שו"ת מהר"ח אור זרוע/קד: הבדלים בין גרסאות בדף
(העלאה אוטומטית מטקסט שפורסם בספריא תחת רשיון נחלת הכלל + התאמה בידי עורכי האוצר) |
אברהם ברוכוביץ (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
| שורה 4: | שורה 4: | ||
{{ניווט כללי עליון}} | {{ניווט כללי עליון}} | ||
'''קיימא לן ''' כרבי יהודה דהאומר זה בני ממזר נאמן ואפילו הוחזק בו שהוא בנו כדשלחו לו בני אקרא דאגמי לשמואל {{ממ|ב"ב קכ"א א'}} היו מוחזקים בו שהוא בכור ואמר אביו על אחר שהוא בכור ומסיק דלרבי יהודה נאמן ואפילו שלא במקום בכורה נאמן לפסול את בנו כדפרישית. ואינו מבין דרבי יוחנן לית ליה דר' יהודה פרק יש נוחלין דאמר אין האב נאמן לומר על תינוק בין הבנים בכור הוא וא"כ מאי טעמא קאמר ר' יוחנן התם אמר זה בני וחזר ואמר עבדי אינו נאמן, עבדי וחזר ואמר בני נאמן מאי טעמא דמשמש ליה בעבד. ואם לא חזר ואמר בני משמע שאנו מחזיקים בדבריו הראשונים ויהא עבדו, ולמה וכי אותו אינו יכול לומר איני עבדו והא דמשמשנא ליה שאני בנו או שכירו, וגם אם לא משמש ליה כלל כגון שהוא אלם וחגר וסומא נחזיקנו עבד על פיו, ואולי מיירי בצריך הכרה דרבנן דרשי יכיר לכך ומדרבנן נשמע לרבי יהודה שאם אמר בני וחזר ואמר עבדי נאמן ומלשון הברייתא דמייתי התם דקתני היה משמשו כבן ובא ואמר בני וחזר ואמר עבדי אינו נאמן משמע שהורגל לשמשו זמן גדול, ואם אותה ברייתא ור' יוחנן כרבנן א"כ לר' יהודה נאמן אפילו אם כמה ימים אמר בני וחזר ואמר עבדי וזה אינו נראה לי כלל דהא ר' יהודה מיכיר דריש וכשאמר בני הרי כבר הכירו לאחרים שהוא בנו ואיך עתה כשאומר עבדי יהא נאמן להכחיש דבריו הראשונים. ונראה דוקא במוחזקים בו שהוא בנו או בכור אבל מפיו לא שמעו שאמר שהוא בנו בזה אומר רבי יהודה דנאמן, ומ"מ מדברי ר' יוחנן ולשון הברייתא משמע דאפילו אמר בני דנאמן לחזור ולומר עבדי לרבי יהודה כדפר"י לעיל, ושמא ר' יוחנן והברייתא שלא בתורת עדות אמר בני הואיל ולא נתכוין להכירו לאחרים ובכי האי גוונא לרבי יהודה נאמן כשלא אמר תחלה בתורת עדות, והגדה זה בני כי אם שהעולם שמעו שקרא תדיר בני. וגם איני מבין טעמא דר' יוחנן דאיך נדרוש מיכיר שיהא נאמן לומר עבדי אפילו יהא נאמן לפוסלו בצריך הכרה מיכיר כרבנן דהיינו שנאמן לומר אינו בני אבל האיך יהא נאמן לומר שעבד בא עליה ועוד והא רבי יוחנן סבירא ליה הלכה גוי ועבד הבא על בת ישראל הילד כשר כמו שהוכיחו התוספות ביבמות, וגם לר' יהודה איך יהא נאמן לומר זה ממזר שמא גוי ועבד באו עליה דהולד כשר אפילו באשת איש כדפסיק' פ' החולץ {{ממ|מ"ה ב'}} ואפילו בעיר שרובה ישראל סמוך מיעוטא דגוים לחזקת צדקות ישראל ואיתרע לה רובה, ואפילו יהא פלגא ופלגא יהא ספק. | '''קיימא לן ''' כרבי יהודה דהאומר זה בני ממזר נאמן ואפילו הוחזק בו שהוא בנו כדשלחו לו בני אקרא דאגמי לשמואל {{ממ|[[בבלי/בבא בתרא/קכא/א|ב"ב קכ"א א']]}} היו מוחזקים בו שהוא בכור ואמר אביו על אחר שהוא בכור ומסיק דלרבי יהודה נאמן ואפילו שלא במקום בכורה נאמן לפסול את בנו כדפרישית. ואינו מבין דרבי יוחנן לית ליה דר' יהודה פרק יש נוחלין דאמר אין האב נאמן לומר על תינוק בין הבנים בכור הוא וא"כ מאי טעמא קאמר ר' יוחנן התם אמר זה בני וחזר ואמר עבדי אינו נאמן, עבדי וחזר ואמר בני נאמן מאי טעמא דמשמש ליה בעבד. ואם לא חזר ואמר בני משמע שאנו מחזיקים בדבריו הראשונים ויהא עבדו, ולמה וכי אותו אינו יכול לומר איני עבדו והא דמשמשנא ליה שאני בנו או שכירו, וגם אם לא משמש ליה כלל כגון שהוא אלם וחגר וסומא נחזיקנו עבד על פיו, ואולי מיירי בצריך הכרה דרבנן דרשי יכיר לכך ומדרבנן נשמע לרבי יהודה שאם אמר בני וחזר ואמר עבדי נאמן ומלשון הברייתא דמייתי התם דקתני היה משמשו כבן ובא ואמר בני וחזר ואמר עבדי אינו נאמן משמע שהורגל לשמשו זמן גדול, ואם אותה ברייתא ור' יוחנן כרבנן א"כ לר' יהודה נאמן אפילו אם כמה ימים אמר בני וחזר ואמר עבדי וזה אינו נראה לי כלל דהא ר' יהודה מיכיר דריש וכשאמר בני הרי כבר הכירו לאחרים שהוא בנו ואיך עתה כשאומר עבדי יהא נאמן להכחיש דבריו הראשונים. ונראה דוקא במוחזקים בו שהוא בנו או בכור אבל מפיו לא שמעו שאמר שהוא בנו בזה אומר רבי יהודה דנאמן, ומ"מ מדברי ר' יוחנן ולשון הברייתא משמע דאפילו אמר בני דנאמן לחזור ולומר עבדי לרבי יהודה כדפר"י לעיל, ושמא ר' יוחנן והברייתא שלא בתורת עדות אמר בני הואיל ולא נתכוין להכירו לאחרים ובכי האי גוונא לרבי יהודה נאמן כשלא אמר תחלה בתורת עדות, והגדה זה בני כי אם שהעולם שמעו שקרא תדיר בני. וגם איני מבין טעמא דר' יוחנן דאיך נדרוש מיכיר שיהא נאמן לומר עבדי אפילו יהא נאמן לפוסלו בצריך הכרה מיכיר כרבנן דהיינו שנאמן לומר אינו בני אבל האיך יהא נאמן לומר שעבד בא עליה ועוד והא רבי יוחנן סבירא ליה הלכה גוי ועבד הבא על בת ישראל הילד כשר כמו שהוכיחו התוספות ביבמות, וגם לר' יהודה איך יהא נאמן לומר זה ממזר שמא גוי ועבד באו עליה דהולד כשר אפילו באשת איש כדפסיק' פ' החולץ {{ממ|[[בבלי/יבמות/מה/ב|מ"ה ב']]}} ואפילו בעיר שרובה ישראל סמוך מיעוטא דגוים לחזקת צדקות ישראל ואיתרע לה רובה, ואפילו יהא פלגא ופלגא יהא ספק. | ||
{{ניווט כללי תחתון}} | {{ניווט כללי תחתון}} | ||
{{פורסם בנחלת הכלל}} | {{פורסם בנחלת הכלל}} | ||
גרסה מ־00:46, 19 בינואר 2020
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
|
< הקודם · הבא > |
קיימא לן כרבי יהודה דהאומר זה בני ממזר נאמן ואפילו הוחזק בו שהוא בנו כדשלחו לו בני אקרא דאגמי לשמואל (ב"ב קכ"א א') היו מוחזקים בו שהוא בכור ואמר אביו על אחר שהוא בכור ומסיק דלרבי יהודה נאמן ואפילו שלא במקום בכורה נאמן לפסול את בנו כדפרישית. ואינו מבין דרבי יוחנן לית ליה דר' יהודה פרק יש נוחלין דאמר אין האב נאמן לומר על תינוק בין הבנים בכור הוא וא"כ מאי טעמא קאמר ר' יוחנן התם אמר זה בני וחזר ואמר עבדי אינו נאמן, עבדי וחזר ואמר בני נאמן מאי טעמא דמשמש ליה בעבד. ואם לא חזר ואמר בני משמע שאנו מחזיקים בדבריו הראשונים ויהא עבדו, ולמה וכי אותו אינו יכול לומר איני עבדו והא דמשמשנא ליה שאני בנו או שכירו, וגם אם לא משמש ליה כלל כגון שהוא אלם וחגר וסומא נחזיקנו עבד על פיו, ואולי מיירי בצריך הכרה דרבנן דרשי יכיר לכך ומדרבנן נשמע לרבי יהודה שאם אמר בני וחזר ואמר עבדי נאמן ומלשון הברייתא דמייתי התם דקתני היה משמשו כבן ובא ואמר בני וחזר ואמר עבדי אינו נאמן משמע שהורגל לשמשו זמן גדול, ואם אותה ברייתא ור' יוחנן כרבנן א"כ לר' יהודה נאמן אפילו אם כמה ימים אמר בני וחזר ואמר עבדי וזה אינו נראה לי כלל דהא ר' יהודה מיכיר דריש וכשאמר בני הרי כבר הכירו לאחרים שהוא בנו ואיך עתה כשאומר עבדי יהא נאמן להכחיש דבריו הראשונים. ונראה דוקא במוחזקים בו שהוא בנו או בכור אבל מפיו לא שמעו שאמר שהוא בנו בזה אומר רבי יהודה דנאמן, ומ"מ מדברי ר' יוחנן ולשון הברייתא משמע דאפילו אמר בני דנאמן לחזור ולומר עבדי לרבי יהודה כדפר"י לעיל, ושמא ר' יוחנן והברייתא שלא בתורת עדות אמר בני הואיל ולא נתכוין להכירו לאחרים ובכי האי גוונא לרבי יהודה נאמן כשלא אמר תחלה בתורת עדות, והגדה זה בני כי אם שהעולם שמעו שקרא תדיר בני. וגם איני מבין טעמא דר' יוחנן דאיך נדרוש מיכיר שיהא נאמן לומר עבדי אפילו יהא נאמן לפוסלו בצריך הכרה מיכיר כרבנן דהיינו שנאמן לומר אינו בני אבל האיך יהא נאמן לומר שעבד בא עליה ועוד והא רבי יוחנן סבירא ליה הלכה גוי ועבד הבא על בת ישראל הילד כשר כמו שהוכיחו התוספות ביבמות, וגם לר' יהודה איך יהא נאמן לומר זה ממזר שמא גוי ועבד באו עליה דהולד כשר אפילו באשת איש כדפסיק' פ' החולץ (מ"ה ב') ואפילו בעיר שרובה ישראל סמוך מיעוטא דגוים לחזקת צדקות ישראל ואיתרע לה רובה, ואפילו יהא פלגא ופלגא יהא ספק.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |