ספר הכוזרי/ב/עח: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 6: | שורה 6: | ||
'''אמר החבר:''' "מפני שקבצנו בה בין שני נחים ולא קבצו בין שלש תנועות (<small>נ"א</small> מפני שיקבצו בה שני נחים ולא יקבצו בה בין שלש תנועות) אלא על ידי הדחק, "ובא הדבור נוטה (<small>נ"א</small> שבקבצנו בם, כי לפיכך יבא הדבור נוטה) אל הנח, והועילה זאת המעלה "ר"ל (<small>ס"א</small> אל) החברה והחריצות על הקריאה, והקל בעבורה הזכרון והכנס הענינים בנפש. ותחלת מה שיפסיד במקצב השיר ענין אלה השני נחים "ויניח (<small>נ"א</small> וישליך) המלעיל והמלרע, וישוב אוֹכְלָה וְאוֹכֵלָה שוה, "וְאָמְרוּ (<small>ס"א</small> ואמרו שהוא מלרע עתיד ושהוא מלעיל עבר) וְאָמָרוּ, וְאוֹמֶר וְאוֹמֵר{{הערה|גרסת 'אוצר נחמד': וְאוֹמֶר וָאוֹמַר. וצ"ת.}}, וכן יהיה שַׁבְתִּי ושֲׁבְתִּי, על מה שיש ביניהם מן ההפרש מעבר ועתיד. וכבר היה לנו רוחב בדרכי הפיוט אשר איננו מפסיד לשון כשנשמרם בה, אבל השיגנו באמירת המחובר מה שהשיג את אבותינו, במה שנאמר עליהם ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם: | '''אמר החבר:''' "מפני שקבצנו בה בין שני נחים ולא קבצו בין שלש תנועות (<small>נ"א</small> מפני שיקבצו בה שני נחים ולא יקבצו בה בין שלש תנועות) אלא על ידי הדחק, "ובא הדבור נוטה (<small>נ"א</small> שבקבצנו בם, כי לפיכך יבא הדבור נוטה) אל הנח, והועילה זאת המעלה "ר"ל (<small>ס"א</small> אל) החברה והחריצות על הקריאה, והקל בעבורה הזכרון והכנס הענינים בנפש. ותחלת מה שיפסיד במקצב השיר ענין אלה השני נחים "ויניח (<small>נ"א</small> וישליך) המלעיל והמלרע, וישוב אוֹכְלָה וְאוֹכֵלָה שוה, "וְאָמְרוּ (<small>ס"א</small> ואמרו שהוא מלרע עתיד ושהוא מלעיל עבר) וְאָמָרוּ, וְאוֹמֶר וְאוֹמֵר{{הערה|גרסת 'אוצר נחמד': וְאוֹמֶר וָאוֹמַר. וצ"ת.}}, וכן יהיה שַׁבְתִּי ושֲׁבְתִּי, על מה שיש ביניהם מן ההפרש מעבר ועתיד. וכבר היה לנו רוחב בדרכי הפיוט אשר איננו מפסיד לשון כשנשמרם בה, אבל השיגנו באמירת המחובר מה שהשיג את אבותינו, במה שנאמר עליהם ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם: | ||
<noinclude>{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude> | <noinclude>{{שולי הגליון}} | ||
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude> | |||
גרסה מ־21:37, 20 במאי 2021
|
< הקודם · הבא > |
אמר החבר: "מפני שקבצנו בה בין שני נחים ולא קבצו בין שלש תנועות (נ"א מפני שיקבצו בה שני נחים ולא יקבצו בה בין שלש תנועות) אלא על ידי הדחק, "ובא הדבור נוטה (נ"א שבקבצנו בם, כי לפיכך יבא הדבור נוטה) אל הנח, והועילה זאת המעלה "ר"ל (ס"א אל) החברה והחריצות על הקריאה, והקל בעבורה הזכרון והכנס הענינים בנפש. ותחלת מה שיפסיד במקצב השיר ענין אלה השני נחים "ויניח (נ"א וישליך) המלעיל והמלרע, וישוב אוֹכְלָה וְאוֹכֵלָה שוה, "וְאָמְרוּ (ס"א ואמרו שהוא מלרע עתיד ושהוא מלעיל עבר) וְאָמָרוּ, וְאוֹמֶר וְאוֹמֵר[1], וכן יהיה שַׁבְתִּי ושֲׁבְתִּי, על מה שיש ביניהם מן ההפרש מעבר ועתיד. וכבר היה לנו רוחב בדרכי הפיוט אשר איננו מפסיד לשון כשנשמרם בה, אבל השיגנו באמירת המחובר מה שהשיג את אבותינו, במה שנאמר עליהם ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם:
- ↑ גרסת 'אוצר נחמד': וְאוֹמֶר וָאוֹמַר. וצ"ת.