ידי אליהו/תיקון ק

		הוקלד חלקית, אתם מוזמנים לתרום ולהשלים את הדף/הפסקה
		נא לא להסיר תבנית זו לפני השלמת ההקלדה	דף השיחה

ידי אליהו - תיקון ק
(רמב"ם ריש פ"ט מהל' מעשר)

ק בימי יוחנן כהן גדול שהיה אחר שמעון הצדיק שלחו בית דין הגדול ובדקו בכל גבול ישראל ומצאו שהכל זהירים בתרומה גדולה וכו' לפיכך גזרו שלא יהיה נאמן על המעשרות אלא אנשים נאמנים וכו' והתקינו שלא יהיה אדם מפריש מן הדמאי אלא תרומת מעשר מפני שהוא עון מיתה ומעשר שני שאין בזה הפסד שהרי וכו' [רמב"ם הל' מעשר פ"ט ה"א]:

הכי איתא בפרק בתרא דסוטה (מז:) ובשלהי מעשר שני (פ"ה משנה ט"ו) יוחנן כהן גדול העביר הודיית המעשר וכו' ובימיו אין אדם צריך לשאול על הדמאי ואמרו בגמרא וגזר על הדמאי לפי ששלח בכל גבול ישראל וראה שאין מפרישין אלא תרומה גדולה בלבד ומעשר ראשון ושני מקצתם מעשרין ומקצתם אין מעשרין אמר להם בני בואו ואומר לכם כשם שתרומה גדולה יש בה עון מיתה כך תרומת מעשר וטבל יש בהן עון מיתה עמד והתקין להם הלוקח פירות מעם הארץ מפריש מהם מעשר ראשון ומעשר שני מעשר ראשון מפריש ממנו תרומת מעשר ונותנה לכהן ומעשר שני עולה ואוכלו בירושלים מעשר ראשון ומעשר עני המוציא מחברו עליו הראיה ע"כ ונמצא דשתי תקנות תיקן חד דגזר על הדמאי שלא יהיה עם הארץ נאמן על המעשרות ותיקן גם כן שלא יפרישו ממנו אלא תרומת מעשר ומעשר שני והיינו ממש דברי רבינו וכולה חדא תקנה היא שהרי היה המתקן אחד ובזמן אחד:

וממה שכתב רבינו בדין ה' כיצד מעשרין את הדמאי וכו' ואומר זה מעשר ושאר מעשר סמוך לו משמע שאינו צריך להפריש אלא בקריאת שם סגי ולמד כן ממשנה ראשונה דפרק ה' דדמאי הלוקח מן הנחתום וכו' ואע"פ שבגמרא אמרו שהתקין להם שהלוקח מעם הארץ מפריש מעשר ראשון ומעשר שני משמע ליה דלאו דוקא אלא דקריאת שם גם כן היינו הפרשתן:

ורש"י ז"ל כתב בפ"ק דיומא (ח: ד"ה הנחתומין) ומעשר ראשון ומעשר עני מפרישין אותו ואין נותנין ולא ידעתי למה כתב כן דממשנה הנזכרת משמע בהדיא דסגי בקריאת שם אלא אם נאמר דמפרישין דכתב רש"י ג"כ לאו דוקא. איך שיהיה איכא למידק דבשלמא לרבנן דפליגי ארבי מאיר בפרק ט' דיבמות (פה:) שאין במעשר איסור לזרים ניחא שתיקן להם בהפרשת מעשרות איסור לאו דאיכא בטבל טבול למעשרות כמו שאמר רב בפרק אלו הן הלוקין (מכות טז:) אכל טבל טבול למעשרות לוקה ומקרא דלא תוכל לאכול וכו' וכמו שכתב רש"י בפ"ק דיומא (ט. ד"ה המוציא) מכי אפרשיה ואפקעיה משום טבל אין בו אלא ספק גזל לויים ועניים ויאמר להם הביאו ראיה וכו' אבל לרבי מאיר דסבר דמעשר ראשון אסור לזרים מדאורייתא איך התיר להם אכילת ספק איסור דאורייתא ואף דאמר להם דהמוציא מחבירו עליו הראיה מ"מ נהי דהלויים והעניים אינם זוכים בדין משום המוציא מחברו עליו הראיה אבל איסור שבו להיכן אזל ומה ענין ממונא לאיסורא:

ואין להשיב מבכורות דהתם נמי אמרינן בכל ספק בכור המוציא מחברו עליו הראיה כדאיתא בבכורות (יח: במשנה) דהתם נמי לא הותר לו לאכילה אלא אמרו שכל ספק בכור ירעה עד שיפול בו מום ויאכל לבעליו כמו שכתב רבינו בהל' בכורות פ"ה דין ג' אבל הכא איך התיר לאכול ספק איסור דספיקא דאורייתא לחומרא והתשובה לזה דאפילו לרבי מאיר שאסור באכילה לזרים שאני דמאי דרוב עמי הארץ מעשרין הם כמו שאמרו בכמה מקומות בגמרא (שבת יג. וש"נ.) ויוחנן כהן גדול חשש למיעוטא שלא היו מעשרין ואף על פי שאמרו בסוטה (מח.) מקצתן מעשרין ומקצתן אין מעשרין לאו דוקא שהרי אמרו רוב עמי הארץ מעשרין אלא שחלק מה מהכל נקרא מקצת וכיון דרובא מעשרין התיר להן אכילתו דאזלינן בתר רובא דרובא דאורייתא ולא הוצרך להמוציא מחברו עליו הראיה אלא להצילם מתביעת הלויים והעניים:

ואין להקשות דאיך מפריש בעל הבית תרומת מעשר שהרי הלויים נצטוו בהפרשתה ובהפרשת בעל הבית אינה יוצאה מידי טיבלה דהוה ליה תורם שלא מדעת שכבר כתב רבינו בפ' ג' מהל' תרומות דין י"ב שיש לישראל להפריש תרומת מעשר וליתן לכהן וכו' ולמד כן ממשנה שנית דפרק ה' דדמאי הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת וכו' והאי מתני' בהכרח איירי במפריש מן הודאי שהרי אמר להפריש תרומה: