אוצר:מיזמים/דבריהם הם זכרונם/ב/בהעלותך: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה |
(השלמת השבוע) |
||
| שורה 7: | שורה 7: | ||
והנה בספרים הקדושים מובא ששבעת הנרות הם כנגד שבעת מדות העליונות, ובודאי כשהיה אהרן מדליק את הנרות היה מכוין: זה נגד אברהם מדת החסד וכו' וכשבא לנר החמישי היה מכוון זה נגד אהרן ומידת הוד שהיה מרכבה להוד. והיה נראה לכאורה שלא יזכיר את שבחו הגדול שהוא מרכבה להוד, כי זה גאות גדול. אבל אהרן קדוש השם בגודל תמימותו ומידת ההשתוות שלו - מלמד שלא שינה - רק אמר שבחו הגדול. {{ממ|אבן שלמה אות ט}}. | והנה בספרים הקדושים מובא ששבעת הנרות הם כנגד שבעת מדות העליונות, ובודאי כשהיה אהרן מדליק את הנרות היה מכוין: זה נגד אברהם מדת החסד וכו' וכשבא לנר החמישי היה מכוון זה נגד אהרן ומידת הוד שהיה מרכבה להוד. והיה נראה לכאורה שלא יזכיר את שבחו הגדול שהוא מרכבה להוד, כי זה גאות גדול. אבל אהרן קדוש השם בגודל תמימותו ומידת ההשתוות שלו - מלמד שלא שינה - רק אמר שבחו הגדול. {{ממ|אבן שלמה אות ט}}. | ||
== יום ה' - רבי דוד פארדו == | == יום ה' - רבי דוד פארדו == | ||
| שורה 18: | שורה 19: | ||
ויש ליישב, שלאותו מאן דאמר גם כן הוצרך השם יתברך לשוב ולצוות את ישראל, כי לולי זאת היינו מפרשים ש'כי תבואו' הוא כפשוטו - שאין חייבים בפסח אלא בכניסתם לארץ. ורק אחר שנצטוו בשנית לעשות את הפסח, מכח זה דורשים ש'כי תבואו' היינו עשה מצוה זו שבשבילה תיכנס לארץ. {{ממ|[[משכיל לדוד/במדבר/ט#ד|משכיל לדוד]]}}. | ויש ליישב, שלאותו מאן דאמר גם כן הוצרך השם יתברך לשוב ולצוות את ישראל, כי לולי זאת היינו מפרשים ש'כי תבואו' הוא כפשוטו - שאין חייבים בפסח אלא בכניסתם לארץ. ורק אחר שנצטוו בשנית לעשות את הפסח, מכח זה דורשים ש'כי תבואו' היינו עשה מצוה זו שבשבילה תיכנס לארץ. {{ממ|[[משכיל לדוד/במדבר/ט#ד|משכיל לדוד]]}}. | ||
== יום ב' - רבי ישראל משקלוב == | == יום ב' - רבי ישראל משקלוב == | ||
| שורה 27: | שורה 29: | ||
כך גם מבואר בגמרא במסכת בבא בתרא {{ממ|[[בבלי/בבא בתרא/נח/א|נח.]]}} שר' בנאה היה מסמן את הקברים ומובא שם מעשה מה שאירע כשהגיע למערתו של אברהם אבינו, וה[[רשב"ם/בבא בתרא/נח/א|רשב"ם שם]] מבאר שעשה ציון סיד כדי להכיר מקום הטומאה שלא יביאו טהרות דרך כאן ולא יאהילו על הקבר - הרי שגם מערת המכפלה מקום קבורת אברהם אבינו יש בה טומאה - הרי שאף הצדיקים מטמאים. {{ממ|פאת השולחן, הלכות ארץ ישראל פ"ב סי"ח ובבית ישראל שם}} | כך גם מבואר בגמרא במסכת בבא בתרא {{ממ|[[בבלי/בבא בתרא/נח/א|נח.]]}} שר' בנאה היה מסמן את הקברים ומובא שם מעשה מה שאירע כשהגיע למערתו של אברהם אבינו, וה[[רשב"ם/בבא בתרא/נח/א|רשב"ם שם]] מבאר שעשה ציון סיד כדי להכיר מקום הטומאה שלא יביאו טהרות דרך כאן ולא יאהילו על הקבר - הרי שגם מערת המכפלה מקום קבורת אברהם אבינו יש בה טומאה - הרי שאף הצדיקים מטמאים. {{ממ|פאת השולחן, הלכות ארץ ישראל פ"ב סי"ח ובבית ישראל שם}} | ||
== יום ג' - רבי בנימין זאב בוסקוביץ == | == יום ג' - רבי בנימין זאב בוסקוביץ == | ||
| שורה 36: | שורה 39: | ||
ויש להביא ראיה לכך שעכ"פ בשתי מצוות אין דוחים מצוה קלה מפני המצוה החמורהן, וזאת מאותם אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם ולא יכלו לעשות הפסח, ובגמרא בסוכה {{ממ|[[בבלי/סוכה/כה/ב|כה:]]}} יש מאן דאמר שהיו טמאי מת מצוה. ולכאורה מצוה זו של קבורה אינה אלא מצוה קלה שאין בה כרת ואינה דוחה את השבת ואינה מצוה דרבים ואפשר לעשותה על ידי אחרים קטנים או על ידי זבים וזבות ונדות וילדות, או על ידי טמאים אחרים שנטמאו בטומאת מת - שהרי אי אפשר שבמחנה גדול כל כך של ששים ריבוא גברים מלבד נשים וטף וערב רב, שלא ימותו בהם בני אדם בכל יום. ומאידך, מצות פסח היא מצוה חמורה שיש בה כרת והיא מצוה דרבים ודוחה שבת ואי אפשר לעשותה על ידי אחרים - ואעפ"כ לא דחו את המצוה הקלה של קבורת המת שנזדמנה להם ראשונה, מפני המצוה החמורה של עשיית הפסח - הרי מוכח מכאן שכשיש לפניו מצוה קלה אין דוחים אותה מפני המצוה החמורה שתדחה לאחר זמן. {{ממ|סדר משנה הל' ק"ש פ"א אות ז}} | ויש להביא ראיה לכך שעכ"פ בשתי מצוות אין דוחים מצוה קלה מפני המצוה החמורהן, וזאת מאותם אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם ולא יכלו לעשות הפסח, ובגמרא בסוכה {{ממ|[[בבלי/סוכה/כה/ב|כה:]]}} יש מאן דאמר שהיו טמאי מת מצוה. ולכאורה מצוה זו של קבורה אינה אלא מצוה קלה שאין בה כרת ואינה דוחה את השבת ואינה מצוה דרבים ואפשר לעשותה על ידי אחרים קטנים או על ידי זבים וזבות ונדות וילדות, או על ידי טמאים אחרים שנטמאו בטומאת מת - שהרי אי אפשר שבמחנה גדול כל כך של ששים ריבוא גברים מלבד נשים וטף וערב רב, שלא ימותו בהם בני אדם בכל יום. ומאידך, מצות פסח היא מצוה חמורה שיש בה כרת והיא מצוה דרבים ודוחה שבת ואי אפשר לעשותה על ידי אחרים - ואעפ"כ לא דחו את המצוה הקלה של קבורת המת שנזדמנה להם ראשונה, מפני המצוה החמורה של עשיית הפסח - הרי מוכח מכאן שכשיש לפניו מצוה קלה אין דוחים אותה מפני המצוה החמורה שתדחה לאחר זמן. {{ממ|סדר משנה הל' ק"ש פ"א אות ז}} | ||
== יום ו' - רבי כמוס עגיב == | |||
=== מי נשא את ארונו של יוסף? === | |||
;"ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם ולא יכלו לעשות הפסח ביום ההוא" {{ממ|[[תנ"ך/במדבר/ט#ו|במדבר ט ו]]}} | |||
ובגמרא במסכת סוכה {{ממ|[[בבלי/סוכה/כה/ב|כה:]]}} נחלקו אם אותם אנשים היו טמאי מת מצוה, או נושאי ארונו של יוסף. | |||
ויש לתמוה לדעת הסוברים שהיו אלו נושאי ארונו של יוסף, הלא מבואר בחז"ל שארונו של יוסף רק משה רבינו ע"ה היה עסוק בו, וכמו שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/שמות/יג#יט|שמות יג יט]]}} "ויקח משה את עצמות יוסף עמו", ודרשו עליו את הכתוב {{ממ|[[תנ"ך/משלי/י#ח|משלי י ח]]}} "חכם לב יקח מצוות", שכשכל ישראל עסקו בביזת מצרים עסק הוא בעצמות יוסף. | |||
ובאמת בגמרא {{ממ|[[בבלי/סוטה/יג/ב|סוטה יג:]]}} הקשו סתירה, שפסוק אחד אומר "ויקח משה את עצמות יוסף עמו", ופסוק אחר אומר {{ממ|[[תנ"ך/יהושע/כד|יהושע כד]]}} "ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו בשכם". ומיישבת הגמרא: אמר רבי חמא בר חנינא, כל העושה דבר ולא גמרו ובא אחר וגמרו, מעלה עליו הכתוב על שגמרו כאילו עשאו. וכיון שמשה רבינו לא נכנס לארץ לכן גמרו ישראל את העלאת עצמות יוסף ונקרא על שמם. | |||
לפי זה יש לומר שכיון שידע משה רבינו כי הוא לא יכנס לארץ, לכן אף קודם לכן לא נשאר עמו אלא מסר אותו להם. {{ממ|מנחת עני, דרושים, דרוש לפסח שני}}. | |||
== יום ד' - רבי שמואל רוזנברג == | |||
=== אב רוחני אינו חייב בפרנסה גשמית == | |||
;"האנכי הריתי את כל העם הזה אם אנכי ילדתיהו" {{ממ|[[תנ"ך/במדבר/יא#יב|במדבר יא יב]]}} | |||
יש לפרש, שהנה אמרו חז"ל במסכת סנהדרין {{ממ|[[בבלי/סנהדרין/יט/ב|יט:]]}} כל המלמד את בן חברו תורה, מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו. והנה על אף זאת לא יעלה על לב בר דעת לאמר שיתחייב גם לפרנס את 'בנו', כדרך שהאב מחוייב לפרנס את בנו. | |||
ומסברא יש לחלק כן, שדוקא מי שמביאו לחיי עולם הזה, היינו אביו הגשמי, הוא שצריך להחזיקו ולתומכו בחיי העולם הזה. ואילו רבו שהביאו לחיי העולם הבא, ועל כך נקרא בשם 'אביו', ודאי אינו מחוייב בפרנסתו הגשמית. | |||
זהו שאמר משה כאשר שאלו ממנו בשר לאכול, וכי מדוע צריך אני לתת להם פרנסת הגוף "האנכי הריתי את כל העם הזה" - בתמיה, וכי אנכי הבאתים לעולם הזה מבחינה גשמית, "אם אנכי ילדתיהו" - בניחותא, וכי במה שלמדתים תורת אמת ואני 'ילדתיהו' - ואני אביהם בבחינה רוחנית, וכי משום כך אצטרך לפרנסם בעולם הזה. {{ממ|באר שמואל}}. | |||
== שבת קודש - רבי חיים מוולוז'ין == | == שבת קודש - רבי חיים מוולוז'ין == | ||
| שורה 50: | שורה 76: | ||
'לא כן עבדי משה פה אל פה אדבר בו במראה ולא בחידות' - באספקלריה המאירה, כזכוכית פשוטה שדרכה נראה עצם הדבר. ועל זה אמרו שכל הנביאים מתנבאים ב'כה אמר השם', ומשה ב'זה הדבר'. כי הנביאים כולם מתנבאים ב'כה' כמו וכדמות ענין זה אמר. ואילו משה רבינו אמר 'זה הדבר' דיבור זה ששמעתי ברור אני אומר לכם בלי שינוי. {{ממ|[[רוח חיים/אבות/א#א|רוח חיים על אבות פ"א מ"א]]}}. | 'לא כן עבדי משה פה אל פה אדבר בו במראה ולא בחידות' - באספקלריה המאירה, כזכוכית פשוטה שדרכה נראה עצם הדבר. ועל זה אמרו שכל הנביאים מתנבאים ב'כה אמר השם', ומשה ב'זה הדבר'. כי הנביאים כולם מתנבאים ב'כה' כמו וכדמות ענין זה אמר. ואילו משה רבינו אמר 'זה הדבר' דיבור זה ששמעתי ברור אני אומר לכם בלי שינוי. {{ממ|[[רוח חיים/אבות/א#א|רוח חיים על אבות פ"א מ"א]]}}. | ||
== שפתותיו דובבות == | |||
=== כל קבוע כמחצה על מחצה === | |||
הישמח משה {{ממ|הפטרה לפ' תולדות ד"ה א"י אם}} מפרש מאמרם ז"ל {{ממ|[[בבלי/מגילה/טו/א|מגילה טו.]]}} "כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם", על פי מה שאיתא בספר אחד, שעל ידי שאומרים שמועה מצדיק ושפתותיו דובבות בקבר, מתעורר בו חיות ונחשב כאילו חי באותו דור, וזהו שאמר {{ממ|[[תנ"ך/תהילים/סא#ה|תהילים סא ה]]}} "אגורה באהלך עולמים" שנחשב שחי בעולם הזה. והנה כשהצדיק קבוע הרי העולם כמחצה על מחצה, ואזי 'רב חסד' מטה כלפי חסד. משא"כ אם הצדיק הוא נע ונד, הולכים אחר הרוב. | |||
והנה כיון שכל החיים מתנועעים תמיד ממקום למקום בעולם, לא הוי קבוע, ואם כן יש לילך בתר רוב, ומה שהמת קבוע אין זה נחשב כיון שאינו חי. אבל כשאומרים דבר שמועה מפיו ומתעורר חיותו, אז כבר הוי מחצה על מחצה ושפיר מביא גאולה לועלם. | |||
ובזה פירש בדברי יואל {{ממ|עמ' ל}} את הפסוק "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה", שלכאורה קשה, שבמדרש {{ממ|[[שמות רבה/א/ד|ש"ר א ד]]}} משמע שהכתוב מדבר על הזמן שאחר הסתלקות יעקב ויוסף, ומדוע נאמר בו לשון הוה 'הבאים מצרימה' ולא 'שבאו' בלשון עבר. אלא הכוונה היא שעל ידי שהיו בני ישראל אומרים דברי שמועות מפיו של יעקב, נחשב כאילו היה חי ביניהם אף לאחר מיתתו, ולכן שפיר אמר 'הבאים' בלשון הוה, כי בכל יום היה מתעורר חיותו מחדש. | |||
ויש להוסיף ולפרש בזה סמיכות הפרשיות, ויגש - ויחי, שפרשת ויגש מסיים בפסוק "ויאחזו בה ויפרו וירבו מאד", ותרגם יונתן "ובנו להון בתי מדרשין", ופרשת ויחי מתחיל בפסוק "ויחי יעקב", דהיינו של ידי שבנו בתי מדרשיות ולמדו שם תורה ואמרו דברי שמועות מפיו של יעקב, על ידי זה נתנו בו חיות גם לאחר שמת 'ויחי יעקב', בזכותו לא בטלו ברוב, מדין כל קבוע כמחצה על מחצה דמי. {{ממ|מנחת יצחק דרשות עמ' נא, לרבי יצחק יעקב וייס זצ"ל, נלב"ע י"א סימן תשמ"ט}}. | |||