רש"י/ויקרא/כד

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to navigation Jump to search

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


תנ"ך


תרגום אונקלוס


רש"י
רמב"ן
דעת זקנים
בכור שור
פירוש הרא"ש
הטור הארוך
חזקוני
ספורנו
רבנו בחיי
רלב"ג - ביאור המילות


אבי עזר (על אבן עזרא)
אברבנאל
אדרת אליהו
אלשיך
הכתב והקבלה
העמק דבר
הרחב דבר
יריעות שלמה
מזרחי
מנחת שי
משאת המלך
משך חכמה
נחל קדומים
צרור המור
תולדות יצחק
תורה תמימה



פרק זה עם מפרשים ואפשרויות רבות במהדורה הדיגיטלית של 'תנ"ך הכתר' (כולל צילום באיכות גבוהה של כתר ארם צובא בפרקים שבהם הוא זמין)לפרק זה במקראות גדולות שבאתר "על התורה"


דפים מקושרים

רש"יTriangleArrow-Left.png ויקרא TriangleArrow-Left.png כד

ב[edit]

צו את בני ישראל. זו פרשת מצות הנרות, ופרשת ואתה תצוה לא נאמרה אלא על סדר מלאכת המשכן, לפרש צרך המנורה, וכן משמע: ואתה סופך לצוות את בני ישראל על כך:

שמן זית זך. שלושה שמנים יוצאים מן הזית, הראשון קרוי זך, והן מפרשין במנחות (דף פ"ו) ובת"כ:

תמיד. מלילה ללילה, כמו עולת תמיד, שאינה אלא מיום ליום:

ג[edit]

לפרכת העדת. שלפני הארון שהוא קרוי עדות. ורבותינו דרשו על נר מערבי, שהוא עדות לכל באי עולם שהשכינה שורה בישראל, שנותן בה שמן כמדת חברותיה, וממנה היה מתחיל ובה היה מסים (שבת כ"ב. מנחות פ"ו):

יערך אתו אהרן מערב עד בקר. יערך אותו עריכה הראויה למדת כל הלילה, ושערו חכמים חצי לג לכל נר ונר, והן כדאי אף ללילי תקופת טבת, ומדה זו הקבעה להם (מנחות פ"ט):

ד[edit]

המנרה הטהרה. שהיא זהב טהור. ד"א על טהרה של מנורה, שמטהרה ומדשנה תחלה מן האפר (עי' ספרא):

ו[edit]

שש המערכת. שש חלות המערכת האחת:

השלחן הטהר. של זהב טהור. ד"א: על טהרו של שלחן, שלא יהיו הסניפין מגביהין את הלחם מעל גבי השלחן (שם. מנחות צ"ז):

ז[edit]

ונתת על המערכת. על כל אחת משתי המערכות. והיו שני בזיכי לבונה מלא קמץ לכל אחת:

והיתה. הלבונה הזאת:

ללחם לאזכרה. שאין מן הלחם לגבוה כלום, אלא הלבונה נקטרת כשמסלקין אותו בכל שבת ושבת, והיא לזכרון ללחם, שעל ידה הוא נזכר למעלה, כקמץ שהיא אזכרה למנחה (עי' ספרא):

ט[edit]

והיתה. המנחה הזאת, שכל דבר הבא מן התבואה בכלל מנחה הוא:

ואכלהו. מוסב על הלחם שהוא לשון זכר:

י[edit]

ויצא בן אשה ישראלית. מהיכן יצא, רבי לוי אומר מעולמו יצא, רבי ברכיה אומר מפרשה שלמעלה יצא, לגלג ואמר "ביום השבת יערכנו" דרך המלך לאכל פת חמה בכל יום, שמא פת צוננת של תשעה ימים, בתמיה, ומתניתא אמרה מבית דינו של משה יצא, מחיב, בא לטע אהלו בתוך מחנה דן, אמרו לו מה טיבך לכאן, אמר להם מבני דן אני, אמרו לו "איש על דגלו באתת לבית אבתם" כתיב (במדבר ב'), נכנס לבית דינו של משה ויצא מחיב, עמד וגדף (ספרא, ויקרא ל"ב):

בן איש מצרי. הוא המצרי שהרג משה (שם):

בתוך בני ישראל. מלמד שנתגיר (ספרא):

וינצו במחנה. על עסקי המחנה:

ואיש הישראלי. זה שכנגדו שמחה בו מטע אהלו:

יא[edit]

ויקב. כתרגומו "ופרש", שנקב שם המיחד וגדף, והוא שם המפרש ששמע מסיני (ספרא):

ושם אמו שלמית בת דברי. שבחן של ישראל שפרסמה הכתוב לזו, לומר שהיא לבדה היתה זונה:

שלמית. דהוה פטפטה "שלם עלך", "שלם עליכון", מפטפטת בדברים, שואלת בשלום הכל:

בת דברי. דברנית היתה, מדברת עם כל אדם, לפיכך קלקלה:

למטה דן. מגיד שהרשע גורם גנאי לו, גנאי לאביו, גנאי לשבטו. כיוצא בו "אהליאב בן אחיסמך למטה דן" (שמות לא), שבח לו, שבח לאביו, שבח לשבטו (ספרא):

יב[edit]

ויניחהו. לבדו, ולא הניחו מקושש עמו, ששניהם היו בפרק אחד, ויודעים היו שהמקושש במיתה, אבל לא פרש להם באיזו מיתה לכך נאמר (במדבר ט"ו), כי לא פרש מה יעשה לו. אבל במקלל הוא אומר לפרש להם, שלא היו יודעים אם חיב מיתה אם לאו (ספרא. סנהדרין ע"ח):

יד[edit]

השמעים. אלו העדים:

כל. להביא את הדינים (ספרא):

את ידיהם. אומרים לו דמך בראשך, ואין אנו נענשים במיתתך, שאתה גרמת לך (שם):

כל העדה. במעמד כל העדה, (מכאן) ששלוחו של אדם כמותו (עי' שם):

טו[edit]

ונשא חטאו. בכרת כשאין התראה:

טז[edit]

ונקב שם. אינו חיב עד שיפרש את השם, ולא המקלל בכנוי (סנהדרין נ"ו):

ונקב. לשון קללה כמו (במדבר כ"ג) "מה אקב" (סנהדרין נ"ו):

יז[edit]

ואיש כי יכה. לפי שנאמר מכה איש ומת (שמות כא), אין לי אלא שהרג את האיש, אשה וקטן מנין, ת"ל "כל נפש אדם":

כ[edit]

כן ינתן בו. פרשו רבותינו שאינו נתינת מום ממש אלא תשלומי ממון, שמין אותו כעבד, לכך כתוב בו לשון נתינה, דבר הנתון מיד ליד (בבא קמא פ"ד. כתובות ל"ב):

כא[edit]

ומכה בהמה ישלמנה. למעלה דבר בהורג בהמה וכאן דבר בעושה בה חבורה:

ומכה אדם יומת. אפלו לא הרגו אלא עשה בו חבורה, שלא נאמר כאן נפש. ובמכה אביו ואמו דבר הכתוב, ובא להקישו למכה בהמה, מה מכה בהמה מחיים, אף מכה אביו מחיים, פרט למכה לאחר מיתה. לפי שמצינו שהמקללו לאחר מיתה חיב, הצרך לומר במכה שפטור, ומה בבהמה בחבלה, שאם אין חבלה אין תשלומין, אף מכה אביו אינו חיב עד שיעשה בו חבורה (ספרא. סנהדרין פ"ד):

כב[edit]

אני ה' אלהיכם. אלהי כלכם, כשם שאני מיחד שמי עליכם, כך אני מיחדו על הגרים:

כג[edit]

ובני ישראל עשו. כל המצוה האמורה בסקילה במקום אחר, דחיה, רגימה ותליה (עי' ספרא. סנהדרין מ"ג):


< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.