בינת אדם/בית הנשים/ט

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

בינת אדם בית הנשים ט

טו

[טו] שאלה כתם שנמצא על בית יד נשים שנוהגין שמקצתו מקמטין אותן ותופרין הקמטים ומקצת ממנו הוא מקומט ואינו תפור ונמצא כתם על הקמטים אם זה כטיפין טיפין או נאמר שמצטרף:

תשובה הנה הרמב"ם בפ' י"ג מהל' ט"צ הל' כתב סדין המקומט מפשיטין את קמטיו ורואין את נגעו וכן הוא בתוספתא פ"א ובהל' ו' כתב חמת ותורמל נראין כדרכו וכ"ה בנגעי' פ' י"א וכתב הר"ש והרא"ש שם שהם כלים של עור שנכפל העור במקום הקשר ואין הנגע שבכפליו נראה אא"כ מתפשט העור ולכן קתני שנראין כדרכן ואינו פושט אלא מה שיכול לראות כמו שהוא וכן משמע מפי' רמב"ם שם ע"ש ונ"ל דשאני חמת מסדין דחמת כיון שהוא קשה ואינו עתיד להתפרק ולהתפשט ולכן רואין כדרכן משא"כ בסדין שהוא רך והקמטים עומדים להתפשט ולכן מפשיטין:

והנה התם הטע' דבעינן לכל מראה עיני הכהן עכ"פ מדכתבו כולם דנראין כדרכן ר"ל דאעפ"י שיש בין הכפלים גריס אינו טמא ולמה לא כתבו דפרושו דנראין כדרכן ר"ל דאש יש למעלה על הקמטים כגריס אע"פ שהנגע אינו נכנס בתוך הקמטים טמא שמצטרפין מה שעל הקמטים אלא נראה דבאמת אין מצטרף כיון שיש אויר בין כא"וא ולכן כ' דנ"מ דאע"פ שיש בתוך הקמטים כגריס טהור משו' דבעינן לכל עיני הכהן ואמנם בכתמים ודאו אם יש כגריס בין הכל מה שבתוך הקמטים עם העליון או אפילו בקמטים לבד טמא אך אם אינו מצטרף אלא רק ע"ג הקמטים אם אינו תפור נ"ל פשוט דאין מצטרף כי כל קמט עומד לעצמו ואפילו אם תפורים צל"ע דעכ"פ יש אויר ביניהם ואפשר יש לדמותו לשתי העומד בנגעי' פי"א משנה ט' דמצטרף:

טז

[טז] שאלה אשה שנסעה לטייל בתוך גי"ר של ז"נ והרגישה שיצא ממנה דבר לח וכשבאתה לביתה מצאה באותו מקום בכתונת כתם גדול לבן ובתוכו כתם קטן אדום מה דינו:

תשובה בס"ט סימן ק"ץ דף ל"ב ע"ב בשם תשובת מעיל צדקה שחקר לפי דמה דקיימא לן דבגי"ר אף על גב דלא תלינן בכתמים שהם יותר מכגריס ואפילו הכי בפחות מכגריס תלינן אם ה"ה בבדקה בעד שאינו בדוק ומצאה בפחות מכגריס אם תלינן בגי"ר וכתב דמסתברא תלינן כמו בכתם והס"ס משיג עליו דאינו דומה לכתם שהכל מדרבנן ואמרינן כיון דחזקת דם שבא בהרגשה וזו כיון דלא ארגישה לכן טהור משא"כ בבדיקת עד די"ל דשמא הרגישה וסברה הרגשת עד הוא וא"כ בג"י דאין לה חזקת טהרה לדעת זו עד שתתחזק בג' ימים ואם כן הוי ספק דאורייתא ולכן מחלק דדוקא בעגול טהור דאי איתא שהיא מגופה חזקת קנוח שהוא משיך מה שאין כן במשוך טמא עיין שם והגם שאין אני כדאי להכריע וכל שכן שגוף התשובת מעיל צדקה אינו בידי וכפי שכתב בלשון השאלה שהביא כ' גם כן בעגול ומכל מקום נראה לי להקל אפילו במשוך די"לד לשיטת רשב"א דסבורא ליה דאפילו ביותר מכגריס טהור כיון שהעד אינו בדוק כמש"ש הב"י בסימן ק"ץ וכן רמב"ן וקשה הא לכ"ע לא תלינן אפילו כתם ביותר מכגריס אלא א"כ עברה בשוק של טבחים ואם כן קשיא למה מטהר הרשב"א בעד שיש בו חשש הרגשה ביותר מכגריס אע"ג דלא ידעינן בו שום ריעותא דהא בזה פליגא בעד בינוני כדאיתא בהדיא בב"י ובט"ז ס"ק דבעד מלוכלך לכ"ע טהור וע"כ צ"ל החילוק דדוקא בכתם דאינו מטמא אלא א"כ היה החלוק בדוק כדאיתא בסעיף ל"ט וא"כ כיון שיש להחלוק חזקה ברורה לא מפקינן מחזקתה אבל כל זמן שלא איתרע חזקת החלוק אע"ג שהאשה בימי טהרה ויש לה חזקת טהרה אף על פי כן חזקת החלוק היא יותר חזקה דחזקתה אתרע שהרי נמצא כתם משא"כ בעד שאינו בדוק אף על גב דלא ידעינן שום לכלוך מ"מ אין לעד זו שום חזקה ולכן מוקמינן האשה על חזקתה:

והנה כל האחרונים תפסו דלס' התרומה דלא תלינן בגי"ר הייינו משום שאין לה חזקת טהרה עד שתדע בודאי שפסק דם המקור וכבר בררתי בסימן י' דלכ"ע כיון שפסקה בטהרה היא בחזקת טהרה ואיך יחלוק ס' התרומה על הש"ס וכעין זה כתב בס"ט סימן קצ"ו ס"ק ל"ד בשם תשובת פמ"א וכו"פ עוד הקשה הפמ"א הא דאיתא בנדה דף ס' דאין הטהורה תולה בשומרת יום בשני שלה דכי הדדי נינהו ופירש"י דאף היא בחזקת טהרה ולס' התרומה איך הם שוין ולכן נראה לי דבודאי מודה ס' התרומה כיון שפסקה בטהרה יש לה חזקת טהרה ככל הטהורות ולכך הם שוין אלא רק דלענין כתם הנמצא על חלוק בדוק כיון דיש לחלוק חזקה ברורה ס"ל דחזקה זו יותר חזקה מחזקת האשה אע"פ שעברה בשוק של טבחים עד שתתחזק בג' ימים אבל בטהורה וש"י אף ע"ג דחזקה זו של טהורה היא יותר חזקה מ"מ גם זו היא בחזקת טהרה ומאי חזית דמקלקלת לזו דס"ל לרבי דזו לא מקרי מקולקלת כלל משא"כ בעד שאינו בדוק דלא היה לעד שום חזקה מודה ס' התרומה דמוקמינן לאשה על חזקת טהרה לאחר שפסקה בטהרה ותלינן שהיה מקודם על העד כיון שלא היה לו חזקה כלל וכמו שכתבט בדעת רשב"א ואדרבה מדתלינן בכתם פתות מכגריס אע"ג שהיה החלוק בדוק כ"ש בעד בפחות מכגריס כיון שלא היה לו חזקה כלל וכן מוכח חדברי רמ"א שלח הגיה בעד שאינו בדוק דלדידן לא תלינן וכמו שדייק מזה ג"כ הש"ך ס"ק א' ו' בעד אפילו לדידן תולין וכיון דמחמת טהרת האשה תלינן וא"כ אין חילוק בין עגול למשוך דאם לא כן היה לרמ"א להגיה דבמשוך לא תלינן בשלשה ימים ראשונים:

ואמנם כל זה כשלא הרגישה רק שבדקה בלא שום הרגש אבל אם בדקה מכח הרגשה או אפילו לא בדקה אלא שיודעת שהרגישה שיצא ממנה דבר לח אפילו בטהורה לגמרי אפילו בכחרדל טמא שהרי הרגישה ואתרע חזקתה מכל מקום נ"ל בבדקה בכתונת שלה שהוא מוחזק שמלוכלך בטיפי דמים מפרעושים ולכאורה הוא כעד שחזקתו מלוכלך נ"ל דגם בזה לא מטהרינן אלא דוקא אם היה בלא הרגשה אבל בהרגשה טמאה מחמת ההרגש לבד ואמנם בנשים שרגילה שיוצא ממנה תמיד ליחה לבינה ואם כן מחמת ההרגש לא אתרע חזקתה כלל דלעולם תלינן בשכיח כדאמרינן שגרונא שכיח וא"כ י"ל דנגד הדם הרי חזקת כתונת שהיא מלוכלך ואם כן גם בזה יש לטהר אם לא בדקה חלוקה קודם בדיקה בעגול דחזקת עגול שאינו מן הקינוח ובמשוך צ"ע ובנידון דידן כיון שיצא מעצמו אם כן אין חילוק בין עגול למשוך ולכן אם אינה רגילה בליחה לבינה שיוצא ממנו פשוט דטמאה אפילו עגול ואפילו אם נמצא עכשיו ליחה לבנה י"ל דההרגש היה מן הדם כמו שכתבתי בסימן י"ג אבל אם רגילה בליחה לבנה וא"כ י"ל לא אתרע חזקתה כלל צ"ע:

יז

[יז] שאלה אשה שלאחר שכלה השתן שלה מרגשת כאב גדול ואז היא בודקת ומוצאת על העד דם ולא בתוך מ"ר:

תשובה דעת הצ"צ דבעינן תרתי שתמצא דם גם במ"ר ואם אינה מוצאה תוך מ"ר אזי צריכה שתרגיש הכאב בעת הטלת מ"ר וגם בדיקת מהרי"ו בסי' קצ"א ובס"ט חולק עליו דכיון שמרגשת כאב קודם שתראה אע"ג שאינה מוצאת בתוך מ"ר וגם לא מרגשת הכאב רק אחר שתשתין מ"מ מוכח שהוא מחמת מכה ובאמת כך משמע פשטא דלישנא דרמ"א שכ' תחלה שרגילה לראות במ"ר ומרגשת כאב בשעה שמחלת כו' ואח"כ כתב ואפי' אם מצאה דם אחר מ"ר וכוונתו ולא במ"ר דאל"כ הל"ל גם אחר הטלת מ"ר כיון דזה עיקר ההיתר אע"כ דר"ל שמוצאה רק אחר מ"ר ולא במ"ר וכ"מ בלבוש שכ' ואם מצאה הדם אחר הטלת כו' ואת"ל דעיקר ההית' הוא מחמת שמרגשת בשעת הטלת מ"ר דא"כ הל"ל דמאחר דמרגשת כאב בשעת מ"ר אם זה הוא העיקר ומדכתב סתם דמאחר דמרגשת כאב משמע אפי' אינה מרגשת רק לאחר הטלת מ"ר ובאמת בלבוש מוכח שמפרש דברי רמ"א מה שכתב דמרגשת כאב ר"ל שהרגישה בשעת הטלת מ"ר אך פשטא דלישנא דרמ"א לא משמע הכי ועוד דא"כ למה כתב רמ"א באינה מרגשת כאב ה"ל לאשמעינן רבותא ולכתוב זאת ברישא דאפי' מרגשת כאב אחר הטלת מ"ר כיון שאינה מוצאה במ"ר טמאה ומזה נ"ל כדעת הס"ט כיון שעכ"פ מרגשת כאב ולכן עכ"פ כשתעשה בדיקות מהרי"ו ג"פ מהני וגדולה מזה כתב אמ"ו בנ"ס סי' מ"ז מ"ח נ' דבדיקות מהרי"ו מהני אפי' בלא כאב וגם הש"ך כתב דכן דעת מהרי"ל ולכן אין ספק שיש לסמוך ע"ז והנה לכאורה וי"ל עוד לטהר מכח ס"ס ס' שמא ממקום מ"ר ואת"ל מן המקור שמא בלא הרגשה והרגשה זו אינה הרגשת המקור ואע"ג דאפ"ה טמאה עכ"פ מדרבנן בכה"ג הוי ס"ס אפי' לטהר מדרבנן כמש"כ הש"ך בכללי ס"ס וא"ל דתיכף כשאמרינן שמא מן המקור חזקת דם שבא בהרגשה אינו ס' כלל ז"א שהרי כתב בתשו' מהרי"ז סי' כ"ה שכתב תחלה כיון ודאי בא ממקום מ"ר למה לנו לתלות לחומרא ולומר שבא גם מן המקור ומביא ראיה דתלינן בקולא במידי דשכיחי כגון מעוברת בשאינה מעוברת וזקנה בילדה וכתב ודוחק לומר דהתם מיירי דלא הרגישה מידי וא"כ א"א מדרבנן דלמא ה"נ דהרגישה לא הוי הרגשת דם המקור דודאי דבר זה מצערה אותה בענין אחר ממה שמנערה אותה דם המקור ולא מקרי האי הרגשת בשרה דהרגשת מ"ר הוא לא הרגשת דם נדות עכ"ל והיינו דאע"ג דחזקת דם שבא בהרגשה היינו כשבא בלא כאב אבל עם כאב שפיר י"ל דהכאב הוא הוכחה דהרגשה היא מן הכאב ולא מן המקור ובזה מיושב דלפי דברי מהרי"ו קשה דא"כ איך ס"ד בגמ' לטמא בעומדת והא הוי ס"ס וצ"ל דכיון דהוי בלא כאב אי איתא מן המקור חזקתו שהיה בהרגשה וצ"ע:

יח

[יח] שאלה אשה ששהה בעלה בדרך חצי שנה ולא בדקה א"ע בכ"ז ועכשיו בא אם צריכה ז"נ:

תשובה בנדה דף ט"ו אי' הבאין מן הדרך נשיהן להן בחזקת טהרה ובגמ' ל"ל למתני הבאין מן הדרך סד"א הנ"מ היכא דאיתא במתא דרמי' אנפשה ובדקה אבל היכא דליתא במתא דלא רמי' אנפשה לא קמ"ל ע"כ והנה ל"ל דה"ק קמ"ל דל"א הכי אלא אעפ"כ רמי' אנפשה וא"כ אם אמרה בהדיא דלא היה רמיא עלה אינן בחזקת טהורה דא"כ הכי הל"ל דאיתא במתא רמיא אנפשה אבל היכא דליתא במתא לא רמיא אנפשה קמ"ל אבל מדקאמר דרמיא כו' דליכא במתא ולא רמיא לא קמ"ל מוכח דזה הוא האמת דהיכא דליכא במתא ודאי לא רמיא אנפשה ומ"מ אשמעינן מתני' דאפ"ה כן בחזקת טהרה ושם בגמר' איכא אוקימתות הרבה במאי מיירי מתני' ופסק הש"ע בסי' קפ"ד סעי' י"א דדוקא באשה שיש לה ווסת ועדיין לא הגיע שעת ווסת או באין לה ווסת ולא הגיע יום ל' אז היא בחזקת טהרה או אפי' בעבר זמן הווסת אלא ששהתה אח"כ שיעיר שהספור והטבול דהוי ס"ס שמא לא ראתה את"ל ראתה שמא טבלה אבל כשאמרה שלא טבלה אע"ג דאמרה ג"כ שלא ראתה מ"מ כיון שכבר הגיע שעת ווסתה ומדינא אסורה אז עד שתבדוק כדאי' שם סעיף ט' לדעת הי"א ע"ש בש"ך ואפי' לדעת א' שם דאפי' בלא בדקה טהורה היינו בלא הרגישה ג"כ ור"ל שיודעת שלא הרגישה ואז אפילו עברה ולא בדקה טהורה אבל ודאי צריכה לידע שלא הרגישה וא"כ בודאי בזו דלא רמיא אנפשה אמרינן שמא הרגישה ולכן ודאי אסורה עד שתשב ז"נ ותטבול וכ"ז בסתם נשים אבל מעוברות ומניקות שלא ראו בימי עוברה ומניקתה אפי' פ"א וזו בחזקת טהרה כל ימי עוברה ומניקתה מותרת בלא בדיקה אפי' בזמן ווסתה כדאי' שם סעי' ז' וא"כ אעפ"י דלא רמיא עלה כלל אפי' שהה בעלה שנה ויותר אין צריך טבילה כלל אך אם ראתה פ"א אזי עכ"פ צריכה לחוש לזמן ווסתה כדאי' בסי' קפ"ט סעי' ל"ג (דלא כמש"כ הש"ך בשם רש"ל בסי' קפ"ד ס"ק י"ט ע"ש בס"ס) א"כ אם לא בדקה בזמן ווסתה ה"ה בכל הנשים וצריכה ז"נ. ואם היא בתולת דמים שלא ראתה מעולם אע"ג דבסי' קפ"ד וסי' קפ"ט מבואר דוקא קטנה שלא הגיעה לי"ב שנים או שלא הביאה שערות מ"מ כבר כתב הס"ט ריש סימן קפ"ו דהיא בחזקת טהרה וא"ל בדיקה כלל: אך כ"ז כשהניחה בחזקת טהרה אבל אשה שהתחילה למנות ז"נ ובתוך כך סברה שבעלה יסע למק"א ולכן הסיחה דעתה מלמנות כבר כתבתי בח"א כלל קע"ז סימן י"ב דצריכה למנות מחדש ז"נ ע"ש כנלע"ד:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.