שו"ת אהל יעקב/סח

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

להר' יצחק נוניס אינדיקיס לעיר אמשטרדם יע"א

שאלה סח

חביב עלי לאחת ידיד נפשי נר"ו כל כך גדלה אהבתך הבלתי תלויה בדבר וידידותך המופשעת ומשוללת מכל דבר המהנה והמועיל עד היותה מכרחת ומחייבת אותי לתת תשובת שאלתך בלתי השקיף בחסרון ומום המוטל מחמת' ופגם הנמשך לו ממנה ביטלתי רצוני מפני רצונך ובתחילת מחשבתי שמתי הפקת רצונך מוקדמת והפקת רצוני מאוחרת ואעלים עיני בה ומשתדל בכל עוז היותי מעולה מדת הטוב ובגדר מכובד אצל אהבתך אף כי נתעב ונאלח בזוי ומסוי בעיני אחרים זאת הבחינה הית' לי לכלי זיין המגין במגן וצנה ולכלי משחית לחבל בקסת גיבורים לבלתי נזהרים ונשמרים מחיצי האמת לא אשים בספק כוונת נקודת היושר כי עיני לנוכח שם שמים בקנאתי ומדה הטובה מצטרפת ונמשכה משאלתך ותשובתי ולאות ולמופת תקח לך אהבתך מהירות וקלות עטי עם אריכות מענה לשוני במקו' שראוי לקצר וז"ל שאלתך בבוא שמועות מנביא השקר ומשיחו שבתי צבי ימח שמם וזכרם נהגו בקהלכם לומר ברכת כהנים בכל שבת מה שלא נהגו מקודם לכן כי אם בימים טובים בלבד ויען שכל כוונתם היתה לדקדק במצוות בכל מדה טוב' לעשותה כהוגן על מנת שיזכו לראות בטוב מלכם ומשיחם הנהוג בפי כל לא עמדו לנגדם הדברי' המעכבים מלעשותה בשלימות אשר ברכת כהנים הנז' היתה א' מהם וכאשר בעו"ה היינו רצים כצבאים וקלים להאמין כל דבר בלתי השקיף אל דברי רז"ל ענשנו מלכנו האמתי בעונש הטעות המתגלה כעת אשר מזה נראה לקצת גבירים שטוב הוא לחזור למנהגן הראשון כי בהבטל הסבב יבטל המסובב וכל כוונת' לבטל להשבית מאנוש זכרם שכל המטעים והטעות אשר לנו יחשב לשמצה בקמנו מלבד חילול ה' ותורתו אשר כמעט היתה כשתי תורות וקצת מהק"ק המעכבים באמרם שמצות עשה היא וכיון דהחזיקו בה אינם יכולים לחזור ממנה ורצית לדעת להיכן היא נוטה דעתי הקלושה:

תשובה מזה אשר תהיה קלה בעיניו ברכת כהנים ח"ו ואף אם יהיה הכהן המברך בלתי הגון כדאי שתחול ברכה על ידו וכדאמרינן בירושלמי בפרק הניזקין שלא תאמר כהן זה מגלה עריות שופך דמים והוא מברכני אמר הקב"ה וכי הוא מברכך אני מברכך דכתיב ואני אברכם ובתנחומא זש"ה השקיפה ממעון קדשך מן השמים אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבש"ע לכהנים אתה אומר לברכנו אין אנו צריכים אלא לברכתך השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל אמר לה הקב"ה אעפ"י שאמרתי לכהנים שיהיו מברכים אתכם אני עומד ומברך אתכם לפיכך הכהנים פורשים כפיהם וכו' ובמקום אחר אמרו בחולין פ' אלו טרפות ר' עקיבא אומר למדנו ברכה לישראל מפי הכהנים מפי גבורה לא למדנו כשהוא אומר ואני אברכם הרי כהנים מברכים לישראל והקב"ה מברכן על ידם וא"כ מי הוא אשר לא יחפוץ בברכה הנז' ולרחקה מעליו ובפרט אומרם רז"ל אין לך יום שאין קללתו מרובה משל חבירו ותקנתו בברכת כהנים ונוסף על זה היותה מצות עשה כה תברכו את בני ישראל וכל שאיפשר לעשותה בכל יום מה טוב ומה נעים:

אף לפי דנראה לעת כזאת אשר נראו לאמרה מדי שבת בשבתו על כוונה ופניה ההיא הנמצאת מוטעית ולא מדעתם של הטועים נראה לי ביותר טוב ונכון לחזור לאיתנם הראשון ורואה אני את דברי המוחים ומעכבים מלאמרם וטעמם ונימוקם עמם וטעם זה היה מספיק וכ"ש בהצטרף אחרים עמה אשר להם על מה לסמוך יותר דאין לחוש לדברי המחזיקי' במנהג חדש שיש בו שמץ פיסול וליתא דאיסורא וזה מכמה טעמים:

הטעם הא' הא לא נעלם מעיני בקי בדברי רז"ל שא' מתנאי הברכה הנדרשים לקיומה היא עין יפה הנמצאת בשמחת הלב ומציאותה הכרחי לה אשר על זה נקבעה הלכה במנהג קבוע הקודם לאמרה בימים טובים בלבד שהשמחה מיוחדת להם ומטעם זה אמרו ג"כ פנוי לא ישא את כפיו משום דשרוי בלא שמחה ומי שאינו שרוי בשמחה אין ראוי לברך וא"כ כעת אשר נאסף שמחה וגיל מכל בית ישראל אשר בשבילה התקינו עצמם הכהנים לברך וישראל לקבל מה ברכה שייך לומר כעת כי אם לקלל את יומנו אשר בו נתבשרנו בשור' ישועות תשועת אד' בליעל איש און ולא אדם דוד משיח ועל דא יאות למבכי על דא יאות למיספד כי שמחתינו לתוגה נהפכה ובמסתרי תבכ' נפשנו מפני גאותן של אומות ומפני גאותן של ישראל שניטלה מהם כי סבר עדר ה' כי מלך א' יהיה עליה' ורועה א' יהיה לכולם וכעת נהפכה שליתנו על פנינו ורבו עבדי' המתפרצים מהאומות וכל א' מתנשא לאמר אני אמלו' וקטן שבריקים רק ושוחק בפנינו על אשר שמנו כזב מחסנו ומז' ג"כ טופחים על פנינו לומר אין משיח לישרא' ומעמידים חזון ונביא במלכם ואלדם וכדי בזיון וקצף לכבוד תורה אשר לארץ חולל העל אלה לא יתלו כנורות שרים ונוגנים על ערבים כי ערבה כל שמחה ונהפכה לחולל העל זאת לא יושבת זמיר עריצים מפי יונק ועולל אם על אלה זקן ונשוא פנים לא ישב לארץ ידום ובאפר יתפלש ובעפ' יתגולל על זאת ספדה ואילילה אלכה ערום ושולל ובמקום גילה רעדה וקפדה ואין ברכה שורה אלא בהיות דבר זה סמוי מן העין אולי אשכח עצבי ולא יזכר ולא יפקד דבר הפוקד עון ואיך אזכור נגינתי במר נגינתי ושברוני אשר מזה אני אומר כעת הזה אשר נעדרה השמחה יותר טוב ונכון לחזור למנהג הראשון משמים נתברך ונסמוך על דרשת הדורש ואני אברכם מכל מקום ואף אם לא רצו הכהני' לבר' ולא ישראל להתברך:

הטעם הב' אף אם היתה מצוה המוטלת על כל ישראל ויש בביטולה צד נדנוד עברה הייתי מסכים לבטלה כעת ולחזור לה לאחר מכאן כיו' דאינה מצוה עוברת וכל שכן אם היא להשגת תכלית יותר טוב ומצוה רבה גדולה עברה לשמה של מצוה על אחת כמה וכמה שאינה מוטלת על כל איש ישראל ואין בביטולה בעת הזה אלא החזרה למנהג ראשון אדרבא יותר טוב למה לא נחזיק בו ונניח זה המוחזק השתא מיהת על על ידי כוונה ופניה מוטעית ולבטל ולהשבית מאנוש זכר האנשים החטאים המסיתים ומדיחים מחטיאי אדם בדבר וגדולים הם ברשעתם מירבעם המבקשים לעקור תורתינו ודברי חכמנו כדי לעשות תורה חדשה כנראה מתחילת מעשיהם שסופם הוכיח עליהם אשר על זה לכדי שלא יעלה על לב אנוש זכרונם וכל שכן לטובה לפני ה' כל דבר טובה מתחדש על ידם ובסבתם יהי' מתבטל וכל ספריהם נידוני' לספר מינין וראוי לשרפה ולא חיישינן לאזכרותיהם דלא נכתבו לשם קדושה ותיקונם יתקלקל ויגנז ובל יראה ובל ימצא לכדי שלא יאמרו זה נתקל בזמן פלוני ע"י פלוני וכדי ביזיון וקצף לתורתינו ואמונתינו וזכות וכבוד יחשב לרשעים ההם למשומדים אל תהי תקוה ושם ושארית ואם על הבהמה שלא חטאה אמרה תורה ואת הבהמה תהרוגו לכדי שלא יאמרו זאת היא שנתקל פלוני על ידה מכל שכן זה שחטא והחטיא את הרבים ונתקלו על ידו זולת הריגתו המוטלת אין ראוי ולא נכון לזכותו בשום מצו' ללמד עליו זכות אלא אדרבא חובה עלינו לחייבו וללמד עליו חובה ואין מספקין בידו לעשות תשוב' ולבער מן הארץ ולעקור עבודתו נכריה שהיא זרה לנו ולבנינו ולברך ה' על עקירתה:

וכדי שיהיו הדברים מוטעמים ארחיב הדיבור בזה האם אינו צריך הלא ידעת כי שבתי צבי הרשע הנדרש עליו לפני שמש ינון שמו אשר כעת נהפך הוד מ"ם סתומה של למרבה המשרה למשחית מסית ומדיח מכעיס מנאץ מחרף מגדף משוקץ מתועב מחוצף משומד מחמ"ד נידון כעת לנביא השקר ומסית ומדיח משום נביא השקר כאשר נודע מפיו מפי נביאיו ברוח נכות או רוח האנשים החטאים המתגלגלים בגופות רקים מכל טוב ומצא מין את מינו ונעור ע"י תנוק תנוקת ואשה ולא מצאו מקום בגופות אנשי מעשה והרשע הנז' אומר שבתחיית רוחו דיבר ברוח הטומאה העוברת בארץ ונכון לומר שבמיתת נפשו דיבר כחלל רשע והרשעי' בחייהם קרויים מתים וכבר נודע כי על נביא שקר נאמר לא תגורו ממנו ונפסקה הלכה לא תמנע מללמד עליו חובה ואף אם לא נתבררה שקרותו כמו שנתבררה עכשיו באומר על עצמו שהוא משיח אין לך נביא שקר יותר מזה הואיל ואין בו תנאי מתנאי המשיח הנאמרים מפי ישעיה וחבריו המוחזקי' לנביאי האמת וצדק ובראשו נגעו ושקרותו נגד נביא מוחזק מכ"ש כעת אשר נגלית צרעתו ורשעתו:

הן המה דברי הרמב"ם ז"ל המיוסדים על אדני האמת ובאיגרת תימן וז"ל האנך יודע אחי שהמשיח נביא גדול מכל הנביאים מלבד מרע"ה ועוד האינך יודע שמו שאמר על עצמו שהוא נביא שאם נמצאת נבואתו מכחשת הוא חייב מיתה לפי שסמך לעצמו המעלה והגדולה הזאת כמו שימות המתנבא בשם ע"ז וכו' ואיזה ראיה גדולה על היותו מכחש אלא שיסמוך עצמו בשם משיח ע"כ הרי לך שהאומר על עצמו שהוא משיח ואין בו תנאי משיח הרי זה נביא שקר והשלים דבריו ז"ל ויש תימה בדברך שאמרת שידוע בשלוה ויש אתו מקצת חכמה התעלה על דעתך שבמדות האלו יהיה משיח אבל חייבך לומר כל זה מפני שלא השגחת למעל' המשיח ע"כ ואם זה אמרו הרמב"ם קודם שנודע לנו ההפך אלא מסתמא האומר על עצמו משיח הרי זה נביא השקר ומכ"ש לאחר שנודע לנו ההיפך ועל דרך רע של המרת דת הרי לך ודאי שעליו נאמר לא תגורו ממנו ולא תמנע מללמוד עליו חובה:

גם בהיותו מדיח ליחיד ומסית לרבים כבר נודע בהחטיא את חבירו ע"י הסתה באמרו כי נכון לעשות כן והוליך לפניו חטאתו מלפפתו והולכת להמליץ בעדו לפני התוגר ויום מלכנו החלו שרים משך ידו את לוצצים להתלוצץ עלינו שנמשכנו אחריו כבהמה ולא אזכיר את מעשיו הראשונים דאית בהו משו' הסתה והדחה נמי בהדיא את יושבי סופיא"ה וזולתה בביטול תקנות נביאי' וגזרת רז"ל שנתפשט איסורם לישראל בביטול ט' באב ובקבוע להם ענינים ודברים נגד תורה שבע"פ:

ואל יאמר האומר דאין כאן הדחה של ע"ז כי אם קצת מצוות ואין כאן מדיח שהרי כל כוונתו היתה להעביר על דת ומחשבתו של ע"ז מצטרפת למעשה אשר סופו הוכיח על תחילתו ואין לך הדחה גדולה מזו ויכולני לומר דגדול הוא ממדיח לעיר אחת ורובו של שבט וזה לעיירות הרבה ולרוב ישראל ועל זה פוטר אני את ישראל משו' דעירם אמר רחמנא ולא עיירות הרבה ומחייב אני אותו ואת חברו נביא השקר ג"כ ועליהם אמרה תורה יצאו אנשים בני בליעל וגו' ואיתא במתניתין דע"ז יצאו הן ולא שלוחיהן אנשי אינן פחות משנים וכיון דקים לן בגויה בתורת מסית ומדיח כבר נודע דאסור ללמד עליו זכות ואסור לרחם עליו כדכתיב לא תחמול ולא תכסה עליו ומכמינין לו עדים אחור הגדר לחייבו:

ואם כן מטעם נביא שקר ומסית ומדיח אסור ללמד עליו זכות וכל שכן לגלגל זכות על ידו דמגלגלין זכות ע"י זכאי וחובה ע"י חייב ולמה נסכים לזכותו במנהג חדש המתנהג על ידו ובסבתו ולנו תחשב לחובה ולא תהיה צדקה נוסף על כי היותה לו לתהילה ולשם ולנו לשמצה ולחרפה ובוז על היותנו נפתים אחריו הנה בין מצדנו בין מצד הרשע הנז' החזרה למנהג הראשון בימים הללו ובזמן הזה יותר טובה ומכ"ש במילתא דאין בביטולה נדנוד עברה ע"י א' מישראל או כהנים בקום עשה כי אם בשב ואל תעשה עדיף דביטולה אתי ממילא וזה מכמה טעמים אחרים:

הא' הלא דעת כל הפוסקי' שוה נגד הר' מנוח דאין הכהנים עוברי' כלל על מצות עשה אם לא שנקראים מהחזן הרא"ש והטור ז"ל והר"ן וסמ"ג וסמ"ק וטעמם משום דכתיב אמור להם ומתרגמינן כד ימרון להון ומייתי ראיה הרא"ש ז"ל מההיא דירושלמי ר' אדא בר פזי כד הוי תש ולא חזיק רישיה הוה קאים ליה אחוריה עמודא ר' אלעזר נפיק לברא כלומר היה יוצא לחוץ כדי שלא יצטרך לעלות כשהחזן קורא כהנים דהא דאמרינן דעובר בג' עשה היינו כשהחזן קורא כהנים ואם הוא בבית כנסת כשהחזן קורא כהנים ואינו עולה עובר ואם אינו בבה"כ אינו עובר ע"כ ומדתלי טעמיה בקריאה ובהוויתו בבה"כ משמע דכל שאינו שם ויצא לכתחילה לחוץ אינו עובר שהרי ר' אלעזר נפיק לברא ואם היה בה נדנוד עבירה לא היה יוצא וליכא למימר דמשום שהיה תש וחלוש היה יוצא אבל לא בבריא דא"כ מביא לשאינו עובר אלא א"כ נקרא מההיא דהירושלמי ר' אלעזר נפיק לברא בבריא וכדי שלא יהיה נקרא מן החזן וכתיב אמור להם ומתרגמינן כד ימרון להון ולכך פירש דברי הירושלמי ר' אלעזר הוה נפיק לברא כלומר היה יוצא לחוץ כדי שלא יצטרך לעלות וכו' ולא מיהדר אתרוויהו א"ר אדא ואר"א ולא מיהדר אלא א"ר אלעזר שמע מינה דבין חליש ובין בריא אם יצא ממנו עובר כיון שאינו נקרא:

תדע שהרי מוהר"ר ישראל בסי' כב והביאה הב"י דייק מדבריו של הרא"ש שכשהכהנים אינם רוצים לעלות לדוכן אינן צריכים לשהות חוץ לבה"כ אלא בשעה שקורא הש"ץ כהנים אבל לאחר שקרא הש"ץ כהנים אין קפידא אם יהיו בבית כנסת ע"כ ואם בחלישי ותשי עסקינן לא היה אומר שכשהכהנים אינם רוצים אלא אינם יכולים אלמא אף אם ברצונם בלתי שום סיבה יכולים הם לצאת כדי שלא יהיו נקראים ואין כאן נדנוד עבירה וביטולה אתי ממילא בשב ואל תעשה הישראל אם אינו קורא והכהן אם יצא לחוץ וזה דבר פשוט:

ואל יטעה הטועה בפירוש ירושלמי עלה דר"א בר פזי ורב אלעזר שאמר שכשהיו חלושים היו נסתרים מאחורי העמודים או יוצאים לחוץ שלא יאמרו להם לברכם מפני שאז היו עוברים ע"כ דמשמע אתרוויהו קאי אם היו חלושים זה נחבא אחורי העמודים וזה יוצא לחוץ אבל בלעדי זה לא היה יוצא ר' אלעזר ג"כ דהא ליתא דא"כ מאי מפני שאז לא היו עוברי' דקאמר משמע הטעם הוא מפני שלא נמצאו בשעת הקריאה וזה שייך בין אם חלושים או בריאים כל שלא נמצאו שם בשעת קריאה לא היו עוברים אלא עכ"ל לצדדין קתני דכשהיו חלושים או נסתרים אחורי העמודים ואפי' הכי אינם עוברים או יוצאים לחוץ בבריאים שלא יאמרו להם לברכם והיא דעת הרא"ש וחבריו ואף אי יהבינן לטועה טעותיו בפירוש הירושלמי לא תידוק מנה דוקא כשהיו חלשים דאיכא למימר מעשה שהיה כך היה אבל טעמם משום שלא היו נקראים וזה הטעם שייך אף בבריאים דהא כד יאמרון להון אמר רחמנא כנז' וכן הבינו כל הפוסקים:

הב' אם היה בו נדנוד עבירה איך נהגו האידנא בכל גלילות ישראל ובפרט במלכות אשכנז ופולין כאשר הביא מוהר"ר איסרל' בהגהותיו שלא לאמרה כי אם בימים טובי' וגם מנהגכם הקדום על מה סמכו שלא לאמרה בכל שבת האם בעד שמחת י"ט תבטל מצות עשה המחוייבת בכל יום ואף לאותם הנוהגים לאמרה מידי שבת בשבתו למה לא נהגו ג"כ בכל יום כאשר נוהגים בקצת מקומות בארץ ישראל ואם יאמרו משום טורח ציבור הלא תשובתם בצדם לומר דאם הספיק טורח ציבור לבטלה מימות החול מכ"ש שיסתפק לבטלה ביום שבת דאיכ' טירחא יתירא ומז' יובן דאין בביטול' נדנוד עברה כי אם ביטול עשה דאתי ממילא ואם יסכימו הקהל ולא לאמרה כי אם בימים טובים יש להם על מה לסמוך כאשר הסכימו הנוהגים מתחילה מכ"ש לחזור למנהגם הקבוע ולבטל המנהג של עראי ע"י מחשבת פיגול וזה תלוי ביד מנהיגי הקהל על פקודיהם אם יסכימו על כך ומלמדים לחזן שלא יקרא לכהנים כמו שמלמדים הנותן מים שלא יזכיר הש"ץ אם היה כהן ליטול ידיו היכא דאפשר בכהנים אחרים דהשתא לא עבר אם לא ישא את כפיו וליכא למימר דשאני באפשר להתקיים באחרים דליכא דהא חיובא על כל חד וחד מכהנים והא' אינו נפטר מקיומה ע"י חברו אלא דכיון דתלויה בקריאה כל שלא נקרא אפי' ע"י הערמה ליכא עובר בעשה:

הטעם החמשי נוסף על שנים שהם ד' הנז' דמאי שנא הקריאת הכהן בס"ת לפתוח ראשון במצות עשה היא ואפילו הכי נדחית אי משום דרכי שלום אי משום כבוד ציבור אי משום דרכי שלום דהכי אמרינן בירושלמי עיר שכולה כהנים וישראל א' ישראל קורא תחילה משום דרכי שלום שאם כהן קורא תחילה האחרים יקפידו אך כשישראל קורא ראשון ובטלה קדושת כהן אין מקפידין ע"כ ויש לתמוה היאך חכמים יכולים לעקור מצוה דאורייתא בשלמא למאן דאמר מדרבנן היא וקרא אסמכתא בעלמא לא תקשי אלא למאן דאמר מדאורייתא כנראה ממסקנא דתלמודא היאך מפני דרכי שלום המוטל בספק תעקר' לגמרי וכן דעת כל הפוסקים וכן היא דעת הרמב"ם ז"ל במנין מצות עשה סי' לב היא שצונוו לכבד זרע אהרן והוא אמרו יתברך וקדשתו לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון ולברך ראשון וליטול מנה יפה ראשון ולשון ספרא וקידשתו על כרחו לומר כי זה ציווי נצטוינו בו ואינו בבחירת הכהן וכו' שנראה שהיא מצות עשה מדאוריתא ולא כדעת התוס' והמרדכי ז"ל ולמה א"כ תעקר לגמרי אלא עכ"ל דכיון דכהן מצי מחיל עליה וכן אם היה כהן ע"ה ת"ח ואפי' גר קודם לו משום דרכי שלום נמי לא חשו לה והכא נמי כיון דחיובא על כהנים אינו אלא כשנקראים מן החזן אם לא ירצו הקהל לקרותם יכולים הם להמצא בבה"כ וליכא ביטול עשה ומשום נמי דרכי שלום יהיו הכהנים נשמעים להם:

ועוד נראה דמצוה לפתוח ראשון עדיפא טפי מברכת כהנים דאילו מצוה פתיחת ראשון היא לכל ישראל ואילו ברכת כהנים אינה כי אם לכהנים בלבד ועוד דאילו מצות פתיחת ראשון היא בע"כ של כהן וכדכתב הרמב"ם ואילו ברכת כהנים תלויה בבחירתם ועכ"ז נדחית ומזה יש תשובה למה שנהגו בשבת בראשית לצאת הכהן מבה"כ כדי לפתוח ישראל בעד תועלת בהכ"נ כדי להתנדב לצדקה ולמה תבטל מצוה המוטלת עלינו בעד מתן דמים אלא כיון דאשכחן דמחי' על כבודו אי נמי משום כבוד תור' שהיא מתעלה כשקופצים לקרות קריאת פתיחתה אין לך חיבוב תורה גדול מזה כמו שכתב מוהר"י קולון בשורש ט':

ואי משום כבוד ציבור דכבוד הוא להם לעמוד במנהגם וקפידא גדולה איכא בסתירתו עד שכתב רבינו האי ז"ל והביאה מוהר"י קולון שם שאין לבטלם אע"ג שאינה כ"כ מתוקנים דילמא אתי לאנצויי ש"מ שהוא זילזול המקו' כשמבטלים המנהג שנהגו בו מדחייש דילמא אתי לאנצוי אשר מ"ה יש לדחות המנהג זה החדש מפני כבוד הציבור ובפרט בהיותו נעשה על אופן ביזוי ונקלה אין לך זילזול גדול מזה לשכב בבושה לכסות בכלימה וגדול כבודם של צבור מכבודו של כהן ואף אם היו מצוות עשה דכתיב וקדשתו והיא על כל ישראל שכן כתב הרשב"א בסי' קטו ובשאלה אם ס"ת פתוח ויש שם כהן שמתפלל במקום שאין ראוי להפסיק אם ממתינין לו עד שייסים תפלתו והשיב שאין ממתינים שלא בכל מקו' אמרו להקדים כהן שהרי ת"ח קודם לו אפי' גר ולא יהיה כבוד הציבור פחות מצורבא דרבנ' ובכמה מקומות חישינן לטירחא דציבורא בקצר אמצעיות בשבת ע"כ והרי הדברי' ק"ו אם במקו' שיכולי' לקיימה ע"י המתנה וליכא זילותא כ"כ משום כבוד ציבור חשו לה היכא דליכא ביטול עשה ואיכא זילותא טובא לשנות מנהגם הראשון ולקחת מנהג חדש הנעשה ע"י בכונה ופניה מוטעית עאכ"ו:

ועוד איתא במוהר"י קולון שם דאין לנו לשנות המנהגים שנהגו אבותינו הקדמונים החסידים ואנשי מעשה ועל כיוצא בזה אמרו חז"ל הנח להם לישראל אם אינם נביאים בני נביאים וכ"ש במנהג הזה שהוא כבוד תורה ע"כ גם אנו יכולים לומר בנדון הזה הנח להם לישראל במנהגם משום כבוד ציבור דגדול כבוד הבריות אמרו חז"ל דדוחה לא תעשה שבתורה וזה אמר על הפרטים מכ"ש על הצבור בכלל וזה נאמר על לא תעשה ומכ"ש על ביטול עשה דאתי ממילא החזרה למנהג הראשון היא יותר טובה ובפרט שיש להם על מה לסמוך ודברי רבינו האי שם לעז' ולהועיל באומרו ומה שנהגו במקומות אין משנים אעפ"י שמנהגים אחרים מתוקנים מהם דילמא אתו לאנצויי וחתם דבריו וכ"ש לפי מה שכתב שנעשה מקדם במדינת כ"ו וא"כ הוא שמנהג אבותיכם בידכם מאן מירמי להו מידכם שהרי מנהג אבותיכם תורה הוא וכדגרסינן בפרק בתרא בתענית רב איקלע לבבל חזינהו דקא קרו הלל בראש חודש סבר לאפסקינהו וכו' ואע"ג דפשיטא דרב גדול הדור היה ופשיטא שהיה בידו למחות שלא יקראו כלל באשר היא דעתו נוטה ואפ"ה לא רצה לשנות מנהג אבותיהם קל וחומר בן בנו של ק"ו שאין בדור הזה מי שיכול לשנות מנהג המקומו הנהוג עפ"י אבות הקדמונים דפשיטא שהיו בני תורה וקבעו מנהגם עפ"י התורה והמצוה ע"כ:

ומעתה יקח ראיה הקורא ויחכם ויראה כמה חזק ותקיפא קדימת המנהג דממילא הוקבע עפ"י התורה והמצוה בב"ד הגדול שהיה בימיהם ואין מי שיוכל להוסיף ולגרוע בו דאין ב"ד מבטל דברי חברו אלא א"כ היה גדול ממנו בחכמה ובמנין ומאחר שכל המנהגים שנהגו קהלכם באמשטרדם כאשר שמענו שנעשו בהסכמת וקיבוץ הקהילות שלשתם ובחרו להם חכמיהם המנהגים הטובים אל תבוז כי זקנה אמך כתיב ואם יתרצו ויסכימו מחדש לברכה בכל שבת בהסכמת כולם מה טוב ואם לאו דעת המחזיקים במנהג הראשון היא הקודמת והקודם זכה:

ואל יאמר האומר בכל מקום שאמרו חז"ל דאזלינן בתר מנהגא הוא להחמיר אבל לא להקל ובכאן הוא ההפך דכבר אמרנו דחמירי להו לרבנן הנהו טעמא דלעיל משום דרכי שלום או משום כבוד ציבור או מטעם מנהג קדמון המוקבע שהלכה נקבעה עליו שלא לאמרה כי אם בימים טובים ואף אם היא כנגד ההלכה אלים טפי היכא שהמנהג הוקבע עפ"י חכמי המקום כמו שכתב המרדכי בפרק הפועלים ומביא ראיה ממסכת סופרים ע"ש כ"ש אם הוקבעו כהלכה אפי' אם היה קל עליו ראוי לנהוג עליו על אחת כמה וכמה דאית בהו חומרא כנז' ואם באנו להחמיר מנהג זה החדש לאומרה בכל יום נמצאת מקיל בכולהו חומרי ונמצא חומרו של מנהג זה קולו:

ומכל שכן אי נקטינן דעת הריטב"א ז"ל בשם הרא"ה עלה דמתניתין דמקום שנהגו, דאחריו נמשכו רוב הפוסקי' וטעמו ונימוקו דאמר התם וז"ל והדבר פשוט שאין משנתינו וכל הגמרא ועובדי אלא כמנהג שהוא להחמיר אבל במנהג להקל לעולם אין חוששין לו ואפילו היה עפ"י גדולים שבעולם כל שנראה שיש בו צד איסור לחכם בעל הוראה אשר יהיה בימים ההם שאין לנו אלא השופט אשר בימינו ע"כ פשיטא דבמנהג זה אין כאן איסור לא תעש' ואדרבא עדיף טפי ממנהג חדש המתחדש דאזלינן בתריה דקמאה ולא אמרינן דאזלינן בתר מנהג להחמיר אלא שנראה בראשון צד איסור לקולא שייך כאן איסור כלל:

אשר מכל זה נראה פשוט כביעתא בכותחא דדעת המחזיקים במנהג הראשון נכונה ומוטעמת כפי הדת ומכל הנהו טעמי אם לא שיסכימו כולם לחדש מנהגם לאומרה ואפילו הכי אין דעתי נוחה לחדש שום דבר כעת ע"י פניה זו ולא תחשב לנו ברכתו של כהן ח"ו לקללה כיון שבאה ע"י בלעם רש"ע (בגימטריא שבתי) ואל יקטרג עלינו בקטרוג עמלק הרש"ע (בגימטריה שבתי צבי) ולא תיקונים הנתקנים ע"י נביא השקר יל"ד צדקי"ה בן כנענ"ה (בגמטריא נתן) ולא יאמר עלינו גם כי אזעק ואשוע סת"ם (בגימטריא נתן) תפילתי ח"ו ולהשבית המחלוקת ולהרבות בשלום ולהתברך בברכת השלום וברכת כהנים חותמת בשלו' וה' יברך את עמו בשלום ויביא לנו מבשר האמיתי משמיע שלום כ"ד אוהב שלום ורודף שלום מתלמידיו של אהרן א"א מ"ו וז"ל עליו השלום החותם ויאמר שלום לכם אל תיראו ובשנת כי עם בציון ישב בירושלים בכה לא תבכה לפ"ק אוהבך אשר כנפשך:

זעירא דמן חברייא ע"ה יעקב ששפורטש ס"ט

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף