באר יצחק/יורה דעה/טו: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (תיקונים וקשפ) |
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
| שורה 16: | שורה 16: | ||
'''{{עוגן1|אכן}}''' אחר תקנת חז"ל בחנוני דמהימן לומר דנתן ע"פ ציוויו כן מהימן בנ"ד להיות נשבע ולומר שלוה מא"י ברבית והתחייב א"ע בריבית להנכרי, דכמו דאם נתן מעות ע"פ מהימן כמו כן מבעי להיות מהימן לומר דהתחייב ע"פ ציוויו, אכן כ"ז אם שותפו מודה שציוה לו ללוות מנכרי ברבית עבורו, אבל אם חבירו כופר אז י"ל דגם שבועת היסת אינו חייב כמבואר בח"מ {{ממ|סי' צ"א ובש"ך [[ש"ך/חושן משפט/צא#כו|ס"ק כ"ו]]}} דבכפר לו ממון דאף אם היה מודה לו לא קי' נוטל רק בשבועה בזה לא תיקן ר"נ ש"ה, וה"ה בנ"ד דלא מהימן רק בשבועה ע"כ בכופר פטור גם מש"ה, רק באם נשבע שצוה מהא"י אז יכול לחייב שבועת היסת לשותפו המכחישו כמבואר בחנוני דאם קדם ונשבע שנתן להפועל דחייב שבועה כמו כל כופר הכל ע"ש, ולפי שראיתי שכ"ת עם ב"ד לא הרגישו בזה, לכן ראיתי לבאר להם כ"ז. | '''{{עוגן1|אכן}}''' אחר תקנת חז"ל בחנוני דמהימן לומר דנתן ע"פ ציוויו כן מהימן בנ"ד להיות נשבע ולומר שלוה מא"י ברבית והתחייב א"ע בריבית להנכרי, דכמו דאם נתן מעות ע"פ מהימן כמו כן מבעי להיות מהימן לומר דהתחייב ע"פ ציוויו, אכן כ"ז אם שותפו מודה שציוה לו ללוות מנכרי ברבית עבורו, אבל אם חבירו כופר אז י"ל דגם שבועת היסת אינו חייב כמבואר בח"מ {{ממ|סי' צ"א ובש"ך [[ש"ך/חושן משפט/צא#כו|ס"ק כ"ו]]}} דבכפר לו ממון דאף אם היה מודה לו לא קי' נוטל רק בשבועה בזה לא תיקן ר"נ ש"ה, וה"ה בנ"ד דלא מהימן רק בשבועה ע"כ בכופר פטור גם מש"ה, רק באם נשבע שצוה מהא"י אז יכול לחייב שבועת היסת לשותפו המכחישו כמבואר בחנוני דאם קדם ונשבע שנתן להפועל דחייב שבועה כמו כל כופר הכל ע"ש, ולפי שראיתי שכ"ת עם ב"ד לא הרגישו בזה, לכן ראיתי לבאר להם כ"ז. | ||
'''{{עוגן1|ומה}}''' ששאל ממני לכתוב לו מה ששמע משמי לתרץ דברי הרמב"ם המובאים בח"מ {{ממ|סי' ער"ה}} במחזיק בשטר מנכסי הפקר דפסק דקנה הנייר, הנני, למלאות רצונו, והוא דהש"ך שם {{ממ|ס"ק ג'}} תמה דהא הוא איבעיא דלא איפשיטא בש"ס ומפני מה פסק הרמב"ם דקנה הנייר, ותי' הש"ך דס"ל להרמב"ם דקנה מן דין חצירו דקונה שלא מדעתו ג"כ ור"נ ס"ל דאין חצירו קונה שלא מדעתו עכ"ל, ואף דהתוס' בב"ב {{ממ|דף נ"ד}} ד"ה אדעתא דציבי כו' כתבו דלא שייך קנין חצר במחזיק בשטר הנ"ל משום דהיכא דיודע שמונח בחצירו ואינו מתכוין לקנות לא קני. עכ"ז י"ל דהרמב"ם לא ס"ל כן, ואף דאינו מכוין לקנות מ"מ כ"ז שלא היתה כונתו להיפך שלא לקנות ג"כ שיך קנין חצירו שלא מדעתו בזה, ויש לומר דהרמב"ם הוכיח זה מגיטין {{ממ|דף ס"א}} גבי עני המנקף בראש האילן ואם ליקט ונתן ביד ה"ז גזל גמור, ופי' התוס' שם דאשמעינן דאף שלא אחז בידו אלא להפילן אפ"ה קנה, ואלו בכיוון לקנותו פשיטא דקנה, ובע"כ מיירי בלא מכוין לקנותו ואפ"ה קנהו מן דין ידו קונה שלא מדעתו כמו בחצירו, ועיין במל"מ {{ממ|[[משנה למלך/אבידה/יז#ח|הל' אבידה פי"ז ה"ח]]}} שהביא תוס' הנ"ל, ומזה הוכיח הרמב"ם דגם היכא שיודע שמונח בחצירו ואינו מכוין לקנותו דקונה, ובב"מ {{ממ|דף י'}} גבי ד"א דאמרו בפי' א' כיון דנפל גלי אדעתי' דבנפילה לא ניחא לי' דליקני ור"פ תי' באופן אחר, וי"ל דלכן לא, הספיק תי' א' לר"פ משום דכיון דד' אמות קונות ג"כ שלא מדעתו ע"כ אף היכא דנפל וגלי אדעתי' דבנפילה ניחא לי' דלקני מ"מ מבעי להיות קונה מצד קנין ד"א, כיון דע"פ דין אינו קונה בנפילה, וטעה בזה, הוי כמו דאינו מכוין לקנותו ואפ"ה קנה לו ד"א, ומבואר בח"מ {{ממ|סי' רס"ח סעי' א' בהגה}} שדעת הרמב"ם כר"פ ע"ש, וע' במל"מ {{ממ|[[משנה למלך/ | '''{{עוגן1|ומה}}''' ששאל ממני לכתוב לו מה ששמע משמי לתרץ דברי הרמב"ם המובאים בח"מ {{ממ|סי' ער"ה}} במחזיק בשטר מנכסי הפקר דפסק דקנה הנייר, הנני, למלאות רצונו, והוא דהש"ך שם {{ממ|ס"ק ג'}} תמה דהא הוא איבעיא דלא איפשיטא בש"ס ומפני מה פסק הרמב"ם דקנה הנייר, ותי' הש"ך דס"ל להרמב"ם דקנה מן דין חצירו דקונה שלא מדעתו ג"כ ור"נ ס"ל דאין חצירו קונה שלא מדעתו עכ"ל, ואף דהתוס' בב"ב {{ממ|דף נ"ד}} ד"ה אדעתא דציבי כו' כתבו דלא שייך קנין חצר במחזיק בשטר הנ"ל משום דהיכא דיודע שמונח בחצירו ואינו מתכוין לקנות לא קני. עכ"ז י"ל דהרמב"ם לא ס"ל כן, ואף דאינו מכוין לקנות מ"מ כ"ז שלא היתה כונתו להיפך שלא לקנות ג"כ שיך קנין חצירו שלא מדעתו בזה, ויש לומר דהרמב"ם הוכיח זה מגיטין {{ממ|דף ס"א}} גבי עני המנקף בראש האילן ואם ליקט ונתן ביד ה"ז גזל גמור, ופי' התוס' שם דאשמעינן דאף שלא אחז בידו אלא להפילן אפ"ה קנה, ואלו בכיוון לקנותו פשיטא דקנה, ובע"כ מיירי בלא מכוין לקנותו ואפ"ה קנהו מן דין ידו קונה שלא מדעתו כמו בחצירו, ועיין במל"מ {{ממ|[[משנה למלך/אבידה/יז#ח|הל' אבידה פי"ז ה"ח]]}} שהביא תוס' הנ"ל, ומזה הוכיח הרמב"ם דגם היכא שיודע שמונח בחצירו ואינו מכוין לקנותו דקונה, ובב"מ {{ממ|דף י'}} גבי ד"א דאמרו בפי' א' כיון דנפל גלי אדעתי' דבנפילה לא ניחא לי' דליקני ור"פ תי' באופן אחר, וי"ל דלכן לא, הספיק תי' א' לר"פ משום דכיון דד' אמות קונות ג"כ שלא מדעתו ע"כ אף היכא דנפל וגלי אדעתי' דבנפילה ניחא לי' דלקני מ"מ מבעי להיות קונה מצד קנין ד"א, כיון דע"פ דין אינו קונה בנפילה, וטעה בזה, הוי כמו דאינו מכוין לקנותו ואפ"ה קנה לו ד"א, ומבואר בח"מ {{ממ|סי' רס"ח סעי' א' בהגה}} שדעת הרמב"ם כר"פ ע"ש, וע' במל"מ {{ממ|[[משנה למלך/זכיה ומתנה/ב#ט|פ"ב מה' זכיי' ה"ט]]}} שכתב טעם אחר אמאי לא הי' ניחא לר"פ בתי' א', ולי נראה כמש"כ. | ||
'''{{עוגן1|אך}}''' מש"כ הש"ך דר"נ הי' ס"ל דחצירו שלא מדעתו אין קונה זהו דוחק גדול, [ולפ"ז נימא ג"כ דהי' ס"ל דאין חצר לקטן משום דקטן לאו בר כוונה הוא, ובב"מ {{ממ|שם}} אמרו גבי פלוגתא אי יש חצר לקטן דאי חצר משום יד כ"ע ס"ל דגם במציאה חצר קונה בקטן, ולא אמרו דהא הוי במו אינו מכוין וגם גדול כה"ג לא קנה ואיך יהי' עדיף קטן מגדול בזה, וע' בש"ך ח"מ {{ממ|[[ש"ך/חושן משפט/רמג#ו|סי' רמ"ג ס"ק ו']]}} שכתב דחצר דקונה בקטן דב"מ הנ"ל הוא מה"ת ולא כשיטת התוס' {{ממ|שם}}, א"כ ה"ל להש"ס לומר דזוהי פלוגתתם, דמ"ד דס"ל דאין חצר לקטן דחצר שלא מדעתו אינו קונה, ושאני גט דבע"כ ואינה מעכבת בי' כונה, וע"כ מוכח דס"ל להש"ס דאין סברא דפליגי בזה משום דכ"ע ס"ל דחצר שלא מדעתו קונה, ויש להאריך בזה ואכ"מ]. | '''{{עוגן1|אך}}''' מש"כ הש"ך דר"נ הי' ס"ל דחצירו שלא מדעתו אין קונה זהו דוחק גדול, [ולפ"ז נימא ג"כ דהי' ס"ל דאין חצר לקטן משום דקטן לאו בר כוונה הוא, ובב"מ {{ממ|שם}} אמרו גבי פלוגתא אי יש חצר לקטן דאי חצר משום יד כ"ע ס"ל דגם במציאה חצר קונה בקטן, ולא אמרו דהא הוי במו אינו מכוין וגם גדול כה"ג לא קנה ואיך יהי' עדיף קטן מגדול בזה, וע' בש"ך ח"מ {{ממ|[[ש"ך/חושן משפט/רמג#ו|סי' רמ"ג ס"ק ו']]}} שכתב דחצר דקונה בקטן דב"מ הנ"ל הוא מה"ת ולא כשיטת התוס' {{ממ|שם}}, א"כ ה"ל להש"ס לומר דזוהי פלוגתתם, דמ"ד דס"ל דאין חצר לקטן דחצר שלא מדעתו אינו קונה, ושאני גט דבע"כ ואינה מעכבת בי' כונה, וע"כ מוכח דס"ל להש"ס דאין סברא דפליגי בזה משום דכ"ע ס"ל דחצר שלא מדעתו קונה, ויש להאריך בזה ואכ"מ]. | ||