רש"י/עבודה זרה/כד/א

רש"י עבודה זרה כד א

בששים ריבוא שכר. ששים ריבוא דינר היו רוצין ליתן לו ריוח:

לא ציערו. להקיצו משנתו:

אבני שהם הפסיק הענין. מדלא כתיב ואבני שהם כדכתיב בכולהו וכסף ונחשת ותכלת וארגמן ועורות הפסיק הענין ולא קאי אויקחו:

והא ואבני מלואים כתיב דהדר ערבינהו. למילתא קמייתא וליתסרו:

ועוד. הא קתני עלה דההיא דר"א:

לשנה הבאה נולדה כו'. אלמא לית ליה קיחה לר"א:

תגרי ישראל. סרסור ישראל לקחה משלו מן העובד כוכבים לעצמו וחזר ומכרה לצבור:

ור"א לא חייש לרביעה. לשילא פרכינן דתני טעמא דר"א משום קיחה:

ודמא שמו. זהו הנזכר למעלה:

אית ליה. קיחה ובעינן תגרי וחייש לרביעה ובעינן שימור:

ולד נוגחת. פרה שנגחה ישראל כשהיא מעוברת ומת ולדה פסול לקרבן:

דהיא וולדה נגחוהו. ונוגח שנגח בעד אחד או ע"פ הבעלים שהודו מעצמן ואין עדים בדבר אינו נסקל ואמרינן בתורת כהנים מן הצאן להוציא את המוקצה ומן הצאן וי"ו יתירה להוציא את הנוגח:

משעה שנוצרה. במעי אמה לקמן מפרש מנא ידעי דהאי ולד אדום הוא:

ולדותיהן מותרין. אותן שנתעברו בהן אחרי כן:

מחלוקת. דר"א ורבנן כשנרבעו כשהן מוקדשין ובמסכת תמורה מפרש טעמא דר"א משום דבזיא מילתא:

שתי שערות פוסלות בה. שחורות או לבנות:

ומ"ש דידהו. דאזלי ישראל ועבדי לדנכרי נעבד הא מלתא בבהמת ישראל:

במוחזקת. מין משפחות פרות היו לו לדמא בן נתינא מוחזקות לילד ולדות אדומין בהעברת כוס:

אקילעא. פורק"א לפני הטרקלין:

וכן היה ר"א כו'. משום דחייש לרביעה:

גרורים. מעצמן נגררין להתגייר אע"פ שאין מקבלין אותן:

מעבודת כוכבים הדרי בהו. כדכתיב לקרוא כולם בשם ה' אבל מרביעה לא הדרי:

ותרוייהו אמרי. ר' אמי ורבי יצחק נפחא בין דרב פפא לרב זביד איכא טובא דרב פפא מתני פתח חד פתח אידך ומתני מאי קראה ברב יוסף ואתקפתא דדלמא מעבודת כוכבים הוא דהדרו מתני לה באביי:

שכם אחד. משמע אין חילוק בעובדיו ישראל והאומות תהא עבודתן שוה בכל מצותיו:

גם אתה תתן. תיקשי לר"א:

הניחא למ"ד. פלוגתא דבני רבי חייא ורבי יהושע בן לוי בפ' בתרא דשחיטת קדשים (קטז.):

דמי

---

---

שולי הגליון

---

---

---

---

שולי הגליון

---

---

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף