אוצר:מיזמים/דבריהם הם זכרונם/תשפב/אדר א/יז: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
|||
| שורה 2: | שורה 2: | ||
"ועשית כיור נחושת וכנו נחושת לרחצה" {{ממ|[[תנ"ך/שמות/ל#יח|שמות ל יח]]}} | "ועשית כיור נחושת וכנו נחושת לרחצה" {{ממ|[[תנ"ך/שמות/ל#יח|שמות ל יח]]}} | ||
[[ספורנו/שמות/ל/יח|הספורנו]] | [[ספורנו/שמות/ל/יח|הספורנו]] עומד על כך שכל כלי המקדש נזכרים בפרשיות תרומה ותצוה, ורק הכיור וכנו נזכרים בפני עצמם בפרשתנו, פרשת כי תשא. וביאר: כי לא היתה הכוונה בו להשכין שכינה במקדש, כענין הכוונה באותם הכלים, אבל היתה הכוונה להכין את הכהנים לעבודתם. | ||
בגליון תורת הקרבנות {{ממ|גליון 61}} הביא חכ"א תוספת ביאור בדברי הספורנו משמו של רבי ברוך שמעון סלומון זצ"ל ר"י נחלת דוד ורב העיר פתח תקוה. וכה אמר: הכלים כולם הרי הם חלק מצורת הבית המקדש, שכן רק עמם ראוי המקדש לשכון בו שכינה. שונה מכך הכיור וכנו, הן אמת שנצרכים הם לצורך עבודת הכהנים, אך אף בהעדרם אין חסר דבר בצורת הבנין של המשכן. | בגליון תורת הקרבנות {{ממ|גליון 61}} הביא חכ"א תוספת ביאור בדברי הספורנו משמו של רבי ברוך שמעון סלומון זצ"ל ר"י נחלת דוד ורב העיר פתח תקוה. וכה אמר: הכלים כולם הרי הם חלק מצורת הבית המקדש, שכן רק עמם ראוי המקדש לשכון בו שכינה. שונה מכך הכיור וכנו, הן אמת שנצרכים הם לצורך עבודת הכהנים, אך אף בהעדרם אין חסר דבר בצורת הבנין של המשכן. | ||
על פי זה ביאר הגרב"ש סלומון את ההיתר לסלק את הכיור בלילה, וזאת משום שאין הכיור חלק מצורת הבית, אלא הכשר לעבודת הכהנים, ובהעדרו עדיין עומד הבנין בצורתו על תילו. | על פי זה ביאר הגרב"ש סלומון את ההיתר לסלק את הכיור בלילה, וזאת משום שאין הכיור חלק מצורת הבית, אלא הכשר לעבודת הכהנים, ובהעדרו עדיין עומד הבנין בצורתו על תילו. | ||
גרסה אחרונה מ־19:08, 17 בפברואר 2022
יום שישי י"ז אדר א' - רבי ברוך שמעון סלומון[עריכה]
"ועשית כיור נחושת וכנו נחושת לרחצה" (שמות ל יח)
הספורנו עומד על כך שכל כלי המקדש נזכרים בפרשיות תרומה ותצוה, ורק הכיור וכנו נזכרים בפני עצמם בפרשתנו, פרשת כי תשא. וביאר: כי לא היתה הכוונה בו להשכין שכינה במקדש, כענין הכוונה באותם הכלים, אבל היתה הכוונה להכין את הכהנים לעבודתם.
בגליון תורת הקרבנות (גליון 61) הביא חכ"א תוספת ביאור בדברי הספורנו משמו של רבי ברוך שמעון סלומון זצ"ל ר"י נחלת דוד ורב העיר פתח תקוה. וכה אמר: הכלים כולם הרי הם חלק מצורת הבית המקדש, שכן רק עמם ראוי המקדש לשכון בו שכינה. שונה מכך הכיור וכנו, הן אמת שנצרכים הם לצורך עבודת הכהנים, אך אף בהעדרם אין חסר דבר בצורת הבנין של המשכן.
על פי זה ביאר הגרב"ש סלומון את ההיתר לסלק את הכיור בלילה, וזאת משום שאין הכיור חלק מצורת הבית, אלא הכשר לעבודת הכהנים, ובהעדרו עדיין עומד הבנין בצורתו על תילו.