שו"ת רדב"ז/א'תרפב: הבדלים בין גרסאות בדף
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (יצירה אוטומטית מתוך טקסט בנחלת הכלל (ספריא) + טיפול בידי מתנדבי האוצר) |
מ (←top: סדר בשורות, תגים, רווחים, תבניות וכו' (בוט)) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{ניווט כללי עליון}} | |||
{{הועלה אוטומטית}} | {{הועלה אוטומטית}} | ||
'''{{ממ|תכ}} שאלה ''' ולענין מה שכתב הרמב"ם ז"ל שכתב כל כינוי שבועה כשבועה כגון שהיו אנשי המקום עלגים והיו קורין לשבועה שבותה או שקוקה או שהיו ארמיים שלשון שבועה בלשונם מומתא והעלגים מכנין אותם ואומרים מוהא כיון שאמר לשון שמשמעו ועניינו שבועה הרי זה חייב כמי שהוציא לשון שבועה. וק"ל כמאן פסק אי כר' יוחנן לשונות העכו"ם הם ולא לשון עלגי שפה והיינו דאמרינן בגמרא מאי לאו מ"ד כינויי כינויין אסורין קסבר כינויין לשון עכו"ם הם וכיון שהם לשון עכו"ם ממש אלימי למתפס כינוי כינויין. ומתרצין לא דכ"ע לשון עכו"ם הם ב"ש סבר הכי נמי משתעי עכו"ם וב"ה סברי הכי לא משתעי עכו"ם ע"כ משמע דלשון עכו"ם ממש הוא ולא לשון עלגים. ואי פסק כר"ל שהם לשונות שבדו חכמים להיות נודר מטעמא דפירשו בגמרא שלא יבואו להזכיר ש"ש לבטלה. מה שייך בזה עלגים זה הלשון בדו חכמים לעלגים ולבלתי עלגים: | '''{{ממ|תכ}} שאלה ''' ולענין מה שכתב הרמב"ם ז"ל שכתב כל כינוי שבועה כשבועה כגון שהיו אנשי המקום עלגים והיו קורין לשבועה שבותה או שקוקה או שהיו ארמיים שלשון שבועה בלשונם מומתא והעלגים מכנין אותם ואומרים מוהא כיון שאמר לשון שמשמעו ועניינו שבועה הרי זה חייב כמי שהוציא לשון שבועה. וק"ל כמאן פסק אי כר' יוחנן לשונות העכו"ם הם ולא לשון עלגי שפה והיינו דאמרינן בגמרא מאי לאו מ"ד כינויי כינויין אסורין קסבר כינויין לשון עכו"ם הם וכיון שהם לשון עכו"ם ממש אלימי למתפס כינוי כינויין. ומתרצין לא דכ"ע לשון עכו"ם הם ב"ש סבר הכי נמי משתעי עכו"ם וב"ה סברי הכי לא משתעי עכו"ם ע"כ משמע דלשון עכו"ם ממש הוא ולא לשון עלגים. ואי פסק כר"ל שהם לשונות שבדו חכמים להיות נודר מטעמא דפירשו בגמרא שלא יבואו להזכיר ש"ש לבטלה. מה שייך בזה עלגים זה הלשון בדו חכמים לעלגים ולבלתי עלגים: | ||
גרסה אחרונה מ־09:16, 20 ביולי 2020
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(תכ) שאלה ולענין מה שכתב הרמב"ם ז"ל שכתב כל כינוי שבועה כשבועה כגון שהיו אנשי המקום עלגים והיו קורין לשבועה שבותה או שקוקה או שהיו ארמיים שלשון שבועה בלשונם מומתא והעלגים מכנין אותם ואומרים מוהא כיון שאמר לשון שמשמעו ועניינו שבועה הרי זה חייב כמי שהוציא לשון שבועה. וק"ל כמאן פסק אי כר' יוחנן לשונות העכו"ם הם ולא לשון עלגי שפה והיינו דאמרינן בגמרא מאי לאו מ"ד כינויי כינויין אסורין קסבר כינויין לשון עכו"ם הם וכיון שהם לשון עכו"ם ממש אלימי למתפס כינוי כינויין. ומתרצין לא דכ"ע לשון עכו"ם הם ב"ש סבר הכי נמי משתעי עכו"ם וב"ה סברי הכי לא משתעי עכו"ם ע"כ משמע דלשון עכו"ם ממש הוא ולא לשון עלגים. ואי פסק כר"ל שהם לשונות שבדו חכמים להיות נודר מטעמא דפירשו בגמרא שלא יבואו להזכיר ש"ש לבטלה. מה שייך בזה עלגים זה הלשון בדו חכמים לעלגים ולבלתי עלגים:
תשובה ס"ל לרב דליכא בין ר"י ור"ל מידי לגבי דינא דבין למר ובין למר אם אין הנשבע מכיר שהוא ענין שבועה אינו חייב דהא בעינן פיו ולבו שוין בין שיהיה לשון עכו"ם או לשון חכמים כיון שהוא מכיר ודאי חייב דכינוי שבועות כשבועות והיינו דתלי הרב ז"ל טעמא כיון שאמר לשון שמשמעותו ועניינו שבועה הרי זה חייב דבהכי תליא מלתא. והיינו דלא בעי תלמודא מאי בינייהו משמע דליכא בינייהו מידי ואי הוה האי מאי דקאמר תלמודא לימא כתנאי כו' איכא בינייהו כינוי כינויין אלא לא קאמר הכי ואמרינן דכ"ע כינויין לשון עכו"ם כו' ואיבעית אימא כו' והוי כעין אמר לך ר"י אנא דאמרי ככ"ע אלא לשון נדרים משונה. וכן כתבו המפרשים ז"ל. אלא דפירושא דהני לישנא אם הם לשון עכו"ם או לשון שבדו חכמים ס"ל לרב כר"ל דמסתבר טעמיה דקשיא לר' יוחנן דמה ראו חכמים להזכיר אלו יותר מכל לשונות העכו"ם. וכתבו בשם הר"ר יהודה בר חסדאי בתירוץ קושיא זו דלא מיבעיא שאר לשונות העכו"ם שהוא לשון גמור אלא אפילו הני שאינם לשון גמור אלא לשון הקדש שנשתבש מעט אפ"ה הוי כינוי כיון שהעכו"ם מדברים בו והרב ז"ל יאמר לך אדרבה כיון דאית בהו תרתי חדא שהם לשון עכו"ם שמדברים ועוד שהוא קרוב ללשון הקדש פשיטא דהוי כינויין ומש"ה ס"ל כדעת ר"ל שהוא לשון שבדו חכמים מפני שהעלגים היו אומרים השבועה כל מקום ומקום כפי עלגות לשונם בחרו להם חכמים אלו הלשונות. וכן כתב הרא"ש ז"ל בהדיא וז"ל ובאלו הלשונות ראו החכמים שהיו עלגים שבהם שלא היו בקיאין לדבר עברית מדברים בהם ותקנו אותה לכנויין ולא בשביל שאלו האותיות קרובין ללשון יותר משאר אותיות עכ"ל. הא למדת דבין עלגים בין בלתי עלגים שנשבע באחד מהלשונות הללו כיון שיודע שמשמעות הענין שבועה הרי הוא חייב בה מן התורה דלכ"ע לכל דיני נדרים מרבינן כנויים וכן שבועות וזה ברור וכן כתבו המפרשים ז"ל:
[נדפסה בשאלה אלף תי בשינוי לשון קצת. ]
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |