העמק דבר/שמות/לז: הבדלים בין גרסאות בדף
(העלאת דפים אוטומטית - גירסא ראשונית של הטקסט פורסמה תחת רשיון נחלת הכלל באתר 'ספריא' ועברה התאמה ע"י חברי האוצר) |
מ (סדר בשורות, תגים, רווחים, תבניות וכו' (בוט)) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{ניווט כללי עליון}} | |||
{{הועלה אוטומטית}} | {{הועלה אוטומטית}} | ||
== א == | == א == | ||
'''ויעש בצלאל.''' | '''ויעש בצלאל.''' מבואר במדרש פ׳ תרומה דעשיית הארון גרם לזכות בתורה. וכך שבט יהודה זכו להיות מחוקקים היינו לעשות הלכות מחודשות עפ״י י״ג מדות והויות התלמוד שזה נקרא מעשה כמש״כ בס׳ ויקרא י״ח ה׳. וע״י מעשה הארון זכו למעשה התורה. וכשם שבצלאל עשה הארון בפועל ואח״כ נמסר ללוים המה ינשאוהו והעמידוהו על מכונו להגיעו לתכליתו הנרצה בו. ככה לדורות שבט יהודה היו מחוקקים ושבט לוי באים אחרי הכרעתם ומורים למעשה הבא לפניהם ומתקנים לפי השנוים במזדמן למעשה ולהורות כתכלית הנרצה לעשות כתורה: | ||
== ה == | == ה == | ||
'''ויבא את הבדים בטבעות.''' | '''ויבא את הבדים בטבעות.''' בצלאל הביא בטבעות ''' על צלעות''' יוצא משני הצדדים שיהא באופן ''' לשאת את הארון''' היינו מעט מן הבד יצא מזה הצד ומעט מזה הצד. והא דכתיב בפ׳ פקודי דמשה שם בדיו היינו תיקן שיהא כשני דדי אשה. והוציא כל הבד מצד אחד כדי שיהא בולט בפרכת. וכ״ז נתבאר יפה בפ׳ תרומה בס״ד: | ||
== ח == | == ח == | ||
'''עשה וגו׳.''' | '''עשה וגו׳.''' עמש״כ לעיל כ״ה י״ט שהיה הצווי תעשו בשני אנשים משום שמן הנמנע היה לעשות שניהם ביחד באדם א׳. אבל בדרך נס נעשה ע״י בצלאל שניהם ביחד וכיב״ז אי׳ לעיל כ״ט כ״א ע״ש: | ||
== יד == | == יד == | ||
'''לשאת את השלחן.''' | '''לשאת את השלחן.''' אבל לא הביא הבדים עתה בטבעות. וגם לא היה אפשר להביא שלא בעת משא באופן שיהא מונח יפה שהרי לא היה אלא טבעת אחת מכל צד באמצע הפאה מארבע הפאות היינו שנים בארכו ושנים ברחבו כמש״כ לעיל. וע׳ מש״כ לעיל כ״ז ז׳: | ||
== טז == | == טז == | ||
'''ואת מנקיותיו ואת הקשות אשר יסך בהן.''' | '''ואת מנקיותיו ואת הקשות אשר יסך בהן.''' בצווי כתיב תחלה הקשות ואח״כ המנקיות. וכבר ביארנו דהקשות הם המעמידים. והמנקיות המה המזלגות. והמעשה היה כפי הראוי. תחלה עשו המזלגות ואח״כ המעמידים משום דלא אפשר לעשות המעמידים עד שנדע אופני המזלגות ועובין אבל שם סדר הכתוב כפי תשמישן של הכלים מתחלה משתמשין בדפוסין לאפיה ואח״כ הבזיכין ללבונה בשעת הסדור ואח״כ מעמידין הקשוות מצדדי השלחן ואח״כ מניחין הקנים בין הקשוות. אכן מצד הסברא היו תחלה מעמידין הקשוות והמנקיות להעמיד הלחם על מתכונתו ואח״כ הבזיכין ללבונה. וא״כ מהראוי לכתוב תחלה קשוות ומנקיות ואח״כ הכפות אלא מזה מבואר כדתנן במנחות פי״א לא סדור קנים ולא נטילתן דוחה את השבת. שהוא משום איסור מוקצה וטורח בכדי כדאי׳ בשבת פ׳ כל הכלים. ולכאורה הוא פלא לדחות משום זה ענין הכתוב בתורה. וע׳ מש״כ בס׳ ויקרא כ״ז רמז לזה. ומעתה גם כאן מרומז הכי. דהשתמשות הבזיכין קדמה לקשוות ומנקיות דבזיכין סדרו בשבת והקשוות והמנקיות במוצאי שבת: | ||
== יט == | == יט == | ||
'''בקנה אחד.''' | '''בקנה אחד.''' תיבה זו הכתובה בשנוי מהכתוב בכל המקומות בקנה האחד. ממשיך את הדעת להשכיל על ענין הגביעים המשוקדים כפתור ופרח. והנה ראינו ברבה פ׳ מקץ דרבי טרפון בשעה שהיה אחד אומר לפניו דבר הגון בתורה היה אומר כפתור ופרח. ושיחת רבן של ישראל מלמדנו שהבין אשר בכפתורים ופרחים של המנורה רמוז חידושי תורה שיש בהם שכל טוב לעושיהם. ומש״ה אמר למי שחידש דבר טוב שהוא כו״פ שעל המנורה. וכבר נתבאר ר״פ תצוה שהמנורה בכלל מרומז להאיר על חכמת התורה בפלפולה ש״ת והחקירה והעיון. והנה ששה קני מנורה עם הנר האמצעי הן המה שבע חכמות חיצוניות הטפלים לתורה. ושהתורה צריכה להם להתפרש בכל פרטי שיעורין וכדומה המגיע לבאור התורה. וע״ז מצויר. ''' גביעים''' המורים על השקאה. שהתורה משקה בחכמות. והחכמות משקים הדעת לדעת ולהבין דקדוקי דבר ה׳. כדאיתא בכורות ד״ח שר׳ יהושע עמד ע״ד נפלא בחכמת הטבע ע״י דקדוקי תורה. והגביעים משוקדים ללמדנו שכ״ז אינו בא אלא ע״י שקידה. והלא ע״ז הציור אמר ה׳ לירמיה שראה מקל שקד לאמר כי שוקד אני וגו׳. ובאו שלשה גביעי׳ שההשקא׳ מועלת גם לידיעת התורה ודקדוקיה גם הנוגע למעשה המצות גם לכשרון ד״א והליכות עולם. חכמת אדם בעמל תורה תאיר דרכו על הארץ. אחר כ״ז יש לדעת כי יש איזה תועליות שבאה ע״י שקידה בחכמה מיוחדת דוקא לאותה חכמ׳ משבע חכמות ולא זולתה. וע״ז מרומז הלשון בקנה האחד המיוחד. ויש תועליות שבאים משקידה בחכמה לשם ידיעת התורה אשר אינם מיוחדים לאיזה חכמה וע״ז מרומז הלשון ''' בקנה אחד.''' איזה דבר חכמה שהוא היא באה מכח המנורה שהיא מורה על כח התורה ולהאיר על ידיעתה כאמור. וענין ארבעה גביעים אלו שבאו בגוף המנורה לרמז לארבעה תועליות שבאו בשקידת התורה. להבין כפתור ופרח בגוף התורה ולהשכיל בשארי חכמות. ולהשכיל בעבודה. ולהשכיל בד״א: | ||
== כט == | == כט == | ||
'''ואת קטרת הסמים טהור.''' | '''ואת קטרת הסמים טהור.''' לא כתיב כאן קודש. וכבר כתבתי לעיל ל׳ ל״ה. שלא נתקדשו אלא במכתשת שהיה ממולח. וזה לא היה בעצם מעשה האומנים. שהרי אין בזה אומנות ויותר טוב שלא יכתשו עד סמוך למעשה הקטרה. ולא עשה בצלאל אלא העירוב שיהא נצרך לכתוש עם המעלה עשן שהיה בזה אומנות יתירה. ומש״ה כתיב לעיל ל״א י״א ואת קטרת הסמים לקודש. פי׳ שיהא מוכן לקדש. אבל לא שיהא בצלאל מקדש במכתשת. ומש״ה כתיב כאן ואת קטרת הסמים טהור היינו בלי שום עירוב ד״א שהוא חוץ לצורך הקטרה. דבזה לא יהיה הקטרה טהור. אבל בשמן המשחה היה גמר האומנות הריקוח על האש ואז נצטוו לעשות קודש כמש״כ ועשית אותו שמן משחת קודש רוקח וגו׳: | ||
{{ניווט כללי תחתון}} | {{ניווט כללי תחתון}} | ||
{{פורסם בנחלת הכלל}} | {{פורסם בנחלת הכלל}} | ||
גרסה אחרונה מ־14:38, 14 ביולי 2020
|
< הקודם · הבא > רש"י אלשיך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
ויעש בצלאל. מבואר במדרש פ׳ תרומה דעשיית הארון גרם לזכות בתורה. וכך שבט יהודה זכו להיות מחוקקים היינו לעשות הלכות מחודשות עפ״י י״ג מדות והויות התלמוד שזה נקרא מעשה כמש״כ בס׳ ויקרא י״ח ה׳. וע״י מעשה הארון זכו למעשה התורה. וכשם שבצלאל עשה הארון בפועל ואח״כ נמסר ללוים המה ינשאוהו והעמידוהו על מכונו להגיעו לתכליתו הנרצה בו. ככה לדורות שבט יהודה היו מחוקקים ושבט לוי באים אחרי הכרעתם ומורים למעשה הבא לפניהם ומתקנים לפי השנוים במזדמן למעשה ולהורות כתכלית הנרצה לעשות כתורה:
ה[עריכה]
ויבא את הבדים בטבעות. בצלאל הביא בטבעות על צלעות יוצא משני הצדדים שיהא באופן לשאת את הארון היינו מעט מן הבד יצא מזה הצד ומעט מזה הצד. והא דכתיב בפ׳ פקודי דמשה שם בדיו היינו תיקן שיהא כשני דדי אשה. והוציא כל הבד מצד אחד כדי שיהא בולט בפרכת. וכ״ז נתבאר יפה בפ׳ תרומה בס״ד:
ח[עריכה]
עשה וגו׳. עמש״כ לעיל כ״ה י״ט שהיה הצווי תעשו בשני אנשים משום שמן הנמנע היה לעשות שניהם ביחד באדם א׳. אבל בדרך נס נעשה ע״י בצלאל שניהם ביחד וכיב״ז אי׳ לעיל כ״ט כ״א ע״ש:
יד[עריכה]
לשאת את השלחן. אבל לא הביא הבדים עתה בטבעות. וגם לא היה אפשר להביא שלא בעת משא באופן שיהא מונח יפה שהרי לא היה אלא טבעת אחת מכל צד באמצע הפאה מארבע הפאות היינו שנים בארכו ושנים ברחבו כמש״כ לעיל. וע׳ מש״כ לעיל כ״ז ז׳:
טז[עריכה]
ואת מנקיותיו ואת הקשות אשר יסך בהן. בצווי כתיב תחלה הקשות ואח״כ המנקיות. וכבר ביארנו דהקשות הם המעמידים. והמנקיות המה המזלגות. והמעשה היה כפי הראוי. תחלה עשו המזלגות ואח״כ המעמידים משום דלא אפשר לעשות המעמידים עד שנדע אופני המזלגות ועובין אבל שם סדר הכתוב כפי תשמישן של הכלים מתחלה משתמשין בדפוסין לאפיה ואח״כ הבזיכין ללבונה בשעת הסדור ואח״כ מעמידין הקשוות מצדדי השלחן ואח״כ מניחין הקנים בין הקשוות. אכן מצד הסברא היו תחלה מעמידין הקשוות והמנקיות להעמיד הלחם על מתכונתו ואח״כ הבזיכין ללבונה. וא״כ מהראוי לכתוב תחלה קשוות ומנקיות ואח״כ הכפות אלא מזה מבואר כדתנן במנחות פי״א לא סדור קנים ולא נטילתן דוחה את השבת. שהוא משום איסור מוקצה וטורח בכדי כדאי׳ בשבת פ׳ כל הכלים. ולכאורה הוא פלא לדחות משום זה ענין הכתוב בתורה. וע׳ מש״כ בס׳ ויקרא כ״ז רמז לזה. ומעתה גם כאן מרומז הכי. דהשתמשות הבזיכין קדמה לקשוות ומנקיות דבזיכין סדרו בשבת והקשוות והמנקיות במוצאי שבת:
יט[עריכה]
בקנה אחד. תיבה זו הכתובה בשנוי מהכתוב בכל המקומות בקנה האחד. ממשיך את הדעת להשכיל על ענין הגביעים המשוקדים כפתור ופרח. והנה ראינו ברבה פ׳ מקץ דרבי טרפון בשעה שהיה אחד אומר לפניו דבר הגון בתורה היה אומר כפתור ופרח. ושיחת רבן של ישראל מלמדנו שהבין אשר בכפתורים ופרחים של המנורה רמוז חידושי תורה שיש בהם שכל טוב לעושיהם. ומש״ה אמר למי שחידש דבר טוב שהוא כו״פ שעל המנורה. וכבר נתבאר ר״פ תצוה שהמנורה בכלל מרומז להאיר על חכמת התורה בפלפולה ש״ת והחקירה והעיון. והנה ששה קני מנורה עם הנר האמצעי הן המה שבע חכמות חיצוניות הטפלים לתורה. ושהתורה צריכה להם להתפרש בכל פרטי שיעורין וכדומה המגיע לבאור התורה. וע״ז מצויר. גביעים המורים על השקאה. שהתורה משקה בחכמות. והחכמות משקים הדעת לדעת ולהבין דקדוקי דבר ה׳. כדאיתא בכורות ד״ח שר׳ יהושע עמד ע״ד נפלא בחכמת הטבע ע״י דקדוקי תורה. והגביעים משוקדים ללמדנו שכ״ז אינו בא אלא ע״י שקידה. והלא ע״ז הציור אמר ה׳ לירמיה שראה מקל שקד לאמר כי שוקד אני וגו׳. ובאו שלשה גביעי׳ שההשקא׳ מועלת גם לידיעת התורה ודקדוקיה גם הנוגע למעשה המצות גם לכשרון ד״א והליכות עולם. חכמת אדם בעמל תורה תאיר דרכו על הארץ. אחר כ״ז יש לדעת כי יש איזה תועליות שבאה ע״י שקידה בחכמה מיוחדת דוקא לאותה חכמ׳ משבע חכמות ולא זולתה. וע״ז מרומז הלשון בקנה האחד המיוחד. ויש תועליות שבאים משקידה בחכמה לשם ידיעת התורה אשר אינם מיוחדים לאיזה חכמה וע״ז מרומז הלשון בקנה אחד. איזה דבר חכמה שהוא היא באה מכח המנורה שהיא מורה על כח התורה ולהאיר על ידיעתה כאמור. וענין ארבעה גביעים אלו שבאו בגוף המנורה לרמז לארבעה תועליות שבאו בשקידת התורה. להבין כפתור ופרח בגוף התורה ולהשכיל בשארי חכמות. ולהשכיל בעבודה. ולהשכיל בד״א:
כט[עריכה]
ואת קטרת הסמים טהור. לא כתיב כאן קודש. וכבר כתבתי לעיל ל׳ ל״ה. שלא נתקדשו אלא במכתשת שהיה ממולח. וזה לא היה בעצם מעשה האומנים. שהרי אין בזה אומנות ויותר טוב שלא יכתשו עד סמוך למעשה הקטרה. ולא עשה בצלאל אלא העירוב שיהא נצרך לכתוש עם המעלה עשן שהיה בזה אומנות יתירה. ומש״ה כתיב לעיל ל״א י״א ואת קטרת הסמים לקודש. פי׳ שיהא מוכן לקדש. אבל לא שיהא בצלאל מקדש במכתשת. ומש״ה כתיב כאן ואת קטרת הסמים טהור היינו בלי שום עירוב ד״א שהוא חוץ לצורך הקטרה. דבזה לא יהיה הקטרה טהור. אבל בשמן המשחה היה גמר האומנות הריקוח על האש ואז נצטוו לעשות קודש כמש״כ ועשית אותו שמן משחת קודש רוקח וגו׳:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |