שו"ת חתם סופר/ו/כו
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שו"ת חתם סופר 
ו כו
|
< הקודם · הבא > |
רב שלומים אלומים לה"ה ידידי הרב המופלא גבר חכם בעוז מגדול עוז צדיק ונשגב כבוד מ"ה יהודי נ"י:
נעימות בימינו מיום כ"ו שבט העבר הגיעני על נכון בזמנו ע"ד סוחרי שטרות באנקיעהר הידועים מוכרי שטרות על זמן בפחות והמוכר מקבל אחריות החוב כסכום הכתוב בשטר וכותב עליו שיר"א אובליק"א דכל אחריו' החיוב עליו הדר לשלם במושלם ככל הכתוב ומפורש בשטר הנה פשיטא ומבואר שזה הוא ריבי' קצוצה ואיננו מכירה אלא הלואה גמורה עיי' ש"ע סי' קע"ג ס"ד ומכירת שטרות בטובת הנאה שהזכירו חז"ל היינו בלי שיקבל המוכר אחריות ומשו"ה מוכר בפחו' כיון שהלוקח מקבל אחריות הלוה עליו. וכל אשראי ספק אתי ספק לא אתי אבל היכי שהמוכר מקבל אחריו' נמצא הני זוזי הלואה נינהו ומה שפיחת ומוזיל גבי' אגר נטר הוא וריבי' קצוצה:
והנה מעלתו כחו יפה בהתיר' המציא ג' התירי' א' לשלוח המעות ע"י ישראל אמצעי הן ההלואה הן הפרעון וכדעת תשו' רש"י שבמרדכי שפסק רמ"א סי' ק"ס. ב' ע"י משכון שימסר ביד גוי אמצעי. ג' ע"י מכירת מטלטליו בפחו' משוי' דאוזיל גבי' ואם יתן לו מעו' ביום פלוני יחזור לו בריוח מועט:
ואומר הן אמת שהתירו של רש"י ראוי לסמוך עליו כמ"ש הש"ך והמשנה למלך פ"ה ממלוה ולוה הלכה י"ד והנה אמת נכון הדבר ומה שהקשה ט"ז מהמודר הנאה מחברו אסור לשלוח לו ע"י שליח פי' לרש"י נימא אין שליח לד"ע ולא נעשה שלוחו של מודר כלל לפע"ד אין מקום לק' זה כלל מה בכך שאינו נעשה שלוחו שיהי' יד שליח כיד המשלח מ"מ עכ"פ המעו' הוא של המשלח וזה נהנה ממעותיו של המודר ומה לי אם יד השליח כיד המשלח או כיד עצמו מ"מ סוף סוף נהנה הוא מהמשלח שמודר הנאה ממנו וזה אסור אבל הכא בריבי' כללא הוא לא אסר רחמנא אלא ריבי' הבא מכח הלואה שבא מיד המלוה ליד הלוה והכא אי הוה שלוחו כמותו הוה כבא מיד המלוה עצמו ליד הלוה אך כיון דקיי"ל כמ"ד דההלואה ע"מ ליקח ריבי' היא לאו דלא תשימון משעת שומא כדאיתא פ' איזהו נשך ס"ב ע"א שומא מילתח היא וכיון דמיד נעשה עבירה בתחלת הלואה ואין שליח לדבר עבירה ולא נעשה ידו כיד בעה"ב ולא באו המעות מיד המלוה ליד הלוה ולא הוזהרנו על איסור ריבית בכי האי גוני אע"ג סוף סוף מעותיו של פלוני המלוה הם והוא נושך את זה גם ממונה מתרבה אין בכך כלום דמתנה בעלמא היא כיון שלא באה ההלואה מידו לידו וזה ברור ולק"מ קו' ט"ז ולהנ"ל מ"ש ברמ"א דגם הריבי' שולח ע"י שליח היא לאו דוקא שהעיקור דהלואה יהי' ע"י שליח דאז לא באתה ההלואה מיד המלוה להלוה שוב מותר ליקח הריבית בעצמו לפע"ד:
וזה לי שנים רבות הקשני תלמיד א' לשיט' הנ"ל מ"ט אחז"ל ס"ב ע"ב התולה מעותיו בנכרי ולא אמרו תולה מעותיו בחברו ישראל שיאמר מעות הללו אני שליח של פלוני בהם ויהי' נמי היתר והשבתי לו דכל התירו של רש"י בנוי יען דקיי"ל שומא מילתא היא ומיד בשעת תחלת הלואה הוה עבירה ואין שליח לדבר עבירה אבל האיכא למ"ד ס"ב ע"א דשומא לאו מילתא היא ואין האיסור אלא בשעת לקיחת הריבי' ולאותו מ"ד אי שולח מעות ההלואה ביד שליח נעשה שלוחו כמותו שהרי עדיין אין כאן עבירה והוה המעות מיד ליד הלוה ושוב בשעת פרעון הריבית אפי' ישלח ע"י שליח ואין שליח לד"ע מ"מ מה בכך עכ"פ סוף סוף נהנה המלוה ממעותיו של לוה ונשכו ומרבה ממונו בנשך של לוה שלו וכקו' ט"ז ממודר הנאה הנ"ל דהשתא לא שייך תירוצי הנ"ל כיון שבא מיד המלוה ליד הלוה נמצא לאותו מ"ד דשומא לאו מלתא היא לית' לדינא של רש"י הנ"ל וע"כ צריך לתלות מעותיו בנכרי וא"כ י"ל רבא דמפרש קרא די"מ דכתי' בריבי' רצה לפרש אליבא דכ"ע ע"כ אמר תולה מעותיו בנכרי אבל אה"נ י"ל תולה מעותיו בחברו ושפיר דמי:
והנה בנידון אי הי' די איפרושא מאיסורא ע"י ישראל אמצעי וכנ"ל הי' מצוה לפרסם הדבר אע"ג דכ' רש"י בעצמו דאין לפרסם הדבר כדאי' במרדכי והעתיקו ב"י ורמ"א סי' ק"ס מ"מ השתא הכא בזמנינו דרוב מחיתם כהנ"ל ולא ישמעו ולא יאזינו למיפסק חיותא דידהו ונכשלים בריבי' דאורי' במזיד אלא שנעשה להם כהיתר הי' טוב יותר לפרסם ויאכלו בשר תמותו' שחוטו' ואל יאכלו בשר נבלות:
אמנם הלא כ' מהרי"ק והביאו הרב"י סי' ק"ס דע"כ לא אמרו רש"י אלא במלוה ע"פ ע"י שליח אבל במלוה בשטר שמזכיר שמו של מלוה ושל לוה א"כ עיקור ההלואה הוה בא ממלוה ללוה דאשטרא סמכי ושליח מעשה קוף בעלמא עביד ולפע"ד זה מוכרח דקו' הט"ז האחרונה הכביד אי ס"ד כרש"י הנ"ל אמאי שקיל וטרי ש"ס הני זוזי דיתמי היכי עבדינן להו ומאי כולי הא אמאי לא יתנום ב"ד להלוה ע"י שליח האמצעי ביניהם וזה קו' גדולה ועצומה לא מצאתי מי שתירצה אבל הנראה לענ"ד כהמרי"ק הנ"ל שא"א ע"י שטר אלא בע"פ וא"כ לא ק"מ דאין לב"ד להלות זוזי דיתמי בע"פ בלי שטר וא"ש אך לפ"ז נפל פותא בבירא דהרי הכא נידון שלפנינו כותבה שיר"א שלו על הח"כ ולא יועיל אמצעי ישראל לזה בשום אופן:
ומה שמקשי' עוד לשיטת רש"י מעירוכין כ"ב ע"א דפריך מי שבקינין לי' ולרש"י דלמא היתה הלואה ע"י שליח ומה שקשה מהלואה לצורך הקדש עניים או יתומים יעיי' במהרי"ט ח"א סי' קמ"ד וח"ב חי"ד סי' ל"ט ומ"ל פ"ח ממתנות עניים אבל מה שקשה על שיטת רש"י נ"ל לחקור חקירה א' אי לא אסרה תורה ריבי' עכ"פ במה יתחייב הלוה לשלם יותר מהתחייבות שלו ואמנם אהתורה לק"מ דמיירי שניהם רוצים לשלם הריבי' ואסרה תורה ואה"נ אי לא היה רוצה לא היה מתחייב אבל לדינא צריך לחזר דהרי אפי' גוף החוב אינו מתחייב אלא מטעם מצוה פריעת בע"ח מצוה עיי' תוס' פ' הכותב פ"ו ע"א וא"כ מהיכי תיתי לכופו לשלם יותר ממה שהלוהו ואפי' קנין לא מהני דה"ל קנין אתן עי' ב"ב ג' ע"א ותוס' ד"ה קנין וכו' ועיי' שבועו' מ"א ע"א סוגי' המלוה את חברו בעדים ואמר אל תפרעני אלא בעדים שהקשה הרמב"ן שם והר"ן במה נשתעבד וקהה בי' קיוה' טובא ע"ש ומ"מ התם הכל נגד מעותיו אבל לשלם לו יותר מהיכי תיתי ודוחק לומר דה"ל כמשכיר כליו ונוטל שכר פעולת כליו ובזה שפיר משתעבד במשיכת הכלים וה"נ משתעבד במשיכת המעות לשלם לו שכר פעולת מעותיו ז"א התם הכלי חוזר בעין לבעליו ונוטל שכר פחתא אבל הכא מלוה להוצאה ניתנה והני זוזי אזלי לעלמא ומשלם לו אחרים תחתיהן טבין ותקילין א"כ במאי יתחייב וי"ל אה"נ במלוה ע"פ לא מתחייב אפי' לא אסרה תורה אבל בשטר קי"ל חייב אני לך מנה בשטר חייב עיי' כתוב' ר"פ הנושא ובטוש"ע ח"מ רס"י מ' וא"נ שיעבד נכסיו בקנין על זה היינו נמי שטרא דקנין לכתיבה עומד כמבואר והשתא ממילא לק"מ דש"ס בעירוכי' פריך ממ"נ איך משכחת ריבי' אוכלת בנכסי יתומים בעל כרחן של ב"ד ממ"נ אי בע"פ הא אבוהן נמי לא הי' חייב אי לא הי' רוצה לשלם ואי בשטרא לא שייך ע"י שליח כנ"ל וא"כ מי שבקינין לי' וא"ש שיטת רש"י הנ"ל:
ואיידי דאיירי בסוגיא דעירוכין אבאר עוד מה שמקשי' מסוגיא זו אשיטת ר"א מטוך שבמרדכי דמייתי ב"י סי' ק"ס דס"ל בשכר לא שייך איסור ריבי' ומותר לשכיר למשקל ריבית מבעה"ב ומוכיח כן ממתני' דמכו' יע"ש בכ"ש וקשה עליו משמעתא דעירוכי' הנ"ל ובלאה"נ הקשה הרב ב"י מפ' א"נ ע"ג ע"א הנהו דמנטרי באגא וכו' והתם שכר שכיר הוא גם נעלם ממנו סברתו של הר"א מטוך מה לי לשכר שכיר או חוב אחר ואמנם לפע"ד סברתו נכונה דקי"ל נהי דאין דורשין טעמא דקרא מ"מ היכי שהטעם מפורש בקרא אזלא בתרי' עיי' סנהדרין כ"א ע"א וה"נ מפורש בקרא טעמי' וחי אחיך עמך שהקב"ה הטיל חיותו של הלוה על המלוה ומחוייב להלות לו הלואת חן וחסד ולא באגר נטר וא"כ תינח במלוה ולוה דעלמא אמנם בשוכר ושכיר נהפוך שהטיל הקב"ה חיותו של מלוה שהוא השכיר על הלוה השוכר ופקיד עליו לא תלין שכרו אתך עד בקר משום כדי חיותו של שכיר כמבואר ר"פ כל הנשבעים וא"כ אם ירצה השכיר המלוה הזה לוותר על חיותו ולהשהותו שכרו מותר ליקח ממנו אגר נטר כדי להחיות נפשו וסברת ר"א מטוך נכונה וישרה:
ולפ"ז תינח למאן דס"ל ריבית קצוצה יוצאה בדיינים וחי אחיך עמך קאי טעמא אריבי' והטעם מפורש בקרא י"ל כנ"ל אך רבא הא ס"ל אין יוצאה בדיינים כר' יוחנן כמ"ש תוס' ס"א ע"ב ד"ה רבא אמר וכו' וא"כ מוקי לי' קרא וחי אחיך עמך כר' יוחנן שם לשני' שהיה מהלכי' בדרך וכאלו מיירי קרא משני ענינים אל תקח מאתו נשך ועוד מצוה אחרת וחי אחיך עמך שני' שמהלכי' בדרך ולא קאי לפרש טעמא דריבי' וכיון שאין הטעם מפורש בקרא ממילא לא דרשי' טעמא דקרא ואין לחלק בין שכר שכיר להלואה אחרת ולדידי' מודה ר"א מטוך וא"כ לק"מ מע"ג ע"א דרבא אמר התם להנהי דמנטרי באגא וכו' ורבא לשיטתי' שפיר קאמר ומיושב קו' ב"י וממילא לק"מ מש"ס עירוכי' הנ"ל דוקא האב ששכר הפועל עליו מוטל לא תלין וחיותו של שכיר עליו מוטל ע"כ מותר ליתן לו אגר נטר אבל משמת תו לא מוטל על היתומי' אפי' על הגדולים מכ"ש על קטנים שום לאו דלא תלין וחוב בעלמא וא"כ קשה שפי' מי שבקינין לי' ליקח ריבית מנכסי היתומים וא"ש:
יצאנו מענין לענין מ"מ בהא סלקינן ונחתינן דאין שום היתר בנידון שלפנינו ע"י אמצעו' ישראל ונחזי מאי דקמן בשארי התירים שכ' מעלתו:
ומ"ש מעלתו המצאה למכור מטלטליו שבביתו בזול ולחזור ולקנות ממנו בריוח מועט יש בזה כמה עקולי ופשורי כיון דקיי"ל משיכה קונה במטלטלים א"כ מטלטליו שבביתו א"א למכור אלא ע"י הקנאת מקום או מטלטל אגב קרקע ואחר כל זה נפלין ברברבתא בדיני אסמכתא ומעכשיו וא"א למסור זה לסוחרי' שאינו בני תורה אך אם ירצה למכור לו מטלטלים סתם בלי תנאי כלל שוה מאתים במאה והוא בטוח בו לכשיהיה לו מעות יחזירם לו בריוח מועט אבל לא התנה שום תנאי ע"כ אז אם הקנין הוא טוב כגון משיכה לרשותו או הקנאת מקום היה מועיל אך ידוע כי דרך זה רחוק ועיי' ברמ"א סי' קס"ט סוף סעי' י"ח:
והדרך האמצעי שכ' מעלתו במשכון ע"י גוי אומר אני השתא דאתינא להכי לגוי אמצעי יש להמציא היתר פשוט ונקל מכל הנ"ל והוא שיהיה גוי אמצעי ביניהם והגוי יקנה הח"כ מהישראל הראשון שוה אלף בתתק"ץ והישראל יכתוב שיר"א שלו על שם הגוי הקונה וב"כ ושוב ימכר הגוי הח"כ לישראל השני כנ"ל ויכתוב שיר"א על שם הגוי לארדרי הישראל השני נמצא ישראל לוה מגוי בריבית וגוי מישראל השני ואפי' אי יארע שיצטרך הישראל השני לנגוש הגוי חוזר על ישראל הראשון מכר אחריותו שכ' להגוי אין בכך כלום ואפי' אם יש מי שיפקפק לומר דהישראל מחזי כערב בעד הגוי נגד הישראל השני מ"מ הישראל השני יקבל שבשום אופן לא יתבע הישראל תחלה כ"א הגוי ואם לא יפרע לו הגוי אז יתבע הישראל וכי האי גווני אפי' ערב מותר כמבואר רס"י ק"ע והוא מהש"ס ע"א ריש ע"ב יע"ש וזה נלע"ד ברור ואע"ג דיש לפקפק קצת דמחזי כהערמה כמ"ש ב"י בשם תשו' רשב"א ועיי' ש"ך סי' ק"ס סק"י ועי"ש ס"ק ב' מ"מ נ"ל הכא להתיר דאע"ג דקיי"ל כהפוסקי' יש שליחות לגוי לחומרא עיי' סי' קס"ט ובש"ך ס"ק ט"ו וט"ז ועי"ש מ"מ הכא שנכתב בשטר על שם הגוי כנ"ל אין כאן תורת שליחות אלא לוה ומלוה ושרי ולע"ד מצוה לפרסם זה לשומעים לקול חכמים ואין להאריך יותר הכ"ד החותם בחותמי ברכות דש"ת. פ"ב מש"ק י"ב א"ר תקפ"ו לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |