אבני נזר/אבן העזר/קט: הבדלים בין גרסאות בדף
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (גרסה ראשונית) |
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (עיצוב וחלוקה לס"ק) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude> | <noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude> | ||
סימן קט | {{מרכז|'''סימן קט'''}} | ||
העתק מה שכתב כ"ק אדמו"ר שליט"א לכ"ק מר אביו אדמו"ר זצללה"ה על מ"ש | ::העתק מה שכתב כ"ק אדמו"ר שליט"א לכ"ק מר אביו אדמו"ר זצללה"ה על מ"ש ב[[אבני נזר/אבן העזר/קח|סימן הקדום]], ותשובתו זצללה"ה. | ||
==א== | |||
א) מ"ש לחלק בין מים למלחמה בענין דיוק האשה דבמלחמה לא דייקא מאחר שידוע לה שבעלה הי' במלחמה סמכא על דברי העד דאמרה כל הני דאיקטיל וכו', אבל במים שאינה יודעת הטביעה רק עפ"י העד לא אמרה בדדמי עכת"ד: | א) מ"ש לחלק בין מים למלחמה בענין דיוק האשה דבמלחמה לא דייקא מאחר שידוע לה שבעלה הי' במלחמה סמכא על דברי העד דאמרה כל הני דאיקטיל וכו', אבל במים שאינה יודעת הטביעה רק עפ"י העד לא אמרה בדדמי עכת"ד: | ||
==ב== | |||
ב) ולדידי הני מילי צריכין עוד ביאור, הן אמת דלפי הס"ד דהתיר רבי נשותיהן אף בלא העלום מן המים רק משום הטביעה לבדה, שפיר יש לומר דבמים לא תאמר בדדמי שהרי היא אינה יודעת כלל מהטביעה, ועכ"פ תחקור ותידוק אם נטבע בעלה, וכאשר יתוודע לה שנטבע שוב אין זה בדדמי כמו הי' שני עדים שנטבע שהי' די לפי הס"ד דמשאל"ס מותרת, ועל הטביעה גופי' בוודאי תידוק. כי אין לה רגלים לדבר שנטבע כלל שתסמוך על דברי העד, ואינו דומה למלחמה שיודעת שירד למלחמה שיש לה רגלים להאמין לדברי העד דאמרה כל הני דאיקטיל וכו': | ב) ולדידי הני מילי צריכין עוד ביאור, הן אמת דלפי הס"ד דהתיר רבי נשותיהן אף בלא העלום מן המים רק משום הטביעה לבדה, שפיר יש לומר דבמים לא תאמר בדדמי שהרי היא אינה יודעת כלל מהטביעה, ועכ"פ תחקור ותידוק אם נטבע בעלה, וכאשר יתוודע לה שנטבע שוב אין זה בדדמי כמו הי' שני עדים שנטבע שהי' די לפי הס"ד דמשאל"ס מותרת, ועל הטביעה גופי' בוודאי תידוק. כי אין לה רגלים לדבר שנטבע כלל שתסמוך על דברי העד, ואינו דומה למלחמה שיודעת שירד למלחמה שיש לה רגלים להאמין לדברי העד דאמרה כל הני דאיקטיל וכו': | ||
==ג== | |||
ג) אך כל זה הוא למאי דס"ד דמשאל"ס מותרת, אך למסקנא שצריך שהעלום מן המים וניכרו שפיר יש לומר אצלה בדדמי, דכיון שידעה או נתוודעה שנטבע שוב לא תידוק שאותו העלוהו ותסמוך על דברי העד שודאי הוא הוא שהרי יש לה רגלים לדבר מאחר שנטבע, כי יותר רחוק שהנטבע במשאל"ס ינצל מהעומד בקשרי המלחמה, ולמה במלחמה הסמוך על דברי העד שמת מפאת שידעה שירד למלחמה, והכא לא תסמוך על דברי העד שהוא הוא מפאת שידעה שנטבע, וא"כ אכתי דברי התוס' בע"ב ד"ה וקאמרה סימנין צ"ע: | ג) אך כל זה הוא למאי דס"ד דמשאל"ס מותרת, אך למסקנא שצריך שהעלום מן המים וניכרו שפיר יש לומר אצלה בדדמי, דכיון שידעה או נתוודעה שנטבע שוב לא תידוק שאותו העלוהו ותסמוך על דברי העד שודאי הוא הוא שהרי יש לה רגלים לדבר מאחר שנטבע, כי יותר רחוק שהנטבע במשאל"ס ינצל מהעומד בקשרי המלחמה, ולמה במלחמה הסמוך על דברי העד שמת מפאת שידעה שירד למלחמה, והכא לא תסמוך על דברי העד שהוא הוא מפאת שידעה שנטבע, וא"כ אכתי דברי התוס' בע"ב ד"ה וקאמרה סימנין צ"ע: | ||
וזה אשר השיב לו שליט"א ידידי בני, מה שהקשית על מ"ש דבמים לא שייך שהאשה תאמר בדדמי דע"כ תידוק עד שתדע שנטבע, והקשית דמ"מ קשה למה דמסיק דטביעה לבד לא מהני דמשאל"ס אשתו אסורה, א"כ כיון שיתוודע לה שנטבע שוב לא תידוק על ההעלאה מן המים שהעלו את בעלה מת: | {{מרכז|'''וזה אשר השיב לו שליט"א'''}} | ||
'''ידידי''' בני, מה שהקשית על מ"ש דבמים לא שייך שהאשה תאמר בדדמי דע"כ תידוק עד שתדע שנטבע, והקשית דמ"מ קשה למה דמסיק דטביעה לבד לא מהני דמשאל"ס אשתו אסורה, א"כ כיון שיתוודע לה שנטבע שוב לא תידוק על ההעלאה מן המים שהעלו את בעלה מת: | |||
זה תשובתי כי בהגוזל בתרא דבנחיל של דבורים דרבנן האמינו אפי' אשה לומר מכאן יצא נחיל זה, כמו כן יש לומר בידוע עפ"י עדים שנטבע במשאל"ס שוב נאמן אפי' אשה בלא טעמא דדייקא, דמה שאין ע"א נאמן בעצמותו הוא רק משום דילפינן דבר דבר מממון, וא"כ במילתא דרבנן דבממון גופה נאמן למה יהי' דבר שבערוה חמור ממנה, ודעת התוס' יומא (נ"א) בד"ה דוחה דאפי' בגז"ש אמרינן דיו, והן אמת שהדבר ברור שבמקום שתקנו תקנה גמורה שנחתינן לנכסי' ויהי' בו משום גזל גמור לא יהי' ע"א נאמן רק בנחיל של דבורים שאף חכמים לא תקנו שיהי' בו גזל גמור בזה האמינו אפי' אשה, ועל כן גם בדבר שבערוה במקום שתקנו חכמים שיהי' ספק אשת איש גמור לא יהי' ע"א נאמן, אך במשאל"ס שאם נשאת לא תצא בזה אני אומר דשוב נאמן עד אחד, וא"כ כיון שדקדקה האשה שנטבע במשאל"ס שוב ליכא רק חשש בדדמי: | '''זה''' תשובתי כי בהגוזל בתרא דבנחיל של דבורים דרבנן האמינו אפי' אשה לומר מכאן יצא נחיל זה, כמו כן יש לומר בידוע עפ"י עדים שנטבע במשאל"ס שוב נאמן אפי' אשה בלא טעמא דדייקא, דמה שאין ע"א נאמן בעצמותו הוא רק משום דילפינן דבר דבר מממון, וא"כ במילתא דרבנן דבממון גופה נאמן למה יהי' דבר שבערוה חמור ממנה, ודעת התוס' יומא (נ"א) בד"ה דוחה דאפי' בגז"ש אמרינן דיו, והן אמת שהדבר ברור שבמקום שתקנו תקנה גמורה שנחתינן לנכסי' ויהי' בו משום גזל גמור לא יהי' ע"א נאמן רק בנחיל של דבורים שאף חכמים לא תקנו שיהי' בו גזל גמור בזה האמינו אפי' אשה, ועל כן גם בדבר שבערוה במקום שתקנו חכמים שיהי' ספק אשת איש גמור לא יהי' ע"א נאמן, אך במשאל"ס שאם נשאת לא תצא בזה אני אומר דשוב נאמן עד אחד, וא"כ כיון שדקדקה האשה שנטבע במשאל"ס שוב ליכא רק חשש בדדמי: | ||
<noinclude>{{דיקטה}} | <noinclude>{{דיקטה}} | ||
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude> | {{ניווט כללי תחתון}}</noinclude> | ||
גרסה אחרונה מ־15:25, 18 באוקטובר 2024
|
< הקודם · הבא > |
- העתק מה שכתב כ"ק אדמו"ר שליט"א לכ"ק מר אביו אדמו"ר זצללה"ה על מ"ש בסימן הקדום, ותשובתו זצללה"ה.
א[עריכה]
א) מ"ש לחלק בין מים למלחמה בענין דיוק האשה דבמלחמה לא דייקא מאחר שידוע לה שבעלה הי' במלחמה סמכא על דברי העד דאמרה כל הני דאיקטיל וכו', אבל במים שאינה יודעת הטביעה רק עפ"י העד לא אמרה בדדמי עכת"ד:
ב[עריכה]
ב) ולדידי הני מילי צריכין עוד ביאור, הן אמת דלפי הס"ד דהתיר רבי נשותיהן אף בלא העלום מן המים רק משום הטביעה לבדה, שפיר יש לומר דבמים לא תאמר בדדמי שהרי היא אינה יודעת כלל מהטביעה, ועכ"פ תחקור ותידוק אם נטבע בעלה, וכאשר יתוודע לה שנטבע שוב אין זה בדדמי כמו הי' שני עדים שנטבע שהי' די לפי הס"ד דמשאל"ס מותרת, ועל הטביעה גופי' בוודאי תידוק. כי אין לה רגלים לדבר שנטבע כלל שתסמוך על דברי העד, ואינו דומה למלחמה שיודעת שירד למלחמה שיש לה רגלים להאמין לדברי העד דאמרה כל הני דאיקטיל וכו':
ג[עריכה]
ג) אך כל זה הוא למאי דס"ד דמשאל"ס מותרת, אך למסקנא שצריך שהעלום מן המים וניכרו שפיר יש לומר אצלה בדדמי, דכיון שידעה או נתוודעה שנטבע שוב לא תידוק שאותו העלוהו ותסמוך על דברי העד שודאי הוא הוא שהרי יש לה רגלים לדבר מאחר שנטבע, כי יותר רחוק שהנטבע במשאל"ס ינצל מהעומד בקשרי המלחמה, ולמה במלחמה הסמוך על דברי העד שמת מפאת שידעה שירד למלחמה, והכא לא תסמוך על דברי העד שהוא הוא מפאת שידעה שנטבע, וא"כ אכתי דברי התוס' בע"ב ד"ה וקאמרה סימנין צ"ע:
ידידי בני, מה שהקשית על מ"ש דבמים לא שייך שהאשה תאמר בדדמי דע"כ תידוק עד שתדע שנטבע, והקשית דמ"מ קשה למה דמסיק דטביעה לבד לא מהני דמשאל"ס אשתו אסורה, א"כ כיון שיתוודע לה שנטבע שוב לא תידוק על ההעלאה מן המים שהעלו את בעלה מת:
זה תשובתי כי בהגוזל בתרא דבנחיל של דבורים דרבנן האמינו אפי' אשה לומר מכאן יצא נחיל זה, כמו כן יש לומר בידוע עפ"י עדים שנטבע במשאל"ס שוב נאמן אפי' אשה בלא טעמא דדייקא, דמה שאין ע"א נאמן בעצמותו הוא רק משום דילפינן דבר דבר מממון, וא"כ במילתא דרבנן דבממון גופה נאמן למה יהי' דבר שבערוה חמור ממנה, ודעת התוס' יומא (נ"א) בד"ה דוחה דאפי' בגז"ש אמרינן דיו, והן אמת שהדבר ברור שבמקום שתקנו תקנה גמורה שנחתינן לנכסי' ויהי' בו משום גזל גמור לא יהי' ע"א נאמן רק בנחיל של דבורים שאף חכמים לא תקנו שיהי' בו גזל גמור בזה האמינו אפי' אשה, ועל כן גם בדבר שבערוה במקום שתקנו חכמים שיהי' ספק אשת איש גמור לא יהי' ע"א נאמן, אך במשאל"ס שאם נשאת לא תצא בזה אני אומר דשוב נאמן עד אחד, וא"כ כיון שדקדקה האשה שנטבע במשאל"ס שוב ליכא רק חשש בדדמי:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |