ירושלמי/סוטה/א/ג

<<הלכה ב

הלכה ג מתני' אילו אסורות לוכל בתרומה האומרת טמאה אני לך ושבאו לה עדים שהיא טמאה והאומרת איני שותה ושבעלה אינו רוצה להשקות' ושבעלה בא עליה בדרך כיצד הוא עושה לה מוליכה בבית דין שבאותו המקום ומוסרין לו שני תלמידי חכמים שמא יבא עליה בדרך רבי יהודה אומר בעלה נאמן עליה: גמ' מתני' לא כמשנה הראשונה דתנינן תמן בראשונה היו אומרים שלש נשים יוצאות ונוטלות כתובה האומרת טמאה אני לך. שמים ביני לבינך. ונטולה אני מן היהודים. אמר ר' אבין ואפילו תאמר כמשנה האחרונה מ"מ יש רגלים לדבר. תני מבלעדי אישך פרט לשקדמה שכבת זרע אחרת לאישך. אמר רבי אולא כענין שנאמר מלבד עולת הבוקר. והא תנינן כשם שהמים בודקין אותה כך הן בודקין אותו. כשם שהיא אסורה לבעל כך היא אסורה לבועל. וכשם שהיא אסורה לאחיו של בעל. כך היא אסורה לאחיו של בועל. כשם שהמים בודקין אותה על כל ביאה וביאה שהיא מקבלת את בעלה לאחר הבועל כך הן בודקין אותו. ר' אבין בשם רבי הילא כאן ביודע כאן בשאינו יודע. ר' חייה בר יוסף שלח בתר איתתיה אמר יסקון עמה תלת תלמידין שאם יפנה אחד מהן לצורכו תתייחד עם שנים. והא תנינן ומוסרין לו שני תלמידי חכמים שמא יבא עליה בדרך. אמר רבי אבין ובעלה הרי שלשה. אף הוא שכר לה בית והיה מעלה לה מזונות ולא היה מתייחד עמה אלא בפני בניה. וקרא על עצמו הפסוק הזה יגעתי באנחתי ומנוחה לא מצאתי. תני רבי יודה אומר בעלה נאמן עליה מקל וחומר ומה אם הנדה שחייבין עליה כרת הרי הוא נאמן עליה. זו שאין חייבין עליה כרת אינו דין שיהא נאמן עליה. אמרו לו לא אם אמרת בנדה שיש לה היתר לאחר איסורה. תאמר בזו שאין לה היתר לאחר איסורה. ואומר מים גנובים ימתקו וגו'. אמר להן רבי יהודה גזירת הכתוב היא והביא האיש את אשתו אל הכהן וגו' אמרו לו ובלבד בעדים:

הלכה ד>>

---

---

שולי הגליון

---

---

ציונים ומראי מקומות

לא כמשנה ראשונה לא גרסי' לא, תוס' הרא"ש (סוטה ו.) וכ"ה במשנה למלך (פ"ח מתרומות הט"ו).

עי' מל"מ שם שפירש מתני' דאומרת טמאה לך מיירי אחר ששתתה דומיא דבאו עדים דאי קודם ששתתה הא כיון שאומרת טמאה אני כמי שאמרה איני שותה דלא מסתבר שכופין אותה לשתות, וממילא אסורה בתרומה משום נסתרה כמתני' דלעיל, ואע"פ שבדקוה המים תלינן שהיה לבעלה עוון או שיש עדים שזינתה. והיינו דאמר בירושלמי דע"כ כמשנה ראשונה שנאמנת דאי כאחרונה שאינה נאמנת, אף היתה אוכלת בתרומה. ובקרן אורה (ו.) דחה דבריו דודאי אי שתתה אינה נאמנת דלא תלינן במידי דלא שכיחי, אלא מתני' באומרת טמאה ורוצה לשתות. ובחידושי הגרי"ז הקשה אכולן השנויין במתני' דמאי קמ"ל תיפוק ליה משום דנסתרה ואינה שותה, ותירץ דאומרת איני שותה ושבעלה אינו ורצה להשקותה קמ"ל שאינן יכולין לחזור בהן עי"ש וטמאה אני לך קמ"ל דאסורה בתורת ודאי ולא מספיקא. נ' דר"ל דלהבנת המל"מ דאין כופין אותה לשתות אם תחזור בה ישקוה אבל אי טמאה היא ודאי אינה יכולה לחזור. ושו"ר שכ"כ הרע"ב דמתני' קמ"ל שהיא אסורה לעולם בתרומה. ועוד יש לומר דאי איסורה מספיקא אינה לוקה על אכילת התרומה משא"כ אי ודאי, דאפי' אם נפ' דאסורה איסור גמור בספק הרי כתבו התוס' כח. שאינו אלא איסור עשה אבל אי טמאה ודאי לוקה, וכן ראיתי ביגדיל תורה (שנה ב סי' סז) ותליא באשלי רברבי אי לוקין מכח שויא אנפשיה חד"א עי' חזו"א (אה"ע ב יז) שהביא מהגר"א דלוקין ותמה עליו והדברים ארוכין ושו"ר עוד במאירי שכ' לפ' מתני' דקמ"ל דאע"פ שאינה נבדקת אפ"ה אסורה בתרומה, ולכאו' לא שייכא לירו' דס"ל דא"צ קרא לאסור נסתרה בתרומה אלא כל שאסורה לבעלה ממילא אסורה בתרומה

מ"מ יש רגלים לדברממה שפי' הירו' דכה"ג אף למשנה אחרונה נאמנת ע"כ בנבעלה ברצון מיירי, ומינה דאף למשנה ראשונה נאמנת אפי' ברצון, ומכאן הוכיח הקר"א נדרים צא. דלא כמו שמשמע בפיה"מ להרמב"ם שם דאומרת נטמאתי ברצון אינה נאמנת אף למשנה ראשונה, ובאמת שלהדיא מבואר בירו' נדרים שם שבבאה להתיר עצמה אסורה גם למשנה אחרונה עי"ש.

שם מה דמבואר בירושלמי דהיכא דאיכא רגל"ד אסורה אף למשנה אחרונה נפסק כן בשו"ע אה"ע קט"ו ו בשם תרה"ד, ובישועות יעקב כ' דכן הוא בירו דידן, אכן כבר קדמו מאמר מרדכי הלוי על הרי"ף [הוצאת עוז והדר] ודחה דאין להביא ראיה מירו' דשמא לא אמר אלא ברגל"ד כי האי דקינוי וסתירה.

מבלעדי אישך בבבלי סוטה כד: ויבמות נח. דריש לה מהאי קרא למיעוטי נסתרה ארוסה שדבעינן שתקדום שכיבת בעל לבועל, ושבא עליה בעלה אחר הבועל יליף שם מונקה האיש מעוון יצא זה שאינו מנוקה מעוון וכן פירשו מפרשי הירושלמי, והנה ל' הבבלי הוא מי שקדמה שכיבת הבעל לבועל ולא שקדמה שכיבת בועל לבעל ומזה נראה שיש ללמוד למיעוטי גם היכא שבא עליה בעלה אחר הבועל, ולכאו' לזה המכוון בירושלמי וכן פי' הגר"ח קניבסקי שליט"א על הגליון, ועי' באמת בריטב"א יבמות שם שהק' לפום מה דמשמע בגמ' דמדייק דשכיבת הבעל תהא קודם לבועל ולא אחריו דכבר נלמד זה מונקה האיש מעון ותי' בריטב"א דהגמ' אגב גררא נסביה ולא ילפי' אלא שתקדום שכיבת בעל לבועל ולא שלא שכב עימה כלל. אמנם נ' דבמד"ר נשא מבואר להדיא דמידרש רק לבעל אחר בועל שז"ל: תני מבלעדי אישך פרט לשקדמה שכיבה אחרת לאישך שאם שכב בעלה עמה אחר כן אין המים בודקין אותה, וגם הירושלמי דריש לה בדרך הזאת. ובתשו' חיים שאל ח"ב סי' ג' הגיה במדרש עי"ש משום דקשיא ליה דאין לפ' דמקרא דמבלעדי אישך יליף לשכיבת בעל אחר הבועל שהרי בירו' למדו כן להלן פ"ט ה"ט מונקה האיש מעון. ואמנם שם בירו' לא הוזכר כלל בשכב אחר שנסתרה אלא קאי אמתני' דהתם דמי שרבו המנאפים בטלו מים המרים, ומשמע שאם הוא רודף אחר הניאוף [ל' פסקי ריא"ז] עם נשים אחרות אין המים בודקין ואף שבמאירי שם פי' דכיון שרבו המנאפים חיישי' שמא בא עליה ולא יבדקו המים, אבל שא"ר למדו בפשיטות דכל שמנאפים ואינם מקפידין על הודאי אין הקב"ה מקפיד עימם על הספק ושאף אם בניו ובנותיו מנאפים ולא מיחה בהם שאף בזה חשיב שיש לו עוון וכמ"ש תוס' שבועות ה א ועוד, ויש לפ' דדרשי' כעון דידה שהוא זנות אבל בא עליה אחר שנסתרה לאו עון זנות ודמיא לאלמנה לכה"ג שאינו שותה כדתנן כג: ופירש"י כד. מדרשא דספרי דכתיב כי תשטה אשתו בראויה לו, והכא ע"י הבדיקה יתברר אם ראויה לו, וכעי"ז בקר"א כח. ומיהו הא פשטיה דקרא בעון זה מיירי שלא יבא עליה אם זינתה וגם להלן בירו' שנינו דאם בא עליה ביאת שוגג [עי' מש"כ שם] המים בודקין ולכאו' ה"ט משום שלא חשיב אינו מנוקה מעון אבל אי ילפי' לה מבלעדי אישך מ"ש בין ביאת שוגג או מזיד. ושו"ר בס' ניר פ"ב ה"ו שעמד בזה עי"ש [ומיהו בספרי דבי רב קשיא ליה לדע' הרמב"ם פ"ב ה"ט דאלמנה לכה"ג נמי יליף מונקה האיש מעון דמה איצטריך למקרא דהספרי וכ' דמקא דכי תשטה אשתו לא שמעי' אלא מזיד ואתי קרא דונקה האיש מעון וגלי אשוגג עי"ש]

כאן ביודע כו' במל"מ פ"ב ה"ח ד"ה ומ"מ מסתפק אם בא עליה אחר שנסתרה ביאת שוגג אם המים בודקין, וכבר תמהו אחרו' הרבה דמהירו' כאן מבואר שבודקין. ובשי"ק כ' דמל"מ פי' הירו' כאן ביודע שאם יודע בשעת השקאה אינו בודק בין שוגג ובין מזיד ואם שכח בשעת השקאה בודקין בין שוגג ובין מזיד וכמ"ש מל"מ שם בדע' התוס' שבועות ה א ויש שדייקו כן בל' מד"ר הנ"ל ששם הגירסא כאן בידוע כאן בשאינו ידוע, ועוד דאם כונת הירו' משום שלא ידע שנסתרה הו"ל למימר בהדיא כאן בשוגג כאן במזיד.

ובעלה הרי שלשה צ"ע דקארי לה מאי קארי לה, ובגמ' בבלית אדרבה מסייעא ליה דבעי תלתא ממה שמוסרין לו שנים ובעלה הרי ג' ודחי לה דבעי תרי לאסהודי ביה, והיה אפ' משום דס"ד כאידך דרב דבעי כשרים ולכך לא חשיב הבעל עימהם, ומיהו משינויא הא שמעי' איפכא דא"צ כשרים, דהא בעי ג' והבעל אפי' אינו כשר, ועי' בב"מ סי' כ"ב סעיף ה שכ' באמת דב' מימרות דרב לא מתקיימות דאו דבעי כשרים או דבעי תלת משום מתני' דידן דסגי בב' ת"ח, ואם נסבור כן הא דבעי לירו' ב' ת"ח היינו כדי לאתרויי כמו שמסיק בבבלי, וכ"ז משום דס"ל לב"מ דלרב דבעי' כשרים בעי' שכולם יהיו כשרים וכן דע' שב יעקב ח"ב סי"ט, אבל דע' יש"ש קידושין פ"ד סי' כא ס"ל דלרב נמי סגי בא' כשר והשני אפי' פרוץ ולפי"ז אפי' בדרך סגי בשני כשרים כמ"ש יש"ש שם, ולפי"ז אפ' דס"ל לירו' דהא דמוסרין לו ת"ח הוא רק משום יחוד כמו שצידד בבבלי, ומיהו הלשון בברייתא בסמוך ובלבד 'בעדים' משמע דמשום אסהודי הוא.וע"ע בתורת הקנאות ז. שפי' הירו' ע"פ המקנה בקידושין פ"א:.