אבני נזר/אבן העזר/צו: הבדלים בין גרסאות בדף
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (גרסה ראשונית) |
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (עיצוב וחלוקה לס"ק) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude> | <noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude> | ||
סימן צו | {{מרכז|'''סימן צו'''}} | ||
א | ==א== | ||
ע"ח.) שסנהדרין שראו טריפה שהרג ובתוס' שם כגון דראוהו ביום וא"כ בשלשה שבאו להכחיש עדים ע"י שראו ביום, יכולים ליעשות ב"ד ולדון עפ"י ראייתם, דוודאי אם ראו ב"ד אף שהעדים מעידין להיפוך יכולין לדון עפ"י ראייתם שראו שהעדים בשקר העידו וכמ"ש הרמב"ם בהלכות יסודי התורה סוף פרק ח' הא למה דומה לעד שהעיד על מה שראה בעיניו שאינו כמו שהעידו העדים שאינו שומע להן: | א) שם בגמרא תצא מזה ומזה אמר רב ל"ש אלא שניסת בע"א אבל ניסת ע"פ שני עדים לא תצא מחכו עלה במערבא. אתא גברא וקאי ואת אמרת לא תצא, הקשו בתוס' הא תרי כמאה, ונ"ל ליישב דהנה בפרק ראוהו ב"ד {{ממ|[[בבלי/ראש השנה/כה/ב|כה:]]}} דכשראו שלשה ביום יכולין לדון עפ"י ראייתם, וכן בב"ב (קי"ג:) בשלשה שנכנסו לבקר החולה, וכן בסנהדרין (לד:{{הערה|לא מצאנו.}} [[בבלי/סנהדרין/עח/א|ע"ח.]]) שסנהדרין שראו טריפה שהרג ובתוס' שם כגון דראוהו ביום וא"כ בשלשה שבאו להכחיש עדים ע"י שראו ביום, יכולים ליעשות ב"ד ולדון עפ"י ראייתם, דוודאי אם ראו ב"ד אף שהעדים מעידין להיפוך יכולין לדון עפ"י ראייתם שראו שהעדים בשקר העידו וכמ"ש הרמב"ם בהלכות יסודי התורה [[רמב"ם/יסודי התורה/ח#|סוף פרק ח']] הא למה דומה לעד שהעיד על מה שראה בעיניו שאינו כמו שהעידו העדים שאינו שומע להן: | ||
==ב== | |||
ב) ואין לומר שהבע"ד יכולים לטעון מי שמך לב"ד עלינו, דליתא שמאחר שאצל ב"ד אחר הדבר מסופק בתרי ותרי והם יודעים בבירור שאצלם אינו תרי ותרי ודאי יכולים ליעשות ב"ד מאחר שאין ב"ד אחר שיכולים לפסוק בזה, ומה לי אם הדיינים מסופקים בדין שמוסיפין אחרים אולי ידעו להכריע, מה לי שמסופקים במציאות שלוקחים אותם שיודעים: | ב) ואין לומר שהבע"ד יכולים לטעון מי שמך לב"ד עלינו, דליתא שמאחר שאצל ב"ד אחר הדבר מסופק בתרי ותרי והם יודעים בבירור שאצלם אינו תרי ותרי ודאי יכולים ליעשות ב"ד מאחר שאין ב"ד אחר שיכולים לפסוק בזה, ומה לי אם הדיינים מסופקים בדין שמוסיפין אחרים אולי ידעו להכריע, מה לי שמסופקים במציאות שלוקחים אותם שיודעים: | ||
==ג== | |||
ג) אך נראה דכי אמרינן שיכולים לדון עפ"י ראייתם כשכוונו בשעת ראי' לשם דיינים, ואם לא כן כיון שאינו נעשה דיין אז, כמו קו"פ שאינם פוסלים כשלא כוונו בשעת ראי', וכשרים יכולים להעיד אף שלא כוונו דמה בכך שאינם עדים אז נעשים עדים בשעה שבאו לב"ד אבל קו"פ שהפסול משום שראו כאחד ע"כ בעינן שיהי' עדים בשעת ראי', וא"כ בב"ד כיון שלא הי' ב"ד בשעת ראי' הוה לי' כראוהו בלילה, וכל זה כשמעידים על מה שראו כבר, אבל כשבא לפנינו הכל נעשים דיינים ומוציאין אותה ממנו עפ"י מה שרואים אותו עכשיו ביום לשם דיינים כן נ"ל ברור ואולי גם התוס' כוונו לזה: | ג) אך נראה דכי אמרינן שיכולים לדון עפ"י ראייתם כשכוונו בשעת ראי' לשם דיינים, ואם לא כן כיון שאינו נעשה דיין אז, כמו קו"פ שאינם פוסלים כשלא כוונו בשעת ראי', וכשרים יכולים להעיד אף שלא כוונו דמה בכך שאינם עדים אז נעשים עדים בשעה שבאו לב"ד אבל קו"פ שהפסול משום שראו כאחד ע"כ בעינן שיהי' עדים בשעת ראי', וא"כ בב"ד כיון שלא הי' ב"ד בשעת ראי' הוה לי' כראוהו בלילה, וכל זה כשמעידים על מה שראו כבר, אבל כשבא לפנינו הכל נעשים דיינים ומוציאין אותה ממנו עפ"י מה שרואים אותו עכשיו ביום לשם דיינים כן נ"ל ברור ואולי גם התוס' כוונו לזה: | ||
גרסה אחרונה מ־12:00, 18 באוקטובר 2024
|
< הקודם · הבא > |
א[עריכה]
א) שם בגמרא תצא מזה ומזה אמר רב ל"ש אלא שניסת בע"א אבל ניסת ע"פ שני עדים לא תצא מחכו עלה במערבא. אתא גברא וקאי ואת אמרת לא תצא, הקשו בתוס' הא תרי כמאה, ונ"ל ליישב דהנה בפרק ראוהו ב"ד (כה:) דכשראו שלשה ביום יכולין לדון עפ"י ראייתם, וכן בב"ב (קי"ג:) בשלשה שנכנסו לבקר החולה, וכן בסנהדרין (לד:[1] ע"ח.) שסנהדרין שראו טריפה שהרג ובתוס' שם כגון דראוהו ביום וא"כ בשלשה שבאו להכחיש עדים ע"י שראו ביום, יכולים ליעשות ב"ד ולדון עפ"י ראייתם, דוודאי אם ראו ב"ד אף שהעדים מעידין להיפוך יכולין לדון עפ"י ראייתם שראו שהעדים בשקר העידו וכמ"ש הרמב"ם בהלכות יסודי התורה סוף פרק ח' הא למה דומה לעד שהעיד על מה שראה בעיניו שאינו כמו שהעידו העדים שאינו שומע להן:
ב[עריכה]
ב) ואין לומר שהבע"ד יכולים לטעון מי שמך לב"ד עלינו, דליתא שמאחר שאצל ב"ד אחר הדבר מסופק בתרי ותרי והם יודעים בבירור שאצלם אינו תרי ותרי ודאי יכולים ליעשות ב"ד מאחר שאין ב"ד אחר שיכולים לפסוק בזה, ומה לי אם הדיינים מסופקים בדין שמוסיפין אחרים אולי ידעו להכריע, מה לי שמסופקים במציאות שלוקחים אותם שיודעים:
ג[עריכה]
ג) אך נראה דכי אמרינן שיכולים לדון עפ"י ראייתם כשכוונו בשעת ראי' לשם דיינים, ואם לא כן כיון שאינו נעשה דיין אז, כמו קו"פ שאינם פוסלים כשלא כוונו בשעת ראי', וכשרים יכולים להעיד אף שלא כוונו דמה בכך שאינם עדים אז נעשים עדים בשעה שבאו לב"ד אבל קו"פ שהפסול משום שראו כאחד ע"כ בעינן שיהי' עדים בשעת ראי', וא"כ בב"ד כיון שלא הי' ב"ד בשעת ראי' הוה לי' כראוהו בלילה, וכל זה כשמעידים על מה שראו כבר, אבל כשבא לפנינו הכל נעשים דיינים ומוציאין אותה ממנו עפ"י מה שרואים אותו עכשיו ביום לשם דיינים כן נ"ל ברור ואולי גם התוס' כוונו לזה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |
- ↑ לא מצאנו.