שו"ת חתם סופר/ה/קא: הבדלים בין גרסאות בדף
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (טקסט בנחלת הכלל (ספריא) + התאמה לפורמט בידי מתנדבי האוצר) |
מ (רווחים מיותרים) |
||
| שורה 4: | שורה 4: | ||
{{ניווט כללי עליון}} | {{ניווט כללי עליון}} | ||
'''שלום | '''שלום''' רב לתלמידי הותיק הרבני המופלא החרוץ כבוד מה' וואלף ני': | ||
'''היום | '''היום''' הזה קבלתי נועם מכתבו ושם נאמרו חזות קשה מה שקשה לו אפירש"י בקידושין נ"א דפריך ש"ס ארבא דאמר קידושין שאין מסורי' לביאה לא הוה קידושי' ממתני' המקדש אשה ובתה ומשני ולטעמיך מסיפא מעשה בחמש נשים ואמרו חכמים אין האחיות מקודשת הא נכריות מקודשת קני את וחמור הוא ופירש"י ונתן מתנות לנולד ולעובר וכו' והוקשה למעלתו מי הכריח רש"י לפרש כן דהרי בעובר איכא פלוגתא ולתוס' בנדה מ"ד ע"ב ד"ה מ"ט משמע דס"ל לרבא מזכה לעובר קנה ומ"ט לא פי' קני את וחמור לנולדי' ולילודי' שלא היתה אמם עדיין מעוברת כלל וכה"ג פירשב"ם בב"ב קמ"ג ע"א ד"ה קני כחמור וכו': | ||
'''תו | '''תו''' הקשה מעלתו על פירשב"ם שם אהא דהקשה רב אוי' למ"ד קני את וחמור לא קנה מהך דאין האחיות מקודשת פירשב"ם דהוה קידושין מסורי' לביאה מי הכריחו למיפק נפשי' לבר מהלכתא ולא פי' משום דכל שאינו בזא"ז גם בב"א ליתא אלו תוכן דבריו והנה הקושיות עצומות ולא ראיתי לאחד מן האחרונים שנתעורר וגם אני בחידושיי לא הרגשתי באחד מכל אלו: | ||
'''ולפום | '''ולפום''' חומר הקו' נ"ל ליישב בעזה"י חדא מגו אידך והוא עפ"י דברי המרדכי פ' מי שמת דף רמ"ט עמוד ד' סס"י תר"ג וריש סימן תר"ה מחלק דלא שייך קני את וחמור אלא היכי דלא הוה בר קנין כלל אבל היכי דהוה בר קנין בשום מקום לא מקרי חמור כל כך יע"ש וכן הסביר הסמ"ע סי' ר"ג סקי"ט והנה נחזי אנן גבי מזכה למי שאינו בעולם יש ב' אופנים אי אינו בעולם כלל אין בו שום קנין אך בעובר איכא קצת קנין לחד מ"ד לכשתלד או לכל הפחות בירושה דממילא לאביי דב"ב קמ"ב ע"א וכן באחיות נמי איכא ב' אופנים אי אמרינן קידושין שאין מסורי' לביאה לא הוו קידושין אין כאן שום אופן שיחולו קידושי' על א' מהאחיות כשקידש בזה האופן אמנם אי אמרי' משום כל שאינו בזא"ז גם בב"א אינו א"כ נהי דעכשיו אין בהם קידושין מ"מ משכחת בהו קידושי' כשהי' אומר א' מכם תתקדש לי הי' מקודשת: | ||
'''והשתא | '''והשתא''' נבוא אל המכוון בעזה"י דרבא דאמר בקידושין ולטעמיך כלומר לדידך אביי נמי תקשי מסיפא דלמ"ד קני את וחמור לא קנה אמאי נכריות מקודשת ולכאורה מאי קושיין דלמא חמור היינו בשאין כאן קנין כלל כגון לילודי' משו"ה לא חל נמי אאידך משא"כ כאן לאביי דאי הי' אומר אחת מכם פי' האחיות מקודש שייך בהו קידושי' עכ"פ והשתא נמי נהי דלא אמר א' מכם ומשו"ה אין האחיות מקודשת מ"מ אינן מעכבות את הנכריות מלהתקדש כמו מטבע לרבנו שמחה שבמרדכי הנ"ל ולא הוה ק' מידי ק' רבא משו"ה פירש"י דפשיטא לי' לרבא דלמ"ד את וחמור לא קני היינו אפי' בכי האי גוני שאחד מהם עובר דאית לי' ג"כ קצת קנין בירושה דממילא לאביי דב"ב הנ"ל ואפ"ה לא קנו שניהם ושפיר אמר רבא לאביי ולטעמיך (ובלאה"נ אפשר דרבא גופי' מודה לאביי דמזכה לעובר לא קנה אלא בירושה דממילא והא דאמר רבא התם רפויי מרפי' בידייהו דחיי' בעלמא הוא מהכא לא תידוק כמ"ש רשב"ם שם ע"ב ומ"ש תוס' בנדה הנ"ל דרבא דמפיק מוילדו לו ס"ל מזכה לעובר קני לא נחתו לדקדק בלשני' וכוונתם בירושה ס"ל דקני ומשו"ה אצטריך וילדו לו אבל במזכה ממש אין הכרח והוא מובן וק"ל): | ||
'''ובזה | '''ובזה''' מיושב נמי דברי רשב"ם בהיפוך מהנ"ל דלהרשב"ם הי' קשה מנ"ל לר' אוי' להקשות בכח אמ"ד את וחמור לא קני מהא דנכריות מקודשת דלמא ע"כ לא קאמר דלא קנו שניהם אלא בחמור ממש ר"ל בעתידי' להולד שאין כאן שום קנין כלל אבל בעובר שיש בו קנין בירושה עכ"פ או בלכשתלד נהי נמי דהשתא לא מיירי בלכשתלד ולא בירושה ומשו"ה העובר לא קנה מ"מ בכה"ג הי' אידך קנה ומשה"נ באחיות דיש להם קידושין עכ"פ באומר א' מכם משו"ה נכרי' מתקדשת וכמ"ש לעיל ומאי פריך ר' אוי' ועוד אפי' אי נימא נמי דאת וחמור מיירי בעובר מ"מ מנ"ל לר' אוי' להקשות כ"כ דלמא ר' המנונא דאמר לא קנה כלום ס"ל המזכה לעובר אפי' לכשתלד לא קנה ואפי' בירושה דממילא נמי לא קני ולא שייך בי' קנין כלל לכן פירשב"ם דאה"נ הו"מ לשנוי הכי אלא שרצה ליישב גם למ"ד קידושין שא"מ לביאה לא הוו קידושין ולדידי' גם באחיות לא שייך בהו שום קידושין בעולם ואפ"ה נכריות מקודשת ומשום הכי משני לי' באומר א' מכלכם וזה כפתור ופרח לפע"ד וקרוב להמרכז: | ||
'''ואל | '''ואל''' ישיבני הא עכ"פ לכ"ע עובר בר קנין הוא גבי בנו שדעתו קרובה אצל בנו י"ל כבר פי' הש"ך רס"י ר"י דאין כאן קנין לעובר ולא זכי' לו כלל אלא שרצונו לומר הואיל ודעתו קרובה אמדינן שרצונו שאחר יקנה ע"מ להקנות לבנו לכשיולד ואין זה קנין להעובר אלא שאחר יקנה בתנאי שיקנהו להעובר ומ"ש מעלתו אק' הש"ס ממתני' דלמא מתני' מיירי באומר קנה ע"מ להקנות אין זה בכח לשון המשנה וק"ל: | ||
'''וזה | '''וזה''' לי כמה שנים עשיתי סמוכי' לדברי ר' שמחה הנ"ל לחלק בין היכי דאיכא שום קנין או ליכא שום קנין והוא ממה דפריך הש"ס יכיר ל"ל לנכסי' שנפלו לו לאחר מכאן ולר"מ דאדם מקנה דבר שלא ב"ל לנכסי' שנפלו לו כשהוא גוסס וקשה לשיטת רמב"ן בנימוקי ב"ב דהאב שהכיר את בנו לא מצי הדר בי' דיכיר מטעם עדות נגע בי' שהתורה האמינו כעד ואינו חוזר ומגיד וא"כ קשה הא גם ר"מ מודה בפירות דקל עד שלא בא לעולם יכול לחזור בו וא"כ נפקא מני' טובא במאי דכתי' יכיר דאי הוה יהיב לי' במתנה הוה מצי הדר בי' קודם שבאו הנכסי' לעולם והשתא לא מצי הדר בי' וצ"ל דק' הש"ס היא כך הא לא מיירי מגברא שליח ערטלאי ועכ"פ יש לו גם עתה מעט נכסי' וי"ל כי קאמר ר"מ דיכול לחזור בו היינו כי לא מקנה לי' אלא דבר שלא ב"ל שאין לו לקנין לחול עכשיו כלל עד שיבוא לעולם ומשו"ה יכול לחזור בו משא"כ כשמקנה לו דבר שבא לעולם נמי אזי נאמר מגו דחייל אדבר שבא לעולם לחול מיד שלא יחזור בו חייל נמי אדבר שב"ל ולא יחזיר בו כלל ופריך שפיר אר"מ יכיר ל"ל: | ||
'''אלא | '''אלא''' דלפ"ז לרבנן מי ניחא נימא מגו דחייל אהני שבאו לעולם חייל נמי אהני שלא באו עדיין לעולם אע"כ צ"ל ולחלק כרבנו שמחה הנ"ל בשלמא לר"מ דדבר שלא ב"ל בר קנין הוא עכ"פ לענין שאם יבוא לעולם יקנהו נהי נמי דהי' יכול לחזור בו מ"מ אמרי' בי' מגו דחייל אדבר שבא לעולם חייל נמי אהא שלא יחזור בו ופריך אר"מ שפיר יכיר ל"ל אבל לרבנן דדבר שלא ב"ל לא הוה בר קנין כלל לא אמרי' בי' מגו ומשו"ה לרבנן שפיר איצטריך יכיר ומוכח כרבנו שמחה הנ"ל וה' ישמחהו בשמחת עמו ובניו יעלהו במתי עב בבנין היכלו וארמוניו הכ"ד א"נ לנצח החותם פה ק"ק מ"ד יום ד' י"א תמוז תקס"ד לפ"ק: משה"ק סופר מפפד"מ: | ||
גרסה מ־14:13, 9 ביוני 2020
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שו"ת חתם סופר 
ה קא
|
< הקודם · הבא > |
שלום רב לתלמידי הותיק הרבני המופלא החרוץ כבוד מה' וואלף ני':
היום הזה קבלתי נועם מכתבו ושם נאמרו חזות קשה מה שקשה לו אפירש"י בקידושין נ"א דפריך ש"ס ארבא דאמר קידושין שאין מסורי' לביאה לא הוה קידושי' ממתני' המקדש אשה ובתה ומשני ולטעמיך מסיפא מעשה בחמש נשים ואמרו חכמים אין האחיות מקודשת הא נכריות מקודשת קני את וחמור הוא ופירש"י ונתן מתנות לנולד ולעובר וכו' והוקשה למעלתו מי הכריח רש"י לפרש כן דהרי בעובר איכא פלוגתא ולתוס' בנדה מ"ד ע"ב ד"ה מ"ט משמע דס"ל לרבא מזכה לעובר קנה ומ"ט לא פי' קני את וחמור לנולדי' ולילודי' שלא היתה אמם עדיין מעוברת כלל וכה"ג פירשב"ם בב"ב קמ"ג ע"א ד"ה קני כחמור וכו':
תו הקשה מעלתו על פירשב"ם שם אהא דהקשה רב אוי' למ"ד קני את וחמור לא קנה מהך דאין האחיות מקודשת פירשב"ם דהוה קידושין מסורי' לביאה מי הכריחו למיפק נפשי' לבר מהלכתא ולא פי' משום דכל שאינו בזא"ז גם בב"א ליתא אלו תוכן דבריו והנה הקושיות עצומות ולא ראיתי לאחד מן האחרונים שנתעורר וגם אני בחידושיי לא הרגשתי באחד מכל אלו:
ולפום חומר הקו' נ"ל ליישב בעזה"י חדא מגו אידך והוא עפ"י דברי המרדכי פ' מי שמת דף רמ"ט עמוד ד' סס"י תר"ג וריש סימן תר"ה מחלק דלא שייך קני את וחמור אלא היכי דלא הוה בר קנין כלל אבל היכי דהוה בר קנין בשום מקום לא מקרי חמור כל כך יע"ש וכן הסביר הסמ"ע סי' ר"ג סקי"ט והנה נחזי אנן גבי מזכה למי שאינו בעולם יש ב' אופנים אי אינו בעולם כלל אין בו שום קנין אך בעובר איכא קצת קנין לחד מ"ד לכשתלד או לכל הפחות בירושה דממילא לאביי דב"ב קמ"ב ע"א וכן באחיות נמי איכא ב' אופנים אי אמרינן קידושין שאין מסורי' לביאה לא הוו קידושין אין כאן שום אופן שיחולו קידושי' על א' מהאחיות כשקידש בזה האופן אמנם אי אמרי' משום כל שאינו בזא"ז גם בב"א אינו א"כ נהי דעכשיו אין בהם קידושין מ"מ משכחת בהו קידושי' כשהי' אומר א' מכם תתקדש לי הי' מקודשת:
והשתא נבוא אל המכוון בעזה"י דרבא דאמר בקידושין ולטעמיך כלומר לדידך אביי נמי תקשי מסיפא דלמ"ד קני את וחמור לא קנה אמאי נכריות מקודשת ולכאורה מאי קושיין דלמא חמור היינו בשאין כאן קנין כלל כגון לילודי' משו"ה לא חל נמי אאידך משא"כ כאן לאביי דאי הי' אומר אחת מכם פי' האחיות מקודש שייך בהו קידושי' עכ"פ והשתא נמי נהי דלא אמר א' מכם ומשו"ה אין האחיות מקודשת מ"מ אינן מעכבות את הנכריות מלהתקדש כמו מטבע לרבנו שמחה שבמרדכי הנ"ל ולא הוה ק' מידי ק' רבא משו"ה פירש"י דפשיטא לי' לרבא דלמ"ד את וחמור לא קני היינו אפי' בכי האי גוני שאחד מהם עובר דאית לי' ג"כ קצת קנין בירושה דממילא לאביי דב"ב הנ"ל ואפ"ה לא קנו שניהם ושפיר אמר רבא לאביי ולטעמיך (ובלאה"נ אפשר דרבא גופי' מודה לאביי דמזכה לעובר לא קנה אלא בירושה דממילא והא דאמר רבא התם רפויי מרפי' בידייהו דחיי' בעלמא הוא מהכא לא תידוק כמ"ש רשב"ם שם ע"ב ומ"ש תוס' בנדה הנ"ל דרבא דמפיק מוילדו לו ס"ל מזכה לעובר קני לא נחתו לדקדק בלשני' וכוונתם בירושה ס"ל דקני ומשו"ה אצטריך וילדו לו אבל במזכה ממש אין הכרח והוא מובן וק"ל):
ובזה מיושב נמי דברי רשב"ם בהיפוך מהנ"ל דלהרשב"ם הי' קשה מנ"ל לר' אוי' להקשות בכח אמ"ד את וחמור לא קני מהא דנכריות מקודשת דלמא ע"כ לא קאמר דלא קנו שניהם אלא בחמור ממש ר"ל בעתידי' להולד שאין כאן שום קנין כלל אבל בעובר שיש בו קנין בירושה עכ"פ או בלכשתלד נהי נמי דהשתא לא מיירי בלכשתלד ולא בירושה ומשו"ה העובר לא קנה מ"מ בכה"ג הי' אידך קנה ומשה"נ באחיות דיש להם קידושין עכ"פ באומר א' מכם משו"ה נכרי' מתקדשת וכמ"ש לעיל ומאי פריך ר' אוי' ועוד אפי' אי נימא נמי דאת וחמור מיירי בעובר מ"מ מנ"ל לר' אוי' להקשות כ"כ דלמא ר' המנונא דאמר לא קנה כלום ס"ל המזכה לעובר אפי' לכשתלד לא קנה ואפי' בירושה דממילא נמי לא קני ולא שייך בי' קנין כלל לכן פירשב"ם דאה"נ הו"מ לשנוי הכי אלא שרצה ליישב גם למ"ד קידושין שא"מ לביאה לא הוו קידושין ולדידי' גם באחיות לא שייך בהו שום קידושין בעולם ואפ"ה נכריות מקודשת ומשום הכי משני לי' באומר א' מכלכם וזה כפתור ופרח לפע"ד וקרוב להמרכז:
ואל ישיבני הא עכ"פ לכ"ע עובר בר קנין הוא גבי בנו שדעתו קרובה אצל בנו י"ל כבר פי' הש"ך רס"י ר"י דאין כאן קנין לעובר ולא זכי' לו כלל אלא שרצונו לומר הואיל ודעתו קרובה אמדינן שרצונו שאחר יקנה ע"מ להקנות לבנו לכשיולד ואין זה קנין להעובר אלא שאחר יקנה בתנאי שיקנהו להעובר ומ"ש מעלתו אק' הש"ס ממתני' דלמא מתני' מיירי באומר קנה ע"מ להקנות אין זה בכח לשון המשנה וק"ל:
וזה לי כמה שנים עשיתי סמוכי' לדברי ר' שמחה הנ"ל לחלק בין היכי דאיכא שום קנין או ליכא שום קנין והוא ממה דפריך הש"ס יכיר ל"ל לנכסי' שנפלו לו לאחר מכאן ולר"מ דאדם מקנה דבר שלא ב"ל לנכסי' שנפלו לו כשהוא גוסס וקשה לשיטת רמב"ן בנימוקי ב"ב דהאב שהכיר את בנו לא מצי הדר בי' דיכיר מטעם עדות נגע בי' שהתורה האמינו כעד ואינו חוזר ומגיד וא"כ קשה הא גם ר"מ מודה בפירות דקל עד שלא בא לעולם יכול לחזור בו וא"כ נפקא מני' טובא במאי דכתי' יכיר דאי הוה יהיב לי' במתנה הוה מצי הדר בי' קודם שבאו הנכסי' לעולם והשתא לא מצי הדר בי' וצ"ל דק' הש"ס היא כך הא לא מיירי מגברא שליח ערטלאי ועכ"פ יש לו גם עתה מעט נכסי' וי"ל כי קאמר ר"מ דיכול לחזור בו היינו כי לא מקנה לי' אלא דבר שלא ב"ל שאין לו לקנין לחול עכשיו כלל עד שיבוא לעולם ומשו"ה יכול לחזור בו משא"כ כשמקנה לו דבר שבא לעולם נמי אזי נאמר מגו דחייל אדבר שבא לעולם לחול מיד שלא יחזור בו חייל נמי אדבר שב"ל ולא יחזיר בו כלל ופריך שפיר אר"מ יכיר ל"ל:
אלא דלפ"ז לרבנן מי ניחא נימא מגו דחייל אהני שבאו לעולם חייל נמי אהני שלא באו עדיין לעולם אע"כ צ"ל ולחלק כרבנו שמחה הנ"ל בשלמא לר"מ דדבר שלא ב"ל בר קנין הוא עכ"פ לענין שאם יבוא לעולם יקנהו נהי נמי דהי' יכול לחזור בו מ"מ אמרי' בי' מגו דחייל אדבר שבא לעולם חייל נמי אהא שלא יחזור בו ופריך אר"מ שפיר יכיר ל"ל אבל לרבנן דדבר שלא ב"ל לא הוה בר קנין כלל לא אמרי' בי' מגו ומשו"ה לרבנן שפיר איצטריך יכיר ומוכח כרבנו שמחה הנ"ל וה' ישמחהו בשמחת עמו ובניו יעלהו במתי עב בבנין היכלו וארמוניו הכ"ד א"נ לנצח החותם פה ק"ק מ"ד יום ד' י"א תמוז תקס"ד לפ"ק: משה"ק סופר מפפד"מ:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |