הפלאה/כתובות/יג/א: הבדלים בין גרסאות בדף

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מ (←‏top: סדר בשורות, תגים, רווחים, תבניות וכו' (בוט))
מ (←‏top: סדר בשורות, תגים, רווחים, תבניות וכו' (בוט))
 
שורה 33: שורה 33:
'''והנה ''' דברי מהרש"א בקידושין אינן מובנים שכתב שם דלולי דבריהם היה נראה דלא קשה מידי דהכא איירי בידוע עם מי נתייחדה שמכירין אותו שאינו פוסל בביאתו לכהונה וק"ל עכ"ל. וצריך להבין דא"כ מאי איסור לכהונה שייך בזה. ונראה דכוונתו דאפילו בנסתרה עם אחד מן הקרובים שאם נבעלה להם היא זונה. אפ"ה לא חיישינן שבא עליה לאוסרה לכהונה. וכן משמעות דברי ר' יהושע שאמר הרי זו בחזקת בעולה לנתין ולממזר. ולא אמר דבחזקת בעולה לקרובים. וכן מוכח מכל הפוסקים באה"ע סימן ד' וסימן ו' שכתבו דאם אין פסול בעיר ליכא חשש איסור לכהונה ולא הזכירו שלא יהיה אחד מן הקרובים בעיר. משמע בהדיא דאין לחוש מן הסתם לקרובים. ונראה דהיינו מטעם שכתב בירושלמי דהא דחייש ר' יהושע לפסולים היינו משום שהזנות רצה אחר הפסולים. א"כ הא דחיישינן לזעירי בנסתרה שמא נבעלה היינו דוקא בפסולין דרגילין בזנות. וכיון דחייש ר' יהושע שמא נסתרה עם אחד מן הפסולים הכי נמי חייש שמא נבעלה לו. אבל בקרובים אפילו ידעינן שנסתרה עמהם לא חיישינן שמא נבעלה לאוסרה משום זונה והיינו דקאמר מעלה עשו ביוחסין רצה לומר בפסולי יוחסין דוקא. ובזה יש ליישב נמי מה שדקדקנו לעיל לפמ"ש התוס' דאין אוסרין על היחוד מיירי באשת איש דהוי להו לחלק אם בעלה כהן שאסורה לו לר' יהושע משום מעלת יוחסין ולפמ"ש אתי שפיר דהא דקאמר מעלה עשו ביוחסין היינו דוקא בפסולי יוחסין ולא בזונה מחמת אשת איש. ומיירי שמכירין בו שהוא אינו מפסולי כהונה. ומעתה יפה כתב המרש"א ז"ל דבכה"ג איכא לאוקמי אפילו בפנויה וכגון שנתייחדה עם אחד מן הקרובים וצ"ע לדינא ובתשובה הארכתי ודוק: ועיין מה שכתבנו שם בחידושינו עוד באופן אחר:
'''והנה ''' דברי מהרש"א בקידושין אינן מובנים שכתב שם דלולי דבריהם היה נראה דלא קשה מידי דהכא איירי בידוע עם מי נתייחדה שמכירין אותו שאינו פוסל בביאתו לכהונה וק"ל עכ"ל. וצריך להבין דא"כ מאי איסור לכהונה שייך בזה. ונראה דכוונתו דאפילו בנסתרה עם אחד מן הקרובים שאם נבעלה להם היא זונה. אפ"ה לא חיישינן שבא עליה לאוסרה לכהונה. וכן משמעות דברי ר' יהושע שאמר הרי זו בחזקת בעולה לנתין ולממזר. ולא אמר דבחזקת בעולה לקרובים. וכן מוכח מכל הפוסקים באה"ע סימן ד' וסימן ו' שכתבו דאם אין פסול בעיר ליכא חשש איסור לכהונה ולא הזכירו שלא יהיה אחד מן הקרובים בעיר. משמע בהדיא דאין לחוש מן הסתם לקרובים. ונראה דהיינו מטעם שכתב בירושלמי דהא דחייש ר' יהושע לפסולים היינו משום שהזנות רצה אחר הפסולים. א"כ הא דחיישינן לזעירי בנסתרה שמא נבעלה היינו דוקא בפסולין דרגילין בזנות. וכיון דחייש ר' יהושע שמא נסתרה עם אחד מן הפסולים הכי נמי חייש שמא נבעלה לו. אבל בקרובים אפילו ידעינן שנסתרה עמהם לא חיישינן שמא נבעלה לאוסרה משום זונה והיינו דקאמר מעלה עשו ביוחסין רצה לומר בפסולי יוחסין דוקא. ובזה יש ליישב נמי מה שדקדקנו לעיל לפמ"ש התוס' דאין אוסרין על היחוד מיירי באשת איש דהוי להו לחלק אם בעלה כהן שאסורה לו לר' יהושע משום מעלת יוחסין ולפמ"ש אתי שפיר דהא דקאמר מעלה עשו ביוחסין היינו דוקא בפסולי יוחסין ולא בזונה מחמת אשת איש. ומיירי שמכירין בו שהוא אינו מפסולי כהונה. ומעתה יפה כתב המרש"א ז"ל דבכה"ג איכא לאוקמי אפילו בפנויה וכגון שנתייחדה עם אחד מן הקרובים וצ"ע לדינא ובתשובה הארכתי ודוק: ועיין מה שכתבנו שם בחידושינו עוד באופן אחר:


'''בא"ד ''' והר"ר יוסף דשליטין וכו'. לכאורה קשה דהא משמע דרב לית ליה דרבי יהודה באנוסת אביו דלר' יהודה אמרינן ביבמות דף מ"ט דאין קידושין תופסין בחייבי לאוין ע"ש. ורב אית ליה קידושין תופסין בחייבי לאוין ביבמות דף צ"ב. ויש ליישב דס"ל כמ"ש התוס' ביבמות דף י' ד"ה לר"י וכו' ע"ש. ולכאורה קשה דיותר הוי להו לתרוצי דאין אוסרין על היחוד היינו במגרש ולנה עמו בפונדק. וס"ל כר' יוחנן בגיטין דף פ"א דבלא ראוה שנבעלה לא אמרינן הן הן עידי יחוד הן הן עידי ביאה וכ"ש לדעת הגאונים שהביא הרמב"ם ז"                                                                                                                                                                                                                                                   "מ לא שייך לחוש לקידושין דבענין לפני עדים והיינו כשהעדים יודעים שנבעלה. א"כ הן הן עידי קידושין. ובמגרש אשתו ולנה עמו בפונדקי כיון דאמרינן הן הן עידי יחוד הן הן עידי ביאה ומחזקינן דודאי בא עליה א"כ הן הן עידי קידושין. אבל גבי פנויה אף אם ניחוש שבא עליה הוא רק חששא בעלמא. וא"כ עכ"פ אין ידוע לעדים שבא עליה והוי ליה כמקדש בלא עדים ודוק:
'''בא"ד ''' והר"ר יוסף דשליטין וכו'. לכאורה קשה דהא משמע דרב לית ליה דרבי יהודה באנוסת אביו דלר' יהודה אמרינן ביבמות דף מ"ט דאין קידושין תופסין בחייבי לאוין ע"ש. ורב אית ליה קידושין תופסין בחייבי לאוין ביבמות דף צ"ב. ויש ליישב דס"ל כמ"ש התוס' ביבמות דף י' ד"ה לר"י וכו' ע"ש. ולכאורה קשה דיותר הוי להו לתרוצי דאין אוסרין על היחוד היינו במגרש ולנה עמו בפונדק. וס"ל כר' יוחנן בגיטין דף פ"א דבלא ראוה שנבעלה לא אמרינן הן הן עידי יחוד הן הן עידי ביאה וכ"ש לדעת הגאונים שהביא הרמב"ם ז"                                                                                                                         "מ לא שייך לחוש לקידושין דבענין לפני עדים והיינו כשהעדים יודעים שנבעלה. א"כ הן הן עידי קידושין. ובמגרש אשתו ולנה עמו בפונדקי כיון דאמרינן הן הן עידי יחוד הן הן עידי ביאה ומחזקינן דודאי בא עליה א"כ הן הן עידי קידושין. אבל גבי פנויה אף אם ניחוש שבא עליה הוא רק חששא בעלמא. וא"כ עכ"פ אין ידוע לעדים שבא עליה והוי ליה כמקדש בלא עדים ודוק: