מנחת חינוך/תקצג: הבדלים בין גרסאות בדף
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
מ (←top: סדר בשורות, תגים, רווחים, תבניות וכו' (בוט)) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{ניווט כללי עליון}} | |||
{{הועלה אוטומטית}} | {{הועלה אוטומטית}} | ||
({{עוגן1|א}}) '''שנצטוינו כשנשכח עומר בשדה להניחו שם כו'. שנמנענו מלקחת עומר השכחה כו'.''' והדינים מבוארים בר"מ [[רמב"ם/מתנות עניים/ה|פ"ה מהל' מתנות עניים]] ואכתוב בקיצור כדרכי בס"ד. עיין לעיל בפרשת קדושים כתבתי דיני פאה ולקט ותלמד לכאן הרבה כי בהרבה דברים שוין לשו"פ זל"ז ואינו נוהג אלא בא"י כמו תו"מ וכבר כתבתי שם דלדעת הר"מ האידנא ואף בזמן ב"ש אינו חייב תו"מ דלא הוי ביאת כולם כמ"ש בסוף פ"א מה' תרומות אם כן אינו חייב ג"כ האידנא בלשו"פ דמדמי לשו"פ לתו"מ וכתבתי שם דנראה דאף לדעת הר"מ בזה אינו דומה לתרומה דמחייב האידנא בלשו"פ מן התורה ע"ש. שוב ראיתי בס' פאת השלחן שכת' בדעת הר"מ דשוה לגמרי לתו"מ ופטורים האידנא מן התורה אף בא"י שהחזיקו בו בימי עזרא וכן נראה מדברי הרהמ"ח כאן ובפ' קדושים. וגם מבואר כלל גדול אמרו בפיאה כל שהוא אוכל ונשמר כו' ויש דיעות התוס' והרא"ש והרבה ראשונים דמה"ת אינו חייב רק דגן תירוש ויצהר ושאר דברים רק מדרבנן חוץ מדברים שפטורים לגמרי כו' גם בשכחה הדין כך לפי דעתם דאינו חייב רק בתבואה ובתירוש ויצהר דילפי' מדכתיב קציר וה"נ כתי' קציר ע' בר"ש. ויש סוברים דל"ד דגן תו"י דכל המינים חייבים חוץ מהמנוים במשנה ה"נ בשכחה דזה דעת הר"מ והרהמ"ח בפ' קדושים ע"ש עיין בר"מ פ"א וכתב וכן הקוטף כל שדהו פטו' משכחה כמו שפטו' מפיאה וזה מבואר להדיא בר"מ פ"ב הלכה ו' ונראה דגבי פיאה אם קטף דפטור אם קטף חצי זה פטור והשאר שקצר כדרכו חייב וכן בלקט מה שקטף פטור ומה שקצר כדרכו חייב וכאן בשכחה גם כן מה שקטף ושכחו אינו שכחה אבל אם קטף הרבה ואח"כ קצר ושכח הקציר אפילו כל הנקצר מכל מקום הו"ל שכחה דהוי קציר והוי שכחה והנה גבי פיאה הדין דלא נתחייב רק אם קצר קצת ושבולת אחת קודם הקציר אין חיוב ומשקצר אין שיור ע' במס' פיאה פ"ג. והנה בשכחה דרך משל אם הי' לו שבולת אחת וקצרה ואח"כ שכח אפשר דהוי שכחה בשלמא גבי פיאה שייך שפיר דהתורה גזרה דאינו חייב קודם הקציר ואם מתחיל לקצור לא יגמור הקציר אם כן בשבולת אחת ל"ש זה אבל כאן דהתורה גזרה דאם קוצר ושכח הוי שכחה אם כן אפילו שבולת אחת כיון דקצרה ושכחה הוי שכחה וקרינן בי' כי תקצור כו' אך באמת קי"ל דגר שנתגייר אחר הקצירה ושכח עומר אינו שכחה ע' בפ"ב ובפיאה פ"ד הטעם דלא נתחייב בשכחת קמה דהי' עכו"ם אינו מתחייב בשכחת עומר ג"כ אם כן בשבולת אחת בודאי אם שכח במחובר אינו שכחה כיון דלא קצר כלל וקרא כתי' כי תקצור כו' אם כן אף דקצר ואח"כ שכח אינו שכחה כיון דלא הוי בשכחת קמה וכן גבי קוטף כל השדה והשבולת האחרון קצר ושכחה אינו שכחה דקודם לא הוי חייב כלל דלא הי' קציר ואם היה שוכח השבולת במחובר ל"ה שכחה דכי תקצור כתיב גם בקצרה ושכחה בתלוש ג"כ לא הוי שכחה ופשוט דיותר משבולת אחת וקצר יש לו שכחה אפילו שכח כל הקציר ולא שייך לומר דאין לו שכחת קמה דאם הי' שוכח כל הקמה לא הי' שכחה ז"א דבכל השדה נוכל לומר ג"כ ובאמת דכ"א יש לו שכחת קמה אם הי' קוצר אחד ושוכח אחד אפילו במחובר אך בשבולת אחת לא שייך זה וא"צ להאריך דזה פשוט. ומבואר בש"ס דחולין דף קל"ה ע"ב פאה אע"ג דכתיב שדך דידך אין דשותפות לא כתב רחמנא ובקוצרכם את קציר ארצכם אלא שדך ל"ל למעוטי שותפות עכו"ם וכתב הר"מ כאן פ"ב קרקע שותפי' חייבים בפאה שנאמר קציר ארצכם כו' והשמיט דין זה דשותפות עכו"ם פטור משדך ומדבריו נראה דבכל שותפות חייב אפילו של עכו"ם וצ"ע. והנה בשכחה כאן כתיב כי תקצור קצירך בשדה ושכחת כו' אם כן קצירך ובשדך אפשר למעוטי שותפות ישראל ג"כ דלא כתיב ובקוצרכם כו' ואינו מבואר בר"מ ד"ז גבי שכחה ואין לדקדק מדכתב דחייב בפאה פאה דוקא ולא שאר מ"ע דכ"פ כתב הר"מ פאה ושאר מתנות ג"כ בכלל כמ"ש בתחלת פ"ב כל אוכל הנשמר כו' חייב בפאה וזה בשאר מתנות ג"כ ועוד יבואר בס"ד ע"כ ד"ז דשותפות צ"ע גבי שכחה וכן גבי לקט דכתיב ולקט קצירך בלשון יחיד אפשר דוקא דידי' ולא דשותפות וצ"ע. ועיין לעיל בפרשת קדושים שעמדתי על הר"מ שהשמיט דין שותפות עכו"ם גבי פאה שוב ראיתי בס' פאת השלחן בהלכו' פאה סי' ה' שעמד בזה על הר"מ וכתב שדעת הר"מ דאפילו שותפות עכו"ם חייב ומביא שיטות דשותפות עכו"ם פוטר ובד"ז דשכחה האיך הדין לא ראיתי שם שיתעורר בזה וגם בלקט צ"ע כמ"ש. ומבואר בר"מ שדה שקצרו עכו"ם או לסטים או קרסמוה נמלים פטור מפאה והוא ממשנה פ"ב דפאה ג"כ לענין פאה מתני' ובשכחה אינו מבואר ונראה דגבי שכחה ולקט נמי דמבואר הטעם עיין בר"ש וברע"ב דכתיב ובקוצרכם עד שתהא אתם הקוצרים וכאן גם כן כתיב כי תקצור וכן בלקט כתיב קצירך כו' יותר משמעות שיהי' אתם הקוצרים אך הר"מ כתב לשון ופטורה מפאה צ"ל ל"ד כמו לעיל גבי כל שהוא אוכל כו' דגבי לקט ושכחה ג"כ הדין כן וצריך לעיין בפ"ב בר"מ דכ"פ כתב פטורה מפאה ובאיזה מקומות גבי קטף פרט להדי' פטור מלקט שכחה ופאה וצ"ע קצת. שוב ראיתי כאן בספרי מבואר להדי' כן על פסוק זה דכי תקצור פרט לקצרו עכו"ם או ליסטים או קרסמוה נמלים פטור כו' מבואר להדיא כמ"ש. ומבואר בר"מ כאן בפ"ה עפו עמרין ברוח חזקה לתוך שדה חבירו ושכח שם עומר אינו שכחה שנא' בשדך כו' והוא מהש"ס דסוטה ולפי זה הקונה תבואה מחבירו אפילו במחובר שיקצור ומכש"כ בתלוש שאין לו בגוף הקרקע רק התבואה שלו אם כן אין כאן דין שכחה כי לא הוי בשדך אף שהשדה שכור לו לצורך התבואה מכל מקום אף דשכירות ליומא ממכר הוא לא הוי שלו כמו אתרוג השאול או השכור א"י דלא הוי שלו ה"נ וממשנה פ"ה דפאה אין ראי' לדין זה ע"ש במשנה וצ"ע. ויש פלוגתא במשנה אם יש שכחה בטמון וסברי רבנן דיש שכחה בטמון וכ"פ הר"מ פ"ה כאן דיש שכחה בטמון. ויש איבעי' בסוטה דצף הן על אינו מינו כגון ששכח על אבן או אפילו על עומר דהוי מינו אי הוי שכחה או לא ולא איפשטא והר"מ השמיט איבעי' זו מבואר דסובר דהוי שכחה דהו"ל לפרש. וצ"ע הא הוא איבעיא ועיין בס' פאת השלחן שמביא בשם הפר"ח דעמד בזה על הר"מ וע"ש שמביא דיעות בזה דיש סוברים דהוי שכחה ויש סוברים דלא הוי שכחה וי"א דהוי ספק כיון דלא נפשטא האיבעי' ע"ש שמפלפל בזה. והנה לפמ"ש לעיל דשכח כל הקמה אינו שכחה דצריך על כל פנים לקצור קצת אם כן אם יש הפסק בין השדות הו"ל הפסק לענין דנחשב שדה אחר וצריכים אתחלתא דקצירה. ונראה דכל אלו דמפסיקין לפאה עי' בר"מ פ"ג מבואר שם באריכות ה"נ אך לא ראיתי בר"מ זה וצ"ע. והנה בשדה של חרש שוטה וקטן אף על פי ששכחו לאו שכחה היא כי אינם בני מצות ואם בשעת קצירה הי' קטן ואח"ז בשעת עימור הי' גדול אפשר כיון דליתא בשכחת קמה לית' בשכחת עומרין כמו גבי גר שנתגייר ואפשר לחלק דהתם פטור הוא אבל גבי קטן דבאמת בר מצות הוא רק שאינו ב"ד וכבר כתבתי כ"פ בזה בשם הפרמ"ג באו"ח וצ"ע. והנה הדינים פרטיים בשכחה איזה הוי שכחה עיין בר"מ ולהאריך בפרטי המצוה צריך חיבור מיוחד כמ"ש כ"פ. ומל' הרהמ"ח אף ששכחוהו בעה"ב ופועלים ויש שם אחרים שלא שכחוהו אינו שכחה כ"כ הר"מ דאם בשעת ששכחוהו עוברי' אחרים ורואים אותו אינו שכחה עי' בכ"מ ועיין בס' פאת השלחן שכתב די"א דבכה"ג ששכחוהו פועלים ובעל הבית אף דאחרים רואין הוי שכחה עיין מה שפלפל בזה. ופשוט דאפילו פועלים עכו"ם אם לא שכחוהו אינו שכחה ואם עבר ולקח עומר השכחה אינו לוקה כי הוי לאו הנל"ע ואם נאבד או נשרף לוקין ולא הוי לאו הניתן לתשלומין כי מתנות עניים אינם ניתן לתשלומין ועיין מ"ש במצות פאה בפרשת קדושים ותלמד לכאן ובעזרת השי"ת במצוה זו עוד חזון למועד ועי' בר"מ פ"א כאן: | |||
({{עוגן1|א}}) '''שנצטוינו כשנשכח עומר בשדה להניחו שם כו'. שנמנענו מלקחת עומר השכחה כו'.''' | |||
גרסה אחרונה מ־12:10, 20 ביולי 2020
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) שנצטוינו כשנשכח עומר בשדה להניחו שם כו'. שנמנענו מלקחת עומר השכחה כו'. והדינים מבוארים בר"מ פ"ה מהל' מתנות עניים ואכתוב בקיצור כדרכי בס"ד. עיין לעיל בפרשת קדושים כתבתי דיני פאה ולקט ותלמד לכאן הרבה כי בהרבה דברים שוין לשו"פ זל"ז ואינו נוהג אלא בא"י כמו תו"מ וכבר כתבתי שם דלדעת הר"מ האידנא ואף בזמן ב"ש אינו חייב תו"מ דלא הוי ביאת כולם כמ"ש בסוף פ"א מה' תרומות אם כן אינו חייב ג"כ האידנא בלשו"פ דמדמי לשו"פ לתו"מ וכתבתי שם דנראה דאף לדעת הר"מ בזה אינו דומה לתרומה דמחייב האידנא בלשו"פ מן התורה ע"ש. שוב ראיתי בס' פאת השלחן שכת' בדעת הר"מ דשוה לגמרי לתו"מ ופטורים האידנא מן התורה אף בא"י שהחזיקו בו בימי עזרא וכן נראה מדברי הרהמ"ח כאן ובפ' קדושים. וגם מבואר כלל גדול אמרו בפיאה כל שהוא אוכל ונשמר כו' ויש דיעות התוס' והרא"ש והרבה ראשונים דמה"ת אינו חייב רק דגן תירוש ויצהר ושאר דברים רק מדרבנן חוץ מדברים שפטורים לגמרי כו' גם בשכחה הדין כך לפי דעתם דאינו חייב רק בתבואה ובתירוש ויצהר דילפי' מדכתיב קציר וה"נ כתי' קציר ע' בר"ש. ויש סוברים דל"ד דגן תו"י דכל המינים חייבים חוץ מהמנוים במשנה ה"נ בשכחה דזה דעת הר"מ והרהמ"ח בפ' קדושים ע"ש עיין בר"מ פ"א וכתב וכן הקוטף כל שדהו פטו' משכחה כמו שפטו' מפיאה וזה מבואר להדיא בר"מ פ"ב הלכה ו' ונראה דגבי פיאה אם קטף דפטור אם קטף חצי זה פטור והשאר שקצר כדרכו חייב וכן בלקט מה שקטף פטור ומה שקצר כדרכו חייב וכאן בשכחה גם כן מה שקטף ושכחו אינו שכחה אבל אם קטף הרבה ואח"כ קצר ושכח הקציר אפילו כל הנקצר מכל מקום הו"ל שכחה דהוי קציר והוי שכחה והנה גבי פיאה הדין דלא נתחייב רק אם קצר קצת ושבולת אחת קודם הקציר אין חיוב ומשקצר אין שיור ע' במס' פיאה פ"ג. והנה בשכחה דרך משל אם הי' לו שבולת אחת וקצרה ואח"כ שכח אפשר דהוי שכחה בשלמא גבי פיאה שייך שפיר דהתורה גזרה דאינו חייב קודם הקציר ואם מתחיל לקצור לא יגמור הקציר אם כן בשבולת אחת ל"ש זה אבל כאן דהתורה גזרה דאם קוצר ושכח הוי שכחה אם כן אפילו שבולת אחת כיון דקצרה ושכחה הוי שכחה וקרינן בי' כי תקצור כו' אך באמת קי"ל דגר שנתגייר אחר הקצירה ושכח עומר אינו שכחה ע' בפ"ב ובפיאה פ"ד הטעם דלא נתחייב בשכחת קמה דהי' עכו"ם אינו מתחייב בשכחת עומר ג"כ אם כן בשבולת אחת בודאי אם שכח במחובר אינו שכחה כיון דלא קצר כלל וקרא כתי' כי תקצור כו' אם כן אף דקצר ואח"כ שכח אינו שכחה כיון דלא הוי בשכחת קמה וכן גבי קוטף כל השדה והשבולת האחרון קצר ושכחה אינו שכחה דקודם לא הוי חייב כלל דלא הי' קציר ואם היה שוכח השבולת במחובר ל"ה שכחה דכי תקצור כתיב גם בקצרה ושכחה בתלוש ג"כ לא הוי שכחה ופשוט דיותר משבולת אחת וקצר יש לו שכחה אפילו שכח כל הקציר ולא שייך לומר דאין לו שכחת קמה דאם הי' שוכח כל הקמה לא הי' שכחה ז"א דבכל השדה נוכל לומר ג"כ ובאמת דכ"א יש לו שכחת קמה אם הי' קוצר אחד ושוכח אחד אפילו במחובר אך בשבולת אחת לא שייך זה וא"צ להאריך דזה פשוט. ומבואר בש"ס דחולין דף קל"ה ע"ב פאה אע"ג דכתיב שדך דידך אין דשותפות לא כתב רחמנא ובקוצרכם את קציר ארצכם אלא שדך ל"ל למעוטי שותפות עכו"ם וכתב הר"מ כאן פ"ב קרקע שותפי' חייבים בפאה שנאמר קציר ארצכם כו' והשמיט דין זה דשותפות עכו"ם פטור משדך ומדבריו נראה דבכל שותפות חייב אפילו של עכו"ם וצ"ע. והנה בשכחה כאן כתיב כי תקצור קצירך בשדה ושכחת כו' אם כן קצירך ובשדך אפשר למעוטי שותפות ישראל ג"כ דלא כתיב ובקוצרכם כו' ואינו מבואר בר"מ ד"ז גבי שכחה ואין לדקדק מדכתב דחייב בפאה פאה דוקא ולא שאר מ"ע דכ"פ כתב הר"מ פאה ושאר מתנות ג"כ בכלל כמ"ש בתחלת פ"ב כל אוכל הנשמר כו' חייב בפאה וזה בשאר מתנות ג"כ ועוד יבואר בס"ד ע"כ ד"ז דשותפות צ"ע גבי שכחה וכן גבי לקט דכתיב ולקט קצירך בלשון יחיד אפשר דוקא דידי' ולא דשותפות וצ"ע. ועיין לעיל בפרשת קדושים שעמדתי על הר"מ שהשמיט דין שותפות עכו"ם גבי פאה שוב ראיתי בס' פאת השלחן בהלכו' פאה סי' ה' שעמד בזה על הר"מ וכתב שדעת הר"מ דאפילו שותפות עכו"ם חייב ומביא שיטות דשותפות עכו"ם פוטר ובד"ז דשכחה האיך הדין לא ראיתי שם שיתעורר בזה וגם בלקט צ"ע כמ"ש. ומבואר בר"מ שדה שקצרו עכו"ם או לסטים או קרסמוה נמלים פטור מפאה והוא ממשנה פ"ב דפאה ג"כ לענין פאה מתני' ובשכחה אינו מבואר ונראה דגבי שכחה ולקט נמי דמבואר הטעם עיין בר"ש וברע"ב דכתיב ובקוצרכם עד שתהא אתם הקוצרים וכאן גם כן כתיב כי תקצור וכן בלקט כתיב קצירך כו' יותר משמעות שיהי' אתם הקוצרים אך הר"מ כתב לשון ופטורה מפאה צ"ל ל"ד כמו לעיל גבי כל שהוא אוכל כו' דגבי לקט ושכחה ג"כ הדין כן וצריך לעיין בפ"ב בר"מ דכ"פ כתב פטורה מפאה ובאיזה מקומות גבי קטף פרט להדי' פטור מלקט שכחה ופאה וצ"ע קצת. שוב ראיתי כאן בספרי מבואר להדי' כן על פסוק זה דכי תקצור פרט לקצרו עכו"ם או ליסטים או קרסמוה נמלים פטור כו' מבואר להדיא כמ"ש. ומבואר בר"מ כאן בפ"ה עפו עמרין ברוח חזקה לתוך שדה חבירו ושכח שם עומר אינו שכחה שנא' בשדך כו' והוא מהש"ס דסוטה ולפי זה הקונה תבואה מחבירו אפילו במחובר שיקצור ומכש"כ בתלוש שאין לו בגוף הקרקע רק התבואה שלו אם כן אין כאן דין שכחה כי לא הוי בשדך אף שהשדה שכור לו לצורך התבואה מכל מקום אף דשכירות ליומא ממכר הוא לא הוי שלו כמו אתרוג השאול או השכור א"י דלא הוי שלו ה"נ וממשנה פ"ה דפאה אין ראי' לדין זה ע"ש במשנה וצ"ע. ויש פלוגתא במשנה אם יש שכחה בטמון וסברי רבנן דיש שכחה בטמון וכ"פ הר"מ פ"ה כאן דיש שכחה בטמון. ויש איבעי' בסוטה דצף הן על אינו מינו כגון ששכח על אבן או אפילו על עומר דהוי מינו אי הוי שכחה או לא ולא איפשטא והר"מ השמיט איבעי' זו מבואר דסובר דהוי שכחה דהו"ל לפרש. וצ"ע הא הוא איבעיא ועיין בס' פאת השלחן שמביא בשם הפר"ח דעמד בזה על הר"מ וע"ש שמביא דיעות בזה דיש סוברים דהוי שכחה ויש סוברים דלא הוי שכחה וי"א דהוי ספק כיון דלא נפשטא האיבעי' ע"ש שמפלפל בזה. והנה לפמ"ש לעיל דשכח כל הקמה אינו שכחה דצריך על כל פנים לקצור קצת אם כן אם יש הפסק בין השדות הו"ל הפסק לענין דנחשב שדה אחר וצריכים אתחלתא דקצירה. ונראה דכל אלו דמפסיקין לפאה עי' בר"מ פ"ג מבואר שם באריכות ה"נ אך לא ראיתי בר"מ זה וצ"ע. והנה בשדה של חרש שוטה וקטן אף על פי ששכחו לאו שכחה היא כי אינם בני מצות ואם בשעת קצירה הי' קטן ואח"ז בשעת עימור הי' גדול אפשר כיון דליתא בשכחת קמה לית' בשכחת עומרין כמו גבי גר שנתגייר ואפשר לחלק דהתם פטור הוא אבל גבי קטן דבאמת בר מצות הוא רק שאינו ב"ד וכבר כתבתי כ"פ בזה בשם הפרמ"ג באו"ח וצ"ע. והנה הדינים פרטיים בשכחה איזה הוי שכחה עיין בר"מ ולהאריך בפרטי המצוה צריך חיבור מיוחד כמ"ש כ"פ. ומל' הרהמ"ח אף ששכחוהו בעה"ב ופועלים ויש שם אחרים שלא שכחוהו אינו שכחה כ"כ הר"מ דאם בשעת ששכחוהו עוברי' אחרים ורואים אותו אינו שכחה עי' בכ"מ ועיין בס' פאת השלחן שכתב די"א דבכה"ג ששכחוהו פועלים ובעל הבית אף דאחרים רואין הוי שכחה עיין מה שפלפל בזה. ופשוט דאפילו פועלים עכו"ם אם לא שכחוהו אינו שכחה ואם עבר ולקח עומר השכחה אינו לוקה כי הוי לאו הנל"ע ואם נאבד או נשרף לוקין ולא הוי לאו הניתן לתשלומין כי מתנות עניים אינם ניתן לתשלומין ועיין מ"ש במצות פאה בפרשת קדושים ותלמד לכאן ובעזרת השי"ת במצוה זו עוד חזון למועד ועי' בר"מ פ"א כאן:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |