שו"ת מהרי"ט/א/סה: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
(המשך) |
||
| שורה 10: | שורה 10: | ||
'''{{גופן|4|וילנה|נשאלתי}}'''במעשה באשה אחת שהיתה חולה ונתנה נכסיה לאביה מהיום ולאחר מיתה ואין שם קנין כתוב בצוואה והרי היא בטלה דהו"ל מתנת בריא שאין בה קנין. וכן כתבה הרמב"ן ז"ל בפרק מי שמת ונמוקי יוסף כתב שהוא ברור ומוסכם בעיני המפרשים אלא שהחכמים השלמים נר"ו זיכו את האב. ואני בעניי נעשתי סניף להם לקיים את המתנה מחמת שהנכסים היו אז בבית אביה ובלא קנין זכתה לו רשותו וראיתי לחד מרבוותא מגדולי החכמים המובהקים נר"ו שכתבו לבטל את המתנה מטעם דכיון שהנכסים היו מקדמת דנא שם בבית אביה הרי המקום היה מושאל לה ולאו רשותו הוא שיקנה לו בלא קנין והוכיח מדברי רשב"ם שבפרק המוכר את הספינה {{ממ|[[רשב"ם/בבא בתרא/פה/א|בבא בתרא פה.]]}} דתניא התם ברשות לוקח כיון שקבל עליו מוכר קנה לוקח, ברשות הלה המופקדים אצלו לא קנה עד שיקבל עליו או עד שישכור את מקומו. וכתב רשב"ם ברשות לוקח, שהביא המוכר תבואתו למכור בבית לוקח וכו'. ברשות הלה המופקדין אצלו, שהפקיד שם פירותיו ומסתמא הקנה לו נפקד למפקיד את רשותו לצורך פירותיו למכור ולמדוד פירותיו בביתו כדרך כל הנפקדין עד שיקבל עליו נפקד במצות מפקיד ליחד לו רשות ללוקח לקנות הפירות. ולמד מדבריו שכל הנפקדין מתמא מקנין את רשותם למפקיד, ולא אמרי ברשות לוקח קנה אלא לפי שהביא שהביא המוכר פירותיו שם דרך עראי למכור דאז לא אמרינן שהקנה לו את רשותו{{הערה|יעויין להלן בדברי רבינו שהלימוד מדברי הרשב"ם הוא בתרתי. א' ממה שהוצרך לפרש שהביא המוכר תבואתו למכור בבית לוקח ולא פירש סתם שהיו פירותיו ברשותו, ועל כרחך שאם היו מופקדים אצלו שלא בשביל מכירה לא היה קונה הלוקח את הפירות בקנין חצר. ב' ממה שהוסיף שמסתמא הקנה לו נפקד למפקיד את רשותו כו'. ועי' להלן מה שביאר רבינו דברי הרשב"ם באופן אחר.}}. | '''{{גופן|4|וילנה|נשאלתי}}'''במעשה באשה אחת שהיתה חולה ונתנה נכסיה לאביה מהיום ולאחר מיתה ואין שם קנין כתוב בצוואה והרי היא בטלה דהו"ל מתנת בריא שאין בה קנין. וכן כתבה הרמב"ן ז"ל בפרק מי שמת ונמוקי יוסף כתב שהוא ברור ומוסכם בעיני המפרשים אלא שהחכמים השלמים נר"ו זיכו את האב. ואני בעניי נעשתי סניף להם לקיים את המתנה מחמת שהנכסים היו אז בבית אביה ובלא קנין זכתה לו רשותו וראיתי לחד מרבוותא מגדולי החכמים המובהקים נר"ו שכתבו לבטל את המתנה מטעם דכיון שהנכסים היו מקדמת דנא שם בבית אביה הרי המקום היה מושאל לה ולאו רשותו הוא שיקנה לו בלא קנין והוכיח מדברי רשב"ם שבפרק המוכר את הספינה {{ממ|[[רשב"ם/בבא בתרא/פה/א|בבא בתרא פה.]]}} דתניא התם ברשות לוקח כיון שקבל עליו מוכר קנה לוקח, ברשות הלה המופקדים אצלו לא קנה עד שיקבל עליו או עד שישכור את מקומו. וכתב רשב"ם ברשות לוקח, שהביא המוכר תבואתו למכור בבית לוקח וכו'. ברשות הלה המופקדין אצלו, שהפקיד שם פירותיו ומסתמא הקנה לו נפקד למפקיד את רשותו לצורך פירותיו למכור ולמדוד פירותיו בביתו כדרך כל הנפקדין עד שיקבל עליו נפקד במצות מפקיד ליחד לו רשות ללוקח לקנות הפירות. ולמד מדבריו שכל הנפקדין מתמא מקנין את רשותם למפקיד, ולא אמרי ברשות לוקח קנה אלא לפי שהביא שהביא המוכר פירותיו שם דרך עראי למכור דאז לא אמרינן שהקנה לו את רשותו{{הערה|יעויין להלן בדברי רבינו שהלימוד מדברי הרשב"ם הוא בתרתי. א' ממה שהוצרך לפרש שהביא המוכר תבואתו למכור בבית לוקח ולא פירש סתם שהיו פירותיו ברשותו, ועל כרחך שאם היו מופקדים אצלו שלא בשביל מכירה לא היה קונה הלוקח את הפירות בקנין חצר. ב' ממה שהוסיף שמסתמא הקנה לו נפקד למפקיד את רשותו כו'. ועי' להלן מה שביאר רבינו דברי הרשב"ם באופן אחר.}}. | ||
'''{{גופן|4|וילנה|ואני}}''' הוא המזכה מזכה אני במקומי שנראה בעיני שאין כאן ענין להשאלת מקום, דכל שלא יחד מקום לפקדון כיצד יהיה המקום קנוי למפקיד שלא יקנה המופקד על ידו. דתנן בפרק המפקיד לא יחדו לו הבעלים מקום וטלטלהו ונשברה, בין מתוך ידו בין משהניחה, לצורכו חייב לצורכה פטור. ומתגרם לה רב ששת כולה כרבי ישמעאל וכשטלטלה להביא | '''{{גופן|4|וילנה|ואני}}''' הוא המזכה מזכה אני במקומי שנראה בעיני שאין כאן ענין להשאלת מקום, דכל שלא יחד מקום לפקדון כיצד יהיה המקום קנוי למפקיד שלא יקנה המופקד על ידו. דתנן בפרק המפקיד לא יחדו לו הבעלים מקום וטלטלהו ונשברה, בין מתוך ידו בין משהניחה, לצורכו חייב לצורכה פטור. ומתגרם לה רב ששת כולה כרבי ישמעאל וכשטלטלה להביא עליה גוזלת ושואל שלא מדעת גזלן הוי, וכשהניחה למקום שאינה מקומה לא הויא השבה. אבל רישא דלא יחדו לה הבעלים מקום, כל אתר דוכתיה. אלמא כשלא יחדו הבעלים מקום לא הוי אותו המקום מיוחד לו וכיון שיכול לשנותה בכל מקום שירצה וזה אינו יכול למחות על ידו נמצא שרשותו של נפקד הוא ולא רשות של מפקיד. | ||
ועוד אפילו יחדו לה הבעלים מקום לא נקנה המקום למפקיד, דהא אמרינן במרובה כשם שהקרקע נקנה בכסף ושטר וחזקה כך שכירות קרקע נקנה בכסף וכו'. וכן כתבו התוס' בפרק הספינה גבי ההיא דמייתי לתוך חיקה או לתוך קלתה, ומוקי לה שהיה בעלה מוכר קלתות, והקשו התוספות נהי שנותן לה רשות ומשאילה מכל מקום בעי חזקה כדאמרינן בהשואל כשם שהקרקע וכו', ותירץ ריב"א שאף על פי שאין המקום קנוי מכל מקום הכלי עצמו קונה לו בכל מקום שיש לו רשות להניח כמו גבי סמטא. ובפרק קמא דמציעא גבי עישור שאני עתיד למוד נתון ליהושע ומקומו מושכר לו הקשו התוס' וישאילנו המקום על ידי חליפין, ותירצו דשאלה ושכירות אינה נקנית בחליפין. והרא"ש ז"ל כתב דאפילו תימא שנקנה בחליפין, מאחר שצריך קנין סודר יותר היה נקל להם מהשכיר בפרוטה. ובפרק הזורק גבי ההוא גברא דכתב גיטא לדביתהו במעלי שבתא וכו' למחר תקף ליה עלמא אמר רבא לקנייה ניהלה לההוא דוכתא דמנח ביה גיטא ותיזיל איהי ותיחוד ותפתח ותחזיק דתנן נעל גדר ופרץ הרי זו חזקה, ופריך ליה התם רב עיליש מה שקנתה אשה קנה בעלה. והקשו התוס' והא אמרינן במתנה קנתה ואין הבעל אוכל פירות, והעמידה ר"י ז"ל דאיירי בשאלה דלא אלימא כמו מתנה. ואף על גב דהויא שאלה הוצרך רבא לומר שתפתח ותחזיק, אלמא כדי שיקנה הקרקע בשאלה היה צריך קנין או חזקה שמועילה גבי מכר כגון נתן צרור והועיל נטל צרור והועיל, ובכל דוכתא אמרינן דרשותו של נפקד קונה לו כדאמרינן בפרק השוכר את הפועל גבי ההיא דבא עליה ואחר כך נתן לה אתננה אסור, ומוקי לה בדקאי בחצרה דלא מחסרא מסירה, ולא אמרינן מסתמא בהשאילה לו המקום. | |||
'''{{גופן|4|וילנה|אך}}''' קשה לי הא דאמרינן בהשולח אהא דאמר רב יהודה אפילו השאילו | |||
גרסה מ־12:36, 26 באפריל 2018
שו"ת מהרי"ט 
א סה
|
< הקודם · הבא > |
| הוקלד חלקית, אתם מוזמנים לתרום ולהשלים את הדף/הפסקה | |||
| נא לא להסיר תבנית זו לפני השלמת ההקלדה | |||
בקושטנדינא לאנדרינופלה
מה שכתבתי על פסק הרב כמה"ר חנניה יקר ז"ל
שאלה סה
נשאלתיבמעשה באשה אחת שהיתה חולה ונתנה נכסיה לאביה מהיום ולאחר מיתה ואין שם קנין כתוב בצוואה והרי היא בטלה דהו"ל מתנת בריא שאין בה קנין. וכן כתבה הרמב"ן ז"ל בפרק מי שמת ונמוקי יוסף כתב שהוא ברור ומוסכם בעיני המפרשים אלא שהחכמים השלמים נר"ו זיכו את האב. ואני בעניי נעשתי סניף להם לקיים את המתנה מחמת שהנכסים היו אז בבית אביה ובלא קנין זכתה לו רשותו וראיתי לחד מרבוותא מגדולי החכמים המובהקים נר"ו שכתבו לבטל את המתנה מטעם דכיון שהנכסים היו מקדמת דנא שם בבית אביה הרי המקום היה מושאל לה ולאו רשותו הוא שיקנה לו בלא קנין והוכיח מדברי רשב"ם שבפרק המוכר את הספינה (בבא בתרא פה.) דתניא התם ברשות לוקח כיון שקבל עליו מוכר קנה לוקח, ברשות הלה המופקדים אצלו לא קנה עד שיקבל עליו או עד שישכור את מקומו. וכתב רשב"ם ברשות לוקח, שהביא המוכר תבואתו למכור בבית לוקח וכו'. ברשות הלה המופקדין אצלו, שהפקיד שם פירותיו ומסתמא הקנה לו נפקד למפקיד את רשותו לצורך פירותיו למכור ולמדוד פירותיו בביתו כדרך כל הנפקדין עד שיקבל עליו נפקד במצות מפקיד ליחד לו רשות ללוקח לקנות הפירות. ולמד מדבריו שכל הנפקדין מתמא מקנין את רשותם למפקיד, ולא אמרי ברשות לוקח קנה אלא לפי שהביא שהביא המוכר פירותיו שם דרך עראי למכור דאז לא אמרינן שהקנה לו את רשותו[1].
ואני הוא המזכה מזכה אני במקומי שנראה בעיני שאין כאן ענין להשאלת מקום, דכל שלא יחד מקום לפקדון כיצד יהיה המקום קנוי למפקיד שלא יקנה המופקד על ידו. דתנן בפרק המפקיד לא יחדו לו הבעלים מקום וטלטלהו ונשברה, בין מתוך ידו בין משהניחה, לצורכו חייב לצורכה פטור. ומתגרם לה רב ששת כולה כרבי ישמעאל וכשטלטלה להביא עליה גוזלת ושואל שלא מדעת גזלן הוי, וכשהניחה למקום שאינה מקומה לא הויא השבה. אבל רישא דלא יחדו לה הבעלים מקום, כל אתר דוכתיה. אלמא כשלא יחדו הבעלים מקום לא הוי אותו המקום מיוחד לו וכיון שיכול לשנותה בכל מקום שירצה וזה אינו יכול למחות על ידו נמצא שרשותו של נפקד הוא ולא רשות של מפקיד.
ועוד אפילו יחדו לה הבעלים מקום לא נקנה המקום למפקיד, דהא אמרינן במרובה כשם שהקרקע נקנה בכסף ושטר וחזקה כך שכירות קרקע נקנה בכסף וכו'. וכן כתבו התוס' בפרק הספינה גבי ההיא דמייתי לתוך חיקה או לתוך קלתה, ומוקי לה שהיה בעלה מוכר קלתות, והקשו התוספות נהי שנותן לה רשות ומשאילה מכל מקום בעי חזקה כדאמרינן בהשואל כשם שהקרקע וכו', ותירץ ריב"א שאף על פי שאין המקום קנוי מכל מקום הכלי עצמו קונה לו בכל מקום שיש לו רשות להניח כמו גבי סמטא. ובפרק קמא דמציעא גבי עישור שאני עתיד למוד נתון ליהושע ומקומו מושכר לו הקשו התוס' וישאילנו המקום על ידי חליפין, ותירצו דשאלה ושכירות אינה נקנית בחליפין. והרא"ש ז"ל כתב דאפילו תימא שנקנה בחליפין, מאחר שצריך קנין סודר יותר היה נקל להם מהשכיר בפרוטה. ובפרק הזורק גבי ההוא גברא דכתב גיטא לדביתהו במעלי שבתא וכו' למחר תקף ליה עלמא אמר רבא לקנייה ניהלה לההוא דוכתא דמנח ביה גיטא ותיזיל איהי ותיחוד ותפתח ותחזיק דתנן נעל גדר ופרץ הרי זו חזקה, ופריך ליה התם רב עיליש מה שקנתה אשה קנה בעלה. והקשו התוס' והא אמרינן במתנה קנתה ואין הבעל אוכל פירות, והעמידה ר"י ז"ל דאיירי בשאלה דלא אלימא כמו מתנה. ואף על גב דהויא שאלה הוצרך רבא לומר שתפתח ותחזיק, אלמא כדי שיקנה הקרקע בשאלה היה צריך קנין או חזקה שמועילה גבי מכר כגון נתן צרור והועיל נטל צרור והועיל, ובכל דוכתא אמרינן דרשותו של נפקד קונה לו כדאמרינן בפרק השוכר את הפועל גבי ההיא דבא עליה ואחר כך נתן לה אתננה אסור, ומוקי לה בדקאי בחצרה דלא מחסרא מסירה, ולא אמרינן מסתמא בהשאילה לו המקום.
אך קשה לי הא דאמרינן בהשולח אהא דאמר רב יהודה אפילו השאילו
- ↑ יעויין להלן בדברי רבינו שהלימוד מדברי הרשב"ם הוא בתרתי. א' ממה שהוצרך לפרש שהביא המוכר תבואתו למכור בבית לוקח ולא פירש סתם שהיו פירותיו ברשותו, ועל כרחך שאם היו מופקדים אצלו שלא בשביל מכירה לא היה קונה הלוקח את הפירות בקנין חצר. ב' ממה שהוסיף שמסתמא הקנה לו נפקד למפקיד את רשותו כו'. ועי' להלן מה שביאר רבינו דברי הרשב"ם באופן אחר.