תשואת חן/מח: הבדלים בין גרסאות בדף

אחר שכתבתי זה מצאתי לתלמידי רבינו יונה {{ממ|[[רבינו יונה/ברכות/יב/ב|ברכות יב: מדפי הרי"ף]]}} שכתבו כן, דלשמואל הא שכתוב בשכבך לא קאי על קריאת שמע דוקא אלא אדברי תורה שיקרא בכל מקום שירצה. ומה שאנו קורין זה הפרשה הוא מדרבנן, הלכך אינו חוזר וקורא. וזה נוטה למה שפירשתי ודרך סלולה היא.

ומהא דאמרינן בדף י"ד {{ממ|[[בבלי/ברכות/יד/א|ע"א]]}} דבעי מיניה דר' [חייא] מאי להפסיק בהלל ובמגילה, ואמר קריאת שמע דאורייתא פוסק כו'. וכן מאי דאמר בגמ' {{ממ|[[בבלי/ברכות/טו/א|טו.]]}} עד כאן לא אמר ר' יוסי דלא השמיע לאזנו לא יצא אלא בקריאת שמע דאורייתא. וכן בפרק קמא דסוכה {{ממ|[[בבלי/סוכה/כה/א|כה.]]}}{{הערה|ומקורו בברכות {{ממ|[[בבלי/ברכות/טז/א|טז.]]}}.}} בשבתך בביתך פרט לחתן שפטור מן הקריאת שמע. וכן הא דתניא בפרק קמא דברכות דף ט"ז {{ממ|[[בבלי/ברכות/טז/א|טז.]]}} הקורא את שמע צריך לכוין את לבו שנאמר שמע ישראל ולהלן הוא אומר הסכת ושמע ישראל מה להלן בהסכת כו'. ובירושלמי בפרק קמא דברכות {{ממ|[[ירושלמי/ברכות/א/ב|ה"ב]]}} קריאת שמע דבר תורה ותפילה אינו דבר תורה. אין מכל זה ראיה דקריאת שמע דאורייתא שהרי שמואל נמי מודה דעיקר קריאת שמע דאורייתא אלא דסבירא ליה דיוצא בשאר דברי תורה. הרי ישבתי כל המקומות אשר נראה דקריאת שמע דאורייתא אליבא דשמואל דסבירא ליה מדרבנן, ומעתה יש לתמוה על רוב הפסוקים שפסקו כרבי אלעזר לגבי דשמואל, ואין בידי שום סעד ורמז לדבריהם אלא מהא דאמרינן בסוטה דף מ"ב {{ממ|[[בבלי/סוטה/מב/א|ע"א]]}} (ואמור) [ואמר] אליהם שמע ישראל, מאי שנא שמע ישראל אמר רבי יוחנן משום רשב"י אפילו לא (קיימתי) [קיימתם] אלא קריאת שמע אי (אתה) [אתם] נמסרין בידן, שמע מינה דצריך לקרות פרשת שמע דוקא. וכיון דרבי יומנן פליג אשמואל הלכה כרבי יוחנן, ועוד כיון דרבי יוחנן ורבי אלעזר בחדא שיטתא קיימי הוה ליה שמואל יחיד לגבייהו. כל זה תוכן דברי הגאון ועוד איזה ראיות מש"ס ומדברי רש"י שאכתוב לקמן בשמו: