שו"ת חתם סופר/ו/כה: הבדלים בין גרסאות בדף
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (טקסט בנחלת הכלל (ספריא) + התאמה לפורמט בידי מתנדבי האוצר) |
מ (רווחים מיותרים) |
||
| שורה 4: | שורה 4: | ||
{{ניווט כללי עליון}} | {{ניווט כללי עליון}} | ||
'''שלום | '''שלום''' לך אהו' תלמידי הוותיק הרב המופלא ומופלג מו"ה ליפמאן נ"י אב"ד דק"ק קאלאדי יע"א: | ||
'''מכתבך | '''מכתבך''' הנעים הגיעני ועתה באתי במ"ש מה שנוהגי' שמה ליקח ענף עץ תפוח ומרכיבי' עליו ע"י גוי תפוח אחר טוב וקרוב שהענף הוא מתפוח יער ויש בזה שלשה חששות א' משום אמירה לנכרי שבות. ב' משום לפני עיור שהגוי עצמו מצווה על ההרכבה. ג' דאסור לישראל לקיימו משום כלאים כמבואר בטור ש"ע י"ד סי' רצ"ה ואמרת משום אמירה לנכרי נראה לך להתיר כיון דהאבעי' לא איפשטי' בפרק הפועלי' אי אמרי' בשארי איסורי' שבות א"כ ה"ל ס"ס שמא אינו מתפוח יער וה"ל מין ומינו ושמא האבעי' לקולא אך עיקר משום לפ"ע ומשום מקיים כלאים אלו דבריך: | ||
'''ואני | '''ואני''' אומר אם משום אמירה לנכרי ליכא משום ס"ס יש לדון לזכות גם מה שנהגו ולא חששו ללפני עור דאולי מי שהורה להם כן פסק כהרמב"ם דספיקא דאוריי' מה"ת לקולא ומדרבנן לחומרא והיינו בישראל אבל בנכרי שרי לגמרי דלא עבדי תקנתא לנכרי ואין לפקפק ולומר בשלמא בישראל הוה לקולא דילפינן מס' ממזר יבא בקהל משא"כ בב"נ דלא גלי רחמנא שמא ספיקא לחומרא אדרבא דוק לאידך גיסא בישראל הוא דבעי למילף מממזר דאל"ה הוה ילפי' מאשם תלוי להחמיר והשתא דכתי' ממזר נחתינן לחלק בין אתחזק ללא אתחזק איסורא יעיי' זה הטיב בר"ן דקידושין בסוגי' דחדש בסופו: | ||
'''ולמאן | '''ולמאן''' דאית לי' מי איכא מידי בלאה"נ אי שרי ספיקא לישראל מה"ת ה"ה לב"נ ואי' דרבנן לא שייך גבי' וא"כ ליכא לפני עור כן הי' אפשר ליישב המנהג וכ"ז לפי סברתו דיש כאן ספק אבל לפי מה שהשרישו הפוסקים והסכימו האחרונים דבחסרון ידיעה לא שייך ס"ס וא"כ אין כאן ספק לפני עור ולא ס"ס להתיר אמירה לנכרי כי הבקי יבחין בלי ספק אם הוא ענף עץ תפוח יער או תפוח מדיניי: | ||
'''וממילא | '''וממילא''' איתא לתרוויי' משום לפני עור ומשום אמירה לנכרי ונ"מ בשדה של נכרי דליכא משום לפני עור שהרי בלא דבריו של ישראל נמי יכול לעשות מ"מ איכא משום אמירה לנכרי לדעת רש"י דפ' הפועלים גבי חסום פרתי והנה התוס' שם תמה על רש"י דפשיטא דמותר לומר לנכרי בשל לך נבלתך ואכול וכן עשה מלאכתך בשבת הנה ראיתי שני נביאים מתנבאי' בסגנון א' הגאון בעצי ארזים והגאון ישועו' יעקב דלשיטת רש"י בפ' הריבית דיש שליחות לנכרי לחומרא מתוס' שם ד"ה כגון א"כ בלא גזירה דאמירה לנכרי אסור משו' שליחות. והו"ל כאלו הישראל בעצמו עושה ובשלמא לענין שבת י"ל דעיקר קפידא שינוח הישראל והרי הוא נח ושובת לא שייך שלוחו כמותו אבל בשארי איסורי' נימא כאלו הישראל בעצמו עשה חוסם ודש בה או מסרס אע"כ הוכיח רש"י דהאבעי' בדישתו של נכרי אלו דבריהם והמה תמוהי' דא"כ מאי פריך הש"ס מסירוס דאמר אבוה דשמואל ערמה איתעבד בהו וכו' דלמא התם שאני בשל ישראל ומשום הערמה דשליחות ולחומרא אבל בשל נכרי ליכא משום אמירה והנלע"ד ביישוב דברי רש"י דס"ל דודאי לעשות בשל ישראל פשיטא דאיכא משו' אמירה שבות כדאשכחן בשביעי' ובחה"מ בפ' מי שהפך דמייתי תוס' מיהו התם א"ל דמיירי שאין הנכרי נהנה ממנו כלל ועושה רק לטובת ישראל ולא אדעתי' דנפשי' אמנם אי א"ל עשה בשלך קא מיבעי' לי' ובודאי אי אין לישראל שום הנאה בו אין ספק דשרי כמו בשל נבלתך ולא עוד אלא דשרי לומר עשה מלאכתך אפי' בשבת ולאחר שבת אקנה ממך כמ"ש תוס' לענין שביעית אך בכה"ג בחסום פרתי ודוש בה דישה שלך דהגוי עושה להרוויח אכילת הפרה וישראל מרוויח שכר מה שהנכרי משלם קצת יותר הואיל ואינה אוכלת כמ"ש גם מהרש"א ומיהו לענין שבת מצינו כמה פעמי' דאסור אפילו בכה"ג דהוי הנאת שניהם בכבש נכרי וספינה ואגרת ומרחץ המרחצת בשבת ע"ז קאמר הש"ס דלמא משום חומרא בשבת מחמרי' אפי' בכה"ג אבל באיסורי לאו לא ולפ"ז תו לק"מ ממה דפשוט מסריס די"ל דרש"י מפרש כפי' השאלתות דמייתי תוס' דהי' כיס מלא מעות ועשו לטובת עצמם וקו' דשליחות נכרי י"ל נ"מ בגוי קטן דאין שליחות לקטן ופשוט מסירוס דמסתמא אפי' בקטנים מיירי ובענין שליח לדבר עבירה בנכר עמ"ש תוס' שבועות ג' ע"א סוף ד"ה ועל וכו': | ||
'''ולפי | '''ולפי''' זה היכי דישראל נהנה פשוט לאיסור מהא דחה"מ והיכי דשניהם נהני' וגוי עביד אדעתי' דנפשי' אבעי' ולא איפשטא ורוב הפוסקי' אזלא לחומרא ולמ"ד יש שליחות לנכרי לחומרא כ"ז מיירי בנכרי קטן אבל בגדול אין כאן ספק איסור בודאי השתא אפשר דהרמב"ם דפסק בכל דוכתא דאמירה לנכרי שבות היינו בעביד אדעתי' דישראל לחוד ובכלאי זרעים דפסק לקולא מיירי בעביד לטובת שניהם פסיק האיבעי' לקולא זה קרוב לדברי הר"י קורקיס ודברי ט"ז תמוהי' שלא ידע מאי קמ"ל הרמב"ם והרי קמן דטובא קמ"ל: | ||
'''ואי | '''ואי''' עבר והרכיב ע"י גוי אי שרי לקיימו הנה בטוש"ע אוסר ומי יבוא אחריהם אבל לא מצאתי כן מפורש בש"ס או ברמב"ם ורא"ש ולכאו' הי' נראה לומר דהרכבת האילן מותר לקיימו דמהקישא אתי' מכלאי בהמה ובהמה מותר לקיים אפי' בשעה שרואו' מין ואינו מינו רובעי' זא"ז אינו צורך להפרידם ואינו אסור אלא להכניס כמכחול בשפופרת בידים וזה ברור וא"ל דלענין זה נילף לחומרא הרכבה מזריעה דאסור לקיימו דא"כ כלאי בהמה גופי' נילף מהך הקישא לזרעי' ותיאסר אפי' לקיימו וכעת לא ידעתי שום רמז מנ"ל להטוש"ע דאסור לקיים הרכבת אילן וא"ל נמי מק"ו דזרעי' דמותר בחו"ל ואסור לקיימו בארץ דכלאי בהמה יוכיח וא"ת היא גופי' נילף אה"נ ותקשה דהא הלכה מרווחת דכלאי בהמה מותר לקיימן וכעת צל"ע: | ||
'''והנה | '''והנה''' רש"י פי' בע"ז ס"ד ובמכות דמדה"ל למכתב כלאים בהמתך לא תרביע וכ' בהמתך לא תרביע כלאים וכו' ש"מ למידרש כלאים שדך לא וצ"ע מה"מ דה"ל למיכתב הכי אדרבא דומי' דסיפא דכתי' נמי שדך לא תזרע כלאים ולא דמי לגר אשר בשעריך וגו' התם שפיר אמרינן מדכתי' ברישא הנפעל שהוא הגר קודם הפעולה שהוא הנתינה ובסיפא כתי' הפעולה שהיא המכירה קודם הנפעל שהוא הנכרי ש"מ למידרש לפניו ולאחריו משא"כ הכא דבין ברישא ובין בסיפא לעולם הפועל שהוא הבהמה והשדה קודם הפעולה הכלאים אי מהכ"ת דה"ל להפך השיטה ונ"ל משום דפשיטא לן דהרכבה נמי אסור מהקישא דהרבעה והרבעה דהאילנות היינו הרכבה וכן בשאלתות דר"א קרי' לי' הרבעה דאילנות א"כ ה"ל למיכתב בהמתך כלאים לא תרביע כדי למסמך לשדך ולמידרש מיני' לפניו ולאחריו בהמתך כלאי' לא תרביע כלאים לא תרביע שדך והיינו הרכבה ומדלא כ' הכי וסמך עצמו אהקישא ש"מ דבעי' למדרש כלאים שדך לא למיסר קיומו של כלאים והנה רש"י ריש מ"ק כ' דנפקא לן מקרא עצמו שדך לא תזרע כלאים וגורעי' ומוסיפי' ודורשי' ואם כן תיהדר קו' הנ"ל דה"ל למיכתב בהמתך כלאי' לא תרביע דהא איסור קיום נפקא לן מגורעי' ומוסיפי' אע"כ דהך קרא קאי אהרכבה לאסור קיומו וכהטוש"ע כנלע"ד יהי' איך שיהי' לא מצאתי שום היתר למנהג ארצכם. וזאת לדעת דאסור לקיימו היינו כ"ז שלא נתאחדו והי' לאחד אבל בשכבר נתאחדו והי' לאחד באופן שאין ההרכבה שוב ניכר בהם שוב אין בהם איסור קיום וזה פשוט הכ"ד הטרוד. פ"ב יום ב' י"א מנחם תקע"ג לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ: | ||
גרסה אחרונה מ־14:18, 9 ביוני 2020
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שו"ת חתם סופר 
ו כה
|
< הקודם · הבא > |
שלום לך אהו' תלמידי הוותיק הרב המופלא ומופלג מו"ה ליפמאן נ"י אב"ד דק"ק קאלאדי יע"א:
מכתבך הנעים הגיעני ועתה באתי במ"ש מה שנוהגי' שמה ליקח ענף עץ תפוח ומרכיבי' עליו ע"י גוי תפוח אחר טוב וקרוב שהענף הוא מתפוח יער ויש בזה שלשה חששות א' משום אמירה לנכרי שבות. ב' משום לפני עיור שהגוי עצמו מצווה על ההרכבה. ג' דאסור לישראל לקיימו משום כלאים כמבואר בטור ש"ע י"ד סי' רצ"ה ואמרת משום אמירה לנכרי נראה לך להתיר כיון דהאבעי' לא איפשטי' בפרק הפועלי' אי אמרי' בשארי איסורי' שבות א"כ ה"ל ס"ס שמא אינו מתפוח יער וה"ל מין ומינו ושמא האבעי' לקולא אך עיקר משום לפ"ע ומשום מקיים כלאים אלו דבריך:
ואני אומר אם משום אמירה לנכרי ליכא משום ס"ס יש לדון לזכות גם מה שנהגו ולא חששו ללפני עור דאולי מי שהורה להם כן פסק כהרמב"ם דספיקא דאוריי' מה"ת לקולא ומדרבנן לחומרא והיינו בישראל אבל בנכרי שרי לגמרי דלא עבדי תקנתא לנכרי ואין לפקפק ולומר בשלמא בישראל הוה לקולא דילפינן מס' ממזר יבא בקהל משא"כ בב"נ דלא גלי רחמנא שמא ספיקא לחומרא אדרבא דוק לאידך גיסא בישראל הוא דבעי למילף מממזר דאל"ה הוה ילפי' מאשם תלוי להחמיר והשתא דכתי' ממזר נחתינן לחלק בין אתחזק ללא אתחזק איסורא יעיי' זה הטיב בר"ן דקידושין בסוגי' דחדש בסופו:
ולמאן דאית לי' מי איכא מידי בלאה"נ אי שרי ספיקא לישראל מה"ת ה"ה לב"נ ואי' דרבנן לא שייך גבי' וא"כ ליכא לפני עור כן הי' אפשר ליישב המנהג וכ"ז לפי סברתו דיש כאן ספק אבל לפי מה שהשרישו הפוסקים והסכימו האחרונים דבחסרון ידיעה לא שייך ס"ס וא"כ אין כאן ספק לפני עור ולא ס"ס להתיר אמירה לנכרי כי הבקי יבחין בלי ספק אם הוא ענף עץ תפוח יער או תפוח מדיניי:
וממילא איתא לתרוויי' משום לפני עור ומשום אמירה לנכרי ונ"מ בשדה של נכרי דליכא משום לפני עור שהרי בלא דבריו של ישראל נמי יכול לעשות מ"מ איכא משום אמירה לנכרי לדעת רש"י דפ' הפועלים גבי חסום פרתי והנה התוס' שם תמה על רש"י דפשיטא דמותר לומר לנכרי בשל לך נבלתך ואכול וכן עשה מלאכתך בשבת הנה ראיתי שני נביאים מתנבאי' בסגנון א' הגאון בעצי ארזים והגאון ישועו' יעקב דלשיטת רש"י בפ' הריבית דיש שליחות לנכרי לחומרא מתוס' שם ד"ה כגון א"כ בלא גזירה דאמירה לנכרי אסור משו' שליחות. והו"ל כאלו הישראל בעצמו עושה ובשלמא לענין שבת י"ל דעיקר קפידא שינוח הישראל והרי הוא נח ושובת לא שייך שלוחו כמותו אבל בשארי איסורי' נימא כאלו הישראל בעצמו עשה חוסם ודש בה או מסרס אע"כ הוכיח רש"י דהאבעי' בדישתו של נכרי אלו דבריהם והמה תמוהי' דא"כ מאי פריך הש"ס מסירוס דאמר אבוה דשמואל ערמה איתעבד בהו וכו' דלמא התם שאני בשל ישראל ומשום הערמה דשליחות ולחומרא אבל בשל נכרי ליכא משום אמירה והנלע"ד ביישוב דברי רש"י דס"ל דודאי לעשות בשל ישראל פשיטא דאיכא משו' אמירה שבות כדאשכחן בשביעי' ובחה"מ בפ' מי שהפך דמייתי תוס' מיהו התם א"ל דמיירי שאין הנכרי נהנה ממנו כלל ועושה רק לטובת ישראל ולא אדעתי' דנפשי' אמנם אי א"ל עשה בשלך קא מיבעי' לי' ובודאי אי אין לישראל שום הנאה בו אין ספק דשרי כמו בשל נבלתך ולא עוד אלא דשרי לומר עשה מלאכתך אפי' בשבת ולאחר שבת אקנה ממך כמ"ש תוס' לענין שביעית אך בכה"ג בחסום פרתי ודוש בה דישה שלך דהגוי עושה להרוויח אכילת הפרה וישראל מרוויח שכר מה שהנכרי משלם קצת יותר הואיל ואינה אוכלת כמ"ש גם מהרש"א ומיהו לענין שבת מצינו כמה פעמי' דאסור אפילו בכה"ג דהוי הנאת שניהם בכבש נכרי וספינה ואגרת ומרחץ המרחצת בשבת ע"ז קאמר הש"ס דלמא משום חומרא בשבת מחמרי' אפי' בכה"ג אבל באיסורי לאו לא ולפ"ז תו לק"מ ממה דפשוט מסריס די"ל דרש"י מפרש כפי' השאלתות דמייתי תוס' דהי' כיס מלא מעות ועשו לטובת עצמם וקו' דשליחות נכרי י"ל נ"מ בגוי קטן דאין שליחות לקטן ופשוט מסירוס דמסתמא אפי' בקטנים מיירי ובענין שליח לדבר עבירה בנכר עמ"ש תוס' שבועות ג' ע"א סוף ד"ה ועל וכו':
ולפי זה היכי דישראל נהנה פשוט לאיסור מהא דחה"מ והיכי דשניהם נהני' וגוי עביד אדעתי' דנפשי' אבעי' ולא איפשטא ורוב הפוסקי' אזלא לחומרא ולמ"ד יש שליחות לנכרי לחומרא כ"ז מיירי בנכרי קטן אבל בגדול אין כאן ספק איסור בודאי השתא אפשר דהרמב"ם דפסק בכל דוכתא דאמירה לנכרי שבות היינו בעביד אדעתי' דישראל לחוד ובכלאי זרעים דפסק לקולא מיירי בעביד לטובת שניהם פסיק האיבעי' לקולא זה קרוב לדברי הר"י קורקיס ודברי ט"ז תמוהי' שלא ידע מאי קמ"ל הרמב"ם והרי קמן דטובא קמ"ל:
ואי עבר והרכיב ע"י גוי אי שרי לקיימו הנה בטוש"ע אוסר ומי יבוא אחריהם אבל לא מצאתי כן מפורש בש"ס או ברמב"ם ורא"ש ולכאו' הי' נראה לומר דהרכבת האילן מותר לקיימו דמהקישא אתי' מכלאי בהמה ובהמה מותר לקיים אפי' בשעה שרואו' מין ואינו מינו רובעי' זא"ז אינו צורך להפרידם ואינו אסור אלא להכניס כמכחול בשפופרת בידים וזה ברור וא"ל דלענין זה נילף לחומרא הרכבה מזריעה דאסור לקיימו דא"כ כלאי בהמה גופי' נילף מהך הקישא לזרעי' ותיאסר אפי' לקיימו וכעת לא ידעתי שום רמז מנ"ל להטוש"ע דאסור לקיים הרכבת אילן וא"ל נמי מק"ו דזרעי' דמותר בחו"ל ואסור לקיימו בארץ דכלאי בהמה יוכיח וא"ת היא גופי' נילף אה"נ ותקשה דהא הלכה מרווחת דכלאי בהמה מותר לקיימן וכעת צל"ע:
והנה רש"י פי' בע"ז ס"ד ובמכות דמדה"ל למכתב כלאים בהמתך לא תרביע וכ' בהמתך לא תרביע כלאים וכו' ש"מ למידרש כלאים שדך לא וצ"ע מה"מ דה"ל למיכתב הכי אדרבא דומי' דסיפא דכתי' נמי שדך לא תזרע כלאים ולא דמי לגר אשר בשעריך וגו' התם שפיר אמרינן מדכתי' ברישא הנפעל שהוא הגר קודם הפעולה שהוא הנתינה ובסיפא כתי' הפעולה שהיא המכירה קודם הנפעל שהוא הנכרי ש"מ למידרש לפניו ולאחריו משא"כ הכא דבין ברישא ובין בסיפא לעולם הפועל שהוא הבהמה והשדה קודם הפעולה הכלאים אי מהכ"ת דה"ל להפך השיטה ונ"ל משום דפשיטא לן דהרכבה נמי אסור מהקישא דהרבעה והרבעה דהאילנות היינו הרכבה וכן בשאלתות דר"א קרי' לי' הרבעה דאילנות א"כ ה"ל למיכתב בהמתך כלאים לא תרביע כדי למסמך לשדך ולמידרש מיני' לפניו ולאחריו בהמתך כלאי' לא תרביע כלאים לא תרביע שדך והיינו הרכבה ומדלא כ' הכי וסמך עצמו אהקישא ש"מ דבעי' למדרש כלאים שדך לא למיסר קיומו של כלאים והנה רש"י ריש מ"ק כ' דנפקא לן מקרא עצמו שדך לא תזרע כלאים וגורעי' ומוסיפי' ודורשי' ואם כן תיהדר קו' הנ"ל דה"ל למיכתב בהמתך כלאי' לא תרביע דהא איסור קיום נפקא לן מגורעי' ומוסיפי' אע"כ דהך קרא קאי אהרכבה לאסור קיומו וכהטוש"ע כנלע"ד יהי' איך שיהי' לא מצאתי שום היתר למנהג ארצכם. וזאת לדעת דאסור לקיימו היינו כ"ז שלא נתאחדו והי' לאחד אבל בשכבר נתאחדו והי' לאחד באופן שאין ההרכבה שוב ניכר בהם שוב אין בהם איסור קיום וזה פשוט הכ"ד הטרוד. פ"ב יום ב' י"א מנחם תקע"ג לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |