מגיני שלמה/ביצה/ט/ב: הבדלים בין גרסאות בדף
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (גרסה ראשונית) |
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (תיקון) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude> | <noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude> | ||
{{מרכז|'''דף | {{מרכז|'''דף ט' ע"ב'''}} | ||
ד"ה | ד"ה אר"י מוחלפת השיטה פירש"י ההיא דתריסין כו' וק' טובא כו' תחילה ראיתי לישב מה ראה רש"י ז"ל להחליף ההיא דתריסין ולא ההיא דהשוחט משום דקשיא א"כ דההיא דהשוחט מוחלפת אין מקום למשנה ראשונה דריש פרקין דתנן ב"ש אומרים שאור בכזית וכו' השוחט וכו' ומה מקום למשנה זו כיון דלאו מקולי ב"ש וחומרי ב"ה הוא וא"כ איך סידר אלו ג' בבות כיון דקצתם חומרי ב"ש הם וכ"כ רש"י בהדיא במשנה דמשום הכי תני להו בהדי הדדי: | ||
ועוד קשיא ליה מה שמקשים התו' לקמן דבעדיות תני ליה מקולי ב"ש ואיך יתכן לומר דשם נשנית לפי הטעות ובכל דוכתי קרי לעדיות בחירתא פרק תפלת השחר ופרק האיש. א"כ כיון דע"כ ההיא דהשוחט א"א להחליף ע"כ כולהו שנויי קיימי לפי המסקנא דאינהו דחקי ומוקמי נפשייהו דא"א להחליף כולם: | |||
ומה שהקשו דגבי עור קאמר טעמא משום דחזיא למזגא ולקמן אמרינן התירו סופן משום תחילתן לענ"ד דלא קשיא דהא לקמן גבי חלבים נמי אמרינן דס"ד דשרי למשחטינהו דלמא ממנע ולא שחיט קמ"לן. ופריך מ"ש מעור דהתירו סופן מ"ת ה"נ ל"ש. ומשני התם לא מוכחא מלתא משום דחזיא למזגא עליה כו' אלמא דגבי עור אע"ג דטעמא משום תחילתו לא סגי בהאי טעמא לחוד אלא בעינן משום דחזי למזגא נמי כי היכי דלא יהא מוכח' מלתא וא"כ ה"נ ע"כ איכא איסורא לב"ה אפי' בדקר נעוץ או משום גומא או משום כתישה. וא"כ ה"פ דהמקשן פריך מתני' דהשוחט דמחמירי ב"ה בשמחת י"ט וגבי עור התירו משום תחילתו אלמא משום שמחת י"ט מקילינן כדפי' רש"י בהדי' הכא וכן גבי תריסין ומשמע דע"כ לא התירו ב"ה משום תחילתו שהוא שמחת י"ט אלא משום דחזי למזגא ולא אתי לקלקולא דלא מוכחא מלתא כמו שכתבתי אבל הכא דליכא הא מלתא ואתי לקלקולא דאמרינן מ"ט שרו לי רבנן משום כיסוי דם מה לי בלא כתישה או בכתישה או מ"ל עפר תיחוח או אינו תיחוח דע"כ צ"ל דהיינו טעמא דאסור מדרבנן גומא בעפר תיחוח משום שאינו תיחוח ולכן אסור וא"כ חזי למזגא אינו הטעם של ההיתר אלא הוא סניף לטעם דשמחת י"ט דאי לאו חזי למזגא דהוי שום חשש קלקול דאתי למסרך לא הוי שרו רבנן. כיוצא בזה כתב הרמב"ן לחדא שיטה דידיה גבי תריסי' ע"ש: | |||
ומה שהקשה דא"כ דאותה דהשוחט נשארת במקומה א"כ רבה ור"י שקלי וטרי אליבא דב"ש. נראה לע"ד לישב מוכן מבע"י כדרב יהודה דבזה מודה דשרי לשחוט לכתחילה ופליגי רבה ור"י אי בעינן שיהא לו עפר צבור למטה או שרי ליטול אפר כירה ולהניח היום למטה דהא ע"כ צ"ל לעיל הא דקסבר רבה אי איכא עפר למטה אין אי לא לא. ואעפ"י שיש לו דקר נעוץ מבע"י כדכתבו התו' לקמן דהא דאמר רב יודא והוא שיש לו דקר נעוץ קאי אכולה מתני' וא"כ מאי איסורא איכא אי ממנע ולא שחיט כיון שהעפר מוכן כבר מאתמול והעפר תיחוח ואין בו משום כותש ולא משום גומא אלא ע"כ צ"ל דמ"מ איכא איסורא דחופר גומא פטור אבל אסור היא אלא דרבנן שרי משום שמחת י"ט כמ"ש התו' לעיל דף ח' ד"ה ואין צריך וזהו ג"כ טעמייהו דב"ה דאסרי לכתחילה כמ"ש גם הרא"ש ז"ל אי טעמייהו דגזרי משום כתישה כמ"ש רש"י לקמן וא"כ גם באפר כירה או בעפר צבור מבע"י שייך האי. דהא אמרינן לעיל אפר כירה מוכן לודאי ואין מוכן לספק ואמרינן לספק מ"ט לא דקעביד גומא כו' אלא דגזרינן משום כתישה כו' אלמא דהני תרתי טעמי שייכי גם באפר כירה או בעפר צבור: | |||
ואין להקשות א"כ אמאי שרי ב"ה לכתחלה באפר כירה ועפר צבור כיון דשייכי בהו הני טעמי. י"ל דודאי לפי המסקנא לא שייכי בהו כולי האי כמו בעפר תיחוח דקרקע עולם ותלמודא לא שקיל וטרי כ"א למאי דס"ד דאינו מוכן לספק משום גומא או כתישה כמו בקרקע עולם. וכמ"ש רש"י שם גבי כתישה כיון דרוב פעמים אין צריך לכתוש שרו ב"ה משום שמחת י"ט אבל לענין עפר למטה צ"ל לרבה דלא שרו ב"ה אלא א"כ יש לו כבר עפר תיחוח למטה דלמא ממלך ולא שחיט כיון דגם באפר ועפר צבור שייכא בהו קצת האי טעמא כמ"ש ואע"ג דלא מצאתי לא' מן הפוסקים שכתב זה ולפי' זה היו צריכים לכתוב דין זה כיון דהלכתא כרבה נגד ר"י. מ"מ הנלע"ד כתבתי לישב דברי רש"י אי אפשר שפסקו בזה כר"י. אח"כ מצאתי' שפסק בעל המאור ז"ל כן כיון דמצינו בכמה דוכתין במכילתין שחשו חכמים למניעת שמחת י"ט. או אפשר שלא חשו לקושיא זו של התוס' דס"ל דסוגיא דלעיל לב"ש אזלא כדאשכח' בכמה דוכתי' דשקיל וטרי תלמוד' לפרש דעתן דב"ש אע"ג דלית הלכתא כוותייהו. וכ"כ רש"י לעיל בפי' ד"ה השוחט שבא לימלך וכו' ולקמן מפרש פלוגתייהו דרבה ור"י אליבא דב"ש ומ"מ אין זה סתירה לפירושינו דה"א דאע"ג דעיקר פלוגתייהו לב"ש מ"מ נ"מ גם לב"ה: | |||
ומה שהקשו כיון דמוחלפת ההיא דתריסין א"כ סברי ב"ה דיש בנין בכלים כו'. הנה לענ"ד קושיא זו לא הבנתי כיון דהאי סתים לן תנא דכתבו התו' ז"ל אין כוונתם דתנא דמתני' דכל הכלי' סתים לן דאין בנין וכו' דז"א דאין שם במתני' שום רמז מזה ולא אמרי התם בבנין כלל כ"א בהיתר טלטול דלתות כלים ע"ש. אלא ע"כ אברייתא דמייתי התם דלת של שידה ותיבה וכו' דאוקמא רבא דקסבר אין בנין כו' וא"כ כיון דברייתא היא לא ידעתי מאי קושיא דלמא אתא כרשב"א דמייתי לקמן דף י"א מתני' דלא כי האי תנא דתניא אמר רשב"א לא נחלקו ב"ש וב"ה שמסלקי' את התריסי' בי"ט לא נחלקו אלא להחזיר א"כ כ"ע מודו דאין בנין בכלים ולא פליגי אלא אם התירו סופן משום תחילתן: | |||
אבל לי הצעיר קשה על פי' רש"י אי מותפת ההיא דתריסין א"כ סברי ב"ה דיש בנין ולקמן פ"ב דף כ"ב אמרינן גבי ואין זוקפי' את המנורה דפליגי ב"ש וב"ה וסברי ב"ה דאין בנין בכלים והתם אי אפשר להחליף דהא קאמר במתני' ג' ר"ג מחמיר כדברי ב"ש והיינו צריכים להפך הכל וכל הברייתות שהביא שם. ועוד מאי קאמר דמחמיר ר"ג בג' דברים כדברי ב"ה פשיטא. דבכל מקום בעי למעבד כוותייהו ומ"מ איך נחלקו רבנן עליו כיון דעביד כב"ה. ע"כ נלע"ד דודאי גם לשיטת רש"י סברי ב"ה דאין בנין בכלים ומ"מ בתריסי חנויות גזרו כיון דעומדות תמיד בשוק כמ"ש רש"י הוי כקבועים נחתך בצילום ד"ה ואמאי הוא במקום אחד דבמגדל של עץ גדול שייך ביה בנין וסתירה. וא"כ אפשר דה"ה לתריסי חנויות או טעמייהו כיון דאין אדם מעמיד עצמו על ממונו אי שרית ליה לסלק יחזיר ודאי כי אין מניחם פתוחות כיון שהם עומדות בשוק וכמ"ש הרי"ף ז"ל דהיינו טעמא דהתירו סופן משום תחילתן: | |||
ואין להקשות דמ"מ לב"ש קשיא דס"ל לקמן דיש בנין והכא שרי י"ל דמשום שמחת י"ט הקילו דגם לדבריהם אין בנין כ"א מדבריהם ומשום שמחת י"ט הקילו כי היכי דלדברי התו' צ"ל נמי כן דהא להחזיר אסרינן ריש פרק כל הכלים גזירה שמא יתקע ואפ"ה שרו ב"ה משום תחילתן מפני שמחת י"ט ה"ה לב"ש אין בנין בכלים כ"א מדרבנן אפי' היכא דליכא גזירה שמא יתקע והיכא דאיכא גזירה גם ב"ה מודו וגבי חנויות גזרי אפי' לסלק כמ"ש. ואי גרס רש"י כנוסחא שלנו דאמרינן לקמן א"נ ע"כ לא קשרו ב"ה אלא משום דאין בנין בכלים כו' א"ש הכל וכ"כ הר"ן ז"ל דס"ל לרי"ף הכי. ולכמה פוסקים: | |||
<noinclude>{{דיקטה}} | <noinclude>{{דיקטה}} | ||
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude> | {{ניווט כללי תחתון}}</noinclude> | ||
גרסה אחרונה מ־01:10, 21 במרץ 2023
|
< עמוד קודם · עמוד הבא >
צור דיון על דף זה מפרשי הדף רש"י תוספות רשב"א שיטה מקובצת מהרש"ל מהר"ם חי' הלכות מהרש"א פני יהושע חתם סופר רש"ש |
מגיני שלמה 
ביצה ט ב
ד"ה אר"י מוחלפת השיטה פירש"י ההיא דתריסין כו' וק' טובא כו' תחילה ראיתי לישב מה ראה רש"י ז"ל להחליף ההיא דתריסין ולא ההיא דהשוחט משום דקשיא א"כ דההיא דהשוחט מוחלפת אין מקום למשנה ראשונה דריש פרקין דתנן ב"ש אומרים שאור בכזית וכו' השוחט וכו' ומה מקום למשנה זו כיון דלאו מקולי ב"ש וחומרי ב"ה הוא וא"כ איך סידר אלו ג' בבות כיון דקצתם חומרי ב"ש הם וכ"כ רש"י בהדיא במשנה דמשום הכי תני להו בהדי הדדי:
ועוד קשיא ליה מה שמקשים התו' לקמן דבעדיות תני ליה מקולי ב"ש ואיך יתכן לומר דשם נשנית לפי הטעות ובכל דוכתי קרי לעדיות בחירתא פרק תפלת השחר ופרק האיש. א"כ כיון דע"כ ההיא דהשוחט א"א להחליף ע"כ כולהו שנויי קיימי לפי המסקנא דאינהו דחקי ומוקמי נפשייהו דא"א להחליף כולם:
ומה שהקשו דגבי עור קאמר טעמא משום דחזיא למזגא ולקמן אמרינן התירו סופן משום תחילתן לענ"ד דלא קשיא דהא לקמן גבי חלבים נמי אמרינן דס"ד דשרי למשחטינהו דלמא ממנע ולא שחיט קמ"לן. ופריך מ"ש מעור דהתירו סופן מ"ת ה"נ ל"ש. ומשני התם לא מוכחא מלתא משום דחזיא למזגא עליה כו' אלמא דגבי עור אע"ג דטעמא משום תחילתו לא סגי בהאי טעמא לחוד אלא בעינן משום דחזי למזגא נמי כי היכי דלא יהא מוכח' מלתא וא"כ ה"נ ע"כ איכא איסורא לב"ה אפי' בדקר נעוץ או משום גומא או משום כתישה. וא"כ ה"פ דהמקשן פריך מתני' דהשוחט דמחמירי ב"ה בשמחת י"ט וגבי עור התירו משום תחילתו אלמא משום שמחת י"ט מקילינן כדפי' רש"י בהדי' הכא וכן גבי תריסין ומשמע דע"כ לא התירו ב"ה משום תחילתו שהוא שמחת י"ט אלא משום דחזי למזגא ולא אתי לקלקולא דלא מוכחא מלתא כמו שכתבתי אבל הכא דליכא הא מלתא ואתי לקלקולא דאמרינן מ"ט שרו לי רבנן משום כיסוי דם מה לי בלא כתישה או בכתישה או מ"ל עפר תיחוח או אינו תיחוח דע"כ צ"ל דהיינו טעמא דאסור מדרבנן גומא בעפר תיחוח משום שאינו תיחוח ולכן אסור וא"כ חזי למזגא אינו הטעם של ההיתר אלא הוא סניף לטעם דשמחת י"ט דאי לאו חזי למזגא דהוי שום חשש קלקול דאתי למסרך לא הוי שרו רבנן. כיוצא בזה כתב הרמב"ן לחדא שיטה דידיה גבי תריסי' ע"ש:
ומה שהקשה דא"כ דאותה דהשוחט נשארת במקומה א"כ רבה ור"י שקלי וטרי אליבא דב"ש. נראה לע"ד לישב מוכן מבע"י כדרב יהודה דבזה מודה דשרי לשחוט לכתחילה ופליגי רבה ור"י אי בעינן שיהא לו עפר צבור למטה או שרי ליטול אפר כירה ולהניח היום למטה דהא ע"כ צ"ל לעיל הא דקסבר רבה אי איכא עפר למטה אין אי לא לא. ואעפ"י שיש לו דקר נעוץ מבע"י כדכתבו התו' לקמן דהא דאמר רב יודא והוא שיש לו דקר נעוץ קאי אכולה מתני' וא"כ מאי איסורא איכא אי ממנע ולא שחיט כיון שהעפר מוכן כבר מאתמול והעפר תיחוח ואין בו משום כותש ולא משום גומא אלא ע"כ צ"ל דמ"מ איכא איסורא דחופר גומא פטור אבל אסור היא אלא דרבנן שרי משום שמחת י"ט כמ"ש התו' לעיל דף ח' ד"ה ואין צריך וזהו ג"כ טעמייהו דב"ה דאסרי לכתחילה כמ"ש גם הרא"ש ז"ל אי טעמייהו דגזרי משום כתישה כמ"ש רש"י לקמן וא"כ גם באפר כירה או בעפר צבור מבע"י שייך האי. דהא אמרינן לעיל אפר כירה מוכן לודאי ואין מוכן לספק ואמרינן לספק מ"ט לא דקעביד גומא כו' אלא דגזרינן משום כתישה כו' אלמא דהני תרתי טעמי שייכי גם באפר כירה או בעפר צבור:
ואין להקשות א"כ אמאי שרי ב"ה לכתחלה באפר כירה ועפר צבור כיון דשייכי בהו הני טעמי. י"ל דודאי לפי המסקנא לא שייכי בהו כולי האי כמו בעפר תיחוח דקרקע עולם ותלמודא לא שקיל וטרי כ"א למאי דס"ד דאינו מוכן לספק משום גומא או כתישה כמו בקרקע עולם. וכמ"ש רש"י שם גבי כתישה כיון דרוב פעמים אין צריך לכתוש שרו ב"ה משום שמחת י"ט אבל לענין עפר למטה צ"ל לרבה דלא שרו ב"ה אלא א"כ יש לו כבר עפר תיחוח למטה דלמא ממלך ולא שחיט כיון דגם באפר ועפר צבור שייכא בהו קצת האי טעמא כמ"ש ואע"ג דלא מצאתי לא' מן הפוסקים שכתב זה ולפי' זה היו צריכים לכתוב דין זה כיון דהלכתא כרבה נגד ר"י. מ"מ הנלע"ד כתבתי לישב דברי רש"י אי אפשר שפסקו בזה כר"י. אח"כ מצאתי' שפסק בעל המאור ז"ל כן כיון דמצינו בכמה דוכתין במכילתין שחשו חכמים למניעת שמחת י"ט. או אפשר שלא חשו לקושיא זו של התוס' דס"ל דסוגיא דלעיל לב"ש אזלא כדאשכח' בכמה דוכתי' דשקיל וטרי תלמוד' לפרש דעתן דב"ש אע"ג דלית הלכתא כוותייהו. וכ"כ רש"י לעיל בפי' ד"ה השוחט שבא לימלך וכו' ולקמן מפרש פלוגתייהו דרבה ור"י אליבא דב"ש ומ"מ אין זה סתירה לפירושינו דה"א דאע"ג דעיקר פלוגתייהו לב"ש מ"מ נ"מ גם לב"ה:
ומה שהקשו כיון דמוחלפת ההיא דתריסין א"כ סברי ב"ה דיש בנין בכלים כו'. הנה לענ"ד קושיא זו לא הבנתי כיון דהאי סתים לן תנא דכתבו התו' ז"ל אין כוונתם דתנא דמתני' דכל הכלי' סתים לן דאין בנין וכו' דז"א דאין שם במתני' שום רמז מזה ולא אמרי התם בבנין כלל כ"א בהיתר טלטול דלתות כלים ע"ש. אלא ע"כ אברייתא דמייתי התם דלת של שידה ותיבה וכו' דאוקמא רבא דקסבר אין בנין כו' וא"כ כיון דברייתא היא לא ידעתי מאי קושיא דלמא אתא כרשב"א דמייתי לקמן דף י"א מתני' דלא כי האי תנא דתניא אמר רשב"א לא נחלקו ב"ש וב"ה שמסלקי' את התריסי' בי"ט לא נחלקו אלא להחזיר א"כ כ"ע מודו דאין בנין בכלים ולא פליגי אלא אם התירו סופן משום תחילתן:
אבל לי הצעיר קשה על פי' רש"י אי מותפת ההיא דתריסין א"כ סברי ב"ה דיש בנין ולקמן פ"ב דף כ"ב אמרינן גבי ואין זוקפי' את המנורה דפליגי ב"ש וב"ה וסברי ב"ה דאין בנין בכלים והתם אי אפשר להחליף דהא קאמר במתני' ג' ר"ג מחמיר כדברי ב"ש והיינו צריכים להפך הכל וכל הברייתות שהביא שם. ועוד מאי קאמר דמחמיר ר"ג בג' דברים כדברי ב"ה פשיטא. דבכל מקום בעי למעבד כוותייהו ומ"מ איך נחלקו רבנן עליו כיון דעביד כב"ה. ע"כ נלע"ד דודאי גם לשיטת רש"י סברי ב"ה דאין בנין בכלים ומ"מ בתריסי חנויות גזרו כיון דעומדות תמיד בשוק כמ"ש רש"י הוי כקבועים נחתך בצילום ד"ה ואמאי הוא במקום אחד דבמגדל של עץ גדול שייך ביה בנין וסתירה. וא"כ אפשר דה"ה לתריסי חנויות או טעמייהו כיון דאין אדם מעמיד עצמו על ממונו אי שרית ליה לסלק יחזיר ודאי כי אין מניחם פתוחות כיון שהם עומדות בשוק וכמ"ש הרי"ף ז"ל דהיינו טעמא דהתירו סופן משום תחילתן:
ואין להקשות דמ"מ לב"ש קשיא דס"ל לקמן דיש בנין והכא שרי י"ל דמשום שמחת י"ט הקילו דגם לדבריהם אין בנין כ"א מדבריהם ומשום שמחת י"ט הקילו כי היכי דלדברי התו' צ"ל נמי כן דהא להחזיר אסרינן ריש פרק כל הכלים גזירה שמא יתקע ואפ"ה שרו ב"ה משום תחילתן מפני שמחת י"ט ה"ה לב"ש אין בנין בכלים כ"א מדרבנן אפי' היכא דליכא גזירה שמא יתקע והיכא דאיכא גזירה גם ב"ה מודו וגבי חנויות גזרי אפי' לסלק כמ"ש. ואי גרס רש"י כנוסחא שלנו דאמרינן לקמן א"נ ע"כ לא קשרו ב"ה אלא משום דאין בנין בכלים כו' א"ש הכל וכ"כ הר"ן ז"ל דס"ל לרי"ף הכי. ולכמה פוסקים:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |