משתמש:אוצר השו"ת/מפתח: הבדלים בין גרסאות בדף
אוצר השו"ת (שיחה | תרומות) (מפתח) |
אוצר השו"ת (שיחה | תרומות) (←מגילה) |
||
שורה 24: | שורה 24: | ||
=מגילה= | =מגילה= | ||
;בזמנה, אי קריאתה בציבור או ביחיד. מחלוקת אמוראים מגילה {{ממ|ה.}}, שו"ת מן השמים {{ממ|סימן ח}} שנחלקו הפוסקים בהכרעת ההלכה, והשיבוהו שביחיד. | ;בזמנה, אי קריאתה בציבור או ביחיד. | ||
מחלוקת אמוראים מגילה {{ממ|ה.}}, שו"ת מן השמים {{ממ|סימן ח}} שנחלקו הפוסקים בהכרעת ההלכה, והשיבוהו שביחיד. | |||
=נשים= | =נשים= | ||
;ברכה על מצות עשה שהזמן גרמא | ;ברכה על מצות עשה שהזמן גרמא |
גרסה מ־23:04, 26 באוקטובר 2022
ברכות השחר
- אם מברך רק כשמזדמן לו
שו"ת מן השמים (סימן יב) שמברך תמיד.
- אם מברך דוקא עובר לעשייתן
שו"ת מן השמים (סימן יב) שאין צריך.
ברכות התורה
- אם צריך לברך בכל פעם שלומד
שו"ת מן השמים (סימן י) שאין צריך.
- ענין ג' ברכות התורה
שו"ת מן השמים (סימן י), שעניינם ברכת המצות, תפילה ללמוד וללמד, והודיה.
הגעלת כלים
- הכשרת כלי ע"י שכשוך מים רותחים בתוכו
שו"ת מן השמים (סימן יא) שבעל נפש יחמיר להצריך למלאותם ממש.
טבילת עזרא
- אחר שבטלוה, לתפילה.
שו"ת מן השמים (סימן ה) שנחלקו גאונים בדבר, והשיבוהו שצריך לטבול, ועכ"פ שליחי ציבור.
מאה ברכות
- תקנת ברכת השחור להשלמת מאה ברכות
שו"ת מן השמים (סימן יב).
מגילה
- בזמנה, אי קריאתה בציבור או ביחיד.
מחלוקת אמוראים מגילה (ה.), שו"ת מן השמים (סימן ח) שנחלקו הפוסקים בהכרעת ההלכה, והשיבוהו שביחיד.
נשים
- ברכה על מצות עשה שהזמן גרמא
שו"ת מן השמים (סימן א), הכריע שבדברים ששייכות יכולות לברך, כלולב שהוא לב אחד לאביו שבשמים, ושופר שצריכות שיעלה זכרונם לפניו, וכיו"ב.
ספר תורה
- מעובד בעיבוד שלנו שלא בעפצים
שו"ת מן השמים (סימן ו) שנחלקו בדבר אם כשר לכתחילה או פסול בדיעבד, והשיבוהו שכשר.
- מעובד שלא לשמה
שו"ת מן השמים (סימן ז) אם עובד לשם ספר אחר - פסול, ואם עובד בסתמא - כשר.
שבת
- שבות דשבות, אמירה לנכרי בדרבנן
שו"ת מן השמים (סימן ד) לאסור.
שמות הקודש
- השבעת מלאכים לזכרון התורה, עושר, ניצו אויבים, ומציאת חן בעיני השרים
שו"ת מן השמים (סימן ט) לאסור.
תפילין
- כשלא סח בינתיים אם מברך שתי ברכות
שו"ת מן השמים (סימן ב) שנחלקו בדבר ראשונים, והשיבוהו שלא יברך.
- סדר פרשיות
שו"ת מן השמים (סימן ג) שנחלקו בדבר הקב"ה ופמלייתו, והקב"ה כדעת רבינו תם.