתירו אסור ובגמרא מפרש דזה הכלל שלא לדעתו מותר מרבה מסל"ת להנכרי משמע להדיא מפרש"י שם כשמצוין לנכרי להדיא דאסור וכן מוכח שם בגמרא להדיא ואין חילוק אם הבעלים מצוין או ישראלים אחרים דאסור ואין זו צריך פנים ודאי אם נראה לך ספק בדבר הואיל ואין איסור זה אלא קנס דרבנן אפשר בבכור בנ"ד דאית בהו בלא"ה ספיקות אם הוא קדוש בבכורה כל עיקר אם מחמירינן באיסור דאורייתא שיש בו כרת לא נחמיר באיסור דקנס דרבנן כולי האי: | ||
גרסה אחרונה מ־12:32, 20 ביולי 2020
תרומת הדשן 
ב קסט
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
סימן קסט שלומך יסגא לחדא אהובי מה"ר משה ס"ל יצ"ו אשר דרשתני ע"ד הבכור שכתבתי לך עליו כבר ידעתי באשר מבואר הוא בידך. והנה עתה נתחדש שנצרם אזנו דההוא בוכרא ובעינא לפרושי לך ההיא מילתא לקמן אמנם שלחת עתה הנה העתק מפסק מהר"ז כיצנג"א יצ"ו קחזינא ביה דברים תמוהים. חדא מ"ש דמנהג וסוגיא דעלמא הוא להקנות העובר רק בכסף כדברי רש"י ורשב"ם דלא מצרכי רק קנין כסף משום דנכרי כל קניינו בכסף מנהג ודרך כפושה הוא לא שמיע לי כלומר לא סבירא לי אדרבה ראיתי כל רבותינו הגדולים שהיו מורים הלכה למעשה והיו מצריכין קנין כסף ומשיכה לרשות נכרי או לסמטא וכה"ג מהני משיכה אפי' בבהמה גסה ע"י שכירות מקום כדכתב באשירי שזהו המחוור שבכולן וכ"כ היור"ד משום דלית ביה חילוקים כמו בקנין כסף ומשיכה. ופליאה גדולה לעשות מנהג וסוגיא דעלמא נגד דעת רבוותא קשישי רבוותא בתראי בעל ההלכות ורב האי גאון מסקי דמשיכה בנכרי קונה ולא מעות כדאיתא באשירי פ"ג דבכורות וכן הוא מסקנת התוס' שם וכן מהר"ם דבתראה הוה כתב במרדכי משמו שהיה מחמיר ומצריך משיכה וכסף כדי לאפוקי נפשיה מפלוגתא ולא ידענא מה דקדק מדברי מהר"ם דלא רצה לומר כ"א חומרא בעלמא לכתחלה דבכמה דוכתי בתלמוד אשכחן דכתב דבאותו לשון להחמיר ולשון לחומרא ר"ל דאפילו בדיעבד כדמוכח התם וכן האשירי דבתראה הוה מסיק בבכורות ובב"מ ובע"ז דהלכה כר"י דמעות אינן קונות ואיך יתכן לעשות מנהג להקל נגד כל הגאונים הללו באיסור דאורייתא שיש כו כרת. ומ"ש בצדי צדדים נגד דעת מהר"ם דעדיין טפי קנין כסף לבד מקנין כסף ומשיכה משום דאיכא למיחש שמא דעת הנכרי אמשיכה ולא אקנין ובדה לו בענין זה וגזירה זו מדעתו והביא כמה ראיות לדבריו וגזירתו דברים תמוהים הן דכמה וכמה פירכי איתנהו על ראיותיו ועל דבריו קצת פירכי לא ראי זה כראי זה וחד פירכא מצד השוה בכולהו אין לי פנאי לבאר אפשר מובנים הם למדקדק בראיותיו ודבריו. וההיא דא"ז כתב להתיר אפי' בקנין כסף לחוד אפילו לר"ת וחביריו דפסקו כר' יוחנן משום דאין כאן למשוך וסבר עובר לאו ירך אמו הוא. כבר כתבתי לך נרגא רבה אההוא שריותא מן התוס' פ' הפרה דפסקו להדיא דקי"ל בכל התלמוד עובר ירך אמו הוא לבד מטריפה ומזה אין להאריך יותר. מעתה נעשה מזה פרישה ונחזור על הדרישה על צרם אוזן הבכור הלזה שכתבת שהנכרית הסיחה דעתה לפ"ת שי?ה?ודי אחד ציוה לאמה שתעשה צרימה באוזן הבכור ויותר בשביל כך לשחוט ובכן אותה הנכרית צוותה לבתה לעשות צרימה וכן עשתה בתה א"כ הוא לית דין ולית דיין להתיר אפילו בבכור שיש בו ספיקות דבעשיית מום כה"ג אין שום צד וספק להתיר לשחוט עליו דהוי כאלו לדעתו ממש דמשנה שלימה היא בפ' כל הפסולים זה הכלל כל שדעתו אסור שלא לדעתו מותר ופרש"י שלדעתו של המטיל בו מום מתכוין להתירו אסור ובגמרא מפרש דזה הכלל שלא לדעתו מותר מרבה מסל"ת להנכרי משמע להדיא מפרש"י שם כשמצוין לנכרי להדיא דאסור וכן מוכח שם בגמרא להדיא ואין חילוק אם הבעלים מצוין או ישראלים אחרים דאסור ואין זו צריך פנים ודאי אם נראה לך ספק בדבר הואיל ואין איסור זה אלא קנס דרבנן אפשר בבכור בנ"ד דאית בהו בלא"ה ספיקות אם הוא קדוש בבכורה כל עיקר אם מחמירינן באיסור דאורייתא שיש בו כרת לא נחמיר באיסור דקנס דרבנן כולי האי:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |