שו"ת רדב"ז/קצח: הבדלים בין גרסאות בדף
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (יצירה אוטומטית מתוך טקסט בנחלת הכלל (ספריא) + טיפול בידי מתנדבי האוצר) |
מ (←top: סדר בשורות, תגים, רווחים, תבניות וכו' (בוט)) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{ניווט כללי עליון}} | |||
{{הועלה אוטומטית}} | {{הועלה אוטומטית}} | ||
'''שאלת''' ממני אודיעך דעתי בראובן שנתן מנה ביד שמעון בהיותו בריא ואמר לו יהיה לנדונית בתי אמר לו שמעון שמא נחלוק אותו בין בנך ובין הבת ואמר לו איני רוצה שתתן לבני כלום אלא לבתי ומת ראובן ושמעון הוציא את המעות ובזמן שנשאת הבת לא היו מעות ביד שמעון לתת לה ולא הודיע הדבר לשום אדם ונשאת הבת ממעות שהניח לה אביה במקום אחר לצורך נדונייתה ועתה העשיר שמעון ורוצה לצאת ידי חובתו אם יתן המנה לבת ויכתוב בכתובתה נוסף על נדונייתה. או דילמא זכה מהם הבן כיון שאמר שיתנו לה לנדונייתה ולא נתנו באותה שעה: | |||
'''שאלת''' | |||
'''תשובה''' | '''תשובה''' אם בשעה שנתן ראובן המנה לשמעון אמר לו זכה במנה זה לצורך נדוניית בתי הדבר ברור שזכתה בהם הבת מאותה שעה. וכן אם אמר תן מנה זה לבתי לדעת הרמב"ם ז"ל והנמשכים אחריו דס"ל דתן כזכה דמי זכתה הבת במנה משעה ראשונה ואפילו מתה הבת זכו יורשיה. אבל לדעת ר"ת ז"ל והרבה מפרשים דכתבו דתן לאו כזכה דמי יש לעיין אם זכתה בהם הבת. אבל כדמעיינת בה שפיר תשכח דבכל גווגא זכתה בהם הבת מכמה טעמי חדא דלא אמרינן הכי אלא לענין אם רצה לחזור הנותן בעצמו חוזר אבל היכא דמית נותן זכה מקבל דמצוה לקיים דברי המת וכן היא בהלכות סוף פ"ק דגטין הולך מנה לפלוני ולא מצאו יחזרו למשלח מת משלח אי בריא הוה חזינן אי מת מקבל בחיי נותן יחזרו ליורשי משלח דקי"ל הולך בבריא לאו כזכה דמי ואי מת נותן בחיי מקבל יחזרו ליורשי מי שנשתלחו לו דקי"ל מצוה לקיים דברי המת הא קמן דהולך לאו כזכה דמי בבריא ואפ"ה זכה מקבל הילכך אפילו למ"ד תן לאו כזכה דמי זכה מקבל כיון דמית נותן תחלה משום מצוה לקיים דברי המת וכ"ש בנ"ד דמקבל המתנה לא מת דפשיטא דזכה במתנה: ותו דאיכא גילוי דעתא שלא רצה שיזכה בהם הבן שהרי אמר לשמעון בהדיא כן ושמעון נאמן כיון שהשלישית בידו ואין אדם יודע בדבר. וליכא למימר דלא נתן אלא לצורך הנדוניא וכיון דלא הוצרך לנדוניא ינתן לבן חדא שהרי גילה דעתו שלא יזכה הבן: ותו כיון שהניח בשני מקומות לצורך נדונית הבת משמע שהיה רוצה שיהיה הכל לנדוניא ולעולם אומדין דעת הנותן. ואע"ג דלא אמרינן הכי אלא לבטל המתנה שאני הכא שאין המנה ביד היורש אלא ביד שליש והוא מוחזק מכח הבת כפי דבריו והוא נאמן כיון שהם עליו עדים הילכך לדעת הריא"ף והרמב"ם ז"ל והנמשכים אחריהם זכתה הבת משעה ראשונה ושמעון מופקד מכחה. ואפילו אם היה רוצה ראובן לחזור לא היה יכול לחזור ולדעת שאר המפרשי' זכתה הבת מטעם מצוה לקיים דברי המת וזה ברור מאד: | ||
גרסה אחרונה מ־08:22, 20 ביולי 2020
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלת ממני אודיעך דעתי בראובן שנתן מנה ביד שמעון בהיותו בריא ואמר לו יהיה לנדונית בתי אמר לו שמעון שמא נחלוק אותו בין בנך ובין הבת ואמר לו איני רוצה שתתן לבני כלום אלא לבתי ומת ראובן ושמעון הוציא את המעות ובזמן שנשאת הבת לא היו מעות ביד שמעון לתת לה ולא הודיע הדבר לשום אדם ונשאת הבת ממעות שהניח לה אביה במקום אחר לצורך נדונייתה ועתה העשיר שמעון ורוצה לצאת ידי חובתו אם יתן המנה לבת ויכתוב בכתובתה נוסף על נדונייתה. או דילמא זכה מהם הבן כיון שאמר שיתנו לה לנדונייתה ולא נתנו באותה שעה:
תשובה אם בשעה שנתן ראובן המנה לשמעון אמר לו זכה במנה זה לצורך נדוניית בתי הדבר ברור שזכתה בהם הבת מאותה שעה. וכן אם אמר תן מנה זה לבתי לדעת הרמב"ם ז"ל והנמשכים אחריו דס"ל דתן כזכה דמי זכתה הבת במנה משעה ראשונה ואפילו מתה הבת זכו יורשיה. אבל לדעת ר"ת ז"ל והרבה מפרשים דכתבו דתן לאו כזכה דמי יש לעיין אם זכתה בהם הבת. אבל כדמעיינת בה שפיר תשכח דבכל גווגא זכתה בהם הבת מכמה טעמי חדא דלא אמרינן הכי אלא לענין אם רצה לחזור הנותן בעצמו חוזר אבל היכא דמית נותן זכה מקבל דמצוה לקיים דברי המת וכן היא בהלכות סוף פ"ק דגטין הולך מנה לפלוני ולא מצאו יחזרו למשלח מת משלח אי בריא הוה חזינן אי מת מקבל בחיי נותן יחזרו ליורשי משלח דקי"ל הולך בבריא לאו כזכה דמי ואי מת נותן בחיי מקבל יחזרו ליורשי מי שנשתלחו לו דקי"ל מצוה לקיים דברי המת הא קמן דהולך לאו כזכה דמי בבריא ואפ"ה זכה מקבל הילכך אפילו למ"ד תן לאו כזכה דמי זכה מקבל כיון דמית נותן תחלה משום מצוה לקיים דברי המת וכ"ש בנ"ד דמקבל המתנה לא מת דפשיטא דזכה במתנה: ותו דאיכא גילוי דעתא שלא רצה שיזכה בהם הבן שהרי אמר לשמעון בהדיא כן ושמעון נאמן כיון שהשלישית בידו ואין אדם יודע בדבר. וליכא למימר דלא נתן אלא לצורך הנדוניא וכיון דלא הוצרך לנדוניא ינתן לבן חדא שהרי גילה דעתו שלא יזכה הבן: ותו כיון שהניח בשני מקומות לצורך נדונית הבת משמע שהיה רוצה שיהיה הכל לנדוניא ולעולם אומדין דעת הנותן. ואע"ג דלא אמרינן הכי אלא לבטל המתנה שאני הכא שאין המנה ביד היורש אלא ביד שליש והוא מוחזק מכח הבת כפי דבריו והוא נאמן כיון שהם עליו עדים הילכך לדעת הריא"ף והרמב"ם ז"ל והנמשכים אחריהם זכתה הבת משעה ראשונה ושמעון מופקד מכחה. ואפילו אם היה רוצה ראובן לחזור לא היה יכול לחזור ולדעת שאר המפרשי' זכתה הבת מטעם מצוה לקיים דברי המת וזה ברור מאד:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |