רש"י/ויקרא/כד: הבדלים בין גרסאות בדף

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
(נסיון נוסף להעלאת דפים בצורה אוטומטית - הטקסט פורסם ברשיון נחלת הכלל באתר 'ספריא')
(תיקון עיצוב, והסרת ניקוד (מכמה סיבות, אולי בעתיד נעלה [[רש"י מנוקד/{{כאן}}]] לצד הרש"י הרגיל)
שורה 3: שורה 3:


{{ניווט כללי עליון}}
{{ניווט כללי עליון}}
{{ניווט כללי עליון}}
 
== ב ==
== ב ==


'''צו את בני ישראל.'''  זוֹ פָרָשַׁת מִצְוַת הַנֵּרוֹת, וּפָרָשַׁת וְאַתָּה תְּצַוֶּה לֹא נֶאֶמְרָה אֶלָּא עַל סֵדֶר מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן, לְפָרֵשׁ צֹרֶךְ הַמְּנוֹרָה, וְכֵן מַשְׁמָע: וְאַתָּה סוֹפְךָ לְצַוּוֹת אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל כָּךְ:
'''צו את בני ישראל.'''  זו פרשת מצות הנרות, ופרשת ואתה תצוה לא נאמרה אלא על סדר מלאכת המשכן, לפרש צרך המנורה, וכן משמע: ואתה סופך לצוות את בני ישראל על כך:


'''שמן זית זך.'''  שְׁלוֹשָׁה שְׁמָנִים יוֹצְאִים מִן הַזַּיִת, הָרִאשׁוֹן קָרוּי זָךְ, וְהֵן מְפֹרָשִׁין בִּמְנָחוֹת (דף פ"ו) וּבְתֹ"כֹּ:
'''שמן זית זך.'''  שלושה שמנים יוצאים מן הזית, הראשון קרוי זך, והן מפרשין במנחות {{ממ|דף פ"ו}} ובת"כ:


'''תמיד.'''  מִלַּיְלָה לְלַיְלָה, כְּמוֹ עוֹלַת תָּמִיד, שֶׁאֵינָהּ אֶלָּא מִיּוֹם לְיוֹם:
'''תמיד.'''  מלילה ללילה, כמו עולת תמיד, שאינה אלא מיום ליום:


== ג ==
== ג ==


'''לפרכת העדת.'''  שֶׁלִּפְנֵי הָאָרוֹן שֶׁהוּא קָרוּי עֵדוּת; וְרַבּוֹתֵינוּ דָרְשׁוּ עַל נֵר מַעֲרָבִי, שֶׁהוּא עֵדוּת לְכָל בָּאֵי עוֹלָם שֶׁהַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה בְיִשְׂרָאֵל, שֶׁנּוֹתֵן בָּהּ שֶׁמֶן כְּמִדַּת חַבְרוֹתֶיהָ, וּמִמֶּנָּה הָיָה מַתְחִיל וּבָהּ הָיָה מְסַיֵּם (שבת כ"ב; מנחות פ"ו):
'''לפרכת העדת.'''  שלפני הארון שהוא קרוי עדות. ורבותינו דרשו על נר מערבי, שהוא עדות לכל באי עולם שהשכינה שורה בישראל, שנותן בה שמן כמדת חברותיה, וממנה היה מתחיל ובה היה מסים {{ממ|שבת כ"ב. מנחות פ"ו}}:


'''יערך אתו אהרן מערב עד בקר.'''  יַעֲרֹךְ אוֹתוֹ עֲרִיכָה הָרְאוּיָה לְמִדַּת כָּל הַלַּיְלָה, וְשִׁעֲרוּ חֲכָמִים חֲצִי לֹג לְכָל נֵר וָנֵר, וְהֵן כְּדַאי אַף לְלֵילֵי תְּקוּפַת טֵבֵת, וּמִדָּה זוֹ הֻקְבְּעָה לָהֶם (מנחות פ"ט):
'''יערך אתו אהרן מערב עד בקר.'''  יערך אותו עריכה הראויה למדת כל הלילה, ושערו חכמים חצי לג לכל נר ונר, והן כדאי אף ללילי תקופת טבת, ומדה זו הקבעה להם {{ממ|מנחות פ"ט}}:


== ד ==
== ד ==


'''המנרה הטהרה.'''  שֶׁהִיא זָהָב טָהוֹר; דָּ"אַ עַל טָהֳרָהּ שֶׁל מְנוֹרָה, שֶׁמְּטַהֲרָהּ וּמְדַשְּׁנָהּ תְּחִלָּה מִן הָאֵפֶר (עי' ספרא):
'''המנרה הטהרה.'''  שהיא זהב טהור. ד"א על טהרה של מנורה, שמטהרה ומדשנה תחלה מן האפר {{ממ|עי' ספרא}}:


== ו ==
== ו ==


'''שש המערכת.'''  שֵׁשׁ חַלּוֹת הַמַּעֲרֶכֶת הָאַחַת:
'''שש המערכת.'''  שש חלות המערכת האחת:


'''השלחן הטהר.'''  שֶׁל זָהָב טָהוֹר; דָּ"אַ: עַל טָהֳרוֹ שֶׁל שֻׁלְחָן, שֶׁלֹּא יִהְיוּ הַסְּנִיפִין מַגְבִּיהִין אֶת הַלֶּחֶם מֵעַל גַּבֵּי הַשֻּׁלְחָן (שם; מנחות צ"ז):
'''השלחן הטהר.'''  של זהב טהור. ד"א: על טהרו של שלחן, שלא יהיו הסניפין מגביהין את הלחם מעל גבי השלחן {{ממ|שם. מנחות צ"ז}}:


== ז ==
== ז ==


'''ונתת על המערכת.'''  עַל כָּל אַחַת מִשְּׁתֵי הַמַּעֲרָכוֹת; וְהָיוּ שְׁנֵי בְזִיכֵי לְבוֹנָה מְלֹא קֹמֶץ לְכָל אַחַת:
'''ונתת על המערכת.'''  על כל אחת משתי המערכות. והיו שני בזיכי לבונה מלא קמץ לכל אחת:


'''והיתה.'''  הַלְּבוֹנָה הַזֹּאת:
'''והיתה.'''  הלבונה הזאת:


'''ללחם לאזכרה.'''  שֶׁאֵין מִן הַלֶּחֶם לְגָבוֹהַּ כְּלוּם, אֶלָּא הַלְּבוֹנָה נִקְטֶרֶת כְּשֶׁמְּסַלְּקִין אוֹתוֹ בְּכָל שַׁבָּת וְשַׁבָּת, וְהִיא לְזִכָּרוֹן לַלֶּחֶם, שֶׁעַל יָדָהּ הוּא נִזְכָּר לְמַעְלָה, כַּקֹּמֶץ שֶׁהִיא אַזְכָּרָה לַמִּנְחָה (עי' ספרא):
'''ללחם לאזכרה.'''  שאין מן הלחם לגבוה כלום, אלא הלבונה נקטרת כשמסלקין אותו בכל שבת ושבת, והיא לזכרון ללחם, שעל ידה הוא נזכר למעלה, כקמץ שהיא אזכרה למנחה {{ממ|עי' ספרא}}:


== ט ==
== ט ==


'''והיתה.'''  הַמִּנְחָה הַזֹּאת, שֶׁכָּל דָּבָר הַבָּא מִן הַתְּבוּאָה בִּכְלַל מִנְחָה הוּא:
'''והיתה.'''  המנחה הזאת, שכל דבר הבא מן התבואה בכלל מנחה הוא:


'''ואכלהו.'''  מוּסָב עַל הַלֶּחֶם שֶׁהוּא לְשׁוֹן זָכָר:
'''ואכלהו.'''  מוסב על הלחם שהוא לשון זכר:


== י ==
== י ==


'''ויצא בן אשה ישראלית.'''  מֵהֵיכָן יָצָא? רַבִּי לֵוִי אוֹמֵר מֵעוֹלָמוֹ יָצָא, רַבִּי בְּרֶכְיָה אוֹמֵר מִפָּרָשָׁה שֶׁלְּמַעְלָה יָצָא, לִגְלֵג וְאָמַר "בְּיוֹם הַשַּׁבָּת יַעַרְכֶנּוּ" דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ לֶאֱכֹל פַּת חַמָּה בְכָל יוֹם, שֶׁמָּא פַּת צוֹנֶנֶת שֶׁל תִּשְׁעָה יָמִים, בִּתְמִיהָ? וּמַתְנִיתָא אֲמַרָה מִבֵּית דִּינוֹ שֶׁל מֹשֶׁה יָצָא, מְחֻיָּב, בָּא לִטַּע אָהֳלוֹ בְתוֹךְ מַחֲנֵה דָן, אָמְרוּ לוֹ מַה טִּיבְךָ לְכָאן? אָמַר לָהֶם מִבְּנֵי דָּן אֲנִי, אָמְרוּ לוֹ "אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם" כְּתִיב (במדבר ב'), נִכְנַס לְבֵית דִּינוֹ שֶׁל מֹשֶׁה וְיָצָא מְחֻיָּב, עָמַד וְגִדֵּף (ספרא, ויקרא ל"ב):
'''ויצא בן אשה ישראלית.'''  מהיכן יצא, רבי לוי אומר מעולמו יצא, רבי ברכיה אומר מפרשה שלמעלה יצא, לגלג ואמר "ביום השבת יערכנו" דרך המלך לאכל פת חמה בכל יום, שמא פת צוננת של תשעה ימים, בתמיה, ומתניתא אמרה מבית דינו של משה יצא, מחיב, בא לטע אהלו בתוך מחנה דן, אמרו לו מה טיבך לכאן, אמר להם מבני דן אני, אמרו לו "איש על דגלו באתת לבית אבתם" כתיב {{ממ|במדבר ב'}}, נכנס לבית דינו של משה ויצא מחיב, עמד וגדף {{ממ|ספרא, ויקרא ל"ב}}:


'''בן איש מצרי.'''  הוּא הַמִּצְרִי שֶׁהָרַג מֹשֶׁה (שם):
'''בן איש מצרי.'''  הוא המצרי שהרג משה {{ממ|שם}}:


'''בתוך בני ישראל.'''  מְלַמֵּד שֶׁנִּתְגַיֵּר (ספרא):
'''בתוך בני ישראל.'''  מלמד שנתגיר {{ממ|ספרא}}:


'''וינצו במחנה.'''  עַל עִסְקֵי הַמַּחֲנֶה:
'''וינצו במחנה.'''  על עסקי המחנה:


'''ואיש הישראלי.'''  זֶה שֶׁכְּנֶגְדּוֹ שֶׁמִּחָה בוֹ מִטַּע אָהֳלוֹ:
'''ואיש הישראלי.'''  זה שכנגדו שמחה בו מטע אהלו:


== יא ==
== יא ==


'''ויקב.'''  כְּתַרְגּוּמוֹ "וּפָרֵשׁ", שֶׁנָּקַב שֵׁם הַמְיֻחָד וְגִדֵּף, וְהוּא שֵׁם הַמְפֹרָשׁ שֶׁשָּׁמַע מִסִּינַי (ספרא):
'''ויקב.'''  כתרגומו "ופרש", שנקב שם המיחד וגדף, והוא שם המפרש ששמע מסיני {{ממ|ספרא}}:


'''ושם אמו שלמית בת דברי.'''  שִׁבְחָן שֶׁל יִשְֹרָאֵל שֶׁפִּרְסְמָהּ הַכָּתוּב לְזוֹ, לוֹמַר שֶׁהִיא לְבַדָּהּ הָיְתָה זוֹנָה:
'''ושם אמו שלמית בת דברי.'''  שבחן של ישראל שפרסמה הכתוב לזו, לומר שהיא לבדה היתה זונה:


'''שלמית.'''  דַּהֲוָה פִּטְפְּטָה "שְׁלָם עֲלָךְ", "שְׁלָם עֲלֵיכוֹן", מְפַטְפֶּטֶת בִּדְבָרִים, שׁוֹאֶלֶת בִּשְׁלוֹם הַכֹּל:
'''שלמית.'''  דהוה פטפטה "שלם עלך", "שלם עליכון", מפטפטת בדברים, שואלת בשלום הכל:


'''בת דברי.'''  דַּבְּרָנִית הָיְתָה, מְדַבֶּרֶת עִם כָּל אָדָם, לְפִיכָךְ קִלְקְלָה:
'''בת דברי.'''  דברנית היתה, מדברת עם כל אדם, לפיכך קלקלה:


'''למטה דן.'''  מַגִּיד שֶׁהָרָשָׁע גּוֹרֵם גְּנַאי לוֹ, גְּנַאי לְאָבִיו, גְּנַאי לְשִׁבְטוֹ; כַּיּוֹצֵא בוֹ "אָהֳלִיאָב בֶּן אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה דָן" (שמות ל"א), שֶׁבַח לוֹ, שֶׁבַח לְאָבִיו, שֶׁבַח לְשִׁבְטוֹ (ספרא):
'''למטה דן.'''  מגיד שהרשע גורם גנאי לו, גנאי לאביו, גנאי לשבטו. כיוצא בו "אהליאב בן אחיסמך למטה דן" {{ממ|שמות ל"א}}, שבח לו, שבח לאביו, שבח לשבטו {{ממ|ספרא}}:


== יב ==
== יב ==


'''ויניחהו.'''  לְבַדּוֹ, וְלֹא הִנִּיחוּ מְקוֹשֵׁשׁ עִמּוֹ — שֶׁשְּׁנֵיהֶם הָיוּ בְּפֶרֶק אֶחָד — וְיוֹדְעִים הָיוּ שֶׁהַמְּקוֹשֵׁשׁ בְּמִיתָה, אֲבָל לֹא פֹרַשׁ לָהֶם בְּאֵיזוֹ מִיתָה לְכָךְ נֶאֱמַר (במדבר ט"ו), כִּי לֹא פֹרַשׁ מַה יֵּעָשֶֹה לוֹ; אֲבָל בַּמְּקַלֵּל הוּא אוֹמֵר לִפְרֹשׁ לָהֶם, שֶׁלֹּא הָיוּ יוֹדְעִים אִם חַיָּב מִיתָה אִם לָאו (ספרא; סנהדרין ע"ח):
'''ויניחהו.'''  לבדו, ולא הניחו מקושש עמו, ששניהם היו בפרק אחד, ויודעים היו שהמקושש במיתה, אבל לא פרש להם באיזו מיתה לכך נאמר {{ממ|במדבר ט"ו}}, כי לא פרש מה יעשה לו. אבל במקלל הוא אומר לפרש להם, שלא היו יודעים אם חיב מיתה אם לאו {{ממ|ספרא. סנהדרין ע"ח}}:


== יד ==
== יד ==


'''השמעים.'''  אֵלּוּ הָעֵדִים:
'''השמעים.'''  אלו העדים:


'''כל.'''  לְהָבִיא אֶת הַדַּיָּנִים (ספרא):
'''כל.'''  להביא את הדינים {{ממ|ספרא}}:


'''את ידיהם.'''  אוֹמְרִים לוֹ דָּמְךָ בְּרֹאשְׁךָ, וְאֵין אָנוּ נֶעֱנָשִׁים בְּמִיתָתְךָ, שֶׁאַתָּה גָרַמְתָּ לְךָ (שם):
'''את ידיהם.'''  אומרים לו דמך בראשך, ואין אנו נענשים במיתתך, שאתה גרמת לך {{ממ|שם}}:


'''כל העדה.'''  בְּמַעֲמַד כָּל הָעֵדָה, (מִכָּאן) שֶׁשְּׁלוּחוֹ שֶׁל אָדָם כְּמוֹתוֹ (עי' שם):
'''כל העדה.'''  במעמד כל העדה, {{ממ|מכאן}} ששלוחו של אדם כמותו {{ממ|עי' שם}}:


== טו ==
== טו ==


'''ונשא חטאו.'''  בְּכָרֵת כְּשֶׁאֵין הַתְרָאָה:
'''ונשא חטאו.'''  בכרת כשאין התראה:


== טז ==
== טז ==


'''ונקב שם.'''  אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיְּפָרֵשׁ אֶת הַשֵּׁם, וְלֹא הַמְקַלֵּל בְּכִנוּי (סנהדרין נ"ו):
'''ונקב שם.'''  אינו חיב עד שיפרש את השם, ולא המקלל בכנוי {{ממ|סנהדרין נ"ו}}:


'''ונקב.'''  לְשׁוֹן קְלָלָה כְּמוֹ (במדבר כ"ג) "מָה אֶקֹּב" (סנהדרין נ"ו):
'''ונקב.'''  לשון קללה כמו {{ממ|במדבר כ"ג}} "מה אקב" {{ממ|סנהדרין נ"ו}}:


== יז ==
== יז ==


'''ואיש כי יכה.'''  לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר מַכֵּה אִישׁ וָמֵת (שמות כ"א), אֵין לִי אֶלָּא שֶׁהָרַג אֶת הָאִישׁ, אִשָּׁה וְקָטָן מִנַּיִן? תַּ"לֹ "כָּל נֶפֶשׁ אָדָם":
'''ואיש כי יכה.'''  לפי שנאמר מכה איש ומת {{ממ|שמות כ"א}}, אין לי אלא שהרג את האיש, אשה וקטן מנין, ת"ל "כל נפש אדם":


== כ ==
== כ ==


'''כן ינתן בו.'''  פֵּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ שֶׁאֵינוֹ נְתִינַת מוּם מַמָּשׁ אֶלָּא תַּשְׁלוּמֵי מָמוֹן, שָׁמִין אוֹתוֹ כְּעֶבֶד, לְכָךְ כָּתוּב בּוֹ לְשׁוֹן נְתִינָה — דָּבָר הַנָּתוּן מִיָּד לְיָד (בבא קמא פ"ד; כתובות ל"ב):
'''כן ינתן בו.'''  פרשו רבותינו שאינו נתינת מום ממש אלא תשלומי ממון, שמין אותו כעבד, לכך כתוב בו לשון נתינה, דבר הנתון מיד ליד {{ממ|בבא קמא פ"ד. כתובות ל"ב}}:


== כא ==
== כא ==


'''ומכה בהמה ישלמנה.'''  לְמַעְלָה דִּבֵּר בְּהוֹרֵג בְּהֵמָה וְכָאן דִּבֵּר בְּעוֹשֶׂה בָהּ חַבּוּרָה:
'''ומכה בהמה ישלמנה.'''  למעלה דבר בהורג בהמה וכאן דבר בעושה בה חבורה:


'''ומכה אדם יומת.'''  אֲפִלּוּ לֹא הֲרָגוֹ אֶלָּא עָשָׂה בוֹ חַבּוּרָה, שֶׁלֹּא נֶאֱמַר כָּאן נֶפֶשׁ; וּבְמַכֵּה אָבִיו וְאִמּוֹ דִּבֵּר הַכָּתוּב, וּבָא לְהַקִּישׁוֹ לְמַכֵּה בְהֵמָה, מַה מַּכֵּה בְהֵמָה מֵחַיִּים, אַף מַכֵּה אָבִיו מֵחַיִּים, פְּרָט לְמַכֶּה לְאַחַר מִיתָה; לְפִי שֶׁמָּצִינוּ שֶׁהַמְקַלְּלוֹ לְאַחַר מִיתָה חַיָּב, הֻצְרַךְ לוֹמַר בַּמַּכֶּה שֶׁפָּטוּר, וּמַה בִּבְהֵמָה בְּחַבָּלָה, שֶׁאִם אֵין חַבָּלָה אֵין תַּשְׁלוּמִין, אַף מַכֵּה אָבִיו אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיַּעֲשֶֹה בוֹ חַבּוּרָה (ספרא; סנהדרין פ"ד):
'''ומכה אדם יומת.'''  אפלו לא הרגו אלא עשה בו חבורה, שלא נאמר כאן נפש. ובמכה אביו ואמו דבר הכתוב, ובא להקישו למכה בהמה, מה מכה בהמה מחיים, אף מכה אביו מחיים, פרט למכה לאחר מיתה. לפי שמצינו שהמקללו לאחר מיתה חיב, הצרך לומר במכה שפטור, ומה בבהמה בחבלה, שאם אין חבלה אין תשלומין, אף מכה אביו אינו חיב עד שיעשה בו חבורה {{ממ|ספרא. סנהדרין פ"ד}}:


== כב ==
== כב ==


'''אני ה' אלהיכם.'''  אֱלֹהֵי כֻלְּכֶם, כְּשֵׁם שֶׁאֲנִי מְיַחֵד שְׁמִי עֲלֵיכֶם, כָּךְ אֲנִי מְיַחֲדוֹ עַל הַגֵּרִים:
'''אני ה' אלהיכם.'''  אלהי כלכם, כשם שאני מיחד שמי עליכם, כך אני מיחדו על הגרים:


== כג ==
== כג ==


'''ובני ישראל עשו.'''  כָּל הַמִּצְוָה הָאֲמוּרָה בַּסְּקִילָה בְּמָקוֹם אַחֵר — דְּחִיָּה, רְגִימָה וּתְלִיָּה (עי' ספרא; סנהדרין מ"ג):
'''ובני ישראל עשו.'''  כל המצוה האמורה בסקילה במקום אחר, דחיה, רגימה ותליה {{ממ|עי' ספרא. סנהדרין מ"ג}}:




{{ניווט כללי תחתון}}
{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}
{{ניווט כללי תחתון}}