מצבת משה/מועד קטן/ב/א: הבדלים בין גרסאות בדף

[בית השלחין בשדה אילן ובשדה תבואה]

ועיין בפירוש רש"י בב"ב ריש פרק חזקת הבתים, בית השלחין מתוך שהמעיין בתוכו שמשקים אותה ממנו תדיר עושה פירות תדיר כו' חזקתן ג' שנים מיום ליום. ובריטב"א הביא מב"ב דף ס"ח דבית השלחין מתפריש על גינה דירק ועל באגי דשדה תבואה, והא דחזקת הבתים ע"כ מתפריש על גינה דירק דאילו שדה תבואה אין עושה פירות תדיר וחזקתן ג' שנים ואינן מיום ליום ע"ש.

[אם צריך הפסד גדול להיתר דבר האבד]

'''ובלשון''' רש"י דמשקין בחולו של מועד לפי שהוא לו הפסד גדול כו'. ובתוס' נקטו דמשום פסידא שרו ליה רבנן ולא הזכירו גדול. יש לומר דלשיטתם אזלי דלרש"י עיקר מלאכת חול המועד אסור מדאורייתא, עיין לקמן דף י"א ע"ב, וכמו שכתבו התוס' בחגיגה דף י"ח ע"א בד"ה חולו בשמו. לכך אף שהתורה מסרה לחכמים להתיר לפי ראות עיניהם, לא נראה להתיר איסור תורה חמור בעצם משום היפסד מועט אלא משום היפסד גדול. והתוס' למש"ש מר"ת דעיקר איסור מלאכה דחוה"מ רק מדרבנן. שפיר י"ל להתיר איסור דרבנן דקיל גם מפני היפסד מועט.

[השגות הטו"א על שיטת ר"ת ויישובן]

והנה ר"ת שם הקשה דאם מלאכת חוה"מ אסור מה"ת, דבר האבוד וכמה מלאכות דשרו היכי מישתרי והיכן מצינו איסור תורה מקצתו אסור ומקצתו מותר. והטו"א באבני מלואים שם כתב, איני יודע מאי ק"ל הא מוביום השביעי עצרת נפק"ל לאסור [ו]וי"ו מוסיף על ענין ראשון, וכיון דאין לומר דהוקשו לשביעי לאסור כל מלאכה, דוביום השביעי עצרת משמע למעוטי אידך, וכיון שכתוב אחד מרבה ואחד ממעט על כרחך מסרו לחכמים להתיר דבר האבוד כו' ובכה"ג י"ל שבקי לקרא דדחיק ומוקי אנפשיה.  

[לכתחילה ודיעבד במילי דאורייתא]

וחוץ לדרכינו יש שייכות ענין זה עם מת שנו"נ האחרונים אם שייך לחלק בענין דאורייתא בין לכתחילה לדיעבד. והביא בשדי חמד מערכת הד' אות ט"ז מרוב הגדולים דאין לחלק. רק מגדול אחד כתב דזהו בדבר המפורש בתורה, אבל לענין מוקף דאינו אלא מתיבת ממנו מחלקינן בין לכתחילה לדיעבד. ושם בשדי חמד סימן ס"א דשעת הדחק לכתחילה כדיעבד דמי, ע"ש. וא"כ דבר האבד כשעת הדחק חשיב. ואיסור מלאכת חוה"מ אף אם הוא מה"ת, עכ"פ אינו מפורש בתורה, דילפינן ליה מוביום השביעי עצרת וי"ו מוסיף על ענין ראשון, וכן שארי הלמודים. לכך שייך ביה להקל במקום פסידא, דהוה כשעת הדחק דחשיב כדיעבד, אם ניקל בדיעבד באיסור תורה שאינו מפורש.

[גר תושב במלאכת דבר האבד בשבת]

ובמה שהביא שם הטורי אבן מכריתות דף ט' בהא דגר תושב מותר לעשות מלאכה בשבת כישראל בחוה"מ, פירוש, בדבר האבוד כו' ומשמע דבמה"ת מיירי בקרא דוינפש בן אמתך והגר דהוא גר תושב. דאי מדרבנן דהוא מלא תסור, גר תושב אינו מצווה ע"ז כו' וא"כ מצינו בשל תורה מקצתה מותר לגר תושב בשבת בדבר האבד ומלאכה זו עצמה אסור לו מה"ת באינו דבר האבד, וא"כ אף לישראל בחוה"מ נימא כן, ע"ש.