אוצר:מיזמים/דבריהם הם זכרונם/תשפב/אדר א/יז: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
(מרבי שמעון סופר)
 
(מרבי ברוך שמעון סלומון)
שורה 1: שורה 1:
== יום שישי י"ז אדר א' - רבי שמעון סופר ==
== יום שישי י"ז אדר א' - רבי ברוך שמעון סלומון ==
בפרשת השבוע {{ממ|[[תנ"ך/שמות/לג#יב|שמות לג יב-טז]]}} נאמר: "ויאמר משה אל ה'... ואתה אמרת ידעתיך בשם וגם מצאת חן בעיני. ועתה אם נא מצאתי חן בעיניך הודעני נא את דרכך ואדעך למען אמצא חן בעיניך וראה כי עמך הגוי הזה. ויאמר פני ילכו והנחתי לך. ויאמר אליו אם אין פניך הלכים אל תעלנו מזה. ובמה יוודע אפוא כי מצאתי חן בעיניך אני ועמך הלוא בלכתך עמנו ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר על פני האדמה".
"ועשית כיור נחושת וכנו נחושת לרחצה" {{ממ|[[תנ"ך/שמות/ל/יח|שמות ל יח]]}}


יש לפרש, אומר רבי שמעון סופר בעל 'מכתב סופר', שהרי לכאורה אהבה ה' לישראל היא אהבה התלויה בדבר - בעבור ששומרים חוקיו ותורותיו, על כן אוהבם השם יתברך. אך אם כן, הרי אהבה התלויה בדבר אם בטל דבר בטלה האהבה. והאמת שאהבה ה' אותנו עומדת לעד, ואפילו בזמן שח"ו אין ישראל עושין רצונו של מקום, מכל מקום בנים הם למקום וחשובים אצלו יותר משאר אומות, אפילו אם ח"ו גרועים משאר האומות.
[[ספורנו/שמות/ל/יח|הספורנו]]}} עודמ על כך שכל כלי המקדש נזכרים בפרשיות תרומה ותצוה, ורק הכיור וכנו נזכרים בפני עצמם בפרשתנו, פרשת כי תשא. וביאר: כי לא היתה הכוונה בו להשכין שכינה במקדש, כענין הכוונה באותם הכלים, אבל היתה הכוונה להכין את הכהנים לעבודתם.


וזה ביאור דברי משה אל השם: 'ואתה אמרת ידעתיך בשם וגם מצאת חן בעיני' - דהיינו באהבת חינם. והשיבו ה' 'פני ילכו' - פנים של זעם, ואז 'והניחותי לך' - אבל אם לא יעשו תשובה ולא יעברו פנים של זעם, לא. ועל כך אמר משה: 'אם אין פניך הולכים אל תעלינו מזה', בתמיה וכי לא תעלינו מזה, והרי אם תעשה כן - 'ובמה יוודע איפה כי מצאתי חן בעיניך אני ועמך', 'הלוא בלכתך עמנו' - שרק בלכתך עמנו בחסד ורחמים ואפילו בעת שאנחנו גרועים משאר האומות, רק אז 'ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר על פני האדמה'.
בגליון תורת הקרבנות {{ממ|גליון 61}} הביא חכ"א תוספת ביאור בדברי הספורנו משמו של רבי ברוך שמעון סלומון זצ"ל ר"י נחלת דוד ורב העיר פתח תקוה. וכה אמר: הכלים כולם הרי הם חלק מצורת הבית המקדש, שכן רק עמם ראוי המקדש לשכון בו שכינה. שונה מכך הכיור וכנו, הן אמת שנצרכים הם לצורך עבודת הכהנים, אך אף בהעדרם אין חסר דבר בצורת הבנין של המשכן.
 
על פי זה ביאר הגרב"ש סלומון את ההיתר לסלק את הכיור בלילה, וזאת משום שאין הכיור חלק מצורת הבית, אלא הכשר לעבודת הכהנים, ובהעדרו עדיין עומד הבנין בצורתו על תילו.

גרסה מ־19:07, 17 בפברואר 2022

יום שישי י"ז אדר א' - רבי ברוך שמעון סלומון

"ועשית כיור נחושת וכנו נחושת לרחצה" שגיאה בתבנית:ממ: בקישור לפסוק יש להשתמש בתו #(שמות ל יח)

הספורנו}} עודמ על כך שכל כלי המקדש נזכרים בפרשיות תרומה ותצוה, ורק הכיור וכנו נזכרים בפני עצמם בפרשתנו, פרשת כי תשא. וביאר: כי לא היתה הכוונה בו להשכין שכינה במקדש, כענין הכוונה באותם הכלים, אבל היתה הכוונה להכין את הכהנים לעבודתם.

בגליון תורת הקרבנות (גליון 61) הביא חכ"א תוספת ביאור בדברי הספורנו משמו של רבי ברוך שמעון סלומון זצ"ל ר"י נחלת דוד ורב העיר פתח תקוה. וכה אמר: הכלים כולם הרי הם חלק מצורת הבית המקדש, שכן רק עמם ראוי המקדש לשכון בו שכינה. שונה מכך הכיור וכנו, הן אמת שנצרכים הם לצורך עבודת הכהנים, אך אף בהעדרם אין חסר דבר בצורת הבנין של המשכן.

על פי זה ביאר הגרב"ש סלומון את ההיתר לסלק את הכיור בלילה, וזאת משום שאין הכיור חלק מצורת הבית, אלא הכשר לעבודת הכהנים, ובהעדרו עדיין עומד הבנין בצורתו על תילו.