רא"ש/חולין/ז/כב: הבדלים בין גרסאות בדף
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (יצירה אוטומטית מתוך טקסט בנחלת הכלל (ספריא) + טיפול בידי מתנדבי האוצר) |
מ (←top: סדר בשורות, תגים, רווחים, תבניות וכו' (בוט)) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{ניווט כללי עליון}} | |||
{{הועלה אוטומטית}} | {{הועלה אוטומטית}} | ||
ואסקינן ורב היכי אכיל בישרא אי בעית אימא בשעתיה דלא אעלים עיניה מיניה ואי בעית אימא בצייר וחתים ואי בעית אימא בדאית ליה סימנא בפיסקי. כי הא דרבה בר רב הונא מחתך לה אתלת קרנתא וקי"ל כוותיה דרב . ורבי חייא בר אבין איתבד ליה כרכשא ביני דני אתא לקמיה דרב הונא א"ל אית לך סימנא בגווה א"ל לא אית לך טביעות עינא בגווה א"ל אין אמר ליה אי הכי זיל שקול: רבי חנינא חוזאה אתביד ליה גבא דבישרא ביני דני. אתא לקמיה דרב נחמן אמר ליה אית לך סימנא בגווה אמר ליה לא אית לך טביעות עינא בגווה אמר ליה אין. אמר ליה אי הכי זיל שקול. ורש"י פסק דלית הילכתא כרב והביא ראיה מהך עובדא דרב חנן מנהרדעא איקלע לגבי דרב כהנא מפום נהרא ומעלי יומא דכפורי הוה. אייתו עורבי שדו כבדי וכוליתא. א"ל שקול ואכול האידנא דהיתירא שכיח טפי. ועוד דסתם מתניתין דמכשירין מצא בה בשר וסתם מתניתין דשקלים נמצא בגבולין מוכחי כך ואע"ג דשנינן שנויי דחיקי נינהו וכן מוכח סוגיא דשמעתין דקאמר ורב היכי אכיל בישרא ולא קאמר היכי אכלינן בישרא. כדלעיל פרק קמא דף יא. דקאמר ור"מ היכי אכיל בישרא ולית הילכתא כוותיה. וקשה מפרק אלו מציאות דף כד: ההוא דיו דשקל בישרא ושדיא בי צינתא דבי מר מריון. אתא לקמיה דאביי ואכשריה ופריך והא אמר רב בשר כיון שנתעלם מן העין אסור ומדפריך מיניה אלמא דהכי הילכתא ור"ת ז"ל גריס אתא לקמיה דרב ופריך מרב אדרב ורשב"ם תירץ דהא דפסקינן הכא דלא כרב היינו היכא שמצא הבשר במקום שהניחו דלא חיישינן שמא עורב החליפו והביאו לאותו מקום עצמו אבל היכא שנטלו העורב והחזירו חיישינן שמא החליפו. והני עובדי איכא למימר דהוו בעיר שרובה עובדי כוכבים וכיון שנאבד איכא למיחש טפי. אמר רבינא מריש הוה אמינא סימנא עדיף מטביעות עינא דהא מהדרינן אבידתא בסימן ולא מהדרינן בטביעות עינא. והשתא דשמעתינהו להני שמעתתא אמינא טביעות עינא עדיף מסימנא דאי לא תימא הכי היאך סומא מותר באשתו והיאך בני אדם מותרין בנשותיהן בלילה אלא בטביעות עינא דקלא הכא נמי בטביעות עינא אמר רב משרשיא תדע דאילו אתו בי תרי ואמרי פלניא דהאי סימנא והאי סימנא קטל גברא לא קטלינן ליה ואילו אמרי ידעינן ליה בטביעות עינא והאי ניהו קטלינן ליה ומשגחינן בהו. א"ר אשי תדע דאילו אמר לשלוחיה קרייה לפלניא דהאי סימנא והאי סימנא ספק ידע ליה ספק לא ידע ליה. ואילו אית ליה טביעות עינא בגוויה ידע ליה: | ואסקינן ורב היכי אכיל בישרא אי בעית אימא בשעתיה דלא אעלים עיניה מיניה ואי בעית אימא בצייר וחתים ואי בעית אימא בדאית ליה סימנא בפיסקי. כי הא דרבה בר רב הונא מחתך לה אתלת קרנתא וקי"ל כוותיה דרב . ורבי חייא בר אבין איתבד ליה כרכשא ביני דני אתא לקמיה דרב הונא א"ל אית לך סימנא בגווה א"ל לא אית לך טביעות עינא בגווה א"ל אין אמר ליה אי הכי זיל שקול: רבי חנינא חוזאה אתביד ליה גבא דבישרא ביני דני. אתא לקמיה דרב נחמן אמר ליה אית לך סימנא בגווה אמר ליה לא אית לך טביעות עינא בגווה אמר ליה אין. אמר ליה אי הכי זיל שקול. ורש"י פסק דלית הילכתא כרב והביא ראיה מהך עובדא דרב חנן מנהרדעא איקלע לגבי דרב כהנא מפום נהרא ומעלי יומא דכפורי הוה. אייתו עורבי שדו כבדי וכוליתא. א"ל שקול ואכול האידנא דהיתירא שכיח טפי. ועוד דסתם מתניתין דמכשירין מצא בה בשר וסתם מתניתין דשקלים נמצא בגבולין מוכחי כך ואע"ג דשנינן שנויי דחיקי נינהו וכן מוכח סוגיא דשמעתין דקאמר ורב היכי אכיל בישרא ולא קאמר היכי אכלינן בישרא. כדלעיל פרק קמא דף יא. דקאמר ור"מ היכי אכיל בישרא ולית הילכתא כוותיה. וקשה מפרק אלו מציאות דף כד: ההוא דיו דשקל בישרא ושדיא בי צינתא דבי מר מריון. אתא לקמיה דאביי ואכשריה ופריך והא אמר רב בשר כיון שנתעלם מן העין אסור ומדפריך מיניה אלמא דהכי הילכתא ור"ת ז"ל גריס אתא לקמיה דרב ופריך מרב אדרב ורשב"ם תירץ דהא דפסקינן הכא דלא כרב היינו היכא שמצא הבשר במקום שהניחו דלא חיישינן שמא עורב החליפו והביאו לאותו מקום עצמו אבל היכא שנטלו העורב והחזירו חיישינן שמא החליפו. והני עובדי איכא למימר דהוו בעיר שרובה עובדי כוכבים וכיון שנאבד איכא למיחש טפי. אמר רבינא מריש הוה אמינא סימנא עדיף מטביעות עינא דהא מהדרינן אבידתא בסימן ולא מהדרינן בטביעות עינא. והשתא דשמעתינהו להני שמעתתא אמינא טביעות עינא עדיף מסימנא דאי לא תימא הכי היאך סומא מותר באשתו והיאך בני אדם מותרין בנשותיהן בלילה אלא בטביעות עינא דקלא הכא נמי בטביעות עינא אמר רב משרשיא תדע דאילו אתו בי תרי ואמרי פלניא דהאי סימנא והאי סימנא קטל גברא לא קטלינן ליה ואילו אמרי ידעינן ליה בטביעות עינא והאי ניהו קטלינן ליה ומשגחינן בהו. א"ר אשי תדע דאילו אמר לשלוחיה קרייה לפלניא דהאי סימנא והאי סימנא ספק ידע ליה ספק לא ידע ליה. ואילו אית ליה טביעות עינא בגוויה ידע ליה: | ||
גרסה אחרונה מ־19:27, 16 ביולי 2020
|
פסקי הרא"ש - חולין |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ואסקינן ורב היכי אכיל בישרא אי בעית אימא בשעתיה דלא אעלים עיניה מיניה ואי בעית אימא בצייר וחתים ואי בעית אימא בדאית ליה סימנא בפיסקי. כי הא דרבה בר רב הונא מחתך לה אתלת קרנתא וקי"ל כוותיה דרב . ורבי חייא בר אבין איתבד ליה כרכשא ביני דני אתא לקמיה דרב הונא א"ל אית לך סימנא בגווה א"ל לא אית לך טביעות עינא בגווה א"ל אין אמר ליה אי הכי זיל שקול: רבי חנינא חוזאה אתביד ליה גבא דבישרא ביני דני. אתא לקמיה דרב נחמן אמר ליה אית לך סימנא בגווה אמר ליה לא אית לך טביעות עינא בגווה אמר ליה אין. אמר ליה אי הכי זיל שקול. ורש"י פסק דלית הילכתא כרב והביא ראיה מהך עובדא דרב חנן מנהרדעא איקלע לגבי דרב כהנא מפום נהרא ומעלי יומא דכפורי הוה. אייתו עורבי שדו כבדי וכוליתא. א"ל שקול ואכול האידנא דהיתירא שכיח טפי. ועוד דסתם מתניתין דמכשירין מצא בה בשר וסתם מתניתין דשקלים נמצא בגבולין מוכחי כך ואע"ג דשנינן שנויי דחיקי נינהו וכן מוכח סוגיא דשמעתין דקאמר ורב היכי אכיל בישרא ולא קאמר היכי אכלינן בישרא. כדלעיל פרק קמא דף יא. דקאמר ור"מ היכי אכיל בישרא ולית הילכתא כוותיה. וקשה מפרק אלו מציאות דף כד: ההוא דיו דשקל בישרא ושדיא בי צינתא דבי מר מריון. אתא לקמיה דאביי ואכשריה ופריך והא אמר רב בשר כיון שנתעלם מן העין אסור ומדפריך מיניה אלמא דהכי הילכתא ור"ת ז"ל גריס אתא לקמיה דרב ופריך מרב אדרב ורשב"ם תירץ דהא דפסקינן הכא דלא כרב היינו היכא שמצא הבשר במקום שהניחו דלא חיישינן שמא עורב החליפו והביאו לאותו מקום עצמו אבל היכא שנטלו העורב והחזירו חיישינן שמא החליפו. והני עובדי איכא למימר דהוו בעיר שרובה עובדי כוכבים וכיון שנאבד איכא למיחש טפי. אמר רבינא מריש הוה אמינא סימנא עדיף מטביעות עינא דהא מהדרינן אבידתא בסימן ולא מהדרינן בטביעות עינא. והשתא דשמעתינהו להני שמעתתא אמינא טביעות עינא עדיף מסימנא דאי לא תימא הכי היאך סומא מותר באשתו והיאך בני אדם מותרין בנשותיהן בלילה אלא בטביעות עינא דקלא הכא נמי בטביעות עינא אמר רב משרשיא תדע דאילו אתו בי תרי ואמרי פלניא דהאי סימנא והאי סימנא קטל גברא לא קטלינן ליה ואילו אמרי ידעינן ליה בטביעות עינא והאי ניהו קטלינן ליה ומשגחינן בהו. א"ר אשי תדע דאילו אמר לשלוחיה קרייה לפלניא דהאי סימנא והאי סימנא ספק ידע ליה ספק לא ידע ליה. ואילו אית ליה טביעות עינא בגוויה ידע ליה:
< סימן קודם · סימן הבא >
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |