טורי אבן/מגילה/כא/א

טורי אבן מגילה כא א

דף כ"א ע"א

מה משפט ביום כו'. ופ"ב דסוטה (דף י"ז) א' רבא מגילת סוטה שכתבה בלילה פסולה מ"ט אתי תורה תורה כו' כדאמ' הכא ופירש"י התם והכא נ"ל מביום הנחילו את בניו וכתבו עליו התוס' שם ולא מסתבר דהא ע"פ התור' כתיב גבי זקן ממרא דמשתעי בדיני נפשות והאי קרא דביום הנחילו משתעי בד"מ אלא והוקע לה' נגד השמש נ"ל התם דביום ונ"ל דכל דין סוטה בין גמר בין תחילה פסול בלילה דומיא דד"נ ולא כדיני ממונת תחילת דין ביום אבל גמר דין אפי' בלילה אלו דברי התוס' ואיני יודע מאי קשה להו על פירש"י דאע"ג דע"פ התורה אשר ירך גבי זקן ממרא כתיב. מ"מ לא מיירי מהוראת משפט דד"נ אלא מהוראה ומשפט דעלמא לר"מ בדבר שזדונו כרת ולר"י עד שעיקרו מד"ת ופי' מד"ס ולר"ש אפי' דקדוק אחד מד"ס כדאמרי' בפ' הנחנקין (דף פ"ז) אלא שאם המרה על הוראה ומשפט זה של ב"ד הגדול חייב מיתה ומ"מ הוראה ומשפט זה דמיירי קרא אינו בד"נ ואפי' [צ"ל דיני ממונת] נמי במשמע ואפי' לר"מ דאמר א"ח אלא ע"ד שזדונו כרת בד"מ נמי משכחת לה שנמשך עי"ז דבר שזדונו כרת לענין קידושי אשה וכיוצא בו כדאמ' בכולא סוגי' דהתם מיהו למאי דפי' מקצת מפ' דאם דנו דיני ממונת בלילה בדעבד דינו דין בע"כ מה משפט ביום דקאמר לאו ממשפט דד"מ נ"ל דהא כל הני דחשיב במשנתינו דכשרי' כל היום אפי' בדעבד פסולי' בלילה וה"ה להשקאת סוטה וכדאמר רבא התם להדיא מגילות סוטה שכתבה בלילה פסולה. מה"ט דמה משפט ביום ואי בד"מ אמאי פסול בדעבד הא בדיני ממונת גופי' כשר דעבד. א"ו ממשפט דד"נ גמר דלינה דעבד נמי פסול ול"ל דאע"ג דבד"מ לילה דעבד כשר אפ"ה לבתר דמייתינן מגז"ש דתורה תורה לסוטה דביום ממילא בסוטה יום אפי' בדעבד מעכב וע"ד שאמרו בירושלמי וקנא שלא יקנא לה מתוך שחוק וקלות ראש ומסיק דאפי' עבר וקינא לה מחמת דשרי' הללו אין קינוי קינוי. דכל מקום שנא' חוקה תורה לעכב וה"נ יום דעבד נמי מעכב מה"ט דתורה כתיב גבי סוטה ול"ד להאי דפ"ק. דמנחות (דף ה') גבי הקדים חטאתו של מצורע לאשמו פסול דפריך אמאי פסול דאע"ג דהויה כתיבא גבי מצורע דמשמע עיכובא הני מילי עבודה. שחיטה לאו עבודה היא ופי' התוספות דאע"ג דקבלה עבודה היא וא"ל הא דהקדים פסול משום קבלה הוא י"ל דהוי' לא קאי אלא אמידי דכתיב' באותו פרשה. וה"נ אפשר לומר גבי עיכובא דתורה גבי סוטה לא קאי אלא אמידי דכתיבה באותו פרשה דהא ליתא דכיון דנ"ל מגז"ש דתורה דכתיב גבי סוטה הוי לי' כאלו כתב באותו פרשה דבעי יום וקאי עיכובא דתור' עלה נמי ול"ד לקבל' דלא כתי' לגמרי גבי מצור' אלא קבל' דמצור' בכלל קבלה דכל קדשים הוי דאאל"כ כיון דעיק' יום דבעי בסוט' ממשפט אתי' דמה משפט ביום ואי ממשפט דד"מ אתיא א"א להחמיר בלמד דסוטה יותר מבלמד דמשפט של ד"מ דלא יהא טפל חמור מן העיק' וכה"ג אמרי בפ"ה דזבחים (דף סח) גבי שחיטת צפון דכתיב גבי עולה בהדיא ובחטאת כתיב ושחט החטאת במקום העולה ושנה הכתוב בחטאת לעכב ובעולה לא שנה ואמרי' בעולה לעכב מנין ומסיק לא אמרינן טפל חמור מן העיקר והיינו ע"ד שפיר'. ועוד בלא"ה אא"ל לפי גיר' דידן דנ"ל בסוטה לעכב בדעבד ביום מתורה דהוי עכובא דהא בפ"ג דמנחות (דף יט) מסיק דחוקה הוי עיכובא אבל תורה לא וא"כ א"א להעמיד פרש"י דמתורה דד"מ נ"ל הא אלא שהרבה מן המפרשים ס"ל דבדיני ממונות יום נמי מעכב בדעב' ולפ"ז יש מקום לפרש"י:

מיהו אכתי קשה לי מהאי דפ"ד דסנהדרין דאמרי' רמי כתי' ושפטו את העם בכל עת וכתי' והי' ביום הנחילו הא כיצד יו' לתחיל' דין לילה לגמר דין ופי' רש"י התם לילה לגמ"ד דעיקר משפט היינו גמר דין ומוכרח הוא דאל"כ אימא איפכא מ"מ ש"מ דמשפט היינו גמ"ד דאם אית' דמשפט ביום דאמר הכא היינו משפט דד"מ הא גמ"ד דדיני ממונות בלילה נמי כשר מיהו הא ל"ק אלא לפרש"י דידי' אדידי' אבל מ"מ עיקר פירש דהכא יש להעמידו דמה משפט ביום דקאמר אד"מ קאי ואע"ג דגמר דין דדיני ממונות ביו' דאין ע קר משפט גמ"ד לחוד כדמוכח להדיא רפ"ג דר"ה (דף כה) דקאמר א"ק כי חוק לישראל הוא משפט אימת הוי חוק בגמ"ד וקא קרא לי' משפט מת משפט ביום אף ה"נ ביום וש"מ דמשפ' היינו תחילת דין דאי גמ"ד הא קאמ' מה משפט ביום הא גמ"ד דד"מ אפי' בלילה והתם מדמה קידוש החודש לד"מ וכפרש"י גופי' התם דמשפט היינו תחיל' דין וכ"ת אי משפט תחיל' דין במשמע היכי מ"ל לקר' דושפטו בכל עת לגמ"ד כבר פי' התם בחידושי דוודאי בין תחילת דין בין גמ"ד בכלל משפט הוויין והכא מענינא דקרא וכן הכא גבי קידוש החודש דמקיש לי' חוק למשפט ע"כ לתחילת דין מקיש לי' לפסול בלילה דאי לגמר דין ולהכשיר לשתוק קרא מיני' וממילא ה"א דחוק שהוא גמ"ד שוה לגמ"ד דד"מ כדא' התם מ"ד אד"מ דתנן ד"מ דנין ביו' וכו' וגבי ושפטו בכל עת בע"כ ממשפ' דגמ"ד מיירי ללמד דגמ"ד אפילו בלילה משום דקרא ביום הנחילו דמשמע ביום דווקא דמיירי מצוואת המת השומעים הצוואה רשאים לעשות דין כדאמרי' התה הא ודאי שמיעת הצוואה כתחילת דין הוי ומהשתא בע"כ ושפטו בכל עת דמכשיר לילה מגמ"ד איירי והשת' ניחא נמי הא דשמעתין דקאמר מה משפט ביום דכיון דמשפט תחילת דין וגמ"ד במשמע בע"כ גז"ש דתורה תורה ללמד לסוטה ממשפט דתחילת דין לפסול בלילה דאי ממשפט דגמ"ד להכשיר בלילה לשתוק קרא מיני' דמה"ת לפסול בלילה דאיצטריך קרא להכשיר ואע"פ שאפילו למאי דפרי' אכתי ק' מריש פ"ד דשבועות (דף ל') דאמר התם ר"ה בשעת גמ"ד דברי הכל דייני' בישיבה ובעלי דינין בעמידה דכתיב וישב משה לשפוט א"ה ויעמוד העם והשתא אי משפט בין ת"ד בין גמ"ד במשמע מנ"ל דבעי ישיבת דיינין ועמידות בע"ד משעת גמ"ד והאי וישב לשפוט מגמ"ד מיירי אימא איפכא דמת"ד מיירי כיון דהוי ג"כ בכלל משפט ולא מגמ"ד וכ"כ בזה שם בחידושיי:

ולהקטר חלבים דכתיב כל הלילה עד הבוקר. ק"ל אמאי לא קתני נמי לנאכלין ליום א כשר כל הלילה. ואי משום דנאכלין נמי ביום הקרבה הא הקטרה נמי איתא ביום הקרבה. ואפ"ה קתני לה הואיל וכשירין נמי בלילה שלאחריו. מיהו רפ"ק דברכות (דף ב) תנן ולא זו בלבד פי' ק"ש אלא כל מה שאמרו חכמים עד חצות מצותן עד שיעל' עה"ש הקטר חלבי' ואברי' מצותן עד שיעל' עה"ש וכל הנאכלין ליו' א' מצותן עד שיעלה עה"ש א"כ למה אמרו חכמים עד חצות כדי להרחיק אדם מן העבירה ופי' רש"י הקטר חלבים ואיברים דתנא הבי לא אמרו חכמים ע"ח כלל ולא נקט להו הכא אלא להודיע שדבר הנוהג בלילה כשר כל הלילה והכי תנן בספ"ק דמגיל' כל הלילה כשר לקצירת העומר ולהקטר חלבים ולפי"ז י"ל מש"ה ל"ח לנאכלין במתני' משום דאע"פ דמה"ת נאכלין כל הלילה מדרבנן אין נאכלין אלא ע"ח אבל הקטר חו"א אפי' מדרבנן זמנן כל הלילה. אבל התוס' בספ"י דפסחים פי' דהקטר חו"א נמי עד חצות מיהו אם עיכב להקטיר עד קצות לא נפסל בכך דהא מה"ת כשיר' להקטיר עד הבוקר וחכמים לא עשו לה סייג לדבר להביאן לידי פסול קודם הזמן וכן בנאכלין ואפי' אירע דעבר על דברי חכמים ולא אכל קודם חצות לא נפסל ואוכל אחר חצות כדמשמע בפ"ק דברכות גבי ק"ש בההוא מעשה שבאו בניו של ר"ג מבית המשתה מ"מ איכא סייג דעבר על דברי חכמים שלא אכל קודם חצות ולדבריהם נאכלין והקטר שווין הן מדרבנן מצוות קודם חצות ובדעבד אוכל ומקטיר עד הבוקר אפי' מדרבנן:

ולפי"ז קשה אמאי לא נקט נמי (הקטר חו"א) [צ"ל נאכלין] במתני' כדתני (נאכלין) [הקטר בחו"א] כיון דאפי' בסייג דרבנן שווין ול"נ דוודאי בהקט' נמי איכא משום סייג כמו בק"ש ונאכלין והיינו דח"ל בפ"ק דברכות גבי שאמרו חכמים ע"ח דאנאכלין נמי קאי דאי כפי' רש"י ה"ל למתני נמי קצירת העומר התם דלר"ג ודאי אין זמן קה"ע אלא בלילה ואם נקצר שלא כמצותו פסול כמו שהוכחתי בתשו' אע"כ ר"ג ל"ח אלא מה שא' חכמים ע"ח מפני סייג מש"ה ל"ח לקה"ע שלא אמרו בה חכמים ע"ח דהכל נעשה ע"פ שלוחי ב"ד דזריזין הן וא"צ להן סייג משא"כ ק"ש והקטר ונאכלין שנמסר לכל ואע"ג דאמ' בכ"מ כהנים זריזין הן אפ"ה לא חשיב זריזין כנגד שלוחי ב"ד ואכתי בעו סייג אלא דהא איכא בנייהו דק"ש אע"פ שמסורה לכל אפ"ה אם עבר על סייג ולא קרא קודם חצות קורא בדעבד אחר חצות דהא לא שייך סייג בדעבד שלא יקרא לאחר חצות דא"כ אתה מפקיע מצות ק"ש השתא בוודאי משום סייג שלא יאמר פעם אחרת יש לי שהות עדיין לקרות ובתוך כך יעלה עה"ש ועבר זמנו הא אפי' אם יקרא לאחר שעלה עה"ש לא עבד איסורא כדתנן גבי ק"ש של שחרית הקורא מכאן ואילך לא הפסיד כאדם הקורא בתורה. וא"כ הה"נ לק"ש של ערבית אלא שבטל מ"ע זו של ק"ש וא"כ היכא אפשר לבטל ק"ש של עכשיו ובוודאי בדלא קרא קוד' חצות מפני סייג של אחר זמן שמא יסמוך על שהות שיש לו ובתוך כך יעלה עה"ש הא אין ספק דאחר זמן מוציא מדוודאי ק"ש של עכשיו ובסייג דנאכלין אם לא אכל קודם חצות מדרבנן אסור לאכול לאחר חצות דאיכא למיחש לדררא דאיסור חמור מכרת שמא כבר עלה עה"ש ונעשה נותר ובכרת והוא יטעה וסבר שעדיין לא עלה ואוכל לפיכך העמידו דבריהם במקום עשה דאכילות קדשים ואינו אוכל לאחר חצות ומ"מ בהקטר אע"ג דאם יטעה בין יום ללילה איכא דררא דאיסור' דהא בעמוד השחר חו"א נפסלין ואסור להעלות דבר פסול ע"ג המזבח אפ"ה הואיל ואינו מסור לכל אלא לכהני' בלבד וכהנים זריזין הן ועוד דלא חמיר איסורא כ"כ כנותר דבכר' ל"ג אלא לכתחילה אבל בדעבד מקטיר והול' כל הל לה והשתא ניחא הא דלא חשיב נאכלין במתני' משום נהי דמה"ת כשירין כל הלילה כבר בטלוהו רבנן משום סייג ואפילו בדעבד נמי אין נאכלין לאחר חצות מה שא"כ בהקטר אפילו מדרבנן בדעבד איתא לאחר חנות ולמאי דפי' א"ש האי סידרא דמתני' דקתני כל הלילה כשר לקצירת העומר ולהקטר חו"א מכדי הקטור היא תדיר בכל לילות השנה וקצירת העומר א"נ אלא פ"א בשנה ואמאי אקדימה במתני' קצירה קודם הקטור איפכא מ"ל. ולמאי דפי' ניחא משום נהי דהקטר בדעבד כשר כל הלילה לכתחילה משום סייג אינו אלא עד חצות משא"כ קצירה אפילו מדרבנן מצותו לכתחילה כל הלילה ואין כאן משום סייג וכיון דיש מעלה לקציר' על הקטו' בהא מילתא דמצותן כל הלילה דזה אפילו לכתחילה וזה אינו אלא בדעבד הא ודאי לכתחילה עדיף מש"ה אקדמי':

דבר שמצותו בלילה כשר כל הלילה לאתויי מאי. הא דלא קאמר לאתויי קריאת מגיל' כבר פי' בפ"ק דק"מ דליל' אינו אינו מדברי קבל' אלא מדרבנן בעלמא והאי תנא בדרבנן ל"מ. ואע"ג דתני תפילת מוספין אגב מוספין תנא לת"מ דחד טעמא נינהו כדאמר לעיל ולת"מ כמוספין שוי' רבנן. וכן הא דתנא לקריא' הלל הלל נמי דברי קבל' הוא ובפ"ב דתעני' (דף כ"ח) אמר הלל דר"ח לאו דאורייתא ש"מ דשאר הלל כדאורייתא דמי משום דתקנו נביאים ראשונים לאומרה על כל פרק ופרק ועל כל צרה וצרה שלא תבא על הציבור כדאמר' בספ"י דפסחים. מ"מ ק"ל אמאי לא קאמר דלאתויי ק"ש של ערבית קאתא דזמנה כל הלילה עד שיעלה עה"ש וכר"ג דס"ל הכי רפ"ק דברכות וקיי"ל כוותי' ובהכי ניחא טפי מהשתא דמ"ל דלא כראב"ע דלפי"ז פליג ההוא סתמא אסתמי' דפ"ה דזבחים (דף נ) דתנן הפסח אינו נאכל אלא עד חצות וד"פי דפסחים (דף ק"כ) דתנן הפסח אחר חצות מטמא את הידים ומ"ל בגמרא להני סתמי כראב"ע. וכ"ת מש"ה ל"ק דלאתויי ק"ש דערבית אתיא משום דאיכא מ"ד בפ"ג דברכות (דף כ) קריאת שמע דרבנן האי תנא בדרבנן לא מיירי כדפירש. ליתא דהא פריך התם אמ"ד קריאת שמע דרבנן מדכתיב בשכבך ובקומ' ומשני ההי' בד"ת כתיב וכבר הוכחתי בתשו' (סי' א') בראיית ברורות דה"פ דלמ"ד קריאת שמע דרבנן היינו שאין צריך לקרות מה"ת לפרשה זו של שמע דוקא אלא בקורא איזה ד"ת בשעת שכיבה וקימה סגי ורבנן תקנו ויחדו דווקא לפרשה זו של שמע מפני קבלות עול מלכות שמים וכיון שכן אפילו למאן דאמר קריאת שמע דרבנן המ"ל דלאתויי קריאות ד"ת שצריך לקרוא מן התורה קמרבה בזה הכלל ויש לומר משום דבפרק קמא דברכות (דף ח) סבירא לי' לר' שמעון ב"י דאפילו לאחר שיעלה עמוד השחר עד הנץ החמה הוי זמן קריאות שמע של לילה אף על גב דיממא הוא משום דאיכא אינשי דגני בהאי שעתא ובשכבך קרינן בי' והלכתא כוותי' כדאמר' התם אלמא לדידי' לאו כל הלילה לחוד זמן ק"ש של ערבית אלא נמשך זמנו על מקצת היום ולא נ"ל לאוקמא סתמא דמתני' דלא כהלכתא ואע"ג דהשתא נמי דמ"ל דלא כראב"ע הוי נמי דלא כהלכתא לדעת מקצת מפרשים דפסקו כוותיה בהא ל"ל בה כיון דאיכא נמי הני סתמא דאמרן דאתיין כוותי' אבל אי הוי מוקי לה למנין ק"ש ליכא שום סתמא דסתם לן תנא כהלכתא. מ"מ אכתי ק"ל נימא דאתא לאתויי הזכרת של יציאת מצרי' דלילה דכשר כל הלילה וכדתנן ספ"ק דברכו' (דף יב) מזכירן י"מ בלילות וכבן זומא דדריש כל. ימי חייך לרבות את הלילות ואע"ג דרבנן פליגי עלי' התם וס"ל כל לרבות לימות המשיח קיי"ל כבן זומא כדמוכח שם בפ"ג (דף יד) דקא' התם אק"ש דלילה לא אמר אני ה' אלקיכם אצ"ל אמת והא בעי אדכורי י"מ דקאמר הכי מודים אנו לך שהוצאתנו מארץ מצרי' והא ודאי הזכרת י"מ דלילה עד שיעלה (עהמ"ש) [צ"ל עמוד השחר] ועק"ל דה"לל לאתויי תרומת הדשן שכשר כל הלילה כדאמ' ספ"ק דיומא (דף כ) אבל הא ל"ק לי אמאי לא קא' אדבר שמצותו ביום כשר כל היום דלאתויי דין אתא דאינו אלא ביו' דינו ממונות לתחילת דין ודיני נפשו' אפי' לגמ' דין כדתנן רפ"ד דסנהדרין (דף לב) וה"נ המ"ל דלאתויי מצות חליצה אתא כדתנן בפי"ב דיבמות (דף קד) חלצה בלילה חליצתה כשרה ור"א פוסל וק"ל כר"א והא כל הני מ"ל נמי לכתחלה דלא קודם הנץ ולאחר שעלה עה"ש ובלילה ממש דעבד נמי לא כיון דתנינן השקאות סוטה בין הני דכשירן כה"י ולא בלילה והא נ"ל לעיל ממה משפט ביום ש"מ דכל הני דמשפט הוו דכשירן כל היו' ולא בלילה דהא דפוסל ר"א חליצה בלילה נמי ה"ט דדמי לתחילות דין כדא' התם ומש"ה נמי לא קאמר דלאתויי קידש החודש דאינו אלא ביו' כדאמר רפ"ג דר"ה (דף כו) והה"נ לעיבור שנה כדאמרינן בפ"ק דסנהדרין (דף יא) דהני נמי בכלל משפט הן דמדקרי' קרא משפט כנ"ל התם הא:

[אבני שהם] אף כאן עד חצות. פ"ק דברכות (ד' ט) הקשו התו' היכא מצי למימר עד חצות הא כתיב לא תותירו ממנו עד בוקר דמשמע דמצי לאוכלו עד בוקר ותי' דמ"ל דה"ק לא תעשה דבר שבא לידי נותר עד בוקר שאם לא יהי' נאכל ע"ח לא תוכל לאוכלו ולא לשרפו בלילה כדאמר ביום אתה שורפו ואי אתה שורפו בלילה וא"כ ישאר ע"ב וק"ל לפי גמרא שלנו א"א לפרש קרא הכי דהא ברפ"ה דפסחים (דף נט) אמרי לי' רב ספרא לרבא כתיב לא ילין לבקר זבח חג הפסח לבקר הא דלא ילין הא כל הלילה ילין הא כתיב עולת שבת בשבתו ולא עולת חול בשב' ולא עול' חול בי"ט א"ל כבר רמיי' נהלי' ראב"ח לר"א ושני לי' הכא בי"ד שחל בשב' עסקינן דחלבי שבת קריבין בי"ט א"ל משים דחלבי שבת קריבין בי"ט אנן ניקו' ונימא לי' דהאי קרא בי"ד שחל בשב' הוא דכתיב א"ל שבקי לי' לקר' דהוא דחיק ומוקי אנפשי'. והשתא ל"ל לדחוקי במילתא ולאוקמי לקרא בי"ד שחל בשבת הכא נמי נימא דה"ק ל"ת דבר שיביאו האמורין לידי לא ילין שאם לא הקריבן בע"פ מבע"י לא תוכל להקריבן בלילה ובע"כ ישאר עד הבקר וכדמפ' ראב"ע להאי קרא דלינת בשר לדידי'. ה"נ נפר' קרא לענין לינת אימורין לכ"ע ול"ל למדחק ולאוקמי לקרא דל"י אלא מי"ד שחל בשבת דווקא ואע"פ שהתוס' כתבו בירו' דייק מקרא דלא ילין חלב חגי כה"ג ומפר' שמרהו שלא יביא לידי לא ילין שיקרבהו מבע"י מ"מ כיון דבגמ' דידן דחיק לאוקמי בי"ד שחל בשבת ולא רצה נפרש כן ש"מ דס"ל להג' שלנו דא"א לפרש קרא עד"ז ואם איתא דאליב' דראב"י בע"כ מתפרש קרא ל"ת דגבי בשר פסח עד"ז א"כ האי קרא דלא ילין דגבי אימורי' ה"ל נמי לפרש כן וי"ל דבשלמא הכא כ"ר ל"ת עד בקר ואע"ג דלא מצי לאכלו מחצו' דנ"מ דאין שם נותר חל עליו עד הבקר אע"ג דעבר חצות אין עובר עניו אלא בעשה אבל אכתי לא חשיב חוץ לזמנו כנותר גמור עד הבקר. ונ"מ דאם חשב בא' מן העבודות על מנת לאכלו לאחר חצות אינו פיגול כמו שאר מחשבות חוץ לזמנו דהוי פיגול וחייבין עליו כרת ואפילו האוכלו בזמנו. לא מבעיא לר"י דא' בפ"ה דזבחים (דף נו) המחשב לאור ג' פי' בקדשי' קלים שנאכלין לב' ימים ולילה א' דפסול. פי' דהו' פיגול דהא אידחי לי' מאכילה דה"ל פיגול במחשב בפסח לאוכלו משעלה עמ"הש וכדא' התם אליבא דר"י וקדשים הנאכלי' ליום א' מחשבין בבשרן ובאימורין משיעלה עה"ש אלא אפי' לחזקי' דאמר התם דכשר דהא לא אינתיק לשריפה משום דאין נשרפין לאור ג' כדאמר התם יכול ישרף מיד ת"ל והנותר מבשר הזבח ביו' השלישי באש ישרף ביום אתה שורפו ואי אתה שורפו בלילה. והא נותר דפסח אינו נשרף בט"ו עד ששה עשר כדתנן בפ"ז דפסחים (דף פ"ד) התם לאו משום דלא הגיע זמן שריפתו הוא אלא משום דאין שריפת נותר דוחה י"ט כדא' התם ולעולם הגיע עלי' זמן שר פתו אנא דארי דאיסור י"ט רמי דא"א לשרפו היום וה"ל אינתק לשריפה כשאר הנאכלין ליום א' דאינתק לשריפה בעה"ש. דהא אם עבר ושרף בט"ו במזיד או בשוגג אע"פ שחילל י"ט מצו' שריפה מיהו קיי' והגע בעצמך בשאר הנאכלין ליום א' או לב' ימים שחל זמן שריפה שלהן בשת וי"ט אטו נימא לחזקי' דבמחשב לאכלן משיעלה עה"ש של יום א' או יום ב' דכש' הואיל וא"א לשרפן בו ביום הא וודאי לא דאינתק לשריפה וארי הוא דרבע עליו וה"נ דכוותי'. וכ"ת אליבא דר"י דפוסל במחשב לאור ג' אע"ג דלא אינתק לשריפה הואיל ואידחי לי' מאכילה וה"נ גבי פסח אליבא דראב"ע כיון דאינתק מאכילה מחצות במחשב לאכלו לאחר חצות יהי פסול ולמאי נ"מ מהא דכתב רחמנא לא תותירו ממנו ע"ב י"ל דע"כ ל"ק ר"י דאע"ג דל"א נשריפה כיון דאידחי מאכילה פסול אלא באידחי מאכילה בדיחוי גמור של נותר אבל פסח שאינו נדחה מאכילה לאחר חצות אלא בעשה בעלמא לא מהני מחשבה כמו דל"מ מחשבה בשאר פסולי אכילה כדתנן בפ"ג דזבחים (דף לו) שחטה להניח את דמו וכו' שאין מחשבה פוסלת אלא בחוץ לא מנו וה"נ נ"מ להא דאמ' התם האוכל אור ג' חזקי' אמר פטור פי' משים כרת דנותר דל"א לשריפה רי"א חייב דהא אינתק לי' מאכילה והשתא באוכל לאחר חנות לכ"ע פטור אפי' לר"י דהא אין כאן משום איסור נותר עדיין אלא עשה בעלמא אבל לאחר עה"ש יש כאן לאו דנותר דל"ת ממנו ע"ב האוכל לאחר שעה"ש חייב לכ"ע דכבר חל עליו איסור נותר ואפי' לחזקי' חייב דה"ל אינתק לשריפ' וכדפי' וכיון שכן י"ל דקרא ה"ק ל"ת דבר שיבא לידי נותר ע"ב ואע"ג דכבר נפסל מחצות אפ"ה כ"ר ל"ת למימרא דשם נותר חל עליו מעה"ש ונ"מ לענין כרת דנותר ומחשבות פיגול וכדפי' אבל גבי לינת האימורים דפסח כיון דא"א להקריב בלילה משום ע"ת בי"ט ל"ל דכ"ר לא ילין לבקר הא א"א להקריב מתחילת הלילה ואי משום ללמד דפסול לינה חל עליו משע"ה ונ"מ למחשב להקריב בלילה לא הוי לי' פסול ופיגול דהא לא עבר זמן הקרבת' אלא דארי איסור י"ט רמי עלה ומשע"ה הוי מחשבה להא ל"ל קרא דאימורי' דכל הקדשי' דנפסלי' בלינה נ"ל מהעולה על מוקדה על המזבח כל הלילה לעשה ומלא ילין חלב חגי עד ביקר ל"ת כדאמ' בפ"ק דחגיגה ופסח נמי נ"ל מהכא [ע"כ מאבני שהם]:

[אבני מלואים] אף כאן עד חצות. ור"ע פליג עלי' התם וס"ל דנאכל כל הליל' ואמרי' בפ"ק דברכות (דף י) והני תנאי כהני תנאי דתני' שם תזבח את הפסח בערב כבוא השמ' מועד צאתך ממצרי' ר"א אומ' בערב אתה זובח כבוא השמש אתה אוכל מצ"מ אתה שורף ר' יהושע אומר בערב אתה זובח כבוא השמש א"א ועד מתי א"א והולך עד מצ"מ. ופרש"י אבל לר"א ע"ח לילה הוי זמן אכילה ותו לא דאי לא מאי בנייהו והא דאמ' ר"א מצ"מ אתה שורף כלומר בבוקר הוא נעשה נותר שהגיע זמן שריפה אלא לפי שאין שורפין קדשי' בי"ט ממתינין לו עד בוקר שני וק"ל אדר"א למנ"מ כתב קרא למצ"מ אתה שורף כיון דא"א לשורפו עד בוקר שני מיהו מפרש"י פי"ט דשבת (דף קלב) למדתי תי' לזה דאמ' התם שמילה אינו דוחה י"ט אלא בזמנו ונ"ל לחזקי' מדכתי' ל"ת ממנו עד בוקר והנותר ממנו עד בוקר שאין ת"ל עד בוקר בא הכתוב ליתן לו בוקר שני לשריפתו פרש"י אלמא מידי דחול לא עבדינן בי"ט ופסח קרב בי"ד בניסן שהוא חול ומילה של"ב נמי מידי דחול הוא דבשבת זו לא הי' זמנו וה"נ פי' בדאביי דנ"ל התם מקרא דעולות שבת בשבתו ולא עולות חול בשבת וי"ט ומילה של"ב נמי כעולות חול בי"ט דמי. ומהא נמי נ"ל לאביי שם בפ"ז דפסחים (דף פד) דאין שורפין לנותר בפסח די"ט ומדתלא לטעמא דפסח עולת חול שקרב בי"ד בניסן שהוא חול כעול' חול בי"ט הוי ש"מ דאם חל י"ד בשב' דה"ל פסח קרבן של שבת שריפו' נותר שלו דוחה (שבת) [צ"ל י"ט] אפילו לחזקי' דנ"ל משאין ת"ל עד בוקר וכ"ש לאביי דנ"ל מולא עולות חול בי"ט בחל י"ד בשבת דמי לע"ש ביום טוב וחלבי שבת קריבין ביום טוב והשתא י"ל דהא דקאמר מועד צ"מ אתה שורף מיירי בחל י"ד בשבת דזמן שריפת הנותר בבוקר אף על פי שהוא יום טוב ואפילו לרבא דנפקא ליה התם הא דמילה שלא בזמנה ושריפת פסח א"ד י"ט מלבדו ולא מילה של"ב וכן ר"א דאמר התם שבתון עשה הוא וה"ל י"ט עשה ול"ת איכא למומר דבחל י"ד בשבת מודו דשריפ' נותר דפסח דוחה י"ט כמו שעולת שבת קריבין בי"ט דבהא כ"ע מודו:

מ"מ אני תמה על פרש"י דא"א לומר כן דבחל י"ד בטבת שריפת נות' דפסח דוחה י"ט לא מבעי לחזקי' דנ"ל תן לו בוקר שני לשריפתו דאין שריפת נותר דוחה י"ט אין לחלק בין חל י"ד בשבת בין חל בחול כיון דגלי קרא בדבר שאפשר לקיים מצותו לאחר יו"ט א"ד י"ט כ"ש אלא אפי' לאביי דנ"ל מולא ע"ח בשבת וי"ט אפ"ה א"א ללמוד אותם דע"ש קריבין בי"ט הה"נ לנותר דפסח בחל י"ד בשבת דל"ד בשלמא עולת שבת ניחא דקרב בי"ט שהרי אפי' בשבת מותר להקטיר אברים ופדרים של שבת כדא' בפ"ו דפסחים (ד' סח) אר"ש בא וראה כמה חביבה מצוה בשעתה שהרי הקטר חלבים ואיברים ופדרים כשירין כל הלילה ואין משהין להן עד שתחשך ומקרא דע"ש בשבתו על עלת התמיד נ"ל התם. וכיון דאותן חלבים ואברים היו ראויין להקריב בשבת וניתן שבת החמור לדחות אצלן כ"ש שדוחין י"ט הקל הסמוך לו מלאחריו אבל נותר דפסח מה בכן שחל י"ד בשבת הא לא ניתן שבת לדחות אצל נותר לעולם אפי' אם נעשה נותר בשבת ב"ש לנותר דפסח זה שחל י"ד בשבת דעדיין לא נעשה נותר ולא ניתק מצותו לשריפה עד אחר שבת. וא"כ אין לנו דשריפתו דוחה י"ט הואיל וקרב בשבת דאין הא דקרב בשבת מוכיח על שריפת נותר שלו לתת לו מעלה לדחות י"ט ואינו מוכיח אלא על הקטר חלבים ואיברים לחוד הואיל ומותר להקטירן בו ביום בקרבן של שבת כ"ש בי"ט שלאחריו וכדפי' וכ"ש דלרבא ור"א דאינו ראוי לחלק כלל בחל י"ד בשבת או בחול ולעולם אין שריפת נותר דוחה י"ט וגדולה מזו נ"ל דאפי' גבי מילה אם חל יום שמיני בשבת ולא מלו אין דוחה י"ט שלאחריו שחל בא' בשבת אע"ג דאביי מדמה לע"ש בי"ט דהא מילת קטן זה היה ראויה לדחות שבת דהא ח' שלו חל בשבת ש"ה כיון דמילה של"ב אין דוחה י"ט כדנ"ל מהני קראי ואין דוחה י"ט אלא ביום ח' דוקא א"כ ליכא למימר השתא מילת קטן זה ראוי לדחות שבת החמור כ"ש י"ט הקל. דאין זה הוכחה דהא דהי' דוחה ביו' ח' שהוא שבת משום דבשבת זה הי' זמנו וראוי לדחותו דמילה בזמנו דוחה שבת וי"ט אבל בי"ט שלאחריו הא נעשה מילה שלא בזמנו ואין דוחה שלא בזמנו אפי' י"ט משא"כ גבי הקטר חלבים אין חילוק בין בזמנו שהוא יום הקרבתו לשלא בזמנו שהרי יכול להקריבן משתחשך כמו ביום הקרבתן אפ"ה דוחין שבת ביום הקרבתן כ"ש שדוחה י"ט שלאחריו הואיל ושבת החמיר ניתן לדחות אצל הקטרתן כ"ש י"ט הקל. עוד יש לחלק בין עולת שבת בי"ט להא דמילה דה"ט דהא דדוחה הקטר ע"ש י"ט לאו מהאי טעמא לחוד משום דהואיל וראוי לדחות שבת החמור כ"ש י"ט הקל אלא משום דכבר דחתה שחיטה את השבת דהא מה דהקטר חלבים של שבת אף ע"ג דאפשר להקטירן משתחשך אפ"ה דוחה את השבת. הא גופא ה"ט הואיל וכבר דחתה שחיטה את השבת כדאמר במנחות ס"פ י' (ד"ע) וה"ט ל"ש גבי מילה בי"ט שאחר שבת כיון דלא מלו בזמנו ולא דחי שבת אינו מן הדין לדחות י"ט אלא דלפי"ז היכי שחל ח' בשבת ומל ולא פרע דדחתה מילה את השבת וברשות עביד הא דמל בשבת דאע"ג דלא פרע וקי"ל מל ולא פרע כאלו לא מל. אפ"ה עביד ברשות כדאמ' בפי"ט דשבת (דף קל"ה) אנא עבדא פלגא דמצוה וכו' וא"כ יהי' מותר לפרוע בי"ט של אחריו הואיל וכבר דחתה מילה את השבת והא לא מצינו מאן דאמ' הכי:

א"ו טעם א' עיקר דמש"ה אפי' פריעה אינו דוחה מ"ט משום דבי"ט זה ה"ל מילה של"ב וכדפי' והשתא תקשה לר"א מצ"מ אתה שורף למאי נ"מ הא א"א לשרפו בי"ט:

מיהו למאי דפי' התוספות בפ"ק דפסחים בשם ריב"א למ"ד דהבערה ללאו יצאת לא הי' אסור בי"ט כיון דאין שם מלאכה עלי' א"כ לפי"ז שריפת נותר בי"ט מותר כיון דאין כאן חילול י"ט בשריפתו דאפי' לחזקיה ואביי דצ"ל מקרא בע"כ ה"ט דממעט קרא משום איסור מלאכה ולא מגזה"כ דהא מיני' נ"ל דמילה של"ב אינו דוחה י"ט וכיון שכן אם אין אסור הבערה בי"ט א"א למדרש קרא בהכי לאסור עולה חול א"נ שריפת נותר בי"ט כיון דאין בזה איסור מחמת י"ט. והשתא א"ל דר"א ס"ל הבערה ללאו יוצאת ואין בו איסו' כלל בי"ט ומצ"מ אתה שורף היינו שריפה ממש אלא שק"ל על פי' ריב"א אי ס"ד דלמ"ד הבערה ללאו יוצאת אין בו איסור בי"ט א"כ מנ"ל להגמ' דהני תנאי כהני תנאי ור"א ור"י בפלוגתא דראב"ע ור"ע פליגי דר"י דאמר עד מתי אתה אוכל והולך עד מועד צ"מ כר"ע ור"א דאמר מצ"מ אתה שורף כרא"בע דאינו נאכל אלא ע"ח דאל"כ מאי בינייהו דלמא ר"א נמי כר"ע ס"ל דזמן אכילות פסח כל הלילה והא איכא בנייהו דלר"י הבערה לחלק יצאת ואסורה בי"ט ובע"כ מצ"מ לאו לשריפה אתא דאינו דוחה י"ט אלא לזמן אכילה בלחוד אתא אבל ר"א ס"ל דהבערה ללאו יצאת ושריא בי"ט ולדידי' מצ"מ לאתה שורף נמי אתא דשרי וחייב לשרפו מיד בי"ט והא דנקט שריפה ולא אכילה רבותא קמ"ל דמותר לשרפו בי"ט ומצ"מ אתה חיוב לשרפו אלא ש"מ דלכ"ע הבערה אסורה בי"ט אפי' למ"ד ללאו יצאת ואין שורפין נותר בי"ט ובע"כ פליגי בפלוגתא דרא"בע ור"ע וא"כ אכתי קשה מצ"מ אתה שורף דקא' ר"א למנ"מ. וי"ל דנ"מ בהא דכ"ר מצ"מ אתה שורף לומר שזמן שריפות נותר ומצוותו הגיעה בעלות השחר של ט"ו ואע"ג שאין רשאי לשרפו דאין מצוות שריפת נותר דוחה י"ט מטעמא דכל הני אמוראי. אפ"ה אם עבר ושרפו בי"ט אינו לוקה דה"ל לאו דל"ת כל מלאכה כמאן דליתא דמי דעשה דשריפות נותר דוחה אותה וכה"ג פי' התוס' בספ"ב דחולין אהא דפריך בפ"ג דפסחים (דף מ"ז) וא"א הואיל אחרישה לא לחייב הואיל וחזי לכסויי דם צפור והקשה ריב"א הא י"ט עשה ול"ת הוא ותי' נהי דל"ד מיהו אינו עובר על אותו לאו דהא דלא דחי היינו משום עשה אבל הלאו כמאן דליתא דעשה דחה לי' וה"נ לר"א דא' שבתון עשה הוא ומש"ה אין עשה דשריפת נותר דוחה י"ט מ"מ לאו די"ט נדחה מפני עשה זו ופקע לי' מלקות אם עבר ושרף בי"ט לאחר שיעלה עה"ש וה"נ להני אמוראי דנ"ל מקראי ל"א דאהדרי' קרא לאסור קמא ללקות עליו משום לאו דלא תעשה מלאכה ואינו עובר אלא בעשה ול"ד להא דאמ' בפ"ק דביצה (דף י"ב) השוחט עולות נדבה בי"ט לוקה לב"ש אבל לב"ה דס"ל דאמ' מתוך שהותרה לצורך הותרה נמי שלא לצורך אין לוקין ופי' התוספות אע"ג דלב"ה נמי מכלל עשה ואע"ג דבגיזת פסולי המוקדשין דנ"ל מתזבח ולא גיזה נו"נ א"ק בי"ט ונ"ל מלכם ולא לגבוה. אפ"ה א"ל דאינו אלא לאו הבא לוקין אלמא אמרי' כיון דאהדרי' קרא אהדר לי' לאסורה קמא קודם שנפסל דאיכא לאו דלא תגוז וה"נ נימא דאהדרי' ללאו דל"ת מלאכה. שאני התם שלא הותר פסולי המוקדשין בהדי' לפיכך מוקמינן לי' באיסור' קמא אבל הכא אוכל נפש הותר בהדיא וה"ה נו"נ מתוך שהותרה וכיון דאשכחן דהותר בהדי' ל"א דאהדרי' לאסור קמא אלא למאי דאהדרי' וקאי דווקא בעשה וה"נ דכוותי' דהא שריפת נותר בי"ט כאלו הותר בהדי' כיון דנ"ל מקרא בפ"ק דיבמות דעשה דוחה ל"ת ל"א דאהדרי' לאסורא קמא ולא קאי אלא בעשה בעלמא ואם עבר ושרף נותר בי"ט א"ע בלאו דמלאכה והיינו בזמן שעלה השחר דקמ"ל קרא דמצ"מ אתה שורף כלומר דכבר חל מצות שריפתו ולאו די"ט נדחה מפני עשה דשריפות נותר ונהי דאין, רשאי לשרפו בי"ט מכח מיעוטא דקרא אפ"ה לאו ליכא ואם עבר ושרפו בי"ט אינו לוקה ובמ"א יתבאר עוד [ע"כ מאבני מלואים]:

פרק שלישי - הקורא את המגילה

עומד ויושב. הטור כתב (בא"ח סי' תר"צ) משמע בדיעבד אבל לכתחילה לא יקרא יושב ובירו' אמר דאפי' לכתחילה והרמב"ם כתב אבל לא יקרא לכתחילה יושב בציבור מפני כבוד ציבור וק"ל ע"ז דאם איתא דבציבור א"ק לכתחילה יושב הא אמר' בגמ' משא"כ בתורה ואקריאת התור' בציבור קאי דא"ק יושב וכדפרש"י ומוכרח הוא וכמ"ש בגמ'. והשתא מה בין מגילה לתורה הא שניהן שוים דביחיד קורין יושב לכתחילה ובציבור לא ולא מסתבר דבתורה דבציבור יושב אפי' דעבד ל"י דהא ודאי לא א"ו אפי' בציבור קורין יושב לכתחילה והא דתנא הקורא לישנא דדעבד ל"ד אלא ה"ה לכתחילה תדע דתנא סיפא קרא א' קראה ב' לישנא דדעבד ואפ"ה אפי' לכתחילה ש"ד כדא' בגמ' בהלל ובמגי' אפי' י' קורין דמשמע אפי' לכתחילה וא"נ לומר דתנא קרא ב' לישנא דדעבד אגב רישא דיושב דבציבור לכתחילה לא:

תנא משא"כ בתורה. פרש"י שאין קורין בתורה בצבור מיושב ומוכרח הוא דהא ל"ל משא"כ בתורה איחיד נמי קאי וכדא' בסמוך עד ימות ר"ג הי' לומדי' תורה מעומד וכדיליף לה בסמוך ונ"ל מואתה פה עמוד עמדי דהא ליתא חדא דהא משא"כ בתורה אמתני' קאי ורבי דסתם מתני' אחר ר"ג הי' לאחר שירד חולי לעולם ולומדין תורה מיושב ועוד אי קודם ר"ג מגילה נמי מעומד דאטו קריאות מגילה מי נפקא מכלל לימוד תורה. א"ו משא"כ בתורה אקריאת ציבור קאי כדפרש"י:

מנין לרב שלא ישב ע"ג מטה וכו'. ק"ל הא בע"כ מיירי לאחר שירד חולי לעולם דאלו בתחילה לא הי' לומדי' תורה אלא מעומד אלא לאחר שירד חולי שלומדין מיושב וקמ"ל דלא ישב ע"ג מטה ותלמיד ע"ג קרקע א"כ מאי ראי' מייתי להא מואתה פה עמוד עמדי דהת' טעמא משום דבעי דווקא עמידה והרי עיקרא של עמידה בת"ת מהא אתי'. וי"ל דר"א ס"ל כרבא דבסמוך דא' רכות מעומר קשות מיושב וקמ"ל דאפי' קשות דמיושב אפ"ה לא ישב הרב ע"ג המטה וכו' וכולה נ"ל מהאי קרא דואתה פה עמוד עמדי:

מימות משה וכו' לא הי' לומדי' תורה אלא מעומד. ק"ל הא בפ"ה דערובין (דף נד) תניא כיצד סדר משנה משה למד מפי הגבורה נכנס אהרן שנה לו משה פירקו נסתלק אהרן וישב לשמאל משה וכו' אלעזר ישב לימין משה ואתמר כו' אלמא בימי משה גופא הי' למידין מיושב ושמא יושב לאו דוקא אלא אהרן עמד לימין משה וכן כולם אלא שמפרש"י התם משמע דישב ממש קא' שפי' ישב לשמאל משה דתניא ההולך לימין רבו הרי זה בור וכ"ש יושב בזמן שאין שני לישב בשמאל מיהו לרבא דא' בסמוך רכות מעומד קשות מיושב ניחא דהתם בקשות מיירי:

לא עומד ולא יושב אלא שוחה. משמע דשוחה הוי בכלל עמיד' ובכלל ישיבה לפיכך כתי' אנכי עומד וכתי' ואשב בהר קרא לי' עמידה וישיבה וק"ל מהא דאמ' בפ"ב דזבחים (דף י"ט) כיצד קידוש מניח ידו הימנית ע"ג רגלו הימנית וידו השמאלית ע"ג רגלו השמאלית ומקדש ר' יוסי ב"י אומר מניח שתי ידיו זו ע"ג זו וע"ג ב' רגליו זו ע"ג זו ומקדש א"ל הפלגתה א"א לעשות כן ומפ' בגמ' לר"י חבירו מסייעו ואו' מאי בנייהו עמידה מן הצד איכא בנייהו כלומר עמידה כזו שא"א בלא סמיכה ע"י אחר לרבנן לא הוי עמיד' ובקידוש עמידה בעינן דכתי' לעמוד ולשרת כדמפ' התם. אלמא לרבנן לאו בכלל עמידה היא. וצ"ל דבשחי' מודו רבנן דהוי בכלל עמידה תדע דהא אפי' לרבנן דא' מניח ידו ע"ג רגלו וכו'. א"א בלא שחי' אפ"ה הוי עמידה לענין קידוש דבעי עמידה ובחי' למס' שבועות רפ"ד יתבאר עוד:

---

---

שולי הגליון

---

---

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף